היחס הנכון לרגשות

שלום הרב, קראתי את הטור שלך על מוסר אנושי מול התורה (האם ההלכה והמוסר תלויים זה בזה או לא). 
אני מבין למה הם לא תלויים זה בזה, רק לא הבנתי למה אנחנו פועלים גם על פי המוסר האנושי?
למה לא לראות את התורה והמצוות כערכים שהתורה הציבה והם אלו הנכונים לאדם ולעולם, וממילא עלינו לבטל את ההרגשות הלא נכונות בדיוק כמו שאנחנו מבטלים מעשים לא נכונים? 
אני מבין שיש את המקום האנושי לא לבטל את עצמך, אבל בתכלס כל התורה זה בעצם אמירה שמדריכה אותך איך לחיות, אז אני כאילו מבקש מקור מהתורה לכך שאני יכול להקשיב לרגשות שלי..  הרי אם הייתי שונא את אלוקים או מהרהר בעריות היו אומרים לי שזה אסור לי, כי הרגש הזה הוא חטא, אז אם כן אני מחפש מקור להיתר לרגשות   (מרגיש קצת כאילו משהו נדפק בי..)  
 
נראה שהשאלה עומדת על הנחת יסוד שהתורה מדריכה את כל החיים, ככה שגם אם התורה לא תאסור עליי להקשיב לרגשות, אני עדיין מחפש מקור שהיא תתיר לי אותם.