שווה כסף ככסף

הכי טוב זה כסף לא?

בהחלט

אף עיקרון 'התער של אוקאם' הדורש למעט ביישויות, מחייב לשלם ביישות אחת ששווה את סכום הנזק ולא ביישויות רבות 🙂

ועוד שיקול זוטר : המזיק חייב לא רק לשלם את הנזק הממוני, אלא גם לפייס את הניזק ולבקש את מחילתו, שהרי להזיק הוא חטא בין אדם לחבירו שאינו נמחל 'עד שירצה את חבירו' ולכן כדאי לבצע את התשלום בצורה מכובדת.

בברכה, משעי רמינגטון

בס"ד י"ד בכסלו תשפ"ב (צ"ג שנים לנישואי הרבי והרבנית מליובאוויץ זצ"ל)

ואם הזכרנו את חיובו הדתי של המזיק לפייס את הניזק, כדאי להזכיר שהרבי מליובאוויץ ביאר באחת משיחותיו, שהיסוד המנחה את מחלוקות הבבלי והירושלמי בדיני הנזיקין, הוא: שהבבלי רואה את עניינם של תשלומי הנזיקין כפייצוי לניזק, בעוד הירושלמי רואה את עניינם של תשלומי הנזיקין בכפרת חטאו של המזיק.

על יסוד שיחה זו, חיבר הרה"ח מאיר אליטוב ספר שלם בשם 'דעתן עלך' על מסכת בבא קמא (ביתר עלית תש"ע) בו הוא מבאר בפרטות את כל מחלוקות הבבלי והירושלמי במסכת על פי עיקרון זה: האם תשלומי הנזק הם פיצוי למזיק או כפרה לניזק?

בברכה, ירוחם פיש"ל נח קורטמאן

מעניין מאד. אמנם לכאורה כבד להאמין בזה. שמא הספר בידך ויש שם (אולי בתוכן עניינים) רשימת מחלוקות "בין בבלי לירושלמי" (הכוונה למחלוקות בין סתמא דגמרא?) שמבוארות בדרך הזו ותוכל בבקשה ללקוט משם שלוש או ארבע דוגמאות בצורה טלגרפית?

לט"ג – שלום רב,

הכי קרא שמך ט"ג, שהוא גם ראשי תיבות 'טלגרף', ומשום כך אתה מבקש 'סקירה טלגרפית' 🙂 אך המחבר עצמו, הר"מ אליטוב, דאג גם לגירסא מקוצרת, שבעצם קדמה לספר.

הספר 'דעתן עלך' על ב"ק, הוא המשך של סדרת החוברות 'דעתן עלך' שהן הדרנים על מסכתות הש"ס, שסקירה עליהן בצירוף גירסה דיגיטלית להורדה נמצאת באתר החב"די 'שטורעם.נט'. ומשם תמצא בע"ה את מבוקשך.

בברכה, יפנ"ק בן ב"ג [= ביבליו-גרף]

ולענייני 'סתמא' או 'גמרא', אציין שאתמול חל (ע"פ איגרת רב שרירא גאון) היארצייט של רב אבינא בר רב הונא 'דביומוי איסתתם תלמודא', ועדותו הברורה של רב שרירא גאון עדיפא על השערותיו של פרופ' שמא פרידמן, שברי 'ברי ושמא – ברי עדיף' 🙂

מצאתי רק את החוברת הזאת http://www.shturem.net/images/news/35735_news_27042009_1954.pdf

שם יש מחלוקת אחת והיא מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש האם אישו משום חיציו או משום ממונו. והמחבר מסביר שם שר' יוחנן משום חיציו הלך אחר האדם שחייב לא להדליק, וריש לקיש משום ממונו הלך אחר הממון שהבעלים חייב בנזקיו [בגופו של 'הסבר' זה אין כאן המקום לדון]. והוא אומר שר' יוחנן מייצג את הירושלמי (נניח) וריש לקיש מייצג את הבבלי (לא מובן). ומסכם: "הירושלמי מדבר באיסור גברא והבבלי בחיוב חפצא".

אם הוא בחר מכל המסכת דווקא את הדוגמה הזאת רגליים לדבר שזאת אחת הדוגמאות היותר מוצלחות בעיניו. יש קצת הבדל בין התיאור שלך את הספר לבין מה שמופיע בחוברת.

לגבי סתמא דגמרא התכוונתי לתהות מה הכוונה מחלוקת כללית בין הירושלמי לבבלי מבחינת התוכן (ולא השקו"ט והניסוח), הרי האמוראים בסה"כ אותם אמוראים.

לט"ג – שלום רב,

החוברת אינה הספר. החוברת (בת כ-20 עמודים) היא העשירית בסדרה העוסקת בריכוז ה'הדרנים' של הרבי מליובאוויץ על מסכתות הש"ס. בחוברת על ב"ק, מכיוון שיש רק 'הדרן' אחד של הרבי – הוסיף הרב אליטוב מהלך משלו לגבי 'אשו משום חציו'.

הספר (שבו כמאתים עמודים) מוקדש (ככתוב בשערו והקדמתו) לנושא שציינתי: ביאור המחלוקות בין הבבלי והירושלמי בדיני נזיקין ע"פ החקירה אם תשלומי נזיקין הם פיצוי לניזק או כפרה למזיק, ותוכל מן הסתם להשיגו אצל המחבר, שכתובתו ומספר הטלפון שלו מצויינים בשער החוברת.

לענ"ד ברור ששני היסודות קיימים. תשלומי הנזק הם גם פיצוי לניזק וגם עונש וכפרה למזיק. הרי משפט התורה הוא לא רק חברתי אלא דתי. אם אכן יש הבדל בין חכמי בבל לחכמי א"י – זה יכול להיות בדגשים, האם העיקר הוא הפיצוי או הכפרה.

בנזקי גוף הדברים ברורים מאד, שהרי פשט הכתובים הוא שצריך המזיק להיענש בגופו ממש 'עין תחת עין', והאופציה של ממון היא בבחינת 'כופר' שמאפשרת התורה (כעין הכופר שמשלם בעל השור שהמית כדי לפטרו מחיוב 'וגם בעליו יומת').

וכן כתב הרב דוד ניסני בספרו 'כפשוטו', שהמרת עונש הגוף בממון, נועדה להוסיף למימד ענישת המזיק גם את פיצוי הנפגע. וכנראה שהרב אליטוב מבין שגם בהזקי ממון קיימים שני ההיבטים: פיצוי הניזק ותיקון חטאו של המזיק.

בברכה, ששון וואלף הלוי אוקאמסקי

השיטה של דרשנים ושל חוקרי תלמוד לחרוז את המחלוקות ההלכתיות לעיקרון יסוד אחד – דומה מאד לעיקרון 'התער של אוקאם' ששואף לתת הסבר שיכרוך את כל העובדות לעיקרו אחד. וברור שבמציאות העניינים מורכבים יותר,

וכפי שהרבי ב'הדרן' שלו אומר שר"ל, כבעל תשובה, הולך בשיטתם של חכמי בבל המגיעים אל האור מתוך פלפול של קושיות ותירוצים (ראה גם בדומה לזה בהקדמת הנצי"ב לביאורו לשאלתות).

את שני היסודות בתשלומי הנזיקין – הפיצוי והענישה – רואים לכאורה גם בנושא 'דאתאן עלה', תשלומי נזיקין בשוה כסף.

מפשט הכתובים 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם', משתמע שרצון התורה שהמזיק ייענש בעונש הכואב ביותר, במיטב נחלתו, האדמה שעליה עיקר משענתו הכלכלית של האדם..

אולם ההלכה שמה דגש על פיצוי הנפגע, ולמטרה זו יש מצב שכסף או מטלטלין עדיפים למלא את מחסורו של הניזק, שלא תהיה לו הרבה תועלת כלכלית בקבלת פיסת קרקע הרחוקה משדותיו, ,שטירחת עיבודה ושינוע יבולה יקשו עליו את החיים.

בברכה, נהוראי שרגא אגמי-פסיסוביץ

תודה (אך לא אפנה אל המחבר ולא אלמד את הספר. מה שראיתי בחוברת מבחינת הגישה והניתוח נראה לי רחוק ממה שארצה להתעמק בו. טוב רש הולך בתומו וכו').

ראה עוד במאמרו של יהודה יפרח, 'תורת ארץ ישראל – החזרה אל הירושלמי' (באתר 'מקור ראשון'), הכותב על 'מכון אורות הירושלמי' של הרב אברהם בלס, המוצא בירושלמי יותר נטיה חברתית ולאומית, ועל החוקרת ד"ר יפה זילכה, המוצאת בירושלמי יותר נטיה ל'עבודה מאהבה' לעומת נטית הבבלי להדגיש את הציווי והמחוייבות.

בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

סקירה ביבליוגרפית של פרשנות הירושלמי לדורותיה – בהערותיי (תחת ה'ניק' ש"צ לוינגר) למאמרו של ד"ר הלל גרשוני, 'מה לבש ר' יהושע במרחץ של טבריה', באתר 'מוסף שבת -מקור ראשון'.

בס"ד עש"ק ויחן את פני העיר פ"

בבכתבה 'לרגל יום ההילולא: ספר "דעתן עלך" בבא קמא' (אתר 'חב"ד און ליין', כ"ז בסיון תש"ע, מובא חלק מהקדמת המחבר, הרב מאיר אליטוב:

'מסכת בבא קמא כולה עומדת על יסוד אחד, הנרמז בהדרן שאמר הרבי למסכת זו, וזה דבר היסוד: בכל אחד מאבות הנזיקין המדוברים במסכת, ישנו צד "גברא" וצד "חפצא". וכשחייבה התורה את האדם המזיק, בתיקון שני עניינים דיברה: האחד הוא האיסור שעבר כלפי שמיא להזיק ממון חבירו; והשני הוא לתיקון החסרון שגרם בחפצא של חבירו'.

המחבר, מקשר את הבדלי הדגשים בין בבל לא"י לדברי התוס' בסנהדרין, שבדיני איסור והיתר – חכמי א"י עדיפים, בעוד שבדיני ממונות – חכמי בבל עדיפים. והוא מסביר זאת, שבדיני איסור והיתר שהם 'בין אדם למקום' הם תחום התמחותם של חכמי א"י, בעוד שב'בין אדם לחבירו' מומחים יותר בני א"י.

ע"פ התוס' בסנהדרין הסביר החו"י, שמשום כך הלכה כרב באיסורי, מפני שהוא למד את תורתו בא"י מפי רבי ורבי חייא, אבל בדיני ממונות הלכה כשמואל שתורתו נקנתה בבבל.

ע"פ יסוד זה מסביר המחבר את הכלל 'מודה בקנס פטור' שכן הקנס עניינו כפרת החוטא, שהרי הניזק כבר קיבל את הפיצוי הכספי בקרן. והואיל והקנס בא לכפרת חטאו כלפי שמיא – בזה אמרינן 'מודה ועוזב ירוחם'.

וברם מבהיר המחבר שההבדל בין בבל לא"י אינו חד: 'מילתא דפשיטא, שגם בבבל וגם בא"י עסקו בשני התחומים, היינו גם ב'גברא' וגם ב'חפצא', אבל הבדל גדול יש ביניהם בדגש המושם על ידם,,, לירושלמי – תיקון האדם עיקר; ולבבלי – תיקון העולם עיקר'.'

המחבר מבאר לפי יסוד זה שבע עשרה סוגיות, מתוך פרק ראשון ושני, מתוך פרק שור שנגח ומפרק מרובה, אך מציין שסוגיות רבות נוספות מתבארות לפי יסוד זה ו'תן לחכם ויחכם עוד'.

