כמה שאלות

שלןם הרב
תודה רבה יש לי עוד כמה שאלות בבקשה.
1.מישהו הסביר לי שחכמים קובעים גדר מסוים זה לא הערכה מה המציאות אלא הם קובעים אותה, למשל במוקצה הם לא ניסו לחשוב האם רוב בני האדם מקצים חפץ זה או לא אלא הם קבעו שהגדר של חפץ זה להיות מוקצה או לא, וכן בדיני טומאה וטהרה האם גלמי כלי מתכת מקבלים טומאה או לא זה לא תלוי המציאות כמט ההחלטה של חכמים שקבעו האם לדעתם זה גמר מלאכה או לא,או למשל האם שרשרת של דלי מקבלת טומאה עד 5 טפחים או עד 3 טפחים (למשל) הם לא בודקים מה קורה תכלס במציאות אלא קובעים את הגדר מתי השרשרת חיבור לכלי ומתי לא. האם זה נכון?
2. במסכת כלים כתוב בפרק יא משנה ב "כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא"- מסביר הרב קהתי :שהוא ידוע ומיוחד בשמו, ואין לו שם לוואי. מה הסברא בזה? הרי אם יש לו בית קיבול אז הוא טמא ואם הוא כלי תשמיש מה אכפת לי שיש לו שם לוואי?
3.האם הדין של "אם לא זה תנאהו לזה" (הכוונה שיש פסוק "מיותר" ודנים אותו לדין אחר לגמרי), הוא דין דאורייתא לכל הדעות, והאם יש לנו דרך להתחקות ולהבין איך התנאים ידעו לקחת פסוק בנושא מסוים ולקשר אותו לדין אחר בתורה שלא תמיד נראה שיש קשר בינהם?
4. בדיני טומאה וטהרה יש דין שכלי המחזיק 40 טהור כי אינו מטלטל מלא ורויקן, וקצת קשה חי כי אם יש כלי 20 סאה למשל והוא מועד להוביל בו מתכות והוא לא מטלטל מלא ויש כלי 50 סאה שהוא מיועד לטלטל רק נוצות בלבד ואין שום בעיה לטלט אותו,מדוע תלו חכמים את הדין בנפח ולא בשימוש?
5. האם הכלל של הלכה כרבי עקיבא מחברו הוא גורף?(כי מצאתי גודמא שנראה שלא ומישהו אמר לי שזה נראה לו גורף)?
6.במכתב האחרון שאלתי אותך למההגמרא במכות ניסתה למצוא לרבי יוחנן שילמד דין מסוים בפשט הפסוק ולא בגזרה שווה, ועניתה לי רק רציתי לחדד את מה שהתכנוותי לשאול, לפי ההערות בשוטנשטיין גם אחרי שנעמיד את רבי יוחנן שאת הדין של אכילת קודשים בטומאה הוא ילמד מדרשצ פסוק ולא מגזרה שווה עדיין הוא יצטרך את הגזרה השווה לדינים אחרים, אז אני לא מבין הרי אם הייתה רק צריך את אותו דין ואתה מוותר על הגזרה השווה -אני מבין אבל אם אתה ממילא משאיר את הגזרה השווה ללמוד את אשר הדינים חוץ מזה אז למה זה כל כך חשוב הרי הוא ילמד בגזרה שווה שהיא שרירא וקיימת ואני מחפש להבין מה הרווח של הגמרא שבמקום לומר שיש גזרה שווה שלומדים את הדינים 1 2 3 4 ממנה אז את הדין 1 לומדים מפסוק ואת דינים 2 3 4 לומדים מהגזרה השווה?
7. ישנו רבי עקיבא איגר ( משום מה אני עם הגמרא לידי ואני לא מוצא את זה) שהוא מפנה בין שתי משניות שפעם רש"י מעמיד משנה כרבי שמעון (נדמה לי שזה במלכאה שאינה צריכה לגופה) ופעם משנה אחרת בפרק אחר כרבי יהודה( גם במלשצ"לג). מדוע אסור להבין שרבי סתם פעם ככה ופעם ככה האם רבי חייב לסתום רק כדעת אחת?
תודה רבה ובפרט על הקישורים על הגר"א לא ידעתי שיש הבנה בגר"א שהצימצום לא כפשוטו, ולא ידעתי שזה מחלוקת קודמת עוד לגר"א ובעל התניא.

שלום י'.

