יתרון מובנה לשמרן הפשטי

כן, אני מבין. מקבל לגמרי. תודה רבה!

רק שאלת בירור נוספת: אכן, השמרן המרדשי מציע הסבר ובזה יתרונו, אולם חסרונו נעוץ בכך שהוא עושה שינוי אקטיבי (המצריך 'כתפים רחבות' יותר, לעומת השוא"ת). מכאן, שככל שהסברא שמציע השמרן המדרשי הגיונית פחות, כך ייתכן ובשיקלול הסופי העובדה שיש בו חסרון של קו"ע תייתכן ותגבור על כך. אכן? [כלומר, עצם העובדה שהוא זורק סברה עדיין אין כאן אמירה גורפת שסברא זו תתגבר על חסרון הקו"ע]. או שלדעתך, הקו"ע ושוא"ת כמעט וחסרי חשיבות לעומת כל סברא שתוצע?

וכעת, שאני כותבז את, נראה לי שתפסוק בזה שלא ניתן להציב כאן מכניזם ברור ואחיד. כל מקרה לגופו. אם כי, אפריורית כנראה שרוב הסברות עדיפות על שיקולי קו"ע ושוא"ת.

וכעת לדעתך?

[אגב, לגבי המעמד ההגיוני של שוא"ת – אני חושב שבשאלות מוסריות – למשל דילמת הקרוניות – האינטואיציה חזקה יותר כלפי השוא"ת וקו"ע. והיינו, ששם די ברור לנו שברגע שההחלטה היא בקום ועשה, אזי אוטומטית היא פחות עדיפה על החלטה של שוא"ת (אם כי, גם זה אינו כלל גורף כמובן, ויכול לעבור שינוי למעשה, ותלוי במקרה). ויש לעיין האם שוא"ת וקו"ע בתחומי המוסר – בהן האינטואיציה ברורה – מצביעה שגם בתחומי משפט זה אמור לחול. או שיש לחלק בין מוסר למשפט. ויל"ע.

הרב, אולי זה שווה איזה טורונצ'יק?]

זו שאלה מעניינת, לדעתי לשמרנות אין משקל כשלעצמה, כלומר אין יתרון משמעותי לדרך הקיימת על פני הצעות חדשות רק מעצם העובדה שהיא קיימת. ומכאן שכל שיקול, קטן ככל שיהיה, אמור לגבור על זה. כמו מוחזקות שהיא רק כלל ברירת מחדל ולכאורה כל ראיה, קטנה ככל שתהיה, אמורה לגבור עליה. אמנם במוחזקות זה לא כך, כנראה מפני שרוצים יציבות משפטית. יש מקום לטענה שהוא הדין לגבי כללי שוא"ת.
אמנם יש ברקע את ההנחה שהצעות חדשות תמיד נסמכות על היגיון כלשהו, ולא מועלות סתם כי זה אפשרי. ממילא כשמדברים על הצעה חדשה תמיד יש הנחה שיש לה הסבר הגיוני. קשה לדון על הצעה ללא שום טעם ולהשוותה למצב קיים. זה כמעט לא קורה.
לכן כפי שהנחת, אני חושב שקשה לקבוע כלל גורף. תלוי במצב המערכת, בטיב הסברות לטובת ההצעות החדשות ועוד.
לגבי טור, אחשוב.

עלה הטור (570): https://mikyab.net/posts/81320