נורמליות

ראיתי שכתבת בהרבה דיונים את זה שרף ההשתדלות הנדרש כדי לא לעבור איסור משתנה בין חברה לחברה לפי מה שנחשב "התנהגות אנושית סבירה" באותה חברה. האם אתה חושב שההגדרה הזו עקבית וחלה תמיד? הרי בחברות מסויימות רף ההשתדלות הוא בבירור נמוך יותר ממה שההלכה מציבה באופן שלא משתמע לשתי פנים. בחברה המודרנית הרהור באישה זרה לא נחשב דבר שכלל מנסים להמנע ממנו (או לפחות לא עושים שום השתדלות) ומי שינסה להמנע אפילו באופן בסיסי יראה מוזר והזוי בעיני בן המערב הממוצע.  האם בחברה מערבית עליי לא להשתדל בכלל? ומה לגבי המנעות מהנאה מעבודה זרה? הלא ברור שההתנהגות המערבית ה"נורמלית" הייתה שונה לחלוטין אם היו להם האיסורים שלנו מלכתחילה(או אפילו הבנה בסיסית לגבי המושג "מצוות") וזה היה "סביר".
מעצם העובדה שמוסכם שיש איסורים שאני צריך להמנע מהם גם במחיר התנהגות לא סבירה *בעיני האדם המודרני* נראה שאי אפשר לומר שרף ההשתדלות כדי לא לעבור איסור הוא התנהגות סבירה בחברה שהוא חי בה לגבי המנעות מאותה פעולה. חייבים לומר שההתנהגות האנושית הסבירה היא קודם כל כזאת שהיא לא אנושית באופן בלתי תלוי בקיומו או באי קיומו של האיסור באותה חברה. 
האם יש בכלל משהו כזה? קשה מאוד להגדיר משהו כזה על בסיס תצפיות, כי חברות אנושיות קמו לאורך השנים כשהיו מבוססות על חוקים הזויים למדי והצליחו להסתדר די טוב. אפילו אם חוק מסויים לא התקיים באף תרבות אנושית עד כה, זה לא אומר שהוא לא אנושי – הוא רק לא בהכרח נוסה. עד כה ההגדרה הא-פריורית היחידה ש"מחזיקה מים" (מנסה את מזלי בז'רגון המקומי) למה שלא נחשב אנושי סביר, מבוסס על זה שהאדם שבמהותו הוא יצור שנועד לחיות בחברה אנושית מהגדרתו והתנהגות שאינה נכללת במה שאפשר לקיים במסגרתה חברה אנושית (אם ההתנהגות הזו תהיה חוק כללי) היא מה שההלכה לא דורשת ממך.
לפי זה ההלכה באמת לא דורשת ממני לא לדבר כלל בשביל לא לדבר לשון הרע, לא דורשת ממני ללכת בעיניים עצומות עד כדי פציעה עצמית כדי לא להסתכל בנשים (ההגדרה בירושלמי לחסיד שוטה, בניגוד לבבלי שם הדוגמה מבוססת על ציווי תורני סותר. אם כי גם כאן אפשר תאורטית לומר שהציווי הסותר הוא איסור חבלה עצמית. וצ"ע) כי אם כולם יעשו זאת לא נוכל להתקדם לשום מקום. 
לעומת זאת זה מחריג די הרבה דברים, כי אפילו להתעלם לגמרי מאישה נניח (באופן קצת מגעיל) כדי לא לנהל איתה שיחת חולין היא דבר שהיה משאיר את החברה שלנו אנושית והיו חברות שבהן זה אף היה מקובל.