משמעות ההלכות המעשיות.

0. אקדים שאני לא אוהב את המינוח "גישתנו". על ישתך אתה מחליט ולא אני. ועל גישתי אני מחליט ולא אתה. אין שום סיבה לחשוב שיש לנו גישה משותפת. אם אינך מקבל את זה אז זו לא גישתך. אתה יכול לשאול מהי גישתי ולבקש ממני הסבר לגביה. 1. הצלחת לערבב כאן בין ארבע שאלות שונות: א. התחלת בשאלה מדוע דרושים מעשים ולא די בכוונות. ב. המשכת בשאלה מדוע נדרשות מאיתנו מצוות מעבר להתנהגות מוסרית. ג. בהמשך שרבבת לכאן שאלה שלישית שמדברת על מה שכתוב בתורה, כנראה לעומת תוספות של חכמים. את זה בכלל לא הבנתי. ד. יש בדבריך גם שאלה רביעית מדוע דרושים פרטים ולא די בעקרונות כלליים. 2. למה דרושים מעשים זה נראה לי מובן מאליו. כי רוצים שיקרו דברים, ולא די בכוונות. 3. למה יש מצוות מעבר למוסר, ראה בטור 541. 4. המוסר אכן לא דורש לשם ייחוד. אבל הוא כן דורש כוונה מוסרית. מעשה מוסרי ללא כוונה אינו מעשה מוסרי (ראה טורים 342, 353 ועוד). מסיבה דומה מצוות שאינן מוסריות צריכות כוונה לשם מצווה. אהבת הריע כמצווה דורשת לשם ייחוד של קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך, וקיומה כעיקרון מוסרי דורש כוונה מוסרית ולא לשם ייחוד, ממש כמו אצל כל גוי. 5. אתה מניח שחיים טבעיים הם הכי טובים ולא היא. אדם צריך לפעול על פי כוונות ומתוך מחשבה ולא סתם לזרום. כבשים סתם זורמות. נכון שלפעמים ההיצמדות לפרטים גורמת לאבדן שכל ישר, וגם על כך כתבתי לא פעם. 6. זה מתקשר לתפיסה המעוותת שכל כך רווחת בעולם שלנו שלפיה יש להתנהל לפי הרגש, ושהתנהלות לפי השכל היא קרה ומנוכרת ולא מוסרית. אלו דברי הבל שמובילים בעיקר לעיוותים מוסריים. כתבתי גם על כך לא פעם (22, 259, 313, 605 ועוד הרבה).