ספקן אם הוא מצטרף למנין

הלום ראיתי דברי קודשו

מה הכונה מחליט שהוא מאמין הרי בשבילו הוא ספק שקול? וכי ההחלטה גורמת לוודאות?, לכל היותר הוא יכול לקיים מצוות בפועל.

מה לדעתך הסיבה שהראשונים לא התייחסו למצבים כאילו האם לא היה בזמנם ספיקות באמונה?

לעולם אין וודאות בכלום. כל החלטה שלנו כרוכה בספק כלשהו וכל אחד מקבל את החלטותיו לפי שיקוליו. זה גם שונה מאחד לאחד. לכן מה שקובע הוא ההחלטה.
אני חושב שהראשונים הבינו זאת ולא הוטרדו כמונו משאלות פילוסופיות. לדידם, אדם שהחליט הוא מאמין וזהו.

כמרטה מקום גרידא זכורני שהרב עובדיה פסק שמי שאינו "מאמין בזוהר" אינו מצטרף למניין

גם אם אתעניין בפסיקתו זו (ואני לא), השאלה מה פירוש להאמין בזהר? שכולו ירד מסיני? שכולו חובר על ידי רשב"י? שיש בו הרבה דברים חשובים ומשמעותיים?

כוונתי היתה להראות שעל זוטות כמו אי אמונה בזוהר מה שזה לא אומר פוסלים אדם למניין ועל אחת כמה על ספק במציאות הבורא. ויש לחלוק על פסיקה שכזו או לחלק שבשאלות פילוסופיות על מציאות הבורא וכהג הגיוני להסתפק (ספק על עצם המשחק) בעוד קבלת המסורת היא קבלת חוקים בתוך המשחק. או לחלק בין מישטור נגד עמדות מסוכנות כשאלת הזוהר ואי קבלת הכופר כאיזו סנקציה לעומת המסתפק באלהים שפחות מסוכן כי מערער על דוגמת על שאינה נתונה לערעור. וככה"ג. אין לי מושג.זה גם לא ממש משנה לי כי אני חושב שזו בעית החברה ולא הפרט. לצורך העניין אם אני כופר בזוהר אני מצטרף למנין כלפי שמיא וזו בעיה שלהם לצרפני במקרה שפתחתי תפה וחשפתי. וזה שונה לדעתי מסידור קידושין היוצר חלות ובו עליי להמנע במקרה ואני כופר בזוהר (ואני לא. הזוהר לא זויף על ידי רבי משה דיליאון רק לדעת יוסף דן וגרשום שולם בעוד לדעת מרבית חוקרי הזוהר מליבס ומטה הוא חובר בידי קבוצת מקובלים במשך כמה דורות. במאמר מוסגר כל ההוכחות לריבוי סגנונות וסתירות נדחות בידי דן ושות' כנובעין ממקור אחד וזאת באדיקות שלא הייתה מביישת את מאמיני אחדות החומש כנגד וולהאוזן שר"י)