חמאס, נתניהו וצביעות

ואיך אפשר לדעת מי גרם לפילוג/מה שקורה כעת?
הרי גם כאן מדברים כולם מפויזציה אנטי ביבי/בעד ביבי – לדוגמא אפשר לראות איך כולם בעד אחדות אבל לא מתאפקים מלעקוץ את מי שלדעתם מונע את המהלך ממניעים פוליטיים ואינטרסנטיים של היום הנוכחי והיום שאחרי (כמובן שזהותו של המונע תלויה בהשקפה פוליטית/ באיזה ערוץ אתה מסתכל וכו') וזה ברור מעבר לכל ספק – או פרו ישראל/פרו פלסטין –
גדעון לוי לדוגמא פרסם שכותרתו "אי אפשר לכלוא שני מיליון בני אדם בלי שזה יגבה מחיר אכזרי"- נראה שאין לדבר סוף
ב. זה לא מיותר להתווכח על מי אשם כל עוד אין ועדת חקירה רצינית שתדון בנושא? כרגע האשם הוודאי הוא חמאס ואף אחד לא באמת יודע מי אשם בכשל בצד הישראלי. כמובן שכולם מדברים כאילו הם יודעים. וגם אחרי שתהיה ועדה התוצאות לא ימצאו חן בעיני כולם וימשיכו הויכוחים לנצח נצחים.
ג. באופן כללי לאחרונה אני חושב שאף פעם לא באמת ידענו על מה אנחנו מדברים. רובנו לא יודעים לנהל מדינה מה מוותר מה אסור כמה רחוק אפשר ללכת אילוצים בינ"ל וכו' וכו' .. הכל מגיע אלינו דרך צינורות תקשורתיים ש'מלוכלכים' בתפיסות עולם ופרשנות של העיתונאים עצמם (אני לא טוען שהם בכוונה מטעים אותנו). להבדיל מהגות פילוסופית נניח, ששם הטיעונים העניינים כתובים גלויים עלי ספר, השיחות האמיתיות והענייניות של הפוליטיקאים נעשות במחשכים (מכל מיני סיבות) ואלינו יוצאים רק המשחק וההצגה והפילוג (לא רק בארץ כמובן).

יש לאדם התרשמות ושכל ישר. זה שהכל אפוף פוזיציות זה נכון. אבל אתה מגבש את עמדתך ולא פולט עמדות של אחרים. כמובן יש להתייחס בחשדנות למידע, וטיעונים ועמדות יש לבחון לגופם.

רק אזכיר שגדעון לוי תומך ידוע של ביבי שפירסם הרבה מאמרים בעדו וכבר מזמן הצטרף למשפחת הביביסטים

בס"ד כ"ד בתשרי פ"ד

מה שחווינו בשנתיים האחרונות היא התפרצות של המחלוקת בעם ישראל בין הנוטים למסורת ולאומיות לבין הנוטים לליברליות ואוניברסליות, מחלוקת שבגדול מלווה אותנו כ-250 שנה.

מה שחווים אנחנו בשבוע האחרון היא היא התפרצות נוראה של המחלוקת בין ישראל לישמעאל על השליטה בארץ, מחלוקת המלווה אותנו כ-150 שנה, מאז שעם ישראל התעורר לתחיה.

למחלוקת הראשונה קל יותר למצוא מתכון כלשהו להרגעת הרוחות, מכיוון ש'בסופו של יום' כולנו (ולכל הפחות רובנו) מחפשים זהות יהודית, וכולנו (או לכה"פ רובנו) רוצים לחיות במדינה דמוקרטית ללא כפיה חיצונית. המאבק הפוליטי על מציאת האיזון מביא ל'הגבהת הטונים', אך המאבק באוייב החיצוני מעצים את הצורך בשמירת האיזון הפנימי שיאפשר לכולנו לחיות יחד ברגיעה.

לעומת זאת המאבק בין היהדות לאיסלאם הוא מאבק קיומי, שראשיתו עם ייסודו של האיסלאם ששאף לשלוט בעולם. וכיום עם הכלים המודרניים – מתעצמת לאין שיעור השאיפה האימפריאליסטית של האיסלאם. זו לא רק מחלוקת בין עמים על חבל ארץ. זו מחלוקת עם אידיאולוגיה נחושה השואפת לשלוט, למול עולם מערבי הרופס, אם מתוך אי-הבנה של האיום ואם מתוך בקשת שקט.

***

פתרונות קסם, דומה שאין לאף אחד, ולכן אין מקום לדון 'מי אשם'. הדיון צריך להיות 'מה עושים כדי לשפר את המצב.

בברכה, פיש"ל

למאבק הישראלי-ערבי הוצאו שני פתרונות: (א) ניצחון גמור. (ב) חלוקה לשתי מדינות.

פתרון (א) בעייתי, משום שאנחנו תלויים מדינית וכלכלית בקשרינו הבינלאומיים, והעולם לא יאפשר לנו לא לגרש את הערבים מא"י וגם לא להקים 'מדינת אפטהייד' שבה למיליוני תושבים אין זכויות אזרח. זה גם לא מתיישב עם רצון רובנו במדינה דמוקרטית.

פתרון (ב) בעייתי, משום שמדינה פלשתינית שתקום ע"י ארגוני טרור – לא תקפא על שמריה, ותשאף להמשיך את המלחמה עם ה'יישות הציונית' 'עד רדתה'. אין בזה הבדל אסטרטגי בין 'אש"ף' לבין ה'חמא"ס' והג'יהאד האיסלאמי', אלה כאלה שונאינו בנפש ומבקשי רעתנו.

מכיוון שאין פתרון אמיתי לבעיה, ונתניהו ירש מרבין ע"ה את הסכמי אוסלו, שהקימו טריטוריה עצמאית בשליטת אירגוני הטרור עם חזון עתידי של מדינה פלשתינית – נאלץ נתניהו לשמור על המצב הקיים כ'רע במיעוטו'. להסכים עקרונית ל'פתרון שתי המדינות' אך להתנות את קידומו בהפסקת הטרור.

במצב זה של 'לא לבלוע ולא להקיא', עדיין יש לנו כוח והרתעה כלפי מיתחמי שלטון הטרור, אין להם טנקים ומטוסים ולא הכרה מדינית, וככל שהם מתפרצים – עדיין יש לנו עליונות צבאית המאפשרת להרגיעם לפרק זמן ממושך.

האם יש למישהו פתרון טוב יותר?

בברכה, פיש"ל

אני חייב להביע שעשוע מר מההזיות של אנשים. העיסוק הזה בצביעות של האופוזיציה הוא לאקדמאים בלבד. הסיפור של ביבי גמור, לא משנה כמה צבועים או לא חלק ממתנגדיו.

לכל מעריציו שכעת משלים את עצמם שיש לביבי איזשהי דרך לצאת מזה – אל תנסו. בנימין נתניהו סיים את תפקידו על בימת ההיסטוריה היהודית. לפנינו שני תרחישים אפשרים. האחד, הוא יסיים את המלחמה הזאת, אני מקווה עם ניצחון, ואז יפרוש מרצון מהפוליטיקה ולא יחזור. השני, הוא יסיים את המלחמה הזאת, שוב אני מקווה עם ניצחון, ואז ינסה להיאחז בקרנות המזבח ויגרר ממנו בכוח, צורח במחאה. אין תסריט אחר.

שום מכונת תעמולה, משומנת ככל שתהיה, לא תסתיר את מימדי האסון ואת חלקו של ביבי בו. גודל האירוע עצום מדי, טביעות אצבעותיו באופי האירוע, והמחדל האסטרטגי שלו ברור לכל אדם עם עיניים. זה לא יהיה כמו אסון מירון. הנרצחים הם לא חרדים שאיש מחוץ לקהילתם לא מכיר. בקושי יש משפחה בישראל שאיש מקרוביה לא נרצח, נפצע, נעדר או נחטף. במשמרת של ביבי נתניהו נטבחו יותר מאלף יהודים בגין אסטרטגיה להתנהלות מול חמאס שהוא עצמו בחר, קידם והנחיל לדור שלם של מנהיגים. אין אדם בישראל שלא שמע את האזהרות בחודשים האחרונים על ההשלכות הביטחוניות של הקרע בעם, קרע בעם שביבי עצמו כדמות מקטבת ומחוללת קיטוב – יצר, העמיק וממש לא ניסה לרפא. אין אדם שלא נחשף לסיפורי גבורה הירואים של אנשים שהוא ועושי דברו ניסו להציג כבוגדים במשך החודשים האחרונים ובחלק מהמקרים הם מטילים עליהם רפש כבר שנים. כמו שכל בר דעת יכול היה לנחש, בליבם יש לב יהודי נאמן, בלי כל קשר לדעתם על נתניהו והכיוון שאליו הוא לקח את המדינה. ברגע האמת, האנשים האלו יצאו להציל יהודים מציפורני מחבלים תוך לקיחת סיכון עצמי עצום, ונלחמו כתף אל כתף עם תומכים שרופים שלו.

אין איזשהם פיתולי מילים פלספניים על האבחנה בין אחריות לאשמה שהוא ועושי דברו יכולים לעשות כדי לצאת מזה. הניסיון שכבר החל להסיט את האשמה באופן בלעדי לש"ג, ובפרט לראשי מערכת הביטחון ואנשי המודיעין, יבוטל בשאט נפש. הניסיון להסיט את האשמה מביבי אל האופוזיציה יתקבל בהרמת גבות לשמים ותמיהה על הציפיה שאנשים יאמצו את הרעיון שידיו של מי שניהל את המדינה במשך יותר מעשור נקיות מאשמה. הניסיון לקדם תיאוריות קונספירציה הזויות על "בגידה" ו"סכין בגב" ושאר פרנויות הזויות יבוטל בגיחוך ובבוז.

מי שחושב שאחרי אסון כזה יש לביבי איזשהי תקומה פוליטית חי באשליות. חוששני שאנשים יעשו בו שפטים אם ייראה ריאלי שהטריקים הפוליטיים שלו עומדים לאפשר לו להיאחז בקרנות המזבח. אני לא מאיים, אלא מתאר את רחש הלב בקרב ציבור עצום של אנשים שחוצה מחנות פוליטיים, וכולל אנשים שעד לפני ימים ספורים היו ביביסטים שרופים. לא אופתע אם זה רחש הלב של רוב מוחץ בציבור היהודי במדינה. רמיזות לכך שזה חשש המעוגן במציאות אפשר לראות בתגובות לפוליטיקאים ברשתות החברתיות, כשהללו הרימו את ראשם מאיפה שהם הסתתרו וכתבו משהו. ראיות נוספות ניכרות בטיב המרמור שמביעים ניצולי הטבח ומשפחות הנעדרים בראיונות בתקשורת. המילים הקשות והמאד בוטות באות מאנשים השייכים לכל המחנות הפוליטיים, מחנות פוליטיים שהיום נראים לא רלוונטיים בעליל.

מוטב לכולנו שביבי יקלוט כבר עכשיו שתם תפקידו בהיסטוריה של העם היושב בציון, לא משנה מה תהיה תוצאת המלחמה. גרירת הרגליים שלו סביב ממשלת החירום עם גנץ ממחישה שהוא לא קלט את זה. לא מעט מהמסרים של חברי הממשלה הספורים שמגיעים לכלי התקשורת ממחישים שמי שחיבר את דף המסרים שלהם לא הפנים שהסיפור של ביבי נגמר. הוא מתנהל כאילו יש בשבילו איזשהו "יום שאחרי" כמנהיג במדינה. אין. הציבור לא שם והוא לא יהיה שם. הוא יכול להביא לישראל את ראשם של יחיא סינוואר, חסן נסראללה ועלי חמינאי על מגש הכסף, והתוצאה לא תשתנה מבחינתו. הוא גמור ומוטב לכולנו שהוא יקלוט זאת. ההתנהלות שלו במלחמה הזאת רק תשתפר אם זה יקרה.

כיוון שהיה קיים היה 'תכנית אלון' לפיה יוחזרו הפלשתינים לשלטון המתון יחסית של ממלכת ירדן, עם שליטה בטחונית שלנו באיזורים אסטרטגיים, כגון הבקעה, עוטף ירושלים, מורדות ההר המערביים ו'גוש קטיף' שימנעו החדרת כוחות צבאיים מסיביים שיאיימו על מה שבתוך 'הקו הירוק'.

תכנית זאת ירדה מהפרק, עם התעצמות קרנו של אש"ף וויתורה של ירדן על יו"ש. אולי היה מקום לחשוב שמצרים של א-סיסי תקבל את השליטה על רצועת עזה, אך דומני שגם א-סיסי המסובך עם הקיצונים המוסלמים בארצו – לא ישיש להתמודד עם עוד מילוני מוסלמים קיצונים.

בברכה, פיש"ל