כפייה וסינתטיקה

היי הרב.

רציתי לשאול על תפיסתך לגבי כפייה.

לכאורה מהספר שתי עגלות וכדור פורח יוצא שהסינתטיקה היא התפיסה הנכונה ולכן לא ברור עד כמה צריך להיות סובלניים לגבי אלה שאינם מחזיקים בתפיסה זו.

לכאורה אם אני מחזיק בתפיסה הסינתטית אני אמור לכפות את רצוני במרחב הציבורי. אין ערך אמיתי בפלורליזם חוץ מאיזשהי סובלנות מסויימת כלפי מי שלא מחזיק בדעתי שאני חושב שהדעות שלו יכולות לסייע לי בהגעה אל האמת (הפרייה של דעות מנוגדות או שונות).

לכאורה מתפיסה כזו נובע שאגן יש סיבה לכפות את דעתנו במרחב הציבורי.

יבואו אחרים ויגידו שמה יש לי לכפות שהרי מה יעזרו לי מעשים דתיים של אנשים אחרים אם הם לא עושים אותם מתוך כוונה לעשותם ולכן אין משמעות למעשיהם.

השאלה שלי היא לגבי צביעת המרחב הציבורי לפי רצוני. אם אני בתור שומר שבת (ואפילו לא שומר שבת אלא סתם אדם יהודי שרוצה מרחב ציבורי יהודי) רוצה מרחב ציבורי יהודי – האם המסקנה של הסינתטיקה היא לא שיש לכפות על המרחב הציבורי לשמור שבת בפרהסיה.

מה בכללי דעת הרב בשאלת הכפייה בכלל הנושאים שרצים כיום בתקשורת?