ספרדים ואשכנזים אצל חרדים

אני מבין את תשובתך. אבל איני שואל מבחינה הלכתית אסור או מותר. אני שואל שאלת מחשבה, ניתוח, היגיון. לו יצוייר שלא היה איסור.
האם הרב מוכן להאיר את הנידון? אני צמא לשמוע איך ינתח את זה שכל מבריק

גם אותו יהודי בדרום אמריקה שאל שאלה הגיונית. הוא גם ידע שהרב שולל את שתי האפשרויות ובכל זאת שאל. ובדיוק על כך אמרתי שאיני עונה. אי אפשר גם לקבל את כללי המשחק של מערכת שאתה עצמך מתאר כ"מטורפת", גם להתחנן לפירורים משולחנה, וגם לטעון שאתה פועל באופן מוסרי והגיוני ולנסות לגבש מהלך מוסרי בתוך המסגרת. אני מיסב את תשומת ליבך לכך שזו לא שאלה בלוגיקה אלא באתיקה. אני לא אענה לשאלות של חבר כנופיית שודדים שרוצה לברר מה מחייבת אותו האתיקה של הכנופייה, ואפילו לא מה עליו לעשות כדי להיות מוסרי בתוך הכנופייה. רוצה להיות מוסרי – תעזוב אותם.
חוסר המוכנות לענות נובע לא רק משיקול של מלחמה כללית והסתייגות מהגישות הללו אלא גם מכך שאיני מוכן להיות מסייע לדבר עבירה. מענה לשאלתך מסייע לך להמשיך להיות עבריין.
אגב, אתה יכול לחשוב על שאלות מקבילות שמנטרלות את הממד העברייני שיש בשאלתך. למשל האם מותר לאדם בשואה להציל את בנו כשהוא יודע שבמקומו ייקחו ילד אחר (אחרי שהוא כבר נבחר או לפני שהוא נבחר וכדומה). על כך יש דיונים ותוכל למצוא אותם. אבל יש גם הבדלים מהמקרה שלך כמובן.

אוקי , מקבל. לאן אתה חושב שצריך לעזוב? יש מקום אחר שהוא "מושלם"? אני בטוח שיהיו בו בבעיות אחרות. תקן אותי אם אני טועה.
מה אתה ממליץ?

אתה צודק לחלוטין שאין מקום מושלם, ובכל חברה או מוסד יש בעיות. אבל זוהי טעות קלאסית להסיק מכך שאם אין פתרון מושלם, אז אפשר להישאר במערכת מעוותת. השאלה אינה היכן נמצאת השלמות, אלא באיזו דרך נכון וראוי ללכת, ואיזה סוג של בעיות אתה מעדיף להתמודד איתן.
גם אני התלבטתי בעבר בשאלה הזו בדיוק, ושלחתי את ילדיי לחינוך חרדי מתוך הנחה שבטווח הקצר הוא משמר יותר טוב. כיום אני חושב שזו הייתה טעות.

ניתוח ראשוני:
0. הציבור החרדי מתהדר באחוזי נשירה נמוכים כביכול לעומת הציבור הדתי-לאומי. אבל זו רק חלק מהאמת. יש שם נשירה עצומה בצורות מגוונות של שבבניקים, "אנוסים" ואנשים חלולים שחיים כחרדים רק בגלל לחץ חברתי וחוסר יכולת כלכלית או השכלתית לצאת. יתר על כן, החילון של הדורות האחרונים הוא תוצאה ישירה של חינוך חרדי. חוסר יכולת להתמודד עם קשיים (השכלה, ציונות). מדיניות ההסתגרות נתנה לנו את הפירות שאנחנו פוגשים היום. העמידו בפני הצעיר את הברירה האם להיות צדיק טיפש או רשע חכם. הוא העדיף את האופציה השנייה. כיום החרדים חוזרים על אותה מדיניות מעוותת. לכן בטווח הארוך לדעתי החינוך החרדי עלול להביא לכישלונות גדולים יותר מזה הלא חרדי. בטווח הקצר יש פחות חילון (לפחות בתחום נגלה, כאמור). אבל בדור הבא או בזה שאחריו המצב עלול להיות שונה לגמרי כפי שקרה בעבר.
בעיניי, אדם דתי-לאומי שבוחר בדרכו למרות הפיתויים (ואיני אומר שכולם שם כאלה. ממש לא) עדיף לאין שיעור על פני חרדי חלול או מי שנשאר רק מפחד. כשבוחנים הצלחה, התוצאה תלויה במודל (המטריקה) שלפיו אתה מודד אותה. התורה דורשת מאיתנו לבחור נכון ולא רק לעשות נכון. לכן ילד שבוחר לא נכון זו הצלחה כי הוא בכל זאת בוחר. ילד שעושה נכון אבל לא מבחירה זו לא הצלחה מהותית. זה מה שאומר אליהו לעם" אם השם הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". יש ערך בבחירה שלך, גם אם התוצאה אינה התוצאה הנכונה (לדעתי ולדעתך). מילד שנלד בבית חילוני או פגאני כולם דורשים שיפעיל את ראשו ויבחר אחרת מהבית. אבל ילד שנולד אצלנו הוא חייב ללכת בדרך הנכונה ולא לבחור. זה לא סביר.
1. שים לב שהבעיות של המערכת החרדית הן מובנות. זה לא בגלל כישלון חינוכי. להיפך, ההצלחה החינוכית שלהם היא הכישלון הגדול. בעולם הלא חרדי יש כישלונות לא מעטים, אבל אלו כישלונות ולא תכתיבים של המערכת. כשאתה שולח ילד למערכת שמחונכת לכישלון, גם אם התוצאה היא כישלון קטן, זה שונה מאשר לשלוח ילד למערכת נכונה עם אפשרות להיכשל. לכן מבחינתי לשלוח מערכת החרדית זו עבריינות. זה לשלוח את הילד להתחנך במוסד לשוד מזוין. לעומת זאת, יש מצב שילד שילמד בבית ספר רגיל ייצא שודד. זה כישלון, אבל שליחתו לשם אינה עבריינות.
2. אנחנו רגילים לשקול הכל דרך החשש מנשירה. אבל לחינוך החרדי יש מגרעות גדולות מאד, גם אם הנשירה ממנו נמוכה יותר (וגם זה משתנה עם השנים. יש כיום נשירה גדולה גם שם, חלקה שקופה. כלומר נשארים חלולים עם קפתן וקפלוטש). מגרעות מוסריות עצומות, מגרעות דתיות קשות ביותר (הם מפרשים לא נכון את ההלכה ואת התורה) ויותר מכל מגרעות אינטלקטואליות. החרדיות היא חינוך לטמטום.
3. היהדות לא דורשת מאיתנו לחיות במנזר. התורה אמורה להתיישם בכל מרחבי החיים. אם שמירת התורה דורשת מאיתנו להינזר מהעולם לא קיימנו את התורה. על כך נאמר "וחי בהם" (זה אינו דרוש אלא פשט הגמרא ביומא). לכן אף אחד לא ממליץ כיום לחיות בבדידות במערה במדבר, למרות ששם ודאי נימנע מהמון איסורים כמו לשון הרע, מחלוקת ועוד. למה לא? בגלל "וחי בהם". לכן גם אם החינוך החרדי היה מושלם וללא מגרעות אסור היה ללכת אליו.
4. החינוך החרדי שם את האדם הבודד במרכז ומתעלם מהחברה שסביבו. בבחינת "אני את נפשי הצלתי". אבל חשוב לקחת גם שיקולים חברתיים רחבים, ולראות כיצד אני תורם לקידום הציבור כולו. גם אם זה בא על חשבון ירידה באיכות החינוך שלי ושל ילדיי. זו אחת הסיבות שהסינון החרדי הוא בעייתי גם בתוך החברה החרדית. הסינון הזה מבוסס על השיקול האגוצנטרי שתיארתי.
5. אגב, זו עוד סיבה מדוע הקריטריון החרדי להצלחה בחינוך הוא מעוות. כי הוא מודד את הצלחתו של הילד הבודד גם אם זה בא על חשבון זולתו (אגב, שים לב שזוהי בדיוק הדילמה ששאלת אותי לגביה). ברור שאם המדדים שלך הם חרדיים, אז החינוך החרדי יקבל את הציון הכי גבוה. זו סתם הנחת המבוקש.
6. מאותה סיבה גם דרך הלימוד ותפיסת ההלכה החרדית הן עקומות. מנותקות משכל ישר. המדדים לגדלות בתורה הם עקומים ולכן יוצא שיש גדולי תורה רק בצד החרדי. אם הם קובעים את הקריטריונים ברור שהם מנצחים.
7. אם יש שתי דרכי חינוך שלכל אחת יש מגרעות, אז אין טעם להצביע על המגרעות של האחר. זו שאלה השוואתית.
8. אם מסכימים שלשתי הדרכים יש מגרעות, ונניח שאין דרך להכריע ביניהן, אזי יש ללכת אחרי האמת. משום מה התרגלנו לא לשקול מהו החינוך הנכון ועברנו לשיקולים של מהו החינוך היעיל (שרידותית). יש מקום לשיקולים מסדר שני כמו שרידות, אבל זה רק אם זהו מחיר שמשלמים כדי להרוויח ועלות ברורות. אבל אם בשתי האופציות יש מגרעות קשות חוזרים להכריע לפי השאלה מהי האמת. וכאן ברור שהחרדיות היא יהדות מעוותת לחלוטין.
9. חידוד נוסף. כאמור, החינוך החרדי מחנך לדת הלא נכונה; חרדיות, לתפיסתי, היא יהדות מעוותת. אז אמנם יש שם שרידות קצת יותר גבוהה (וגם זה, כאמור, לא חד משמעי), אבל מה ששורד אינו יהדות. אני מניח שיש גם באפריקה שבטים שהחינוך שלהם מצליח שרידותית. הם נשארים פגאנים נאמנים.
10. הדיסוננס מול הבית. אם אתה כבר מחזיק בדעות ביקורתיות ומבין שהמערכת מעוותת ודורסנית (כמו אפליה עדתית ממסדית), הבית שלך לא יהיה מסונכרן עם מסרי המערכת. לילדים זה מפריע מאוד. יתר על כן, ייתכן שדווקא בגלל הדיסוננס הזה הם יפרקו הכל ביום מן הימים, כי החינוך החרדי משדר גישה של "הכל או לא כלום". אני פוגש את זה לא מעט.

מה אני ממליץ פרקטית?
האלטרנטיבה היא החינוך הדתי-לאומי או הממלכתי-דתי (ממ"ד). נכון, גם שם יש חסרונות. רמת הלמדנות והידע התורני בד"כ פחותה, ויש חשיפה גדולה יותר לאתגרי המודרנה אבל גם ליתרונותיה. לא חיים במנזר. מכיוון שלשתי הדרכים יש מחירים, שיקולי המחיר לא אמורים להכריע לבדם – יש ללכת על הדרך האמיתית והישרה יותר. כך עולה גם מכל הנימוקים שתיארתי בחלק הקודם.
בתוך העולם המודרני יותר אתה יכול לחפש מוסדות שמרניים או סגורים יותר אם אכן אתה מאמין בזה (אני לא בטוח שאני מסכים, מהסיבות הנ"ל). חינוך חרד"לי יש בו לא מעט מהבעיות של החינוך החרדי, אבל אני לא חושב שלשלוח לשם מגיע לכדי עבריינות. כן מגיע לבעיות של טמטום והתנשאות ועיוות התורה. אתה יכול לברר על מוסדות שבהם אחוז החילון נמוך יותר. ביטוח אין בשום מקום, וגם לא בחינוך החרדי.
בקיצור, אתה צריך למצוא מוסד דתי-לאומי או תורני שפוי שמתאים פחות או יותר להשקפת עולמך. את מה שחסר למערכת מבחינה למדנית או מחשבתית – עליך להשלים לילדיך בבית. התפקיד שלך כהורה הוא לחנך אותם, ולא לעשות "אאוטסורסינג" מוחלט למערכת החינוך. עדיף להתמודד עם ילד ששואל שאלות ובוחר באמת, מאשר להתחנן לוועדות קבלה גזעניות שיואילו בטובן לקבל את בתך, ולחנך אותה להרכין ראש בפני מערכת עבריינית ובלתי מוסרית.

וכמובן עוד לא דיברתי על כך שאתה מדבר על חינוך של בת. שם בוודאי שחרדיות אין לה בכלל מה להציע. אפילו למדנות וידע תורני היא לא תקבל. אז למה בכלל לשלוח אותה לשם? היא תקבל שם רק בורות, אפליות, שוביניזם והדרה. לכן לגבי בנות אני בכלל לא מבין את הדילמה.