עולם הבא

יצחק, יש בספר "ביקורת התבונה המעשית" של קאנט התייחסות מפורטת לסוגיא הזאת. הוא טוען שמדובר ב"דרישה של התבונה", תראה שם.

כתוב בגמרא על אמוראים שפגשו את אליהו הנביא
וכן עשרות מקרים של פגישה עם נשמות אם כן מפורש שהנשמה קיימת אחרי המוות

כתוב גם במפורש שאברהם פגש את המלאכים, ובכל זאת הרמב"ם אומר שזה היה בחלום. אגדות מתפרשות בכל מיני צורות, וכבר עמד הרמב"ם בהקדמתו למשנה על שלוש כתות ביחס לפירושן.

נחום, כתוב גם שהתגלה לסוקרטס הדימיורגוס, נו אז מה ?

זכור לי במעורפל שהרב דסלר (מכתב מאליהו, כרך ה') סבור שעולם הבא הכוונה לחווית עולם שונה, ראיית העולם בדרכים שונות. כלומר: ראיית העולם כפי שהוא באמת ולא כפי שהאדם חווה אותו כיום בצורה מצומצמת. מזכיר קצת את המערה של אפלטון.

אז הדוקטורב סבור שיש אפשרות שקיום הנשמה אחרי המוות בעולם הבא הוא שק"ק?

לא יודע מה הוא סובר. לדעתי שלי זה יכול להיות מסורת, או סברה. אבל לא בהכרח שקר קדוש (שקר הוא עניין מכוון).

בס"ד כ"ח בכסלו תש"פ

הישארות הנפש מבוארת בכמה מקומות בכתבי הקודש. אביגיל מברכת את דוד: 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך', וקהלת מסיק 'וישב העפר אל הארץ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה'.

אף תחיית המתים מוזכרת בכמה מקומות במקרא. בתהלים קד: '… תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה'. ובישעיהו כו: 'יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שכני עפר…'. מלאכי מנבא שבאחרית הימים ישלח ה' את אליה הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובדניאל יב: 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם …'.

וסברא היא: אם בחומר יש 'חוק שימור החומר' ו'חוק שימור האנרגיה', על אחת כמה וכמה שבנשמת החיים שנפח ה' באדם, ראוי שיהיה 'חוק שימור הרוח'.

הרי כפי שמתואר בפרשת בראשית, המוות הוא 'תאונה היסטורית' בשל חטאו של אדם שאכל מעץ הדעת, שמשום כך נגזר עליו 'ואל עפר תשוב' ונמנעה ממנו הגישה אל עץ החיים. ולכן, כשיתוקן החטא – יחזור האדם למצב הטבעי שאליו נועד, ואז יתקיים חזון הנביא: 'בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים'.

העונג של העולם הבא הוא, שאז בהינטל עכבות החומר -יזכה האדם לדעת את ה' והידבק בו בכל ליבו. עונג זה לא מתחיל לאחר המוות. כבר בחייו יכול האדם הדבק באמת בטוב ובע=יושר לחוש קירבת אלקים, וכפי שאמרו דורשי רשומות ש'העולם הבא' הוא עולם 'ההולך ובא'.

בברכת חנוכה מאירה, ש"צ

שלום לרב בהנחה שיש עולם הבא אז מדוע לדעתך איננו מפורש בתורה

לא יודע. נאמרו הרבה תירוצים בזה. אבל אולי התורה לא אמורה לספר לנו כל אמת על העולם. עיקר עניינה בהוראת מידות טובות ומצוות והיסטוריה.

הקושי הוא שהתורה מנסה לשכנע אותך לקיים מצוות על ידי איומים של שכר ועונש בעולם הזה ולכאורה הרבה יותר אפקטיבי. או לפחות מוסיף הרבה, להוסיף את עניין העולם הבא. פעם שמעתי תשובה על השאלה שאלוהים לא מעוניין שניחיה בתודעה של עולם הבא כי זה מסית את האדם מתפקידו מה דעתך על כך ?

זה מה שהתורה מנסה? מי גילה לך רז זה?
ה"תשובה" שהבאת לא עונה בשום צורה. הרי אם התורה רוצה לשכנע אותי, כהנחתך, אז היא כן רוצה שזה יהיה בתודעה. על כורחך שבעל ה"תשובה" מניח שהיא לא רוצה. אבל אם היא לא רוצה אז הקושיא לא מתעוררת ולא צריך תירוצים.

לא הבנתי .כוונתי הייתה שדווקא מחשבות אודות שכר ועונש בעולם הבא מפריעות אבל מחשבות אודות שכר ועונש בעולם הזה לא מפריעות

למה?

בס"ד עש"ק בא תש"פ

לנחום – שלום רב,

התודעה שהנפש ממשיכה להתקיים אחר המוות היתה פשוטה ומקובלת בכל האנושות בזמן המקרא. על אדם שנפטר אמרו ש'נאסף אל אבותיו', ואין הכוונה שנקבר איתם, וראיה שה' אומר לאברהם 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום', והרי הוא לא נקבר בסמוך לתרח, אלא וודאי משמעות הביטוי 'תבוא אל אבותיך' היא שהנשמות ייפגשו בעולם הנשמות.

התורה לא מרבה דברים על הגמול בעולם הבא, משום שהתורה מציעה יותר מזה. התורה מציעה למקיימיה דבקות בה' גם בעולם הזה, כדברי משה: 'ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו'. ה' מתגלה לאוהביו בנבואה ומנחה אותם, שומע את תפילתם ומשפיע להם ברכה כבר בעולם הזה.

כמתואר בפרשת בראשית גן העדן היה צריך להיות מקומו הטבעי של האדם בעולם הזה והיה ביכולתו לאכול מפרי עץ החיים ולחיות חיי עולם בעולם הזה, וגם אחרי שחטא האדם ונגזרה עליו המיתה – יכול הוא לזכות גם בעולם הזה למצב של 'והתהלכתי בתוככם'.

התורה מנחה את האדם לשאוף לדבקות בבוראו כבר בעולם הזה. בניגוד למצרים ושאר האומות שהשקיעו בנסיונות להיות קשורים אל המתים – התורה אסרה באיסור חמור לנסות לתקשר עם מתים. עצם הנגיעה במת או הימצאות עימו בבית היא 'אבי אבות הטומאה' והיא מרחיקה את האדם מיכולת החיבור לקדושה. שהרי התכלית היא להידבק בה' בחיים.

בברכה, ש"צ