מניעים לשינוי הלכתי

הטיעון לטובת איבון ההלכה אומר שזה מוביל לקרירות, הטיעון לטובת השינוי אומר שאימון מוביל לחוסר אהדה, שניהם נמצאים על אותו מישור, לא?
מה פספסתי? או שאתה רוצה לטעון שהמניע לשינוי לא שווה למניע לאי שינוי, שזה לגיטימי בעיני, אני פשוט מנסה להבין.

זאת אומרת, שמניע לשינוי יכול להיות כל דבר, בשונה ממניע לאי שינוי, שדורש נימוק חזק.

תיקון. שורה 2. איבון במקום אימון.

הדבר שנדרש ממי שמנסה להבין הוא לקרוא את התשובה. אחזור.
אתה מערבב בין שני מישורי דיון: המוטיבציה לעשות שינוי יכולה להיות מטא הלכתית, פסיכולוגית, תוצאתית, או אחרת. אבל השינוי עצמו צריך להיות מבוסס על טיעון הלכתי שמחזיק מים.
כשאני מתאר את נזקיו של איבון ההלכה אני מתאר את המוטיבציה לחפש מכניזם לשינוי. הנזק כשלעצמו אינו טיעון לשינוי. לעומת זאת, כשאני שולל טיעונים מהסוג שחדשנות מובילה לקרירות, אני אומר שטיעונים כאלה יכולים להיות מוטיבציה לשמרנות, אבל בשום אופן לא טיעון הלכתי שמצדיק שמרנות.

לא חשבתי לרגע שחוסר אהדה להלכה הוא מכניזם, וודאי שזו רק מוטיבציה, רק חשבתי שאתה עושה איפה ואיפה עם מוטיבציות, בנוגע לאי שינוי אתה טוען שזו לא טענה, מה שאין כן בנוגע לשינוי.
אגב, נראה לי סביר לטעון כך.

אם כך חשבת אז טעית, כפי שהסברתי כאן פעמיים.

אני אבהיר את עצמי, האם כשאתה שולל מוטיבציות לשמרנות, אתה שולל אותן רק במישור ההלכתי, ולא במישור המוטיבציה?
ובמישור המוטיבציות גופא, טענתך היא שחוסר אהדה חמור מקרירות?
אשמח אם תענה לי בכן ולא.
תודה על זמנך, מוקיר זאת.