מחילה
הייתה כאן שאלה על טעם מספיק וריבוי מימדים שאני חשבתי שנוסחה בצורה מאד לא ברורה אז חמדתי לצון ושלחתי שאלה היתולית עם מבנה דומה (שכמובן נמחקה כרצוי). אולי השתמע שגם השאלה המקורית היא הטרלה ריקה ולכן נמחקה גם היא. אבל השואל המקורי כנראה התכוון ברצינות וכיון שבאשמתי כנראה הוא נחשד כטרול אז אני מרגיש לא נעים ואנסה לבאר כוונתו (למרות שלא בטוח שאני מבין פירוש המילים)
א. עוסק בתפיסה בשם "ריבוי יקומים" שאומרת שעבור כל אפשרות תיאורטית של מצב בעולם יש "יקום" שבו היא אכן מתגשמת בפועל. למשל בבחירה חופשית כל אקט של בחירה מפצל את היקום לשני יקומים חדשים זהים בכל חוץ מההבדל בתוצאת הבחירה. (או כשיש אי ידיעה קוונטית?).
ב. מניח שכל אפשרות היפותטית כלשהי אכן קיימת ביקום כלשהו. מולי יש צלחת לבנה עם עיטור זהב מעוגל, קיים יקום שבו הכל זהה חוץ מכך שהעיטור קצת פחות מעוגל. וכן על זו הדרך, עבור כל אפשרות שאפשר להעלות בדעת למצב עניינים בעולם שלנו קיים עולם שבו אכן אותה אפשרות מתממשת בפועל.
ג. עקרון הטעם המספיק הוא מבין שאם מופיעה אפשרות אחת ואנו יודעים שיש תיאורטית אפשרויות אחרות אז צריך טעם מספיק לכך (גם אם לא סיבה) שהיא מופיעה.
כעת שואל – אם כל אפשרות תיאורטית קיימת בעולם משל עצמה אז אין שום עניין לשאול בכל אחד מן העולמות על האפשרות שהופיעה באותו עולם. (אולי אפשר לשאול מה הטעם המספיק לכך ש"כל אפשרות מופיעה בעולם משל עצמה" והרי לזה יש גם אפשרות אחרת (למשל שאין ריבוי יקומים). ואולי יש על יקום אחד שבו יש ריבוי יקומים ועל יקום אחר שבו אין ריבוי יקומים וכן הלאה)