ר' גדליה נדל על הגיוס

קיבלתי הווטסאפ את הקטע הבא:
דברים שרשם הג"ר דוד מיכאל שמידל שליט"א: "דברים ששמעתי מהגאון רבי גדלי' נדל לפני עשרות שנים
רשמתי לאחר זמן רב, ואינני יכול לדייק למסור הדברים בלשונו.
עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם היא מלחמת מצוה [כמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ה"א] והכל חייבים בה, וצריך ביאור מה ראו [חכמי הדור] לפטור את בני הישיבות בשעה שהיו מלחמות כאלה.

שלושה טעמים נשמעו בזה:
א. אמרו שבעת מלחמה צריך חלק מהעם להיות פנוי [לתורה ולתפילה] להרבות זכויות.
ואין זו אמת, ואין כן הלכה, והכל חייבים בעת צר לעמוד בגופם להציל מיד הצר.
ואע"פ שסמכו טענתם זו למדרש שכך עשו במלחמת מדין [והוא במדרש תנחומא פר' מטות, וז"ל אלף למטה אלף למטה, יש אומרים אלפיים מכל שבט ושבט שלח, ויש אומרים שלשת אלפים מכל שבט ושבט, י"ב אלף חלוצי צבא וי"ב אלף לשמור את הכלים כו' וי"ב אלף לתפילה. עכ"ל המדר"ת] אינם אלא דברי הגדה והלכה לדורות אינה כך, [ועוד] אין למדים מן המדרשות, והכל חייבים במלחמה.
כך שאין בזה שום סמך.
ב. שהצבא הקיים הוא מקום נסיונות רוחניים שאי אפשר לעמוד בהם.
טעם זה אינו מספיק להצדיק את הנהגתנו. אם המלחמה הזו אכן מלחמת מצוה היא בעינינו, מלחמה שאנו חייבים בה, היה צריך להשתדל לחפש אחר תחבולות ולהתאמץ לעשות המצוה המוטלת עלינו. ומכיון שלא עשו כך, הרי שלא זהו טעם הפטור.

ג. טעם נוסף נשמע שמוכרחים לייחד ולהקדיש אנשים ללמוד תורה בלבד, שאם לא כן ח"ו תשתכח תורה מישראל.
הרעיון שבזה הוא אמת. לא שולחים לצבא אנשים הנחוצים לתפקידם שאם יפסיקו בהם אין קיום לאומה. גם את האופים לא ישלחו למלחמה אם בהשבתת המאפיות עלול העם לגווע ברעב.
הענין הזה אמת אבל אינו מספיק. סוף סוף אילו רק זה היה טעמו של הפטור היה צריך לבדוק ולשער כמה לומדים הינם הכרחיים ללגיון לומדי תורה. השקפתנו לפטור כל לומדי תורה ככל שיהיו, ללא שום שיעור וגבול, על כרחך באה מטעם נוסף.
והטעם הוא ברור.
מלחמות שערכו כאן והצבא דכאן אין מגמתם הצלת נפשות ישראל מצר העומד לכלותם. מלחמתם היא [רק] על קיומה של המדינה, כמו צבאותיהם של כל מדינות הגויים. אין ויכוח שכך הוא, הכל מודים בזה. וההבדל הוא ברור. מלחמה להצלת נפשות ומלחמה לקיומה של מדינה הם דברים שונים לגמרי, נפרדים זה מזה במהותם ובפעולותיהם.
וקיומה של המדינה הוא דבר שאין לנו שום ענין בו. [והכל מבינים כי] לא מקובל ולא יתכן להכריח איש להלחם עבור משימה שאין לו שום ענין בה.
קיומה של המדינה אינו מוסיף לנו כלום לתכלית שעבורה אנו נמצאים בעוה"ז, ולכן אין לנו שום ענין בה.
אמת כי [לדוגמא] בימי דוד המלך ע"ה האט מען אויך די זעלבסטשטענדיקייט געניצט אויף עבודת ד' [גם העצמאות המדינית שימשה כלי לעבודת ד'] אבל אנו אין לנו שום מסורת [וידיעה] איך לעשות זאת. מאבותינו קבלנו רק איך לקיים התורה בגלות.
הטוב עבורנו הוא להיות תחת שלטונו של גוי הגון ושם נעבוד את בוראנו.
[עד שנזכה לגאולה על ידי משיח צדקנו].
על כן אין שום מקום לחייב אותנו להשתתף בצבא הפועל בשביל ההיפך מזה.
([עוד נאמר, אולי בתשובה לשאלה:] ואין האפשרות לצאת בעצמנו ללחום להציל ישראל מיד הקמים להשחיתם, כי הם ימנעו מאתנו בכח הזרוע שבידם מלהיותנו צבא לעצמנו.)".
אני איני יכול להסכים לנימוק הזה מהסיבה שאני רוצה בקיומה של המדינה, גם מסיבה הדתית וגם מסיבה אנושית.
אך בהנחה שאדם אכן רואה את קיום המדינה כמשא, האם לדעת הרב יש מקום לטענה זו? כמובן זה דוד גם ניתוק מעטיני התקציבים של המדינה.
והאם מבחינה הלכתית יש מקום להבחנה בין מחמה כנגד הצר, לבין מלחמה מצד מדינה שמלחמת על ריבונותה?