1. תלוי באיזו הלכה מדובר. לפעמים חכמים מעריכים את המציאות ולפעמים הם קובעים גדר מעצמם. אבל כשהם אומרים משהו על המציאות זו קביעה מציאותית. לפעמים הם מעבירים קו כדי לקבוע גדר הלכתי אבל יש לזה קשר למציאות. למשל, הקביעה שבגד ג על ג הוא מקבל טומאה היא קביעה שלהם שמעבירה קו שמגדיר בגד. אין כאן קביעה מציאותית מהו בגד ולכן חכמים צריכים להעביר את הקו.
2. ראה שם בפירוש יכין שכתב שכלים עם שם לוואי הם לא כלים אלא חלקי כלים ולכן אינם מקבלים טומאה. כך למשל קב הוא כלי מדידה, אבל קב החצוצרה הוא חלק מהחצוצרה ואינו כלי בפני עצמו.
3. זוהי מידת דרש של "אם אינו עניין", ובפשטות זו מידה ככל המידות. כמו בכל הדרשות חכמים עושים שיקול משלהם ומחליטים מתי הוא לא עניין לעצמו ומסבים אותו לעניין אחר. כך למשל לגבי תרומה שתורמים בעין יפה, ברור שלא מדובר על תרומה גדולה כי אין לה שיעור (ולכן לא שייך להרימה בעין יפה), ולכן מסבים את הפסוק לתרומת מעשר (שיש לה שיעור). ראה גיטין לא.
4. יש הנחה שכלי בנפח כזה בד"כ לא משמש לטלטל. ייתכן שאם יש כלי שכן מיטלטל הוא יקבל טומאה גם אם נפחו מעל 40 סאה (כמו בכל החזקות שמיועדות לקבוע את הדין במקום שהמציאות לא ידועה. וכשהיא ידועה לא הולכים אחרי החזקה). לא בדקתי.
5. שום כלל בהלכה אינו גורף. אפילו כללים מובהקים כמו ב"ש נגד ב"ה, או אביי נגד רבא. הכללים הם ברירת מחדל.
6. הסברתי את זה. דין שנלמד מפסוק הוא במעמד גבוה יותר מדין שנלמד מגז"ש. זה לא שמשתמשים בפסוק כדי "לחסוך" גז"ש.
7. בד"כ כשרבי סותם משנה זה מפני שהלכה כאותה דעה. לכן ברור שהוא לא אמור לסתום כשתי דעות מנוגדות.

שלום הרב
שוב תודה רבה
שאלה אחת בבקשה:
אני בזמן האחרון ניסיתי לגבש הבנה בנושא מסוים רציתי לכתוב לך ולדעת מה אתה חושב על זה:
אני מבין שבנושא של תורה מול מדע והאם יש סתירה בינהם יש שלוש קבוצות:
1. אין סתירה בין התורה והמדע -ואותה קבוצה מנסה ליישב כל מה שנראה כסתירה בכל מיני הסברים
2. יש סתירה בין התורה למדע והמדע טועה
3. יש סתירה בין התורה למדע וחז"ל טעו בכל מיני נקודות.
האם החלוקה הזו נכונה באופן עקרוני?
כמו כן כתוב שיהושע בן נון העמיד את השמש והירח במקומם והיה יום באורך של (לאחת הדעות בגמרא) של 36 שעות רצוף. פעם פנה אלי רב אחד שניסה למצוא הסבר מדעי לתופעה. אני רוצה לטעון שלדבר כזה אין הסבר מדעי. המדע יודע להתיחס ולהסביר רק תופעות שיש בהן חוקיות ,אם אין בהן חוקיות אין גם למדע הסבר. עצם תנועת גרמי השמים זה דבר שיש לו חוקיות ולכן המדע יכול להסביר זאת , אבל שנעשה נס והמערכת פועלת לא לפי החוקיות אין לזה הסבר מדעי ואני לא חושב שיש מישהו שיכול להבין מבחינה מדעית מה בדיוק קרה כי אין לזה הסבר כזה- זה "טבעו" של נס. מה דעתך על מה שכתבתי?
תודה י'

החלוקה נכונה עקרונית, אבל כל העמדות יכולות להיות נכונות, כל אחת ביחס לכמה שאלות. ביחס לשאלה אחת אפשר שחז"ל טעו ובמקום אחר המדע טועה ובמקום שלישי יש יישוב.
עקרונית ייתכן הסבר מדעי לתופעה ייחודית. אם מעמידים אותה על החוקים הרגילים ומסבירים מדוע היא קרתה. יתר על כן, יש תופעות נדירות כמו ליקוי חמה שיש להן הסבר מדעי. גם עמידת השמש יכולה עקרונית להיות תופעה נדירה שאפילו תחזור על עצמה עוד עשרת אלפים שנה. אני לא רואה אפשרות להסבר כזה, אבל אי אפשר לשלול אותו על הסף.