על ההצבעה: שיקולי הרע במיעוטו (טור 189)

אתה כמובן צודק – במקרה שההבדל בין המועמדים לא גדול מאוד, ויש סיכוי ממשי שפתקים לבנים יאותתו למועמדים טובים יותר להתמודד בפעם הבאה, ואין דרכים אפקטיביות אחרות לאותת כך למועמדים חדשים.
ובמקרה כזה, אין הבדל בין "הרע במיעוטו" לבין "הטוב במירעו".

אבל במקרה שההבדלים בין המועמדים הנוכחיים כן גדולים, או במקרה שפתקים לבנים לא צפויים להביא מועמד שונה באופן מהותי מהנוכחיים, או במקרה שאפשר לאותת באמצעים אחרים כמו עצומות והפגנות – אז לכאורה אין שום סיבה להצביע בפתק לבן גם אם זה "רע" במיעוטו.

יש הרבה מה להשיב על דבריך (שלא כולם נכונים אבל גם לא כולם מוטעים…), ואסתפק בהערה אחת, היות ואתה מסתמך על תורת המשחקים. הימנעות קולקטיבית אינה עולה בקנה אחד עם אסטרטגית שיווי משקל נאש. להמחשה: נניח שיש רק שני מועמדים וכל עם ישראל שומע לך ונמנע מהצבעה (פרט לשני המועמדים, כמובן). במקרה כזה כדאי לפחות לאזרח אחד להפר את המשמעת ולהצביע ואז אחד המועמדים יזכה ברוב של 2 קולות מול 1. (כי האלטרנטיבה תהיה הטלת מטבע כמו בצפריה ואז יש סיכוי של 50% שייבחר "הרע במירעו"). השיקול הזה נכון לכל אזרח ואזרח ולכן הימנעות איננה שיווי משקל נאש.

אמנם, בחירות הן "משחקים חוזרים" ולכן יש להביא בחשבון מה שנקרא "שיווי משקל פרפקטי" (במודל של open loop ובמודל של closed loop וכו' ואכמ"ל). סביר להניח שאם פעם אחת תופר המשמעת ואזרח אחד יצביע, נחזור לשיווי המשקל של "הרע במיעוטו". לפי זה הגרף שציירת אינו נכון. שיווי המשקל של "הרע במיעוטו" הוא שיווי משקל יציב בעוד ששיווי משקל של הימנעות (אם ייתכן מצב שזה שיווי משקל) אינו יציב.

ואחרי כתבי זאת ההגינות מחייבת לציין שאף על פי כן, ולמרות שחוקרים רבים עסקו בכך, אין עדיין תשובה מלאה ומניחה את הדעת ל"פרדוקס ההצבעה" (מדוע אנשים מצביעים כאשר הסיכוי שקולם יכריע אפסי). כלכלנים התנהגותיים נוהגים לטעון שפרדוקס ההצבעה מפריך באופן סופי את הנחת הרציונליות. אני לא מקבל טענה זו, אבל שוב – אכמ"ל.

אגב, לעג לתחזיות אפוקליפטיות אינו טיעון משכנע. שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בבחירות לכנסת בישראל נרשם בשנת 2003. אז קיבלנו את אריאל שרון וה"התנתקות" שהביאה עלינו 4 מלחמות, אין-ספור "מבצעים", איום טילים על כל הארץ ועדיין לא רואים את הסוף. מן הסתם תטען שבוחר ימני ממילא היה מצביע לשרון שהרי הוא גנב את קולות הבוחרים ושינה את מדיניותו לאחר שנבחר. אלא שזו רמאות פוליטית וגניבת קולות שאותה יכול לעשות גם מועמד שכן תרצה להצביע עבורו (כיון שתראה בו "טוב במירעו"). הנקודה שאותה אני מבקש להדגיש היא שבמדינת ישראל תחזיות אפוקליפטיות אינן כה נלעגות כפי שאתה מציג אותן. אני עדיין זוכר את נאום "פחדני השלום" של רבין, ונאומים דומים ומושחזים לא פחות של פרס, ומאז אני רועד מפחד מפני "שלום" כזה. אשרי אדם מפחד תמיד.