נורמות צניעות
שלום רב לכבוד תורתו
לפני מספר ימים פניתי לרב בשאלה בדין "שוק" משנ"ב ע"ה א' סק"ב
קבלתי את תשובתו "…סוף דבר, לאף אחד מהפוסקים הללו אין סמכות, והדברים נקבעים לפי השכל הישר ולפי המקום והזמן. ובפרט בהלכות צניעות." ע"כ
אני ומשפחתי די חדשים במערכת החינוך הדתית – לאומית. לאחר עשרות שנות שייכות לחריידיות החלטנו שהגיע הזמן לפרוש ומצאנו את עצמנו שולחים את ילדינו לחינוך ממ"ד (בהר- נוף, ירושלים).
בעקבות תשובתו, והדברים אמורים בפרט בהתייחסות לסופה כדלעיל, התחלתי להסתפק מהם הגדרים של "שכל ישר, מקום וזמן" ?
בנותי מבקשות הסבר לגבי שאלות צניעות המלבושים ואנו מוצאים עצמנו בבעיה…
המשא ומתן ההלכתי ידוע לי היטב, אך אין הוא מועיל כהסבר לבנותי.
האם השכל "הישר, המקום והזמן" יכולים להוות שיקול בהחלטה שלא "לשחות כנגד הזרם"… ?
אציין שקיבלתי את הסבריהם של ה"מנהלים הרוחניים" של הממ"ד, הסבריהם מתקבלים יותר כמתאימים לכלל המערכת, אך מה עם האדם הפרטי שמוצא עצמו חלק ממנה ?
הדברים מייסרים ואנו מחפשים מוצא…
בתודה מראש
שלום ב'.
ראשית, ברוכים הבאים ויישר כוח על העצמאות.
שנית, דומני שה"זרם" הוא בהחלט מדד למהי נורמה סבירה וראויה. לכן לא מדובר על שחייה עם הזרם אלא על כך שהזרם הוא חלק מהמדד הנכון עצמו. זאת להבדיל משאלות אחרות שבהן גם אם הזרם חושב X אתה יכול לחשוב ולנהוג Y. צניעות זה משהו שנקבע בין היתר על ידי הזרם. אבל גם מעבר להלכות צניעות, צריך גם להתחשב במערכת שבה נמצאים. אם מוסד חינוכי קובע נורמות לבוש יש להתחשב בהם גם אם אתה חושב שאלו לא גדרי הצניעות הנכונים. בסה"כ אתה לא לבד בעולם ומעשיך והופעתך משפיעים גם על אחרים. כמ ושבכביש איני נוהג סתם איך שבא לי, כי גם אם לעצמי אני יכול לקבוע ולקחת סיכונים, אבל מעשיי מסכנים גם אחרים. אמנם אם יש פגיעה אנושה באדם הפרטי לא תמיד עליו להתחשב בסביבה, אבל בד"כ לא זה המצב.
אני חושב שאפשר להסביר לילדים (לפחות החל מגיל מסוים) שיש נורמות צניעות סבירות, גם אם אין לנו מדדים מדויקים לקבוע אותם. הקב"ה מצפה מאיתנו לנהוג באופן ראוי. כך למשל התורה מצווה "ועשית הישר והטוב", אבל לא מגדירה בשום מקום מהו הישר והטוב (וכמובן יש ויכוחים במצבים שונים מהו הישר והטוב). היא כנראה סומכת עלינו שנבין לבד לפי השכל הישר שלנו. ואפילו שיש ויכוחים בין אנשים, כי השכל הישר אינו מתמטיקה, ואולי אפילו יש כמה תשובות נכונות, אדם צריך לנהוג כפי שהוא מבין. זו גופא הציפייה של התורה מאיתנו.
דוגמה לזה היא החיפוש אחרי שיטה כלכלית-חברתית נכונה על פי התורה. בעיניי חיפוש כזה הוא שגוי, שכן התורה רק מצפה מאיתנו לנהוג באופן מוסרי, צודק וראוי. אם אתה סוציאליסט אז התורה רוצה שתפעל כך, ואם אתה קפיטליסט אז התורה רוצה שתפעל כך. נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מישהו שבעצמו היה סוציאליסט ובגלל מה שמצא בתורה הפך לקפיטליסט, או להיפך. כל אחד שותל בתורה את ערכיו דה פקטו, ואז יש ל תחושה שהוא מצא בתורה הדרכה להשקפתו. אז בשביל מה בכלל לעשות זאת?! פשוט תעשה מה שאתה חושב, בלי לאנוס את התורה בשביל זה. כמובן שאם יש צו ספציפי נגד מה שאתה חושב עליך להתבטל אליו, אבל כשאין אז אין. אין זה אומר שמדובר בתחום נייטרלי שאינו חשוב לתורה. יש כאן רצון של התורה, אבל מכיון שמדובר בבעיות סבוכות שתלויות בחברה ובנורמות ובמצב הכלכלי-חברתית היא לא קבעה דרישות ספציפיות. במצבים כאלה רצון התורה הוא שנפעל כהבנתנו (האמיתית. לא יצרינו).
בשולי הדברים. החיים במערכת לא חרדית הם קשים בין היתר בגלל זה. המערכת החרדית מנסה לטעת את כל המנהגים והנורמות בהלכה המחייבת והאחידה. למרות שזה לא נכון, זה כמובן קל יותר חינוכית. במערכת הלא חרדית (או חרד"לית) המצב הוא שונה, וזה מעורר קושי חינוכי. אבל משעה שבחרתם בכיוון הזה, דומני שאין מנוס אלא להתמודד איתו חזיתית ולהסביר לכם ולילדים שזהו המצב. צריך להפנים שרצון התורה לא תמיד מובע בנורמות אחידות וקשיחות, ועדיין אין זה פוטר אותנו מלחפש מה נכון ומה ראוי לנו במצבנו (וגם להתחשב בסביבה, כאמור). המשקל של "ועשית הישר והטוב" במערכת כזאת הוא הרבה יותר משמעותי מאשר במערכת החרדית.
בהצלחה רבה,
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer