כפייה וסינתטיקה
היי הרב.
רציתי לשאול על תפיסתך לגבי כפייה.
לכאורה מהספר שתי עגלות וכדור פורח יוצא שהסינתטיקה היא התפיסה הנכונה ולכן לא ברור עד כמה צריך להיות סובלניים לגבי אלה שאינם מחזיקים בתפיסה זו.
לכאורה אם אני מחזיק בתפיסה הסינתטית אני אמור לכפות את רצוני במרחב הציבורי. אין ערך אמיתי בפלורליזם חוץ מאיזשהי סובלנות מסויימת כלפי מי שלא מחזיק בדעתי שאני חושב שהדעות שלו יכולות לסייע לי בהגעה אל האמת (הפרייה של דעות מנוגדות או שונות).
לכאורה מתפיסה כזו נובע שאגן יש סיבה לכפות את דעתנו במרחב הציבורי.
יבואו אחרים ויגידו שמה יש לי לכפות שהרי מה יעזרו לי מעשים דתיים של אנשים אחרים אם הם לא עושים אותם מתוך כוונה לעשותם ולכן אין משמעות למעשיהם.
השאלה שלי היא לגבי צביעת המרחב הציבורי לפי רצוני. אם אני בתור שומר שבת (ואפילו לא שומר שבת אלא סתם אדם יהודי שרוצה מרחב ציבורי יהודי) רוצה מרחב ציבורי יהודי – האם המסקנה של הסינתטיקה היא לא שיש לכפות על המרחב הציבורי לשמור שבת בפרהסיה.
מה בכללי דעת הרב בשאלת הכפייה בכלל הנושאים שרצים כיום בתקשורת?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
התףפיסה הסינתטית אומרת שיש אמת ושהפלורלים אינו נכון. לכן אין מניעה לכפות את האמת על אנשים מבחינה זו. אבל יש מניעות אחרות, שעיקרן סובלנות. הסובלנות יש לה ממד ערכי כי היא מכירה באוטונומיה של האחר, אבל היא גם משרתת אותי כי היא מאפשרת לי לבחון את עמדותיי (פתיחות). מעבר לזה, אין ערך בפעולות דתיות שנעשות בכפייה, לפחות כשמדובר במי שאינו מאמין.
מכאן והלאה מתחיל הדיון, שכן כפי שכתבתי לא פעם אלו לא שיקולים כמו פלורליזם. הפלורליזם שולל כפייה באופן קטגורי. סובלנות מכירה בערך של כפייה אבל מעמידה מולו את ערך האוטונומיה והפתיחות. זה מה שכיניתי רדיוס הסובלנות. על השאלה היכן עובר הקו (מה אורכו של הרדיוס) אין לי תשובה כללית.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer