אינטואיציה בפסיכולוגיה

אני מרגיש שהרב הבין את השאלה שלי יותר טוב ממני,
אולי אנסח את השאלה אחרת: איך ניתן להוכיח שפרשנות פסיכואנליטית ספציפית מדויקת ?
הרי היא לא מדעית לפי ההגדרות של פופר, אז איך אוכל לדעת שהיא אכן נכונה ?

לדעתי לא תוכל. מי שמפוכח מבין שהפסיכואנליזה אינה מדע במובן של ידע כללי שנצבר ושהוא בר בדיקה אמפירית (נותן ניבויים וכדומה). אלו כלים שיכולים לפעמים להועיל לאנשים שסובלים. זה הכל. ויוכיחו המחלוקות והשיטות השונות שכולן טוענות לאותו כתר מדעי. כולם טוענים שהם מצליחים (ורובם באותה מידה של חוסר הצדקה).
לכן לדעתי לא צריך לבדוק האם זה נכון אלא האם זה פועל (מועיל). אגב, למיטב הבנתי בד"כ אפילו זה (הצלחה טיפולית) לא קורה. גם כשמטפל מצליח במשהו זה קורה בד"כ בגלל אחת משתיים: 1. פלצבו (האמון של המטופל, בלי קשר למה שהוא עצמו עושה). 2. בגלל שיש לו אינטואיציה טובה, בלי קשר ישיר לידע הדיסציפלינרי שלו (שאולי נותן לו איזו אוריינטציה כללית, לכל היותר, אם בכלל).

אז מבחינה פילוסופית זה הבל ומדובר בתחושות סובייקטיביות של הפסיכולוג ?

ככל הידוע לי, יש מחקרים (אני לא יודע להפנות ולכן ההסתייגות) שמראים שלטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יש יותר השפעה מטיפולים אחרים. כיוון שלא נראה שיש קורלציה בין שיטת הטיפול שהמטפל התמחה בה לבין 1 ו-2, נראה שיש בזה הוכחה להצלחה טיפולית.

ישי, זה ממש לא מוסכם.
https://en.wikipedia.org/wiki/Cognitive_behavioral_therapy#Criticisms

השאלה שלי אינה על ההצלחות הטיפולית של האנליזה אלא על הפילוסופיה שלה.
למשל, פרויד טוען שילד לא רוצה לצאת מהאמבטיה כי זה מזכיר לו באופן לא מודע את החום ואת העטיפה שחווה ברחם.
יש כאן את הנחות היסוד הבאות:
א. יש באדם חלק לו הוא לא מודע.
ב. האדם רוצה לחזור למצב העונג הקדום בו הוא נזכר כשהוא נמצא במים.
לדעת פרויד זאת חוויה עמוקה כי זאת החוויה הראשונה עליה כל עולמו הרגשי נבנה, הגירסא דינקותא.
מסקנה: הסיבה שהאדם אוהב להיות במים היא כי הוא רוצה לחזור לרחם, והוא עושה זאת בדרך הזאת.
נשמע די סביר.
אך איך אפשר "להוכיח" את זה או "לשלול" את זה ?

אפשר לבדוק מה קורה עם עוברים שגדלו באינקובטור – אולי יהיה לזה השפעה (אם הזיכרונות הלא מודעים נצברים בעיקר בשלבים המאוחרים של ההריון)

כן, אבל אז נוכל לומר שהאמבטיה מזכירה להם את חום האינקובטור.ל כל הוכחה או שלילה של התיאוריה יהיה לי מה לומר.

ישי, דומני שאם CBT מצליח זוהי ראיה לדבריי.
פסיכואנליזה עושה שימוש בתיאוריות על מבנה העומק של הנפש, בדיוק מה ש-CBT לא עושה.
נזהרתי וכתבתי זאת על פסיכואנליזה, למרות שלדעתי זה נכון גם לרוב הפסיכולוגיה.
גם אם יש חלקים בפסיכולוגיה שלגביהם יש הצלחה – אני מניח שזה בעיקר בתחום ההצלחה הטיפולית ולא במישור של אישור הידע התיאורטי על הנפש. ההסתייגות הרחבה כיום מפסיכואנליזה גם היא תוצאה של העובדה שגם פסיכולוג שמאמין שיש הצלחות טיפוליות לא נותן אמון בתיאוריות על מבנה הנפש.

התייחסתי רק להצלחה הטיפולית, לא לשאלת התיאוריה.

לא הוזכר כאן, אבל הקריטריונים של פופר נאמרו ביחס לפסיכואנליזה (במקור של אדלר אבל כלל את פרויד), שזו תיאוריה שיכולה להסביר כל דבר ולא ניתנת להפרכה ולכן היא מדעית.

לכן היא לא מדעית כמובן.

טוב, אבל השאלה שלי אינה האם היא מדעית אלא האם היא נכונה.

לגופו של עניין –

מומלץ לקרוא את המאמרים בעניין זה שהתפרסמו בבלוג של הספקן המדעי גלעד דיאמנט – 'חשיבה חדה' (והנה המלצה לבלוג מעניין, הגם שהוא מוגזם ולא תמיד מדוייק)

איתי,
כן הוזכר. לא בכדי אני מדבר כל הזמן על הפסיכואנליזה ולא על הפסיכולוגיה בכללה (שעליה רק הערתי).

ישי,
גם בשאלת הצלחת הטיפול דיברתי על הצלחת הטיפול הפסיכואנליטי ולא הפסיכולוגי בכלל.