מעמדה המוסרי של השקפה ציונית בגלות

שו”תקטגוריה: מוסרמעמדה המוסרי של השקפה ציונית בגלות
קלונימוס שאל לפני 2 חודשים

בס”ד
לכבוד ר’ מיכאל, 
יהודים רבים החיים בגולה מחזיקים בהשקפה ציונית. הדבר מתבטא בתמיכה במדינת ישראל וברמות שונות של הזדהות עמה. הדבר ברור אף לגויים הסובבים אותם, שכן כל פוליטיקאי אמריקאי, בין דמוקרט בין רפובליקן, יודע לספר על תמיכתו הנלהבת במדינת ישראל ובפרויקט הציוני בבואו לקושש את “הקול היהודי” (ידוע הסיפור על אחד מהם שאף ניסה את השטיק הזה על האדמו”ר מסאטמר זצוק”ל!). לרבים מהיהודים האלה אין כל שאיפה של ממש לעבור לישראל, והסיבות ברורות בחלקן. הרי חייהם בגולה נוחים למדי. הם משכילים, משתכרים היטב, חיים בביטחון יחסי, וכו’. ברוב ככל הדמוקרטיות המערביות (ודאי באמריקה, שבה נמצא הריכוז היהודי הגדול ביותר מחוץ לארה”ק), אין הם יכולים לבוא בטענות לגויים על שקיפחו אותם או הרעו להם. ונשאלת השאלה: כל עוד הם חיים בגולה ואינם מתכננים לעבור לישראל בעתיד הנראה לעין, האם אין להם חובה מוסרית כלפי הגויים שביניהם הם חיים, ספציפית, לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים של השכן הגוי ולהעדיפם על פני האינטרסים של המדינה היהודית? האם המצב שבו פוליטיקאי מנסה לשכנע אזרח להצביע לו בכך שהוא מבטיח הטבות ליישות זרה, ידידותית ככל שתהיה, אינו בעייתי מאוד מעיקרא?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

לא אכנס כאן לשאלה האם זה אכן יביא לו קולות של יהודים. לדעתי הוא גם יפסיד לא מעט קולות של יהודים בהצהרות כאלה. אני חושב שהרווח הוא יותר בקולות אוונגליסטיים.
איני רואה בזה בעיה, כל עוד הישות האחרת אינה אויב. משתי סיבות:

  1. לדאוג לישות אחרת לא בהכרח סותר את האינטרס המקומי.
  2. יתר על כן, לפעמים מותר לדאוג להם על חשבון המקומיים, שהרי זה לא שחור-לבן. נניח שחובתי לדאוג לאזרחיי (האמריקאים) היא X, אבל חובתי לדאוג לבני עמי (היהודים) היא Y. גם אם X גדול מ-Y, עדיין יש משקל גם ל-Y. לכן סביר לרצות להשקיע מאמץ קטן על חשבון האמריקאים כדי לדאוג ליהודים. ומעת שזה אינטרס של האזרחים היהודים של ארה”ב, זה לגיטימי שפוליטיקאי יבטיח להם לפעול למענו בגבולות הסביר.
קלונימוס הגיב לפני 2 חודשים

(1) נכון, אם כי לפחות במקרה האמריקאי יש קונפליקט בין האינטרס המקומי והאינטרס של הישות הזרה. המקומיים ניזוקים כלכלית. אני מודע לטיעון שבעצם הכול “חוזר אליהם”, אך הוא נראה לי שטותי. יש דברים שבהגדרה אינם יכולים “לחזור אליהם”, כמו זמן וכוח אדם.

(2) אני חושב שהבעיה אינה דאגה לבני עמך כשלעצמה, אלא ההזדהות הערכית עם ישות זרה והתמיכה בה (ישות שאינה בהכרח עוינת, אך עדיין זרה, ומי יודע מה יולד יום?). אין דין יהודי מניו יורק התורם מכספו לאחיו במדינה אחרת (ואז אין זה משנה אם תורם לכולל בירושלים, למוזיאון לזכר השואה בפריז או למקום לממכר צ’ולנט בלונדון, שבכולן יש לא מעט יהודים) כדין יהודי מניו יורק המשפיע על המערכת הפוליטית באמריקה כדי לקדם מדיניות המתעדפת אינטרסים של מדינה זרה על פני האינטרסים של המדינה שבה הוא חי ושאינו מתכוון לעזוב. באופן דומה, לאמריקאי בן הדת הקתולית מותר לתמוך במטרות קתוליות ברחבי העולם (ואף מצופה ממנו שיעשה כן), אך הוא יחטוף קיתונות של רותחין אם יתברר שהוא משעבד את האינטרס האמריקאי לצרכיה של מדינת הוותיקן.

שאלה אחרת: לו היית גוי, מה היית חושב על נאמנותו ומעמדו של שכנך היהודי? היית מקבל את דרישתו שתתייחס אליו (לפחות רעיונית) כאל כל אזרח אחר?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

כפי שהסברתי איני רואה שום הבדל.
בהחלט. יכולתי לכעוס או לא להסכים, אבל זו זכותו.

השאר תגובה