חמש מקראות אין להם הכרע

1. התגובה מתחילה במילים "מעבר לזה", יכול להיות שכתבת משהו וזה נשמט בטעות?

2. לגבי מה שענית: "גם אם “וקם” מצורף לרישא הוא ממשיך להיות מצורף גם לסיפא", זה נגד פירוש התוס' שם. בכוונה ציינתי בשאלה "ועיי”ש בתוס’ " – כי תוס' מכריחים שחמשת המקראות הללו שייכים או לרישא או לסיפא, ולא לשניהם.

(אגב, לגבי טענתך "אם זה כך אז יש ספק אם יש תחיית המתים מן התורה או לא", אמנם כן הוא, מן הפסוק הזה אין להכריע, וכמו שמבואר בגמ' סנהדרין צ: – "שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר "הנך שוכב עם אבותיך – וקם – העם הזה וזנה". ודילמא "וקם העם הזה וזנה"? אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות").

שלום הרב,

תוכל להתייחס לתגובתי?

1. שיניתי סדר כתיבה ולא מחקתי.
2. אכן לתוס' קשה. ראה שם בריטב"א ובהערות המהדיר שכתב שהמקרא כן מוכרע אלא שלא מלשונו. ולשיטתו קשיא טפי.
3. לגבי סוגיית סנהדרין, ע"ש במהרש"א שכתב להדיא (למעלה) שר"ג דרש את שניהם.
אבל באמת זה צל"ע.

שוב ראיתי שבסנהדרין אפשר לבאר שהספק הוא האם זה רק על הסיפא או גם על הרישא. אין צד שזה רק על הרישא.
וכך גם פשטות סוגיית יומא. אמנם בתוס' שם לא בדקתי כעת. הם תוהים מדוע לא נדרוש את שניהם ולכאורה זה לא כדבריי. אבל אפשר שגם כוונתם לשתי האפשרויות שהבאתי כאן, והצד לא לדרוש על הרישא הוא שמא זה רק על הסיפא (בדיוק בגלל שא"א לקרוא רק על הרישא. דורשים לשני הצדדים רק היכא שכל אחד מהם אפשרי מצד עצמו). אבל לא בדקתי כעת.