יהרג ובל יעבור – ציבור מול הרבה פרטים

חיי ציבור לא דוחה איסור רציחה. מותר לאדם למסור עצמו כדי להציל ציבור (אף דלא קי"ל כירושלמי הביאו ההגמי"י פ"א מרציחה שגם לאדם פרטי מותר). השאלה האם מותר לפגוע באחד כדי להציל ציבור היא שאלה אחרת. בציור של שבע בן בכרי (המובא בירושלמי ותוספתא תרומות) מדובר שהוא היה נהרג בין כה וכה, גם אם לא היו מוסרים אותו. כי האיום היה שיהרגו את כל העיר יחד איתו. לכן שם מדיני רציחה ושמירת הנפש הניחו כל הפוסקים שמותר למסור אותו (כי אין שם את סברת 'מי יימר'). ועל כך כתבתי שמה שאסרו הוא רק מדיני חילול וקידוש השם, שאסור להיכנע לקיום. לכן אינו עניין לנדון דידן. עקרונית מותר היה למסור אותו וכל החומרא היא רק מחמת חילול השם. לכן זהו מעשה לסתור.