מספר שאלות

שאלות למו"ר הגאון האדיר שליט"א
 
א) בעניין  ברכה רביעית בספק ברכת המזון:
  בשאגת אריה (סי' כה) מבואר, שאדם המסופק אם כבר ברך ברכת התורה, אף שדינו שחוזר ומברך מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, מכל מקום אינו מברך אלא ברכת 'אשר בחר בנו', שכן מדאורייתא יוצא בזה, וסגי בזה להוציאו מכלל ספיקא דאורייתא, דשאר הברכות אינן אלא מדרבנן. וכן פסקו להלכה בשע"ת ובמשנ"ב (סי' מז סק"א).
 וצ"ע, מאי שנא מברכת המזון, דפסקינן (שע"ת סי' רט סק"ו בשם ליקוטי פר"ח ומשנ"ב סי' קפד ס"ק יג) שמי שנסתפק אם ברך ברכת המזון ומחויב לחזור ולברך, חוזר ומברךגם ברכה רביעית, אע"פ שאינה אלא מדרבנן, כי היכי דלא לזלזולי בה [וראה ספר האשכול (הל' סעודה)]. ולכאורה מאי שנא מברכות התורה שמספק חוזר ומברך  רק את הברכהשמחויב מה"ת, ולא את תוספת הברכה שתקנו חכמים. 
 
ב)    בגדר תפילת ברכת הדרך   :
הטור (או"ח סי' קי) הביא מחלוקת הראשונים אם בעינן שתהא ברכת תפילת הדרך סמוכה לחברתה: שיטת רבינו יונה כיון דבשמונה עשרה ברכת 'שומע תפילה' סמוכה לחברתה, לכן אם עכשיו בתפילת הדרך אינה סמוכה לחברתה, לא חיישינן להכי, כיון שבמקומה היא סמוכה לחברתה, וכן לגבי ברכת 'אהבת עולם' כשאומר אותה יחידית סמוך לק"ש. ועצם יסודו מתפרש, דהדין שהברכה תהא פותחת ב'ברוך' או שתהא סמוכה לחברתה, זהו דין בעיקר מטבע הברכה במקומו, אבל כשאומרה לאותה הברכה שלא במקומה, לא חיישינן שאומרה בלא שתהא סמוכה לחברתה. אמנם חזינן מרבינו יונה עוד, שתפילת הדרך היא אותה ברכה ד'שומע תפילה' שבתפילת י"ח, וא"כ אינה מטבע חדש של ברכה, משום דברכת 'שמע קולינו' כוללת כל הבקשות, כדכתב הטור (שם סי' קיט), ולכן אמרו בע"ז (ח, א) דשואל אדם צרכיו ב'שומע תפילה', ועיקר המטבע דברכה זו ניתקן להיותו מכלל הסדר דתפילת י"ח. ויל"ד בדבר.
 
ג)   בנוסח ברכת הלחם וברכת פירות האדמה:
 יל"ע בחילוק הלשונות, שבברכה על הלחם מברכים: 'המוציא לחם מן הארץ', ועל ירקות מברכים: 'בורא פרי האדמה', למה כאן הלשון הוא 'הארץ' וכאן 'האדמה'.
 
שאלות בעניין השמיטה:
 
א)   'שומע כעונה' בפרשת ביכורים
 ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך מהכא ילפינן )ב"ב פא, א. וראה רשב"ם שם ד"ה והכתיב(, שרק אם גם הקרקע שלו – מלבד האילן – חייב בביכורים, דכתיב: 'מארצך'. ומהאי טעמא מצינו פלוגתת ת"ק ורבי מאיר )ביכורים פ"א מ"ו ומשנה יא. וראה רמב"ם פ"ב מהל' ביכורים הי"ג(, אם הקונה מחבירו שני אילנות מביא וקורא. דבשלשה אילנות ודאי מביא וקורא, כי בסתמא קנה נמי את הקרקע שתחתם. ובאילן אחד לכו"ע אינו קורא דודאי לא קנאה. אולם בקנה שני אילנות, לת"ק מביא ואינו קורא, דמספקא ליה אי קנה קרקע. ואילו ר"מ ס"ל דדינו כקנה שלשה אילנות, דבסתמא קנה הקרקע, ולכך מביא וקורא. והנה בב"ב )פב, א( פרכינן לת"ק, אמאי אינו קורא, והלא פסוקים הם, וא"כ אף אם ספק אם חייב להביא ביכורים מפני מה אסור לו לקרות פסוקי תורה. ומשני רב אשי: משום דמחזי כשיקרא. והיינו, דאפשר שאינו חייב וקרא את הפרשה כאילו הוא חייב. ויש לדון, מה טעם אין דינו שישמע פרשת ביכורים מאדם אחר המביא וקורא, וממילא אם דינו שחייב לקרות יצא ידי חובתו מדין 'שומע כעונה', ובזה לכאורה ליכא לחסרון ד'מיחזי כשיקרא', שהרי איהו לא קרי בפיו כלל. ]יש להגדיר דין 'שומע כעונה', ראה שו"ע )או"ח ס, ד( לענין 'מצות צריכות כוונה'; ובענין שליחות בקריאת פרשת ביכורים ראה רמב"ם )פ"ב מהל' ביכורים הכ"א ושם פ"ד ה"ב(; עוד ראה כתובות )עד, א( ובתוס' )ד"ה תנאי(; וכן ברמב"ם )פ"ו מהל' אישות ה"ב( בדברי המ"מ והכס"מ )שם ה"א-ב(, ודו"ק[.