שוויא אנפשיה
זכור לי שפעם קראתי אצלך ש"הודאת בעל דין" עובד ע"פ המכניזם של "בידו".
ורציתי להבין א. איך מועיל נגד עדים, הרי ראינו נידון בע"א באיסורין אם בידו מועיל נגד איתחזק ונראה שנגד עדים וודאי לא יועיל וגם אם נאמר שזה "בידו חזק" עדיין הסברא היא מה לי לשקר ולא מצאנו שום סברא ושום חזקת אומדנא שמועילה נגד עדים
ב. האם בשוויא אנפשיה נאמר אותו דבר (לכאו' למה לא? )ואם כן מדוע יש חילוקים? ובעיקר שלפי דבריך זה נאמנות גמורה וא"כ בשוויא יאסר גם על אחרים לאכול את השוויא שלו? (זה נראה לי קשה גם לפי הקצות)
ג. מה בכלל ההבנה בדין "בידו" או ברא"ש שאומר שזה "בעלים" הרי ת'כלס לא עשה ואי אפשר להיצמד למה לי לשקר הפשוט משום שזה מועיל גם במקרים שלא שייך למשל בלמפרע שמיגו לא מועיל ובידו מועיל (ש"ש ש"ו פ"ג ועוד) ובכלל האם זה דומה לבידו של זכויות למשל אדם יכול לאסור את אשתו אע"פ שחב לה כיוון שבידו לגרשה ושם זה ממש לא ברור ההבנה בזה?
שבוע טוב!
טענתי הייתה שהנאמנות של הודאת בע"ד כמו שוויא היא נאמנות סובייקטיבית, כלומר הזכות של אדם לקבוע את הדין לגבי עצמו. לכן זה מועיל גם נגד עדים, שכן מדובר בנאמנות סובייקטיבית לגבי עצמו. לכן כשחב לאחריניה אינו נאמן. לא בגלל מזימות כמו שהסבירו כמה מפרשים אלא מפני שכשהוא חורג מהתחום הסובייקטיבי אין לו נאמנות.
בידו חזק מועיל גם נגד עדים, כמו בפש"א שגם הוא כעין בידו (היה בידו לא לאסור).
ראה מאמרי במידה טובה לפ' מקץ תשס"ז.
אם זאת נאמנות סובייקטיבית מדוע צריך בכלל סיבת נאמנות של בידו/ מה לי לשקר עצם זה שמעיד על עצמו אמור להספיק כי ת'כלס זה רק כלפי עצמו…
תמיד מדובר כשהוא עצמו לא רוצה לקבל זאת, אחרת זה לא מגיע לבי"ד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer