נפש אלוקית ונפש בהמית

תודה רבה על הדברים!

כוונתי הייתה שלמרות שקריאה זו ייתכן וקולעת לדבריו של בעל התניא במקום זה. הרי שבפרשנות שהעניקו אחריו שאר האדמו”רים, לא נראה שזה לגמרי קולע. שאר האדמו”רים הראו שיש כמה מקומות בתניא בהם מצינו רמזים לכך שיש נפש נוספת (חוץ משתי הנפשות) – ‘נפש השכלית’, ששם מתבצעת הבחירה של האדם. כלומר, נפש האלוקית מעוניינת רק בתורה ובמצוות. הבהמית ברצונות הטבעיים, והשכלית (השוכנת במוח) – היא זו הבוחרת (מה מהותה של הנפש? מה הרווח בתפיסה הזו? זה מבואר להלן במאמר שאשלח).

האמת שאני לא לחלוטין מתמצא בסוגיא זו. אני רק זוכר ש’נפש השכלית’ היא זו הבוחרת, ולא הנפש האלוקית. פעם קראתי מאמר של הר’ יחזקאל סופר בעניין זה. הוא נחשב להוגה דעות חב”די מפורסם. ואני מצרף כאן את מאמרו בעניין זה. המאמר רצוף בז’רגון קבלי חסידי, והוא מש לא קריא ובהיר (וגם מלא בתובנות חב”דיות מאוחרות). אבל הוא נחשב למבין גדול בדברים אלו. ושם, הוא ביאר את העניין באריכות ואת הרווח שבזה.

קראתי בקצרה, ואני מסכים חלקית בלבד.
ראשית, לא צריך ציטוטים ורמזים כדי להבין שיש משהו או מישהו שבוחר. ואם צריך ציטוטים אז מה שהוא הביא (על כך שיש “אדם” שבוחר) לא מוסיף הרבה כי גם אותו אפשר להסביר באותו אופן.
לנקודה העקרונית שלו אני לגמרי מסכים. בטורי על חולשת הרצון (172-3) הסברתי שיש את הבחירה לבחור, ואחרי שבחרנו לבחור אנחנו מתנהלים בדרך של רצון חופשי (ובוחרים בערכים ובהתנהלות ערכית). וזה מוכרח מכמה טעמים. כעת בין תבין ש”הנפש השכלית” הוא כינוי לחלק שבוחר לבחור, וכעת האדם מתנהל תחת נפש האלוהית שבוחרת ומנהלת אותו.
אבל בדבריו משתמע שהנפש השכלית מזוהה עם הקב”ה עצמו, וכאן מונחת התפיסה החסידית-חב”דית של הצמצום לא כפשוטו. אני מניח שאתה מכיר שבעיניי זה נונסנס. אמנם לכאורה כעין זה כתבתי בסוף מאמרי “שתי דרכי תשובה” באתר (מחמת המצוקה והקושי בתיאור הבחירה), אבל גם שם לא הגעתי לזהות בין אדם לאלוקים ולמחיקת הצמצום.
כל טוב ובהצלחה רבה,

תודה רבה על הדברים!

עיקר הקושי שלי הוא שלפי המודל שתיארת נמצא שכאשר אדם בוחר בהכרעה שכלית לבצע עבירות, אזי צריכים אנו לומר שהנפש האלוהית בחרה בכך (הרי זה הגיע מהשכל). על פניו, אלו דברים שקשה להגידם בתניא. הנפש האלוהית היא ‘חלק אלוה’ (איך שלא נסביר את זה), וכל מהותה היא באלוקות, בתורה ובמצוות. עבירות הן לגמרי לא בתחום שלה. קשה להגיד, שכל דבר שנעשה תחת הבקרה השכלית של האדם משויך אוטומטית לנפש האלוהית. משהו כאן דורש הסבר (ובטח שקשה להגיד את זה בתניא).

