כוונה וסמכות
שלום הרב, כמה שאלות:
1) אדם המקיים מצוות כי כך כתוב בתורה,מקפיד על קלה כחמורה,אך לא מאמין שמקורן ב-ה',האם נחשב שמקיים מצוות?(טעמו פולקלוריסטי או משהו מוזר אחר)
2) אדם המקיים מצוות דרבנן כי יש להקשיב להם לפי התורה,הוא מכוון לקיים מצוות "ועשית כאשר יורוך",אך בראש מזלזל במצווה ובטעם המצווה(הדרבננית),האם נחשב שקיים את המצווה?
3) מניח שכתבת על זה בעבר,אך לא יודע איפה: למה היום הרבנות לא נחשבת ל"ועשית כאשר יורוך"? אולי תגיד שפשוט אבדה הסמיכה ולכן גם אין סנהדרין ואז עניתי לעצמי. האם יש טעם אחר? למה שלא נקשיב להם מדין "דינא דמלכותא דינא" ופשוט נראה שמכיוון שהמדינה מכירה בהם כגורם הדתי,יש להקשיב להם כגורם דתי?(אולי המדינה לא מקשיבה להם בעצמה בחלק מהדברים ואז כמובן לא אמרתי כלום)
4) האם "עשיית רב" לפי מסכת אבות,מחייבת אותי ללכת לפי הרב ש"עשיתי" לי?
5)להבא,אתה מעדיף שכל שאלה תשאל בפוסט נפרד?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.