פדיון הבן ביו״ד

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיפדיון הבן ביו״ד
EA שאל לפני 2 חודשים

הסברת שחושן משפט יסודו בזכות של הזולת ויו״ד בחובה שלי. לכן צדקה, ריבית, פדיון הבן ועוד מופיעים ביו״ד ולא בחו״מ. 
והנה, הגרשש״ק בשערי יושר ה,ב כותב דבר כזה ״כמו כן הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי שנתחייב עפ״י דרכי הקניינים, או שחייבתו תורה כנזקים ופדיון הבן וכדומה״. 
וק״ל איך/למה המחבר מכניס את דין פדיון הבן בתוך הדינים המשפטיים למרות שכנראה (לפחות לפי האינטואיציה שלי, ולאור זאת שהוא מופיע ביו״ד) הוא שייך לתחום הדתי-ריטואלי ? 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

אני חושב שפדיון הבן מופיע ביו”ד כי יסוד החיוב הוא יו”ד (בגלל שזה לא נוצר בקניין). אבל יש לחיוב הזה השלכות משפטיות  גם הפרשת תרומה מופיע ביו”ד, למרות שיש לו השלכות משפטיות כלפי הכהנים.

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

EA המשיך:
שכחתי לשאול עוד שאלה. הדגשתי שם המילים ״או שחייבתו תורה״. זאת אומרת שלדעתו יש חיוב משפטי שמקורו הוא הקב״ה ולא המשפטנים. ולא הבנתי, הרי משפט בהגדרה הוא חקיקה אנושית ולא אלוהית. נכון שיש דיני משפטיים בתורה, אבל הם דינים דתיים שנותנים גושפנקה לדין המשפטי הקיים כבר, ולא דינים משפטיים כשלעצמם. אבל זה סותר לכאורה את מה שהרב שקאפ כתב, לא ?

עניתי על כך למעלה. יש השלכות משפטיות של קביעות של התורה. ספציפית איסור לא תגזול הוא גושפנקה לקביעה מטא הלכתית. ראה בדוגמאות כמו תרומה.

EA הגיב לפני 2 חודשים

אני מבין (וגם מסכים) את מה שאתה כותב, אבל ראשית זה קצת טריוויאלי (ברור שיש הלכות שיש להם כל מיני השלכות במישורים שונים, גם צדקה וגם ריבית וגם מעשר וגם שביעית וגם וגם יש להם השלכות משפטיות בפרט ונורמטיביות בכלל), ושנית ברור כשמש שלפחות זו לא הייתה כוונתו של הגרש״ש. הוא כתב מפורש ״חיוב משפטי שהתייחב עפי דרכי הקניינים או שחייבתו התורה … ופדיון הבן וכדומה״. ברור שהוא לא מתכוון לטעון שיש לפדיון הבן השלכות משפטיות, אלא הוא בא לטעון שיסודו של פדיון הבן הוא משפטי (וזה הדבר שלא הבנתי).
והשאלה השנייה במילים אחרות בקיצור, האם לדעתך יכול להיות חיוב משפטי נטו שנובע מציווי התורה ? אולי יש דוגמה שאני לא מכיר

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

הפוך בדיוק. או מדיני הקניינים או שחייבתו תורה. פדיון הבן הוא הקטגוריה השנייה.
בהחלט כן. ר”ש לא כותב שלא וגם אני הקטן לא אמרתי שלא. מה שהוא אומר זה שדיני הקניינים קודמים לתורה, אבל הוא לא אומר שאין חיובים משפטיים שלא קדמו לה. להיפך, כאן הוא אומר שכן.
שמיטת כספים לדוגמה הוא דין כזה. דיני אונאה. כל אלו התחדשו בתורה עצמה. אפילו פריעת בעל חוב כנראה שייכת לכאן (בזה יש לפלפל).

השאר תגובה