רלוונטיות מחשבת ישראל

לכבוד הרב מיכאל

ראשית תודה על ההתייחסות הרצינית מאוד למאמר, אני בסך הכל גם מסכים חצי ולא מסכים חצי עם דבריך.

אני מאוד מסכים שאין כלל תחום כזה מחשבת ישראל במובן המהותי של המילה, מחשבת ישראל היא מחשבות של יהודים (או של יהודים דתיים במידה כזו או אחרת, אין כל כך טעם לוויכוח) אין אכן לדעתי הבדל בין הרמב"ם, אריסטו, תומס אקווינס או קנט (כפי שלדעתי לא היה הבדל כזה גם בעיני הרמב"ם) אלא זה לא אומר שלא צריך ללמוד אותם, אלא רק שצריך ללמוד אותם כשאר הפילוסופים, אני לומד את הרמב"ם מכוון שהוא פילוסוף חשוב ומעניין ולא מכוון שהוא בעל סמכות כל שהיא, המטרה היא אכן לקרוא אותו כפי שאני קורא את אריסטו או את קנט, לשפוט את הדברים לפי התוכן ולראות האם לקבל אותם או לא. תחום הפילוסופיה הוא חשוב (בין פילוסופיה שנכתבה על ידי יהודים בין עם כזו שלא) מכוון שהיא עוזרת לאדם להגיע לאמת. אמת על האל על העולם על ההשגחה וגם יכולה להראות לנו איזה אורך חיים צריך לנהל מבחינה מוסרית וערכית. לכן לדעתי אכן אין מחשבה יהודים אלא רק פילוסופיה אך יש חשיבות דתית בעיסוק בפילוסופיה. היהדות מוגדרת מבחינה סוציולוגית על ידי ההלכה והאמונה הנכונה (מורה נבוכים א נ) מוגדרת על פי האמת בלבד בלא קשר עם מי שאמר אותה. חשוב שיהיה אנשים שילמדו הלכה כדי לדעת איך לספוק (ואני לא זכיתי בקישורים המתאימים לתחום הזה) וחשוב שיהיו אנשי שילמדו פילוסופיה כדי לעזור לאנשים בפיתוח המחשבה שלהם.

לדעתי גם אמונות כגון בריאת העולם, ההתגלות בסיני נתונות לפרשנות אין סופית ולכן הם לא יותר מחייבות מכל דבר אחר, אפשר לפרש את ההתגלות בסיני כמשל להשגתו של משה רבנו (פירוש של הנרבוני על המורה ב לג) ולהיות יהודי טוב מאוד, כפי שאשפר להאמין בקדמות העולם או החומר ולהיות יהודי טוב. כמובן שגם אפשר להיות יהודי טוב ולהיות אדם שטועה לגמרי מבחינה פילוסופית ולצערינו יש הרבה כאלו. בנושא הזה אני דווקא יותר מסכים עם רבי חסדאי קרשקש (בעיקר באור השם מאמר ב כלל ו) הקובע שאפשר להיות יהודי טוב וטועה (ולא עם הרמב"ם). מטרתי במאמר הייתה בעיקר (ובכלל מטרתי בכלל) לאפשר לאנשים שאין להם אמונה בעל טבעי להישאר במערת הדתית החברתית. לעניות דעתי יותר מדי אנשים מרגישים שהמערכת הדתית דוחה אותם (או לחילופין חילוניים שאינם נמשכים אליה) בגלל תוכן אמוני כזה או אחר.

שוב תודה על ההתייחסות

יום טוב ופסח שמח

תודה.
אז בעצם יוצא שיהודי דתי הוא פשוט אדם חכם וטוב שלומד ומקיים הלכה. כלומר שאין ביהדות שום ממד מעבר להלכה. כל השאר הוא דרישה אנושית אוניברסלית מכל אדם, ולא דרישה יהודית. אם הרמב"ם הוא חכם ופילוסוף חשוב, אז כל גוי צריך גם הוא ללמוד אותו (משום מה רוב הגויים לא חושבים שהוא פילוסוף כ"כ חשוב ששווה ללמוד אותו, לפחות בימינו), ואם הוא לא חשוב ולא מועיל אז גם כיהודי אין טעם ללמוד אותו. לזה אני בהחלט יכול להסכים (פרט לכך שלמיטב הערכתי רוב הפילוסופים היהודים בימי הביניים לא נראים לי חשובים ומועילים במיוחד. אבל זה כמובן עניין של טעם אישי).
מעבר לזה, ראיתי בדבריך ריקון יותר משמעותי של היהדות, שכן מבחינתך המטרה היא שיהודים יישארו במסגרת היהודית רק במובן של הפרקסיס בלי תשתית אמונית כלשהי. לדעתי אין שום ערך לפרקסיס שלא בא מתוך אמונה. כתבתי פעם מאמר ובו הסברתי (הלכתית ורעיונית) שאדם שאינו מאמין, גם אם הוא מקיים את כל פרטי ההלכה על כל דקדוקיהם, מצוותיו אינן מצוות ועבירותיו אינן עבירות. דומני שלזה התכוין הרמב"ם בסופ"ח מהל' מלכים על מי שמקיים מפני הכרע הדעת (שאין לזה ערך דתי אלא לכל היותר ערך אנושי מוסרי). והדברים קל וחומר למי שמקיים סתם כי הוא רגיל וכי החברה מצפה ממנו. אני אעריך אותו יותר אם הוא ינטוש.
חג כשר ושמח,

לכבוד הרב מיכאל

לדעתי הסיבה העיקרית שהרמב"ם לא נחשב פילוסוף חשוב היום היא מכוון שמרבית האנשים הולכים (לדעתי בטעות גמורה ) לאחר פילוסופיה מודרנים. כאשר הפילוסופיה האריסטותלית הייתה יותר נפוצה הרמב"ם היה נחשב אחד מן הפילוסופים החשובים וכך גם כיום בקרב האנשים שרואים את הפילוסופיה של ימי הביניים כחשובה. מה שדווקא יותר נפוץ בכמה עשורים האחרונים (יש כעת בהכנה תרגום של המורה בסינית ישירות מן הערבית יהודית …)

בנוגע לקשר בן האמונה להלכה, אני בסך הכל גם חושב שזה לא טוב שאדם מקיים מצוות רק מתוך הרגל, (בכל זאת כדי להמשיך לקיים ומשלא לשמה יבוא לשמה, ויש לזה גם השפעה טובה על חייו) אך לדעתי אפשר בהחלט לקיים מצוות מתוך לעט פילוסופי גם עם הגדרה של האל שונה מן המקובל (ולמעשה עם כל הגדרה).

בנגוע לרמב"ם לדעתי צריך לעשות חילוק חשוב בין מה שהוא אומר (קרי במה היהודי צריך להאמין) והסיבה שהוא אומר את הדברים (מכוון שהוא הגיע אליהם מתוך עיון פילוסופי) שזה אומר שאם הוא היה מגיע לדברים אחרים מתוך עיון פילוסופי הוא היה מגדיר את החובה להאמין אחרת. קרי מה שחשוב זה האמת הפילוסופית ולא הקביעה ההלכתית של הרמב"ם גם לפי הרמב"ם עצמו

יום טוב ופסח שמח

אני מבין שזה מהמייל ונעשה ניסיון להסתיר את שם השואל, אבל זה לא עובד עם לינק. אם הוא לא הסכים לפרסום, זה לא לעניין.

לעצם העניין, אם ש' כאן, לא ברור לי מה התועלת בפרשנות מחדש. האפשרות להישאר דתי מסיבות חברתיות ופוליטיות (במובן הרחב) קיימת גם בלי פרשנות מחדש, וברור גם שבחברה הדתית קיימים אנשים שלא מאמינים במה שהם רואים כיסודות הדת ובכל זאת מקיימים מצוות (לפחות באופן חלקי, אם יש בכלל מי שמקיים באופן מלא). מה תעזור להם פרשנות מחדש? הם ירגישו יותר טוב שבמקום לשקר לעצמם בעיקרון הם משקרים בפרשנות? ואיך זה יעזור לנער הנבוך, מעבר לאפשרות לקיים בלי להאמין?