חלקיק וגל

לגבי כבידה יותר נכון לחשוב שגוף שנמצא בנפילה חופשית, לא פועל עליו כוח. כדי שהוא לא יפול יש להפעיל כוח. באופן חופשי הגוף מחליק לו למטה לעבר הגוף הכבד. בלי כוח.

לגבי הרגרסיה אינסופית נראה שאתה מכוון לפרדוקסים של זנון, כיצד תנועה אפשרית בכלל.
אבל אין רגרסיה יש חוקי טבע שהם נתונים. ו"מה גרם להם?" חוקי הטבע.

אני שמעתי פעם קושיה בנושא שהונחה בצ"ע, ואשמח מאד לתשובה.
הכח היחיד שניתן להבנה בלי פעולה מרחוק הוא דחיפה. אבל גם את הדחיפה הזאת קשה להבין. קודם שהדבר הדוחף נכנס בתחומו של הנדחף לא ימוש הנדחף ממקומו. וקודם שמש הנדחף ממקומו לא יוכל להיכנס הדוחף שם. ואם באין כאחד מנין יודעים שני אלו שהגיע הזמן לנוע יחדיו. העברת תנע היא עצמה צריכה תלמוד אם אינה דחיפה פשוטה. (לא יודע אם רלוונטי, אבל את המאמר בעיון על פרדוקס החץ במעופו קראתי ואני לא יודע לחלץ משם פיתרון לשאלה הזאת. אז אם שימוש בפיתרון משם רלוונטי יועיל הסבר קצר בלי הטורח לחזור על כולו).

את הקושיא הזאת הקשו כבר פילוסופים יוונים על הסיבתיות. מקובל שהסיבה קודמת למסובב, אבל לא כן הוא. הסיבה והמסובב תמיד באין כאחד. ויש ראיה לזה שהרי אם יש צהבדל בזמן אז יש רגע שבו קיימת הסיבה ועוד לא התחולל המסובב. בקיצור, תמיד הסיבה והמסובב באין כאחד ואין פער זמן ביניהם. השאלה המעניינת היא כיצד אם כן נוצר משך זמן שהתהליך כולו (השרשרת הסיבתית בת כמה וכמה חוליות) לוקח. זה כבר קשור למושג הרצף.

הו, החמצתי את זה, תודה. אני צריך לחשוב על זה.
[הודעה לעצמי שצריכה להיות בכתב קטן כי רק גלם מחשבה בלתי מעובד: הכל מעורפל לי מאד כרגע אבל דומני שהשאלה על דחיפה בזמן (סיבתיות) היא קצת יותר קלה מהשאלה על דחיפה במרחב. כי הזמן חולף מעצמו.
בסיבתיות אפשר שבאים בזה אחר זה כמו הגריז על חצות במצרים. הזמן הוא רציף, יש 'רגע' שבו קיימת הסיבה ועוד לא התחולל המסובב אבל אין משך זמן כזה. וכך גם מובן איך נוצר משך זמן שהתהליך כולו לוקח. ונשארת רק השאלה הרגילה מה זה בכלל סיבתיות מעבר לעקיבה זמנית. אבל בדחיפה במרחב נראה שא"א כי סוף סוף שום דבר לא צריך לזוז, ומעבר מיקומי להבדיל ממעבר זמני לא מתרחש מעצמו.]

במרחב אין בעיה כי אכן הכניסה של כדור אחד לשטחו של האחר נעשית בו זמנית עם עזיבתו של האחר. דווקא כאן איני רואה בעיה. איני רואה קשר לכך שהזמן זורם בעצמו (אגב, זה בכלל לא ברור, אבל לא ניכנס למוקש הזה כאן. הארכתי בו בספר רביעי של לוגיקה תלמודית).

הכניסה בו זמנית עם העזיבה כי לא היא הסיבה לעזיבה, אלא "כח", ולכן אי אפשר להעמיד כוחות על דחיפות, כפי שבאה השאלה להראות.
אני כבר זומם על הספר החמישי מאז תשובה קודמת, יש עניין לקרוא את הספרים לפי הסדר? קראתי מהסדרה רק את שני הספרים הראשונים כשיצאו (האמת בושה. טעמו של הראשון עד היום בפי).

כאמור, אני לא רואה בעיה בזה.
אין חשיבות לסדר.