תכנון תבוני דרך האבולוציה – זו טענה חסרת היגיון
הרעיון שאל מלמעלה “הדריך” את האבולוציה הוא גישה שמנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: ליהנות מההסברים המדעיים של האבולוציה ובמקביל לייחס להם משמעות מיסטית. אבל הגוף האנושי עצמו מפרק את הטענה הזאת מכל כיוון.
אם היה תכנון תבוני, איך ייתכן שנולדנו עם מערכת לידה מסוכנת כל כך?
למה הראש של התינוק כמעט גדול מדי לעבור בתעלת הלידה?
למה נשים סבלו במשך רוב ההיסטוריה מתמותת יולדות רק בגלל מבנה אגן שנאלץ להתאים להליכה זקופה?
ואיך זה שמערכת העצבים שלנו מלאה בעיקופים מגוחכים כמו עצב הווגוס שמסתובב מסביב לצוואר במקום ללכת ישר לגרון?
אבולוציה מסבירה את כל זה בצורה מושלמת:
זוהי פשרה בין מוח ענק לאגן צר, בין מבנה קדום של קוף לבין דרישה ליציבה זקופה.
אבולוציה לא מתכננת – היא מאלתרת. היא מתקנת טלאי על טלאי, תוך אילוצים, טעויות, ומבנים היסטוריים שלא ניתן “לעצב מחדש”.
תכנון תבוני, לעומת זאת, לא מסוגל להסביר למה המעצב בחר בפתרונות גרועים כשהיו אינספור פתרונות טובים יותר.
אין שום סיבה הנדסית, ביולוגית או מוסרית לייצר מערכת לידה שגורמת למוות, עמוד שדרה שמתפרק, עיניים בנויות הפוך, שיניים שלא מתאימות לגודל הלסת, או תינוק שנולד חסר אונים בצורה קיצונית.
האבולוציה מתיישבת עם המציאות.
התכנון התבוני מתיישב רק עם הרצון להגן על אמונה מראש.
קודם כל, תזת התכנון התבוני עלתה אכן כדי להגן את האמונה. אין בכך שום פסול. אם אתה מאמין מסיבות טובות (גם בלי קשר לאבולוציה), אז כשאתה רואה משהו סותר אתה מנסה ליישב אותו. כך גם עושים במדע ובכל תחום אחר. תוכל לחפש כאן דיונים שלי על לדון לכף זכות והתער של אוקאם ועוד.
שנית, האבולוציה אינה מתחרה בתכנון התבוני. היא תולדה שלו. בלעדיו האבולוציה אינה הסבר, כי היא עצמה נסמכת על מערכת חוקים מאד מיוחדת שלהם אין הסבר בלי מתכנן תבוני.
מכאן תבין שהתיאור שלך את התכנון התבוני הוא טעות. לא מדובר על ליווי אלוהי צמוד. אלוהים יצר מערכת חוקים והיא מייצרת אבולוציה. הוא כמובן חשב על כך מראש.
ועדיין טענתך מדוע זה לא משולם אינה קשה. ראה טוריי על הרוע בעולם. יש אילוצים שגם הקב"ה לא יכול לעקוף אותם. אם הוא רוצה עולם עם חוקים קשיחים ושייצר אבולוציה וחיים, לא בטוח שיש לו דרך מושלמת יותר לעשות זאת (דרך שבמסגרתה לא יופיעו תופעות כמו אלו שתיארת). מי שמקשה את הקושיה הזאת עליו נטל הראיה. אם אתה תוהה מדוע הוא לא בחר בדרך שלימה יותר תראה שיש בכלל דרך כזאת.
ולסיכום, הקושיא שלך לא מתיישבת עם ההיגיון והאמונה כן. הקשיים שהעלית מתיישבים רק עם הרצון להגן בכל מחיר על האתאיזם.
גם אם מניחים לצורך הדיון שהטיעונים הפילוסופיים שלך בעד מתכנן תבוני משכנעים, זה עדיין לא פותר את הבעיות שהבאתי. מסקנה פילוסופית כללית על קיומו של מתכנן לא מסבירה למה התוצר נראה כמו סדרה של אילוצים, פשרות והנדסה גרועה. טיעון פילוסופי יכול לכל היותר לטעון שיש ישות מתכננת, אבל הוא לא נותן שום מענה לשאלה למה התכנון בפועל נראה בדיוק כמו מה שמצופה ממערכת שמפתחת את עצמה דרך אבולוציה מצטברת ולא כמו מלאכת מחשבת של ישות כל – יכולה. הפער הזה לא נעלם בגלל מסקנה פילוסופית. הוא דורש הסבר ממשי למבנה הגוף, והנקודות שהעליתי נשארות במקומן גם אם מקבלים את הנחת היסוד שלך. מסקנה מטפיזית אינה יכולה להחליף התמודדות עם הממצאים עצמם, ובוודאי שלא יכולה לכפות עליהם פרשנות שמנוגדת למה שהם מראים בפועל.
