חזרת הש"ץ
שלום לך.
כידוע, אנשי כנסת הגדולה תקנו את חזרת הש"ץ מכמה סיבות, כאשר העיקרית שבהן היא, להוציא ידי חובה מתפללים שאינם יודעים להתפלל (….). בימינו, אנו נתקלים לעיתים קרובות בתופעה, שמתקיים לו מנין גדול, אפילו כזה המונה מאות אנשים, שאל הדוכן של שליח הציבור ניגש האדם שהכי פחות יודע להתפלל מכל הקהל הקדוש שנוכח שם; ובעיקר ביארצייט, שאז מדובר – כמובן – בגופי תורה, שאם לא יתקיימו, תישכח תורה מישראל… שאלתי אליך היא, האם לא הגיע הזמן למחול לאותם אנשים עילגים מלגשת לעמוד, באמצעים כאלו או אחרים? כבוד הציבור, אינו מרכיב בתמונה הזו? נוכחתי לדעת שאתה בגישה, שאם בטל הטעם בטל המנהג, כפי שאתה נוהג הלכה למעשה בכל הנוגע לאכילת קטניות בפסח.
תודה לך.
אני לא חושב שבטל טעם בטלה תקנה. להיפך, בטור על קטניות הסברתי שזו אינה תקנה או גזירה או מנהג אלא חשש, ורק בגלל זה ראוי להפסיק עם השטות הזאת.
אמנם כשיש נזק מהמשך ההתנהלות כשבטל הטעם יש מקום לנקוט בפרשנויות מקילות (כמו חזרה קצרה). ובמקרי קצה אולי לבטל, אבל לזה ראוי שיהיה קונצנזוס רחב (כי עקרונית בטל טעם לא בטלה תקנה).
אתה יכול לעיין במאמרי כאן באתר על ביטול תקנות, או בספר השלישי בטרילוגיה.
לגבי ש"ץ או בעל קורא שאינו מיומן זה באמת רעה חולה, לא רק כי זה סותר את טעם התקנה אלא כי כשלעצמו לא ראוי לעשות כך וזה גם טירחה ופגיעה בכבוד הציבור. את זה הייתי מבטל בעדינות על ידי קביעת ש"ץ קבוע או תורנות. כמובן שאם יש פגיעה באדם אז לא להיכנס לזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer