בדין האומר לא לויתי
בדין האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ובאו עדים שלוה ופרע שחייב השאלה היא איך המלוה יכול להשתמש בעדים הללו לטובתו הרי לדבריו הם עדי שקר ופסולים כי שיקרו לגבי הפרעון שכן לדבריו לא היה פרעון
תודה רבה
שלום.
ראש לכל כשאדם אומר שראובן שקרן זה לא פוסל את ראובן. זה לכל היותר מונע שימוש של אותו אדם בראובן כעד (בבחינת "לדבריך שקרן הוא"). אבל גם זה לא נכון, שהרי ראובן לא נפסל כעד אלא כשהוכרע כך בבית דין. לכן מה שזה עושה הוא אך ורק מניעת השימוש בעדותו של ראובן ולא בראובן עצמו. והסיבה היא שעדות שלשיטתך היא שקרית לא יכולה לשמש אותך. יש הודאת בע"ד שלך שזה שקר, והיא כמאה עדים. אבל כאן אני לא עושה שימוש בחלק העדות שהוא שקר לשיטתי (שפרע) ושהודיתי הודאת בע"ד לגביה, אלא בחלק האחר (שלווה). לכן אין בעיה.
ובכלל, עדות שפוסלת אדם לא יכולה לפסול את האדם בחפצא אלא לכל היותר לשלול את הקבילות של עדות העכשווית שלו. פסול של האדם לעדות צריך להיקבע על ידי בי"ד ולכן הוא רלוונטי רק מהעדות הבאה והלאה. כך למשל כשאדם נחשד על עבירה, העדות שמחשידה אותו לא פוסלת אותו אלא לאותו דבר עצמו (כלומר פוסלת את דבריו ולא אותו). הוא נפסל מכאן ולהבא. אני חושב שזוהי הסיבה לכך שכשבא אדם ואומר לוויתי בריבית מפלוני (בר בניתוס, סנהדרין כה), עושים פלגינן ומקבלים את עדותו על פלוני אף שהוא שם עצמו רשע בעדותו. הסיבה לכך היא שמה שנפסל בעדות המרשיעה עצמה הוא רק העדות ולא האדם, ולגבי העדות מה שלא קביל הוא רק שהוא הלווה, אבל לא שהייתה הלוואה. כך גם בנדון דידן: גם אם הייתי פוסל מסיבה כלשהי את העדות שפרע, הייתי עושה פלגינן ומקבל את העדות שלווה.
אמנם יש כלל שבטלה מקצתה בטלה כולה (ידועים דברי הראב"ד ועוד ראשונים ברא"ש מכות ז ע"א, שמצמצם את דין פלגינן רק לבע"ד), אבל זה כשהעדות בטלה ולא כשאני הודיתי, שאז היא רק אינה שימושית עבורי.
ניסוח מעט שונה:
הוויכוח בין המלווה ללווה הוא רק בשאלה האם הייתה הלוואה. שניהם מסכימים שלא היה פירעון. לכן העדות נשמעת ונכתבת בפרוטוקול רק לגבי החלק הזה. וכאן אין מניעה להשתמש בעדות. מי שלא יכול לעשות שימוש בעדים הוא דווקא הלווה, שרוצה להיעזר בהם כדי לטעון שפרע. אבל כאן יש הודאת בע"ד שלא פרע ולכן גם אם הם נאמנים הוא לא יזכה בדין. בעבר הסברתי שזו לא ממש הודאת בע"ד (שהרי הוא לא התכוון להודות), אלא עיקרון משפטי: מה שאינך תובע ואינך טוען, גם אינך יכול להביא לו ראיות בבי"ד. הטענות של הצדדים מציבות את מסגרת הדיון והוא לא ייערך מעבר למסגרת שהם הציבו.
לכן כשהעדים באים ורוצים להעיד שלווה ופרע, בי"ד יעצור אותם ולא ייתן להם להעיד שפרע, כי אין על כך דיון. החידוש הוא שגם אם הלווה רוצה להעיד אותם כעת על כך שפרע, הם לא נאמנים. אבל לא מדובר שהם העידו שפרע ואנחנו לא מקבלים את עדותם.
אם אני מגיע לבית דין עם עדים לטובתי ודרך אגב מספר לבית דין שהעדים הללו שיקרו פעם בבית דין אחר אבל הפעם הם אומרים את האמת אני יכול לעשות בהם שימוש ?
אם הורשעו אז לא. אם רק אתה טוען ששיקרו אז כן
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer