שאלות על הספר אמת ולא יציב

שו”תקטגוריה: פילוסופיהשאלות על הספר אמת ולא יציב
קורן שאל לפני 6 שנים

מספר שאלות בעקבות הספר אמת ולא יציב
1. הרב כותב בספר שאחד המדדים למורכבות של גרף הוא מספר השינויים בכיוון החצים. על זה רציתי לשאול- את הגרף יוצרים אם הבנתי נכון כדי לבחון את המורכבות של התיאוריות המוצעות. אך המורכבות שקובעת את הסבירות של התיאוריה היא המורכבות המציאותי – זו שהמציאות שעליה היא מעידה יותר פשוטה (דורשת הנחה של פחות כשרונות לדוגמה). אני מבין איך כמות הקודקןדים או מספר תתי הגרפים הם סימן(!) למורכבות מציאותית, אך האם מורכבות ההתקדמות בחצים גם היא סימן? גם לא כל כך הבנתי איך בוחרים מאיזה אות בוחרים להתקדם לאיזו אות.
2. הרב בספר רואה את התער של אוקאם כקריטריון לאמת. למה עקרון זה לא סותר את הראייה האידיתית – האם הרב חושב שכל השקפת עולם שלא מניחה את קיומן של אידיאות מופשטות לא יכולה להסביר את העולם (ואז ממילא לא שייך העקרון הנל)?
3. בקשר לראייה האידיתית – חוץ מהטענה על אידיאת המוסר (שרק בה הרב גם הביא דוגמאות למןסכמות אינטואיטיביות כלל אנושיות וגם בהן אני קצת מפקפק אם הן נכונות לכל חברה שהיא) שניתן לומר שזה משהו שמוטבע בנפש של האדם, מה בכלל זה אומר לטעון שקיימת אידיאה של צפרדע במציאות? לפי התיאוריה  הזו האינטואיציה ההאינדוקטיבית שלנו לא הייתה מושפעת מכמות המושאים שפגשנו בם, אך אני לא בטוח שאדם שראכ שני צפרדכעם בחייו יניח שכל הצפרדעים תהיינה ירוקות ובעלות שתי עיניים (את הנתון השני הוא כנראה יניחי מאינדוקציה בעקבות שאר בע”ח שראה בחיים וזה רק מחזק את השאלה)
תודה מראש 

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שלום רב.
1. שינויי הכיוון מבטאים את העובדה שאין היררכיה פשוטה בתמונה שמוצגת בגרף. כלומר אם אין שינויי כיוון זה אומר שאם א חמור  מב’ וב’ חמור  מג’ אז אז א’ חמור מג’. כשיש שינויי כיוון זה מבטא יחסי היררכיה לא טרנזיטיביים, ולכן זה פחות פשוט. את ההתקדמות קובעים מהקל לחמור, כלומר מהקודקוד שהווקטור שלו נמוך בכל רכיביו לווקטור שגבוה ממנו בכל רכיביו.
2. למה שיסתור? לא הבנתי את השאלה.
הסבר תיאורטי לעולם ניתן במונחי יישים מופשטים. לכן השקפת עולם שלא מכירה בקיומן של אידיאות מופשטות לא מאמינה בהסברים בכלל. לא נכון לומר שהיא לא מצליחה להסביר. היא לא מנסה להסביר. מבחינתה ההסבר הוא רק תיאור בצורה אחרת ולא הסבר.
3. לא הבנתי את השאלה. ככלל, אני לא מניח שכל בני האדם חייבים להסכים למשהו. ההסכמה היא אינדיקציה כלשהי אבל לא תנאי הכרחי.
——————————————————————————————
שואל:
 
אני אנסה להסביר את השאלה השלישית שוב.
האם קיומה של הראייה האידיתית אמור תגרום לכך שלא נצטרך לבחון הרבה מושאים כדי לעשות אינדוקציה? כלומר, אם כאשר אני מסתכל בצפרדע אני גם רואה את האידיאה של הצפרדע למה שהנחותיי בנוגע לצפרדע הבאה תהיינה פחות ודאיות אם ראיתי 20 צפרדעים או צפרדע אחת, הרי המסקנה שלי בנוגע לצפרדע הבאה נבעה מתוך הסתכלות באידיאת הצפרדע (ולעניין זה אין הבדל בין צפרדע ל20)? אך ודאי שמבחינה אינטואיטיבית יש הבדל בודאות של האדם בין שני המקרים. ההבדל הזה לכאורה מעיד שמה שמביא אותי למסקנות הוא לא התבוננות בדבר חיצוני (אידיאת הדבר), אלא התרחשות פנימית כלשהי( אם הבנתי נכון מהתיאור בספר זה מה שהוסרל מתאר). כמו כן כשאנחנו מניחים שיש אידיאות מסוימות שאנו מסתכלים בהם תוך כדי הסתכלות במציאות, איך זה  שראובן לא רואה את האידיאה ששמעון רואה?  
קורן 
——————————————————————————————
הרב:
 
כפי שהסברתי בספרי, לא מדובר בהסתכלות במובן הרגיל. זה ביטוי מושאל, שכוונתו לומר שמדובר בתהליך שיש בו גם ממד הכרתי ולא חשיבתי טהור. אם האינדוקציה היתה תהליך חשיבתי טהור כפי שחושבים בד”כ, לא היתה לה שום הצדקה, כי זה רק משקף את מבנה המוח/השכל שלי. העולם לא  חייב כלום למבנה הסובייקטיבי הזה. זה שורש הבעייתיות שמצא יום באינדוקציה. כאלטרנטיבה לזה אני טוען שמדובר במכניזם שיש בו גם ממד הכרתי ולא רק חשיבתי. אני מתבונן בעולם (בעיני השכל) וכך אני “רואה” את האידיאות. כאמור, התבוננות זו היא תהליך שיש בו רכיבים חשיבתיים והכרתיים, ולכן ככל שתראה יותר דוגמאות “תראה” טוב  יותר את האידיאה. ולו רק מפני שמדובר בדבר “מטושטש” שקשה לראות אותו (גם בראייה הפיסית אם יש  משהו מטושטש התבוננות הרבה פעמים תשפר את היכולת שלך לראות אותו).
זוהי גם הסיבה לכך שלא כולנו “רואים” אותו דבר, כי הממד החשיבתי שלנו שונה. ועדיין לא מדובר בתהליך סובייקטיבי טהור, וזו תרומתה של האלטרנטיבה שהצעתי שם.
אגב, באופן תיאורטי אתה יכול לשאול אותו דבר על התפיסה הרגילה של האינדוקציה (כחשיבה טהורה). למה יש הבדל בין ראיית צפרדע אחת לעשרים צפרדעים? עדיין יש אינספור צורות הכללה (כפי שהסברתי שם).

 
 
 

Back to top button