לימוד תורה‎

שלום הרב,
 
בעקבות קריאת הפוסטים בנושא הלימוד (שירה, חסידות, אקזיסטנציאליזם ומה שבניהם) יש לי שאלה שנראית לי די בסיסית.
 
כדי לראות שאני לא מפספס משהו בסיסי בהבנה, אחזור על תורף הדברים כפי שאני מבין אותם:
לימוד הוא הפקת תובנות או מידע. לשם כך צריך שתוכן הלימוד יועבר מהמלמד ללומד דרך מדיה, ובהרחבה:
1. מלמד שמתכוון למסור לנו מידע.
2. מדיה שמשעותה היא כוונת המלמד (כמובן יכול להיות שהמלמד ימסור גם דרך נוספת – מעבר לכוונה הפשוטה של הדברים – כדרך לפענח את כוונתו, ואז גם היא תהיה קבילה, ולכן י"ג מידות נחשבות כלימוד).
3. לומד שמפיק את התוכן שהמלמד רצה להעביר.
 
לאור זאת, אני רוצה לחדד לעצמי את נושא לימוד התנ"ך:
1. אין מניעה ללימוד שאינו משמעותו הפשוטה של התוכן, כל עוד מניחים שצורת הפענוח גם נמסרה על ידי המלמד. מפה קצרה הדרך לטענה שמכיוון שהקב"ה נתן את התורה לישראל והוא כמובן יצר את כל דרכי "ההתרשמות" שלנו, גם הפקת רשמים מהתורה היא לימוד.
כמובן צריך להקפיד על יושרה, ויש בנותן טעם לראות האם זו התרשמות אישית (ואז משקלה קטן) או אולי דווקא כזאת שעוד "מקבלי תורה" התרשמו כמותה.
זה דומה למה שהרב הזכיר בדבריו שהרבה אנשים "משתמשים" בלימוד התנ"ך כבסיס לדיון על אמונותיהם האישיות. לאור דברי, זו ממש כוונת הנותן.
2. לימוד "פשט" התנ"ך, במובן של בירור היטוריוסופי – תיאור קורותיו של עם ישראל בעיני הקב"ה – או גם לימוד במובן הפשוט ביותר. את זה הרב מקבל כאפשרות, אך מציין שיש איתה בעיות טכניות.
3. למה יש קריטריון של מה וכמה התחדש ללומד במהלך הלימוד (נקודה שעלתה בטורים, והתחדדה בעיקר בתגובות לטור 135). גם אם אני מפיק את אותו הדבר עצמו פעם אחר פעם, אני עדיין לומד. ממילא, גם אם רוב המסקנות העולות מהתנ"ך הם ידועות וטריוויאליות, עדיין זהו לימוד.
בנוסף, מנסיוני, כשלומדים שוב פעם את אותו הדבר, רואים שזה לא מש אותו הדבר. גם בפעם הבאה עדיין מתווספות או מתחדדות הבנות.
 
תודה רבה,
וחג מתן תורה שמח,