חשבתי לומר, שאולי זה באמת מתאים לגישת חז”ל שבאמת אילו האדם הוא שכלי הוא יבחר בתורה ובמצוות. זה באמת מה שהשכל אומר (אנו מניחים שכך האמת). הם לא הכירו ‘חילוני’ מתוך שיקולים שכליים. אם יש חילוני מוכרחים אנו לומר שהוא חלש אופי או משהו כזה. כך שייתכן לומר שבעצם אם אדם לא מבצע מצוות, על כרחך לומר שזה מתחיל מהלב, זה לא שכלי. זה נפש הבהמית. אלא שנפש הבהמית עושה רציונליזציה גם לשכל של האדם (היא הרי נלחמת על כל הקופה). ולכן נראה לאדם שזהו ‘נפש אלוהית’. אולי הוא אנוס לחשוב מה שהוא חושב. אך התניא בטוח שאילו יעשה באמת חשבון נפש הוא יראה שזה מגיע מנפש הבהמית – שייך לומר משהו כזה?

תודה על ההפניות לטורים שלך בחולשת הרצון ןלמאמרך ‘שתי דרכי תשובה’ – אעי’ שם. ייש”כ! הרבה הצלחה וכט”ס!

אני לא מבין את הטענה. כאשר אדם בוחר באופן חופשי הוא בוחר בטוב. בחירה נקייה ברע היא משהו שכמעט לא נתפס (ספק בעיניי אם הוא קיים). הרוע מגיע דרך בחירה לא לבחור וממילא נגררים להרע, ורק על כך יש אחריות לאדם. וזו אכן התנהלות של נפש בהמית כי אין כאן בחירה. כפי שכתבתי, ייתכן שמה שכינית נפש שכלית הוא האלמנט שבוחר האם לבחור או לא.

אוקיי, אני מקבל את הטענה שיש את הבחירה לבחור. אפשר לומר שזהו ‘נפש השכלית’. צריך לחשוב עם ניתן לזהות ביניהם.

אני שואל האם ניתן לומר שאדם שבוחר במשהו רע זה מגיע מנפש השכלית. זה בדיוק השאלה שלי. האם זה שייך. והאם ניתן לשייך את זה לנפש השכלית.

האם כתבת על זה היכן שהוא? שוב תודה על הכל. כט”ס

לא. טענתי היא שכשאדם עושה משהו רע אין זה בגלל בחירה ברע אלא בגלל החלטה לא לבחור. ומשעה שאינו בוחר לוקח אותו יצרו הרע (=נפש בהמית) לעשות משהו רע. אבל ההחלטה לא לבחור יכולה להיות בנפש השכלית.

ולדבריך, לא שייך לבחור ברע?

כתבתי כמה פעמים שאני בספק רב עד כמה שייך שאדם יבחר ברע למרות שהוא יודע שזה רע ובלי שיש לו יצר לזה.
זה מזכיר לי כעת מה שראיתי פעם בשם רמח”ל שטען כי למלאכים יש בחירה אלא שאין להם יצר ולכן הם תמיד עושים את הטוב. השאלה עד כמה משמעותי זה שיש להם בחירה ולמאי נפ”מ. ואם שייך שמישהו יבחר ברע בלי שיש לו יצר לזה, אזי גם במלאכים יש משמעות לבחירה.

לגבי צמצום שלא כפשוטו ראה מש"כ אדמו"ר בעל שו"ת צמח צדק זללה"ה בספר דרך מצוותיך מצוה ח אות ח'
"ומה שאמרנו שהצמצום יש לו מציאות לא קשה לענין המאמר דכולא קמי' כלא חשיב דמשמע שהוא כאין ואפס ממש וכמו שנת' בלק"א ח"ב (פ"ו) כי אין הכוונה בפי' כלא שאין להם מציאות כלל דזהו לא ממש ולא כלא בכ"ף הדמיון וזה הי' קודם שנברא העולם ועוד דהא פי' כולא קמי' כלא חשיבי' קאי על עוה"ז הגשמי והרי אנו רואים שיש דומם צומח חי ומדבר אבנים ובתים ועפר כו' ואיך הוא לא ממש, אלא פי' כלא היינו שאינו עולה בשם בפ"ע כזיו השמש כשהוא בגוף הכדור השמש שאינו עולה בשם בפ"ע כלל להתראות ליש כמו שהוא נראה לעינינו בעוה"ז שאין שם כדור השמש אלא שם לא נראה רק כדור השמש מפני שהזיו בטל במציאות, ואין הכוונה שאינו נמצא שם כלל שזה אינו כי ודאי נמצא שם ביתר שאת אלא שבטל וזהו פי' כלא, שכמ"כ הם ענין כל העולמות לאחר בריאתם שיש להם מציאות אלא שקמי' הוא כלא כביטול הזיו כנ"ל ולא לא ממש וד"ל:"