דוגמות

שמעתי את השיעורים של הרב על דוגמות, בין היתר לגבי מיתה של יהודי מחמת היותו יהודי, ומיד אח"כ ראיתי את זה אז לא יכולתי להתאפק מלשתף (פורסם באתר של ישיבת הגוש):
מסורת הלכה היא בישראל כי אדם מישראל שנהרג באלימות על ידי הגויים נקרא קדוש. ולענין זה אין מחלקים בין אדם לאדם, בין שהיה אותו אדם ירא שמים כל ימיו, מדקדק בקלה כבחמורה, ובין שהיה פורק עול שמים ועול מצוות. אולם, כיוון שנהרג הריהו קרוי ונחשב קדוש, ולא זו בלבד שאין עוונותיו נזכרים ונחשבים לו כלל אלא על כיוצא בו אומרים "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
הרעיון של קידוש ה', כאשר מניח אדם מישראל שימיתוהו למען קדושת התורה והאמונה, עתיק הוא כעם ישראל עצמו. אולם לכאורה, מה טעמה ומה ענינה של הרחבה זו של המושג לגבי כל אדם מישראל בכל הנסיבות, מה האידיאה שבקריאת "קדוש" למי שלא נתכוון כלל ולא חשב כלל על קדושת ה' בשעה שנהרג? על מנת להבין את הדברים לעומקם יש להבין את דברי חכמים שפרשו באופן זה את הכתובים המזעזעים בפרק מ"ד בתהלים, וביותר את הכתוב "כי עליך הורגנו כל היום". ובעיקרם של דברים כך אמרו: כאשר נהרג אדם מישראל בידי הגויים יתכן כי באופן מיידי לא היתה המחשבה על היותו יהודי דוקא, ואף הוא האיש שמסר עצמו, לא שער ולא חשב על כך. אולם בשרשם של הדברים, במקור הראשוני שלחם, אין אדם מישראל נהרג אלא בשל היותו יהודי, והיותו יהודי מבטאה במהותה הראשונית, לאחר כל ההסתרים, שלעתים הוא חפץ בהם, את הקשר הנצחי המהותי של ישראל והקדוש ברוך הוא. ומשום כך – הרי בסופו של חשבון כך היא האמת: "עליך הורגנו".