סגנון התבטאות ואד הומינם
שלום
אקדים ואומר שיש לי הערכה אדירה למשנתך והיא משפיעה עליי עמוקות. אחד הדברים שלימדת אותי הוא להימנע מאד הומינם ולבחון ביושר כל טענה לגופה. עכשיו אני שואל ברצינות איך זה מסתדר עם סגנון ההתבטאות שלעיתים מאפיין את תשובותיך כאן. למשל – 'בלבלני מוח', 'יכולותיו המוגבלות' , 'מדעי החרטא' , 'יכולת אינטלקטואלית מעוררת רחמים' ועוד ועוד. לכאורה אלו ביטויים שלא מתמקדים בטיעון עצמו אלא במי שאמר אותו. האם אין בהם משום אד הומינם שאתה כל כך יוצא כנגדו ? או שאני לא מבין מה זה אד הומינם?
תודה
אכן אינך מבין מהו אד הומינם, והסברתי זאת לא פעם. אד הומינם הוא שיפוט לאור טיעונים על האדם ולא לגופו של עניין. בדבריי כאן לא תמצא שיפוט כזה. אני מסביר את טענותיי לגופן. השיפוט שלי לגבי האדם הוא מסקנה מהטיעונים שלי ואינו טיעון כשלעצמו. זה לא אד הומינם. כשאתה מראה שאדם כלשהו הוא אידיוט באמצעות טיעונים זה לא אד הומינם. לטעון שהוא טועה בגלל שהוא אידיוט זה אד הומינם.
אפשר להגדיר אד הומינם כך או אחרת וזה לא משנה את זה שבהמון מקרים אתה מתייחס לגופו של אדם ללא צורך. גם אם אתה מסיק שמישהו הוא בלבלן מוח מעורר רחמים בגלל השיפוט של מה שהוא אמר, עדיף פשוט להסביר למה אתה לא מסכים איתו בלי לקפוץ לתיאורים האישיים האלה שנראים כמו פריקה של עצבים יותר מאשר מסקנה בעלת חשיבות.
זה כבר עניין של טעם. אני חולק על כך, בפרט כשמדובר במי שעושה עוולות תחת האיצטלה האינטלקטואלית. לגבי אדם או קבוצה כאלה, בהחלט חשוב להבהיר את המסקנות שעולות מהטיעונים.
על ירון ידען לא השתמשתי בביטויים כאלה, למרות שלדעתי הוא טועה לא מעט (וגם צודק לא מעט). הוא באמת עשה מחקר ועבודה רצינית. אבל איסקוב משמיץ את התלמוד וכל הדבק בו כשניכר שאינו יודע לקרוא סוגיה תלמודית וכנראה גם לא עשה זאת מעולם. המחקר המעמיק של שנים רבות שלטענתו הוא עשה, אינו אלא ליקוט מכתבי ירון ידען. הוא שקרן ושרלטן, ובהחלט חשוב לחשוף זאת ולחדד זאת. ואת קהל שומעיו שמתהדרים בתארי פרופסורים ומגלים יכולות של ילדים קטנים, וכך מצטרפים בגילה להשמצות, בהחלט גם חשוב לחשוף. מה עוד ששם זה ביטוי לתופעה יותר עמוקה של מדעי החרטא.
כאמור לעיל למתבונן מהצד ניכר שכתיבתך בנושא אמוציונלית והתעקשותך להתבטא באופן בוטה לא משפרת את איכות טענותיך.
אזכיר שלדעתי הסיבה שהשתמשת בביטויים כאלה כלפי איסקוב ולא כלפי ידען זה כי עם השני דיברת פנים אל פנים ועם הראשון לא. לא היית מעז לעלוב כך באדם אחר בפניו (עם כל הטענות על "חשוב לחשוף" וכו).
תשמע, אמוציות זה הדבר האחרון שמתבטאת בכתיבה של הרב.
למתבונן מהצד שמקפיד להתעקש ולא לקרוא הסברים יישאר תמיד בעמדתו.
אוסיף נקודה מעניינת- הסגנון הבוטה להתרשמותי מתבטא רק בבלוג, ואילו בדיבייטים ובפודקאסטים ההיפך הוא הנכון. הרב נוהג שם בכבוד ובסבלנות ניכרים כלפי בני השיח שלו (אפילו כשהם מקשקשים בקומקום). זה לא הופך אותו לפחות חד או משכנע.
הייתי שוקל את השימוש בסגנון הבוטה, ולו בשביל שתורתך מאירת העיניים תתקבל אצל כמה שיותר אנשים ולא תעורר רושם מוטעה . תודה על הכל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer