ברכת הגומל בזמן הזה

אפשר לקבל מקור לתפיסת הרמב"ם לגבי הניסים?
תודה

רא הבמהר"ל בהקדמה שם.
אני מעתיק כמה מקורות:

ילקוט שמעוני יהושע, רמז כא:
שמש בגבעון דום, זש"ה אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, א"ר יונתן תנאים התנה הקדוש ברוך הוא עם הים, שיהא נקרע לבני ישראל, הה"ד וישב הים לפנות בקר לאיתנו, לתנאו, א"ר ירמיה בר' אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הה"ד אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיקרע לפני בני ישראל, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר האזינו השמים ואדברה, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר והעורבים מביאים לו לחם, צויתי את האור שלא תזיק את חנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו לדניאל, צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. זש"ה ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע

רמב"ם פ"ח משמונה פרקים:
ובזה חולקים 'המדברים', לפי ששמעתים אומרים, שהרצון בכל דבר בעת אחר עת תמיד. ולא כן נאמין אנחנו, אלא הרצון היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: +קהלת א, ט+ "מה שהיה הוא שיהיה", +קהלת ג, טו+ "ואשר להיות כבר היה", +קהלת א, ט+ "אין כל חדש תחת השמש". ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם, אשר היו, ואשר יועד בהם שיהיו, כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש. וכאשר התחדש בזמן הראוי – חשבו בו שהוא דבר שקרה עתה, ואינו כן. וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו. ומאמרם בזה הענין: "עולם כמנהגו הולך". ותמצאם תמיד בכל דבריהם, עליהם השלום, יברחו מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת.

פיהמ"ש אבות פ"ה מ"ה:
[ה] כבר זכרתי לך בפרק השמיני, שהם לא יאמינו בחידוש הרצון עת אחר עת, אלא שבראשית עשיית הדברים הושם בטבעם שייעשה בהם כל מה שייעשה, בין שהיה הדבר אשר ייעשה – תדיר, והוא הדבר הטבעי, ובין שהיה לעתים רחוקות, והוא המופת. ולפיכך אמר שביום הששי הושם בארץ שתשקע בקורח ועדתו, ובבאר שתוציא המים, ובאתון שתדבר, וכן השאר. וכתב היא התורה הכתובה לפניו יתעלה, כמו שאמר, ולא נדע איך, והוא אומרו: +שמות כד יב+ "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". ומכתב הוא הכתב אשר על הלוחות, כמו שאמר: +שמות לב טז+ "והמכתב מכתב אלהים הוא".
ושמא תאמר: ואם המופתים כולם הושמו בטבעי אותם הדברים מששת ימי בראשית – למה יוחדו אלה העשרה? דע, שהם לא יוחדו לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים מששת ימי בראשית זולת אלה, אלא אמר שאלה בלבד היתה עשייתם בין השמשות, ושאר המופתים אמנם הושמו בטבע הדבר אשר נעשו בו בראשית העשותו. למשל אמר, כי ביום השני, בעת היחלקות המים, הושם בטיבעם שייבקע ים סוף למשה, והירדן ליהושע, וכן לאליהו ואלישע. וביום הרביעי, כשנבראה השמש, הושם בה שתעמוד בזמן פלוני במאמר יהושע לה. וכן שאר המופתים, חוץ מאלה העשרה. והם הושמו בטבע אותם הדברים בין השמשות.

תודה ויישר כוח!