אתה כותב שהאבולוציה היא תולדה של התכנון התבוני ולכן אין כאן התנגשות. אבל זו פשוט הנחת המבוקש. אתה לוקח מנגנון טבעי שמסביר בצורה מלאה את הפשרות, הטלאים, הכשלים והאילוצים שנמצאים בגוף האדם, ואז מצמיד לו באופן אוטומטי את האל כאחראי. זה לא הסבר אלא מסגרת אמונית שמופעלת על המציאות בלי קשר למה שמציאותית קורה. הטענה שלי עסקה במנגנוני הגוף עצמם ובכשלי התכנון המובנים בהם. אתה לא מתמודד איתם כשלעצמם אלא רק דרך העיקרון שהאל חייב להיות מעורב, ולכן שום ממצא לא יכול להוות אתגר. זו לא התמודדות, זו הצהרה.
כשאתה אומר שיש אילוצים שהאל לא יכול לעקוף, אתה מציג עמדה בעייתית הרבה יותר. אילוצים? ממה הם נובעים? ואם האל כפוף להם, אז במה הוא שונה מכוח טבע? ואם הוא לא כפוף להם אלא בחר שלא לעקוף אותם, אז זו בחירה מודעת בעיצוב לקוי שמסכן חיים ומייצר סבל מיותר. שתי האפשרויות בעייתיות. אתה מנסה להציל את התכנון התבוני על ידי תירוץ שכל כשל הוא אילוץ, אבל זה בעצם מודה שהעיצוב לא טוב, רק שאין ברירה. זו לא תשובה לתכנון תבוני. זו הודאה שהטבע מאלתר והאל אמור איכשהו לעמוד מאחורי אותו אילתור. זה באמת המסלול שאתה רוצה להגן עליו?
לגבי הטענה שלך שאני צריך להראות שקיימת בכלל דרך טובה יותר. אז זהו שאנחנו כן מכירים דרכים טובות יותר. הטבע עצמו מראה אותן. יש בעלי חיים עם עין טובה יותר משלנו, בלי נקודה עיוורת. יש יצורים עם מבנה לידה בטוח פי כמה משל אדם. יש עצבים שנעים במסלול ישיר ולא עושים עיקוף של מטר כמו הווגוס. יש מערכות שלד שמתאימות לעמידה זקופה בלי לשבור חוליות. יש חיות שנולדות מתפקדות כמעט מיד ולא חסרות אונים לחלוטין. אינספור פתרונות הנדסיים טובים יותר קיימים כבר עכשיו. אז איך אפשר לומר שאין דרך טובה יותר כשדוגמאות ממשיות נמצאות מול העיניים?
וכשאתה דורש לראות דרך שלמה ומתוכננת יותר, אתה בעצם מודה שכל נקודת התורפה שהבאתי אכן נראית כבעייתית, רק שאתה מבקש תכנון מחדש שלם. זו בדיוק הנקודה. אבולוציה לא יכולה לבצע תכנון מחדש. היא עובדת עם מה שיש. מתכנן אינטליגנטי כן אמור להיות מסוגל לעשות זאת. ואם מתכנן אינטליגנטי היה צריך להסתמך על טלאים היסטוריים ומגבלות אבולוציוניות, אז מה ההבדל בינו לבין אבולוציה עצמה? תכנון תבוני מאבד כאן את המשמעות שלו. אנחנו לא צריכים להמציא פתרונות. הטבע וההנדסה כבר מציעים חלופות. השאלה האמיתית היא למה מתכנן בוחר בחלופה הגרועה כשיש זמינות טובה בהרבה?
ולבסוף, הטענה שלך שהקשיים הללו מתיישבים רק עם רצון להגן על האתאיזם היא רטוריקה בלבד. זו לא תשובה עניינית. מה זה משנה מה המניע שלי? מערכת לידה מסוכנת לא הופכת בטוחה יותר בגלל אמונה. עצב שעושה עיקוף מיותר לא הופך הגיוני יותר בגלל מניע תיאולוגי. עין שפועלת בניגוד להיגיון הנדסי לא נעשית מתוכננת יותר כי אפשר לעטוף אותה בנרטיב. הממצאים נשארים כפי שהם, ואתה פשוט מנסה להתאים להם פרשנות שנועדה להתיישב עם אמונה קיימת. זה לגיטימי מבחינה אישית, אבל זו לא תשובה עניינית. זה לא מענה לתכנון תבוני ולא התמודדות עם הביקורת שהצגתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