בברכה, גבריאל חפצדי צוויידינימובסקי

וכבר ביארתי לעיל שני עניינים בכיוון זה: (א) שתשלום נזג גוף היה צריך להיענש בפגיעה בגוף המזיק, אך העונש מומר בכופר כדי שיהיה גם פיצוי לניזק (כביאורו של הרב דוד העסני. (ב) ש'מיטב שדהו ישלם' הוא לפי הפשט, ענישה כואבת למזיק שתינטל ממנו מיטב אדמתו, אך ההלכה שקבעה שגם מטלטלין נחשבים ל'מיטב', יסודה בשיקול של מילו חסרונו של הניזק, שעדיף לו לקבל מטלטלין הנוחים יותר למימוש כספי.

פיסקה 3, שורה 4
… בעוד שבדיני 'בין אדם לחבירו' מומחים יותר בני בבל.

פיסקה 8, שורה 1
… (א) שנזק גוף היה צריך לניענש בפגיעה בגוף…

שם, שורה 2-3
… כביאורו של הרב דוד ניסני). …

בס"ד עש"ק ויהיו בני ישראל שנים עשר תשפ"ב

באתר 'סמרטר' מוצעת עבודה סמינריונית שנכתבה ב'מכללת בית רבקה' שבכפר חב"ד: 'הבדלים בין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בסוגיות נבחרות, כשמטבע המכללה מתמקדת הסברת ההבדלים לפי החסידות. אביא כאן קטעים מתקציר העבודה:

'… ההבדלים והמחלוקות נוצרו עקב גישות וסגנונות שונים. סגנון הלימוד של הירושלמי הוא באופן של "כלל": הכתיבה נעשית בקיצור, וטמונים. לעומת זאת, תלמוד בבלי המאוחר יותר, כתוב בסגנון של "פרט": הכתיבה ארוכה מפורטת ומבוארת הרבה יותר. סגנונות אלה באים לידי ביטוי בשיטות שונות בהלכה, באגדה, בדרך הלימוד ואפילו בלשון.

צורות סגנון הלימוד השונות, הן גם הסיבה לכך שתלמוד בבלי נקרא "מחשכים", כנאמר: "במחשכים הושיבני – זה תלמוד בבלי", בעוד שהתורה נקראת בדרך כלל "אור". הפלפול הארוך בסגנון הלימוד של התלמוד הבבלי, דומה לאדם המגשש את דרכו בחשיכה אל האור הלה נתקל בחפצים רבים עד שיגיע אל הדלת המובילה אל העולם המואר שבחוץ. כך גם התלמוד הבבלי: עד שנכתבת המסקנה ההלכתית הסופית, נערך פלפול הלכתי ארוך בעל שאלות ותשובות רבות….

… בנוסף לכך, ההבדלים בין התלמודים באים לידי ביטוי בעבודות שני אנשים שונים: צדיקים שמהלכים בדרך המוארת – זה התלמוד הירושלמי; ובעלי תשובה, שמגששים לעתים באפילה – זה התלמוד הבבלי. כדי להגיע לשלימות בעבודת האדם – צריך להגיע לשילוב בין שני סוגי עבודות אלו. כיוון שמדובר בשני סוגי עבודות הפכיות – הרי שהשימוש בשתיהן לעבודת האדם מהווה חידוש.

גם חידוש זה נחשב לאחד מחידושי הגאולה העתידה, שאז גם עבודות הפכיות לכאורה – תשתלבנה לכדי יחידה אחת. .בכדי לטעום מחידושי הגאולה האלו..עוד בזמן הגלות – יש ללמוד את התלמוד הבבלי בד בבד עם התלמוד הירושלמי. כדי להגיע אל מצב לימוד כמו זה המתואר – נדרשים לומדי התורהלהיות במצב של אחדות… זהו ה"כלי" המתאים עבור לימוד משולב של התלמוד הבבלי
והתלמוד הירושלמי, ובעצם זו ההכנה האמיתית עבור הגאולה האמיתית והשלימה'

בברכה, נשא"ף

פיסקה 2, שורה 2
… וטמונים בתוכה רמזים רבים. לעומת זאת, …