רצח רבין

אגב, כדאי לקרוא אצל מילשטיין על 'הצלחותיו במישור הצבאי'. תקבלי מבט מאוזן יותר (גם אם אולי מוקצן לצד השני).

וכמובן איך שכחתי את "לשבור להם את הידיים והרגליים" באינתיפאדה, והכחשת כל אחריות אחר כך, כשהוא זורק לכלבים אנשי צבא שמילאו את הוראתו וחטפו על כך.

ספרתי לפחות 6 שגיאות עובדתיות בטענות שלך, מיכי, וגם ערבוב בין פרשנות לבין תיעוד היסטורי. אציין בקצרה:

1. הטענה שרבין התנהל כמו דיקטטור שגויה. הוא נבחר בבחירות, פעל במסגרת הכנסת, מערכת המשפט והתקשורת החופשית. זלזול במחאות הוא עניין סגנוני שלא קשור לדיקטטורה. נכון שהוא כינה חלק מהמפגינים "פרופלורים", אבל המחאה נגדו התקיימה בחופש מוחלט והוא לא ניסה לגרום למשטרה או לצבא להצר את צעדיהם (בניגוד לראשי ממשלה אחרים שאולי שמעת עליהם).

2. הטענה שהוא היה "ראש הממשלה של השמאל" היא תחושה שלא נשענת על עובדות. בבחירות 1992 הצביעו לו גם ציבור מסורתי ודתיים מזרם מרכז ימין והקיבוצים הדתיים. גם המפלגות שתמכו בו היו מגוונות הרבה יותר מהתיאור שלך: צומת הייתה קרובה להיכנס לקואליציה שלו ובקואליציה שלו ישבה מפלגת ש"ס.

3. בפרשת הדולרים רבין התפטר מראשות הממשלה בעקבות קביעת היועמ"ש שמדובר בעבירה פלילית. הוא יכול היה לסרב להודות בקשר שלו לעניין, להאשים את אשתו, ופשוט לא להתפטר (כפי שעושה ראש ממשלה אחר שאולי שמעת עליו). הוא לא התכחש לעבירה שביצע ולא ניסה לחמוק מאחריות ובגלל זאת שילם מחיר פוליטי כבד.

4. הטענה שבמלחמת ששת הימים רבין "התמוטט" וויצמן ניהל את המלחמה נדחתה על ידי ההיסטוריונים הצבאיים המרכזיים, כולל חוקרים ביקורתיים מאוד של מערכת הביטחון (כמו גלבר). זו קריאה סלקטיבית ממקור אחד שנוי במחלוקת (בלשון המעטה, ואכמ"ל על אורי מילשטיין). יש קונצנזוס בקרב חוקרי צבא שרבין היה קצין ומפקד יוצא דופן, ומגוחך להשתמש במלחמה המוצלחת בתולדות ישראל שעליה פיקד רבין כראיה נגד כישוריו.

5. הטענה שההסתה אחרי הרצח גימדה את זו שלפניו שגויה. לפני הרצח היו פשקווילים נוראיים, דימויים נאציים, טקסי דין רודף, ארון קבורה בכיכר ציון. אין מקבילה לכך לאחר הרצח.

6. לגבי עצרות הזיכרון: יש עצרות פוליטיות ויש עצרות ממלכתיות. ראשי ממשלות מהימין נאמו בעצרת הממלכתית, כולל שרון ב2001 ונתניהו ב1997 ו2015. אין בסיס לטענה שהזמין לא הוזמן או מודר מה עצרות הללו. האנלוגיה לאי-השתתפות הימין בהפגנות המחאה נגד ההפיכה המשטרתית ונגד ניהול המלחמה בעזה מופרכות: הימין מוזמן לארגן כל הפגנה שירצה במקום להתלונן על הפגנות קיימות.

אפשר לבקר את תהליך אוסלו ואת מדיניות רבין אבל ביקורת צריכה להיות מבוססת על עובדות, תיעוד, ולא על ציטוטים סלקטיביים או ספרות שוליים. אם רוצים דיון רציני מתחילים מהיסודות ולא מהנרטיב.

אני מלא התפעלות מיכולת הספירה שלך. לגבי הבנת הנקרא והלוגיקה קצת פחות.
1. מדהים. איך לא שמתי לב שהוא נבחר בבחירות והיה חבר כנסת? טוב שהערת את תשומת לבי על כך. מיותר לציין, אבל בכל זאת אסביר: דיקטטור כאן פירושו התנהלות כוחנית שלא מתחשבת בציבור הסובל שאינו בבייס שלו.
2. מה הקשר בין התפלגות המצביעים לבין התנהלותו בפועל. זו בדיוק הייתה הבעיה שלהם איתו. הם הצביעו לו ואחר כך חטפו בפרצוף.
3. הוא אולץ להתפטר בהוראת היועמ"ש למרות שהתנגד לכך. הוא גם לא לקח שום אחריות ופטרו אותו מכתב אישום.
4. תלוי אלו היסטוריונים אתה בוחר. אבל לא אתווכח על כך מפני ששנינו לא יודעים מה קרה שם. רק הסבתי את תשומת הלב לכך שההנחה שהיו לו הישגים צבאיים מפוארים אינה כה פשוטה.
5. לא ראיתי טיעון כלשהו בדבריך. אכן היו פשקווילים. השאלה היא יחסית. ובפרט שההסתה נגדו הייתה אישית ונגד הימים הייתה ציבורית וללא אבחנה.
6. כל העצרות, ממלכתיות ושאינן כאלה, לוקות בהטייה חד משמעית שמאלה. לפעמים ראשי ה ממשלה מתעלמים בשביל השלום ובגלל שלא נעים. השנה הם החליטו להפסיק להתעלם.

הביקורת על אוסלו אינה רלוונטית לדיון. אמרתי שאיני שותף לה במלואה. מה שכתבתי הוא שלשיטת אלו שרואים באוסלו אסון, קשה להאשים אותם שאינם מתאבלים על רבין.

1. אני ממהר לעדכן את ההגדרה במילון: "דיקטטור = התנהלות כוחנית שלא מתחשבת בציבור הסובל שאינו בבייס שלו." זו הגדרה חדשה ומעניינת. מפתיע שלא השתמשת בה כשדיברת על נתניהו (כך לפחות על פי חיפוש באתרך שמלא התייחסויות לנתניהו).

2. כתבת "התחושה הייתה שהוא ראש הממשלה של השמאל". אני מעדיף עובדות על תחושות. קואליציית רבין כללה את ש"ס. בנוסף, בקווי היסוד של הממשלה כתוב במפורש שהממשלה תקדם משא ומתן מדיני עם הפלסטינים. כלומר, מי שהצביע עבודה ידע בדיוק למה הוא מצביע. אין "הפתעה" ואין "חטפו בפרצוף". יש משטר פרלמנטרי, יש מצע, יש קואליציה, יש הכרעות.

3. רבין לא "אולץ" להתפטר וזה לא יהפוך להיות נכון גם אם תחזור על זה שוב. היועמ"ש קבע שהחזקת חשבון הדולרים היא עבירה על תקנות מט"ח, וההחלטה להתפטר הייתה של רבין. הוא יכול היה לבחור לא להתפטר, להטיל את האחריות על אשתו, או להסתתר מאחורי פרוצדורות, אבל הוא בחר לשלם מחיר פוליטי אישי כבד. זו המשמעות של "אחריות" (ערך שנשכח לחלוטין בישראל 2025).

4. לגבי "התמוטטות" ערב ששת הימים. המונח הזה לא מופיע בשום מסמך צבאי או פרוטוקול או מקור אמין. הוא הופיע לראשונה בקמפיין בחירות של הליכוד ב1992 ואומץ לצרכים פוליטיים. מילשטיין הוא לא בדיוק מקור מוערך. מי שרוצה לחקור בודק ארכיונים ומקורות ולא אוסף כל דעה שמישהו הפריח.

5. לגבי "ההסתה אחרי הרצח גימדה את זו שלפניו" זו פשוט קביעה הפוכה לעובדות. לפני הרצח היו רבין במדי אס אס, כינויי "בוגד", פסקי הלכה על דין רודף, ארון קבורה בכיכר ציון. אחרי הרצח לא היו תמונות של רבני ימין בתור נאצים ולא טקסי קבורה מדומים. אגב תראה איזה מדהים זה שאף ימני לא נרצח על ידי שמאלני למרות ההסתה המ-ט-ו-ר-פ-ת נגד הימין (שלא הייתה ולא נבראה). זה לא "ויכוח על תחושה" לא "שאלה יחסית". עובדות.

6. "כל העצרות מוטות שמאלה". שוב לא נכון. הנה למשל ידיעה עיתונאית על רשימת המשתתפים בעצרת הרשמית ב2001 בהר הרצל: "בעצרת לציון יום השנה השישי לרצח רבין שתתקיים במוצאי שבת מ-19:30, יופיעו סופרים, משוררים, זמרים ואנשי רוח. לעצרת נכתבו קטעים מיוחדים מאת סמי מיכאל, נתן יהונתן, אסא כשר, צביה גרינפלד, אמונה אלון, ענת גוב, במבי שלג ועוד. ינחה אותה יאיר לפיד, ויופיעו הזמרים אביב גפן, גידי גוב, דנה ברגר, שרית חדד, חמי רודנר, איתמר ארגוב, מני בגר, בוגרי להקת הנח"ל, דיוויד ברוזה, שלמה גרוניך, מיטל טרבלסי וחברי "הגשש החיוור"."

סיכום:
מותר לא לאהוב את רבין. מותר לבקר את אוסלו. מותר להתווכח קשות. אבל אם רוצים דיון אמיתי, צריך להתחיל מעובדות ולא מתיאור מציאות שמבוסס על זיכרון סלקטיבי, תחושות, והטיות פוליטיות.

טוב, צר לי וואבל זה לא משתפר. ככה זה עם דוסים. סיימתי.

הייתי מציע לתרגל בדיקה של העובדות מאחורי מה שאתה כותב. יש רשמים כלליים שאפשר לכתוב גם בלי בדיקה מעמיקה, אבל כתרגיל כדאי לקחת 1-2 מהדברים החריפים שכתבת ופשוט לוודא שהם נתמכים בעובדות (במקרה זה לצערי רובם לא).