יהרג ובל יעבור – ציבור מול הרבה פרטים

שו”תיהרג ובל יעבור – ציבור מול הרבה פרטים
שלום יוסף שאל לפני שנה 1

בטורים הקודמים הוזכר שחיי ציבור דוחה כביכול איסור “רציחה” באופנים מסויימים [הרוגי לוד] , למרות שב “תנו לנו אחד מכם….” לא דוחים נפש אחת מפני הרבה נפשות.    
ונאמר בזה שיש הבדל בין “ציבור” ל”הרבה פרטים” 
 שתי שאלות לי בדבר  

  1. האם בהרוגי לוד היה מותר לפפוס ולילאנוס למסור מישהו אחר במקומם  ?
  2. מדוע המקרה עם שבע בן בכרי אינו נקרא “ציבור” כאשר “לוד” נקראת ציבור ? 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שנה 1

חיי ציבור לא דוחה איסור רציחה. מותר לאדם למסור עצמו כדי להציל ציבור (אף דלא קי”ל כירושלמי הביאו ההגמי”י פ”א מרציחה שגם לאדם פרטי מותר). השאלה האם מותר לפגוע באחד כדי להציל ציבור היא שאלה אחרת.
בציור של שבע בן בכרי (המובא בירושלמי ותוספתא תרומות) מדובר שהוא היה נהרג בין כה וכה, גם אם לא היו מוסרים אותו. כי האיום היה שיהרגו את כל העיר יחד איתו. לכן שם מדיני רציחה ושמירת הנפש הניחו כל הפוסקים שמותר למסור אותו (כי אין שם את סברת ‘מי יימר’). ועל כך כתבתי שמה שאסרו הוא רק מדיני חילול וקידוש השם, שאסור להיכנע לקיום. לכן אינו עניין לנדון דידן. עקרונית מותר היה למסור אותו וכל החומרא היא רק מחמת חילול השם. לכן זהו מעשה לסתור.

שלום יוסף הגיב לפני שנה 1

מצוין, כך גם אני מבין
אז אין לנו מקור לחילוק בין הרבה פרטים לציבור ??

או שיש מקור אחר ?

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

לחלק לעניין מה? איבדתי אותך. אתה שוב חוזר לדיון ההוא שאיני יודע במה עסק. אני עניתי כאן על מה שנשאל כאן.
ההבחנה בין יחיד לציבור יש לה מקור גם אם לא ישיר (יחש הבדלים רבים בין ציבור ליחיד, ולא מופרך ליישמם גם כאן). ולכן יש מקום לסברא לחלק בין ציבור ליחיד גם לעניין פגיעה ביחיד לשם הצלת הציבור. אלא שכפי שכתבתי זו שאלה אחרת משאלת מסירת עצמו למיתה להצלת הציבור (כהך דהרוגי לוד). אפשר ללמוד משם בסברא אבל זה כמובן לא מוכרח.

השאר תגובה