רצון השם

אלוקים הגדול צריך שאנונימי הקטן ישמור לו שבת?
נשמע לי קטנוני ביותר..
ובכלל מה זה אומר שהוא רוצה??
הוא גם כועס? עייף? רעב? חושב מחשבות אסורים?
מדוע הגיוני יותר לחשוב שיש לו תכונות אנושיות מסוימות אבל רק רצון?

נניח שאכן כשרואים יודעים שרואים.
מנין לנו שכך המעמד של הר סיני לא היה מסוג ההתגלויות הדמיוניות?

עם הקלוץ קשייעס הללו איני רואה טעם לדון. בבחינת "ויש להקשות בדוחק".

מבחינתך לשאול מה ההבדל בין רצון כעס והרהור במחשבות אסורים באלוקים זה קלוץ קשייעס?

רצון ה' הוא חלק בלתי נפרד מהגדרת אלוהים, אלוהים בלי רצון הוא סתם מכונה לפליטת יקומים, מכונה כזו צריכה הסבר לא פחות מאשר העולם עצמו, כמובן.
(למעשה, אלוהים בלי רצון בעייתי משלוש זוויות שונות, א) הוא צריך סיבה כמו העולם עצמו, ב) הוא לא מסביר מדוע העולם הוא בן זמן סופי ולא אינסופי, ג) הוא לא מסביר כיצד נוצר העולם, אובייקט מתמטי מופשט לא יכול ליצור כלום).

לגמרי. אכן יש לו רצון וכעס באותו מובן. כשאומרים שהוא רוצה מאיתנו משהו אין פירוש הדבר שהוא חש מה שחש אדם שרוצה משהו. זה רק אומר שמבחינתו אנחנו צריכים לעשות משהו. הוא הדין לכעס. אין בזה בדל בעיה ולא בדל קושי, ואתה סתם מתעקש. ואפילו אם היו לו תחושות ממש, מה הבעיה בזה? אם הוא מספר לנו שהוא רוצה, אוהב או כועס, אז כנראה שגם אצלו יש את אלו כמו אצלנו. מה הבעיה? כי החלטת אפריורי מה יש ומה אין אצלו, מה סביר ומה לא, וגם הוא עצמו לא יוכל לשנות את עומק תובנותיך לגביו . כנראה הייתם בגן רינה יחד ואתה זוכר אותו מאז. כאן משום מה אינך נרתע מההבנה המפליגה שלך בו. לחלופין, כאן אתה מקבל את תיאור המקראי לגביו, אבל לגבי הרצון והכעס אתה דוחה אותו על הסף. הדא הוא דכתיב: קלוץ קשייעס של יש להקשות בדוחק.

בחרת להתייחס רק לרצון וכעס ולא להרהור במחשבות אסורות למשל..
וזה בדיוק ליבת השאלה שלי, אתה מוכן לספק לו תכונות אנושיות (לא באמת אנושיות, אבל הוא חווה זאת בדרך מסוימת) אבל רק בדברים שנח לך איתם.
הרהורים אסורים? לא. מה פתאום. זה אין לו במובן כזה כמו רצון וכעס.
ושאלתי: מדוע? לפי מה אתה מחליט מה להדביק לו?
אני מבין שאין לך בזה בעיה ובדל בעיה, לכן אתה לא כותב טור על זה, לי יש בזה בעיה ולכן אני שואל אותך מה ההבדל? לפי מה אתה מדביק לו תכונות מסוימות?

אני לא מחליט מה יש בו.
מבחינתי הוא נשגב מבינתי ואיני יכול לומר לגביו מאומה.
מה מפתיע שהרב דווקא מבין אותו כאילו למדתם יחדיו בגן דיצה, ואתה יודע לומר שיש לו רצון במובן כלשהו, ועל זה אני תמה.
או שאין בו הבנה כלל, או שמאנישים אותו על מלא.
מה זה הבאמצע הזה??

לפני שאני בןדק מה הוא כביכול אמר אני מנסה להבין מה הגיוני עבורי בו. לחילופין אחרי שאני קורא מה שהוא אמר לגביו אני מנסה להבין מה לא הגיוני.
ושתי המקרים לומר שיש לו רצון כעס אבל לא הרהור במחשבות אסורות נשמע לי מוקשה.
התשובה היא: קלוץ קשייעס לי זה לא קשה?