3 שאלות שמנקרות בי

הרב מיכאל אברהם, יש לי 3 שאלות שממש מנקרות בי:

1. אם יש אנשים חכמים, רציניים וכנים שמחפשים את האמת כבר שנים, והם נמצאים בנצרות, באסלאם ובדתות אחרות ומגיעים למסקנות שונות ‐ איך אפשר להיות בטוח שאני דווקא הגעתי לאמת? אם נניח שבכל הדתות יש בערך אותו שיעור של אנשים שבאמת מחפשים אמת, זה גורם לי לחשוב שאולי אין אמת דתית אחת, אלא כמה אמיתות, וכל אדם מגיע לאמת אחרת.

2. אם באמת יש כמה אמיתות, יש לזה גם נפקא מינה מעשית: למה שאבחר דווקא ביהדות אם דת אחרת יכולה להיות אמיתית גם היא, אבל דורשת הרבה פחות מצוות ומחויבויות? למשל, אם הנצרות הייתה אמת באותה מידה אבל הרבה יותר קלה לקיום, לכאורה היה עדיף לי לבחור בה. אז איך בכלל מכריעים במקרה כזה?

3. למה שלא אלך אחרי הכמות הגדולה יותר של אנשים ומחקר שמגיעים למסקנה אחרת משלי? למשל, אם אני עושה מחקר ומגיע למסקנה שהיהדות היא האמת, אבל קיים מחקר הרבה יותר גדול, של יותר אנשים, שחקרו את הנושא יותר שנים וביותר עומק והגיעו למסקנה אחרת ‐ למה שאעדיף את המסקנה שלי? הרי גם בסטטיסטיקה, כשיש כמות גדולה יותר של נתונים שמצביעים על כיוון מסוים, זה בדרך כלל מגדיל את הסבירות שהוא נכון. אז למה במקרה הזה לסמוך דווקא על האינטואיציה והמסקנה שלי ולא להתאים את ה־state of mind שלי למסקנה של הקבוצה הגדולה והרצינית יותר?

אני יודע שאני מכליל כאן מאוד, אבל זו באמת השאלה שמטרידה אותי: איך אפשר להגיע לביטחון בדת מסוימת כשיש כמות גדולה של אנשים חכמים, כנים ומעמיקים שהגיעו למסקנה אחרת?