עסקת החטופים

שו"תקטגוריה: כלליעסקת החטופים
אלמוני שאל לפני 2 ימים

שלום לרב מיכי,
 
רק לאחרונה ראיתי את הפוסטים שכתבת בהם הבעת את עמדתך לגבי עיסקת החטופים והתעצבתי להיווכח שאתה מתנגד לעיסקאות החטופים , גם אלה שהיו.
קראתי את הטיעונים וכיון שכדור הרגעה או פסיכולוג לא יסירו את העצב (גם אם הוא רק רגש) אני מבקש להביא בפניך מספר טיעונים בעד העיסקה ונסיון להתמודד עם חלק מטיעוניך.
1.מושכל ראשון הוא שאין כל מקום להשוות את החטופים מה- 7.10 לכל מי שנחטף או נלקח בשבי בעבר.
החטופים נמצאים במנהרות החמאס אך ורק בשל כשלונה המחפיר של המדינה (בין דרג צבאי בין ממשלה) למלא את חובתה הבסיסית כלפי אזרחיה לשמירת ביטחונם האישי בכלל ובישובי העוטף בפרט.
כשל זה הינו למעשה הפרה בוטה של התנאי היסודי ביותר בחוזה שבינה לבין אזרחיה ועל כן מוטלת עליה החובה ,שאפשר להגדירה אף כקדושה, לעשות הכל לבצע בעין חוזה זה שהופר.
זאת ניתן וצריך היה להיעשות אך ורק בכך שמטרת המלחמה הראשונה שהיה על הממשלה להציב היא החזרת החטופים.
2.אתה עצמך קובע שאין כל אפשרות סבירה להגדיר את מטרת המלחמה כהחזרת החטופים ובאותה עת לקבוע מטרה מקבילה של השמדת החמאס.
כיון שהחזרת החטופים היא חובה ערכית מוסרית וחוזית בבחינת תיקון הרשלנות הפושעת(לטעמי אף מגעת לפשע) שהביאה עלינו את ה- 7.10 בכלל וחטיפת החטופים בפרט כי אז על מטרה זו להיות הדומיננטית גם אם תפגע או תצמצם את מטרת השמדת החמאס.
3.המלחמה נועדה איפא להשמיד את החמאס אך רק כל עוד היא גם תביא להחזרת החטופים וככל שמטרת ההשמדה תפגע או עלולה לפגוע בחטופים על המדינה להתאים את פעולות ההשמדה כך שלא תקריס את החזרת החטופים.
4.בכל הנ"ל לא עירבתי את מרכיב הרגש את החמלה את הערבות ההדדית את מניעת הסבל את החובה כלפי המשפחות שסבלן לא יתואר ושאנחנו כבני אנוש וכיהודים מחוייבים בכך.
5. הנימוק שלך שהשיקולים והשיח בענין עיסקאות החטופים משקפים את פסיכוזת האמוציונליות  ונטולי הגיון ,שכל ונימוקים עניניים שאסור להן שישפיעו על השגת המטרה של המדינה שהיא השמדת החמאס, היא עובדתית לא נכונה במקרה של מלחמה זו  וזאת אפילו אם אסכים להנחת היסוד שלך שעל מנהיגות ראויה לדעת להקריב את היחיד למען מטרות העל של המדינה.
במקרה שלנו תחת הנהגת ראש הממשלה וחבר מרעיו( ואני זוכר את הציונים שנתת בזמנו לממשלה זו) אין להנחת יסוד זו כל בסיס ורלוונטיות.
א.הם האחראים להגדרת מטרות המלחמה הסותרות בעליל וזה לא קרה עקב חוסר מחשבה ,להיפך.
ב.הסכנה הוודאית והמיידית של הרג או מוות אחר של החטופים גוברת על הסכנה העתידית העלולה אולי להתרחש עקב שחרור מספר רב של מחבלים ומאי השמדה מוחלטת של החמאס בעיקר כאשר הוא כבר ממש מוחלש צבאית.
 בעת מבצע אנטבה התכנסו כמה מגדולי התורה והכריעו שיש לקבל את דרישת החוטפים ולשחרר את כמות המחבלים מהכלא כפי הדרישה  על מנת לשחרר את החטופים.
הרב עובדיה יוסף פסק: "מן הדין נראה שבאמת עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאת היהודים החטופים כשלהט החרב מתנופפת מעל ראשם על ידי המחבלים האכזריים חוטפי המטוס המאיימים להוציאם להורג… ואילו הסכנה העתידה העלולה להתרחש בשחרור ארבעים המחבלים הכלואים אינה עומדת כיום על הפרק באופן מיידי אלא לטווח רחוק ולאחר זמן".
נימוק זה יפה גם לענייננו הן לגבי שחרור המחבלים הכלואים והן לגבי היציאה מעזה.
ליומרה לצפות בוודאות את האסון שיתרחש בשל שני הויתורים לעיל  אין כל בסיס ויתרון על הדעה לפיה נוכל להתמודד עם המחיר ומחייבת מקסימום זהירות כשבתווך מסכנים חיי אדם וסבל.
ג.יתר על כן נושא הפסקת המלחמה הובהר על ידי גורמי הבטחון כפתיר שכן נוכל בכל עת למצוא אמתלה להיכנס שוב לעזה גם אם התחייבנו שלא לעשות כן.
הוא הדין לגבי המחבלים המשוחררים שגורמי הבטחון יוכלו בסבירות גבוהה להתמודד עם הבעיה שאולי תתרחש ואולי לא וגם איננו יודעים מתי.
נתניהו עצמו הוכיח זה עתה כי אף שחתם על הסכם שלושת השלבים הרי משהחליט שאין הוא מקיים את ההתחייבות להתחיל בשלב ב' של ההסכם על כל המשתמע מכך מרשה הוא לעצמו להפר ההסכם עליו חתם ולטעון שהוא רוצה להאריך את שלב א'.
הוא יוכל לפעול כך גם אם ייסוג מהרצועה ויכריז על הפסקת המלחמה, החטופים יוחזרו והוא ימצא סיבה  להפר ההסכם ולהיכנס לעזה.
ד. האם אתה סומך על שיקול דעת הממשלה והעומד בראשה שאכן מחיר הנסיגה מציר פילדלפי והכרזה על סיום המלחמה ושחרור המחבלים הכלואים איננו מצדיק את שחרור החטופים?
הרי זו הממשלה שזה עתה נסוגה מציר נצרים עבור החטופים ששוחררו בפעימה של שלב א' כאשר במאי הצהיר ראש הממשלה בנחרצות שנסיגה מציר נצרים היא אסון בטחוני לאומי ובשל כך טירפד עיסקה והביא למותם של לפחות 6 חטופים ועוד כמה חיילים.
הרי זו הממשלה והעומד בראשה שחתם על העיסקה בת שלושת השלבים שזהה להסכם שהוצע במאי והסכים אף לסגת מציר פילדלפי אבל עם סיום שלב א' התחרט ואיננו רוצה לעזוב ציר זה.
ה. האם אתה יכול לקבל בבטחון ולסמוך על שיקול הדעת של נתניהו שיש לחזור ללחימה על כל המשתמע מכך כאשר הוא לא הציג עד היום כל תכנית של "היום שאחרי" וכאשר החלטה כזו תביא בוודאות להרג של לפחות חלק מהחטופים ואולי אף תסתיים לגבי חלקם כסיום מקרה רון ארד ולהארכת סיבלם בכל שעה שחולפת.
ו.האם אתה יכול לקבוע בנחרצות כפי שכתבת שאין מקום לעיסקה גם אם החטופים יהרגו כאשר אני בטוח שגם בך מקננות ספיקות האם לא מעורבים בהתנהלות ראש הממשלה בכל ימי הלחימה שיקולים פוליטיים, אישיים ורצון עז לשמור על שלימות הממשלה.
אם יש לך ספיקות ,ונוכח שלל החלטות נתניהו במהלך המלחמה המדברות בעד עצמן והשכל הישר לא יוכל להתכחש לכך, כי אז אין ספק ובמאזן זה אסור בתכלית האיסור להקריב חיי אדם.
6. אני מעז להטיל ספק בנחרצות שלך שאינך מוכן להיות שותף לשיח שבו ניתן מקום ,אולי אף רב ,לרגשות הרחמים, החמלה הדאגה לאחר וכיו"ב ,מרכיבים שמקומם לדעתך בחדר הפסיכולוג, ומרשה לעצמי להוסיף ולומר שהמרכיבים הנ"ל הם שיוצרים יחד את הערבות ההדדית שהיא כבר ממש בתוך המיתחם השכלי, רציונלי ומאד הגיוני.
יש עוד טענות באמתחתי לרבות התנגדות ממשית לאבחנה שלך בין ימין לשמאל בין חילוני לדתי בענין המרכיבים העומדים ביסוד ההחלטות או האידיאולוגיה של שתי הקבוצות ואף לתמוך באבחנה הפוכה, אך קצר המצע.
לסיכום אני עומד משתאה וממש לא מבין כיצד אתה הרב מיכי וכל הרבים שהצטרפו להתנגדות לעיסקה אינכם  נותנים משקל ולו אף במספר גרמים מצומצם,שייטה לטובת הספק בצדקת התנגדותכםm כאשר אנו בלב ליבם של דיני נפשות.
האם לא מן הראוי להצטנע קצת ולא להתימר לחתוך ובנחרצות את גורל אחינו ואחיותינו, גורל משפחות שלימות ופסיקת סבל מתמשך כל שעה שאיננו פועלים להחזרתם?
האם אכן בידיך כל המידע על כל מרכיביו לדעת מה יהיה בעתיד ועל יסוד הידוע לך לחרוץ גורלות בכזו חד משמעיות עד כדי הצבעה עבור בן גביר?
 
מבחינתי הפקרת החטופים תרבוץ לדיראון עולם על כל אחד מאיתנו כיחידים וכמדינה ותפגע קשות בחוסן שלנו כעם וכמדינה.
 
מקווה שנעבור המבחנים שלפנינו בעזרת השכל הישר  והתבונה וכבני אדם וכיהודים גם במידה נכונה של רגש.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 2 ימים

שלום.
תודה על המכתב המפורט. אנסה להתייחס אליו לפי הסדר.
אקדים ואומר שאני כמובן מאד רוצה שהחטופים כולם יחזרו. מי לא?! אני גם מסכים שהייתה כאן הפקרה מזעזעת ופשלה נוראית של כולנו (כל החברה, ולא רק הצבא או השלטון. כולל החטופים עצמם בכללה). ולבסוף, אני מתנגד מאד לשיח הרגשי שמתנהל בנושא הזה, שכן רגשנות מובילה לשטחיות ולדרך פעולה לא נכונה. בעניין זה, בגלל המטענים, הרגש מזיק יותר מאשר בדרך כלל.
כעת אנסה להתייחס לטיעונים.
 

1.מסכים לרוב ההנחות אבל לא למסקנה. בהחלט נכון להשוות בין החטופים לבין מקרים אחרים. אכן הייתה כאן הפקרה ופשלה, אבל פשלות כאלה הובילו להרבה מאד נפגעים מטרור ובמלחמות. אחרים יאמרו לך שההתנתקות הייתה פשלה שהביאה עלינו הכל (לדעתי זה לא לגמרי נכון, אבל רק מדגים לך את משמעותן של טענות כמו שלך). את הפשלה במקרה שלנו עשתה הממשלה והצבא. לעומת זאת, המחיר שנשלם על עסקה כזאת הוא על כולנו ולטווחים ארוכים מאד. לכן ההשוואות למי שעשה פשלה שצריך לשלם את המחיר עליה הן מוטעות. אמנם כפי שכתבתי, היתה גם פשלה של כל החברה, אבל זה כולל החטופים עצמם. כולנו כשלנו, ועד היום כושלים, ביחס לא נכון לאיומים מהפלסטינאים (כולל החתירה לעסקה בכל מחיר. כניעה לטרור היא המשך אותה פשלה).
לכן איני מסכים למסקנה שהחזרת החטופים הייתה צריכה להיות המשימה הראשונה. ממש לא. מדינה לא שמה לעצמה מטרות מרכזיות להחזיר 100 אנשים. זו רגשנות מיותרת שמובילה למסקנות שגויות. למדינה יש מטרות גלובליות משלה, ולמרות שזה נשמע אכזרי מדינה לא יכולה להתנהל אחרת. גם את החיילים אנחנו שולחים למות, ולפעמים זה על אינטרסים של שטח וכלכלה ולא של הצלת חיים (זוהי הגמרא על פשטו ידיכם בגדוד. מלחמת רשות). הגנה על השטח שלנו ועל יכולתנו לחיות כאן, קודמת בהרבה להשבת החטופים, כי אלו אינטרסים גלובליים שנוגעים לעצם קיומנו.
כך לדוגמה לא מוליכים את כל התקציב שלנו למערכת הבריאות, אלא נותנים גם לחינוך ולתרבות ועוד. למרות שחיי אדם הם מעל הכל. יש שיקולים של מדינה ששונים משיקוליו של אדם פרטי. כך הוא גם כאן.
 
2.עניתי על כך. רק שים לב שאותה טענה יש כלפי התומכים בעסקה, שמסבירים לנו שנעשה עסקה ונחזיר את החטופים ואז נשמיד את חמאס. זוהי זריית חול בעיניים. משני הצדדים משקרים לנו בכך שניתן להשיג את שתי המטרות. לא ניתן. אגב, להערכתי לא ניתן להשיג את השבת כל החטופים גם אם נשאיר את המטרה הזאת לבדה. חמאס לא יוותר על כל קלפיו.
 
3. כנ"ל.
 
4. לדעתי כן עירבת. השבת החטופים בראש המשימות זו תוצאה של רגש, שכן ההיגיון שולל זאת מכל וכל.
 
5. 
א. כנ"ל.
ב. כתבתי לא פעם שהסכנה העתידית משחרור מחבלים אינה שיקול לדעתי. אם זאת הייתה הבעיה, אני בעד לשחרר את כל המחבלים בעד החטופים. סכנה ודאית עכשווית גוברת על ספק עתידי. לא צריך את הרב עובדיה בשביל זה. לי זה ברור לגמרי.
הטענה שחמאס מוחלש היא המשך של אותה שגיאה שתיארתי. החשש אינו שהוא יכבוש את מדינת ישראל, ואף פעם לא היה חשש כזה. לכן חולשתו אינה רלוונטית. זה ארגון טרור ולא צבא. בעיניי לא השתנה מאומה מבחינת הסכנה מחמאס בעקבות המלחמה הזאת.
ג. לא קונה את הטיעון הזה. החמאס לא אידיוט והוא לא יוותר בלי ערבויות רציניות. גם חמאס ראה מה נתניהו עשה כעת (אגב, נתניהו פעל כאן בדיוק כמו המלצתך. חתם על הסכם כדי לקבל כמה שיותר חטופים, ואז הפר אותו. והנה, מיד בהמשך כאן אתה מבקר אותו על כך).
ד. אני לא סומך על אף אחד לצערי. לא מהממשלה ולא מאלו שמתנגדים לה, ולא מגורמי הביטחון. איבדתי את האמון בכולם.
ה. אני לא רואה תכנית ליום שאחרי, אצל אף אחד. לכן התכנית היחידה האפשרית כרגע היא להמשיך לטבוח אותם ולא להפסיק עשרות שנים. שבענו כוחות רב  לאומיים והרשות הפלסטינאית (שכבר הייתה בעזה). לא קונה את הטיעון הזה.
ו. לצערי מעורבים שיקולים פוליטיים בכל הצדדים, זה חלק מהמשחק. ואני לא סומך על אף אחד. את עמדתי אני מגבש לא בגלל שאני סומך או לא סומך על מישהו אלא כי לדעתי זה מה שנכון.
אגב, הרצון לשמור על שלימות הממשלה אינו טיעון ביקורת. זה שיקול לגמרי לגיטימי, שהרי שלימות הממשלה מאוימת בגלל המחלוקת לגופו של עניין ביחס לחטופים ולמלחמה. למה זה שממשלה מקבלת החלטות בהסכמה בין מרכיביה זו ביקורת? זה לא העניין בקואליציה? וכי כל הממשלות עד היום לא שחררו את החרדים מגיוס ומלימודי ליבה כדי לשמור על שלימות הקואליציה שלהם? אם ביבי היה עושה מה שהוא עצמו רוצה בלי להתחשב, היו מבקרים אותו על כך שהוא דיקטטור שפועל לא לפי נהלים. הכל פוזיציות.
6. לצערי גם אני בן אדם. אף אחד לא מושלם. אבל נכון לא לערב את הרגש בהחלטות כאלה.
אני מסב את תשומת לבך לכך שמבחינתך כל הטיעונים מובילים לאותו כיוון. זה לא מוזר? אני בהחלט חושב שההחלטה מורכבת ויש צדדים לכאן או לכאן (לדוגמה, הסכנה משחרור המחבלים באמת אינה שיקול גם לדעתי, למרות שאני מתנגד לעסקה. לדוגמה, אני אכן מבקר בחריפות את ביבי ואת הממשלה ובכל זאת כאן תומך בהם), אבל לדעתי המשקל היחסי של השיקולים מוביל להתנגדות לעסקה, וביבי והקואליציה שלו הם שחור צרוף ללא יוצא מן הכלל. נראה שהכל מוליך אותך לאותו כיוון. בעיניי זהו מדד לאמוציונליות. אם כי לא תמיד אדם חש במה שקורה אצלו (וזה כמובן נכון גם ביחס אליי).
זה מביא אותי לסיכום שלך. אני לא נותן גרם של משקל? ודאי שכן. להיפך, אני נותן משקל גדול, אבל יש גם שיקולי נגד. לעומת זאת, בטיעונים שכולם מובילים לאותו כיוון אין גרם של משקל לצד המנוגד. אני מעלה ביקורת כזאת על חד צדדיות ודוגמטיות דווקא על התומכים בעסקה.
לגבי הצניעות, לא בטוח שיש בי את המעלה הזאת. אבל מדוע אני מואשם בחוסר צניעות ואתה לא? למה לך מותר להחזיק בעמדתך בנחרצות בלי לתת גרם של משקל לצד השני וזה צנוע להפליא, אבל אני שמודה שיש שיקולים לכאן ולכאן אבל מגבש עמדה נגד העסקה, אני זה שנחרץ ולא צנוע. האם היפוך כזה של הצדדים אינו תוצר של אמוציונליות?
 

אלמוני הגיב לפני 2 ימים

שלום לרב,
תודה על ההתיחסות המהירה והמפורטת.
אנחנו נישאר כנראה בחילוקי דעות בנושא זה.
באשר לדבריך ביחס לחוסר הצניעות ולנחרצות שלי על רקע הביקורת על חוסר הצניעות והנחרצות של המחנה המתנגד לעיסקה ,אני מקבל ומסכים לדברים ומוסיף מיד אפילו ק"ג אחד שלם לדעתו של הצד השני ומבין שכלית את נימוקיך ומכבדם אך מתנגד להם.
יתכן שאני חוטא באמוציונליות אך לדעתי עמדתי בנושא מצויה באיזון סביר עם טיעוני השכל וההגיון, ומבחינתי מצדיקה מאבק להחזרת החטופים.
בתקוה לבשורות טובות.

מיכי צוות הגיב לפני 2 ימים

אני חושב שלא יכולתי לצפות לתוצאה טובה יותר מהדיון. אם נשארים במחלוקת כשכל אחד מבין שיש שיקולים לצד השני זה כלשעצמו תיקון מאד עמוק של השבר כיום. בעיניי השבר הזה עמוק הרבה יותר מתוכן המחלוקות עצמן. שני הצדדים מתבצרים בבועתם, ובטוחים שהצד השני רשע או אידיוט.
תהיתי האם טענתי על אמוציונליות של תומכי העסקה גם היא מעידה על כשל כזה. אני באמת לא חושב כך, כי אני מסכים שיש שיקולים כבדי משקל לטובת העסקה. הטענה על אמוציונליות לא נובעת מכך שלדעתי הטיעונים שלכם כולם מופרכים אלא מזה שכולם מובילים לאותו כיוון. אני בהחלט חושב שיש טיעונים לטובת העסקה. אגב, שלב א כבר הפתיע אותי. הרווחנו חטופים והתעקשנו לא לסיים את המלחמה. מתברר לשמחתי שגם אנחנו יודעים להפר הסכמים. אם יחזרו להילחם ויתעקשו הלאה, אודה שטעיתי בהתנגדות לעסקה. קיום שלב א וחזרה למלחמה היה שווה.

נקודה נוספת הגיב לפני יום 1

בהקשר לכך שטענת שהשיקול של החזרת המחבלים הוא איום עתידי לעומת האיום על החטופים שהוא מידי.
בעיניי לא התייחסת פה לנקודה חשובה בהרבה: תודעתית איך האויב תופס מדינה שמוכנה לשלם 'כל מחיר' , או מחיר מופרז בעבור חטופיה. להבנתי כל מי שלא אוהב אותנו רואה את זה ומבין שהדבר הכי משתלם הוא לחטוף, כי אם חטפת אתה בנקודה העליונה לא משנה כמה חלש אתה.
ואם בעבר היינו נוקטים עמדה נחרצת וכואבת מאוד עבורנו, של אי שחרור במחיר מופרז היה לאויב הרבה פחות מוטיבציה לחטוף והיום אולי היו לנו פחות חטופים או לחילופין הם היו משוחררים במחיר נמוך יותר.

השאר תגובה

Back to top button