שבי

א. האם מוכח מכאן שכן ניתן ללמוד משהו מהתנ"ך (משאול)?
ב. אולי לא נוכל ללמוד זאת משאול, ונאמר שנה שהוא עשה היה איסור?

הראיה בהחלט אינה חזקה מאד. המחלוקת נותרת בעינה גם אחריה. אבל כאן מדובר על הלכה ולא על תובנות או ערכים. לגבי הלכה לא כתבתי שאי אפשר ללמוד מהתנ"ך.

שמא גם הלכה לומר יוכל להוכיח המוכיח, שניתן לומר ששאול עשה איסור?

*שמא גם הלכה לא יוכל להוכיח המוכיח, שניתן לומר ששאול עשה איסור?

רשב"א כתובות לג:
אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה הוי פלחו לצלמא. ז"ל פירשה בתמיה, כלומר דילמא ח"ו אפילו הלקום מי פלחי לצלמא. ויש מי שפירש: בניחותא, ודרך גוזמא קאמר. ויש מי שפירש (ר"ת בתוס'): פלחו ממש, לפי שלא הייתה עבודה אלא אנדרטה של ​​נבוכדנצר הייתה ולכבודו של נבוכדנצר היו משתחוים לו. והא דאמרי ליה ( דניאל ג, יח ) ולאך לית אנחנא פלחין, למי שאתה עושה כמו אלוה קאמרי. , והיינו דאמרינן התם ( פסחים נג, ב ) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן האש, אלו לע"ז היכי אמרינן מה ראו, אפילו רשע שבישראל יהרג ואל יעבור כל שכן חנניה מישאל ועזריה, אלא משום דקדושת השם בלבד היה, לפי שטועין. בה מקצת בני אדם וחושבין שע"ז היה, מסרו נפשם עליה. וכן מוכיח במדרש חזית (שיר השירים רבה פ"ז אות ח) ששם אמרו ששאלו ליחזקאל, ואמר להם, מקובל אני מישעיהו רבי ( ישעי' כו, כ) חבי כמעט רגע . עד יעבור זעם, אמרו ליה: מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון, ומה אתון בעון, אמרין ליה, דיהון אמרי צלמא, כל אומיא סגדין ליה לבד מישראל, ולפיכך אמרו מה ראופילו עצמן לכבשן האש, שהיו. אפשר להסתלק משם אלא שמסרו עצמן לקדוש השם.