אובייקטיבית החכמה
שלום מיכאל, רציתי לשאול מה נותן תוקף לדבר חכם ודבר לא חכם?
הזכרת הרבה פעמים לגבי אמונה שזה פשוט עניין של הסבר וטיעונים, אם יש טיעונים חכמים לדבר או לא.
לפי מה נקבע אם טיעון הוא חכם או לא והאם זה עניין סובייקטיבי?
השאלה אינה האם יש טיעונים חכמים אלא האם יש טיעונים נכונים.
איני יכול לענות לשאלה הזאת, מעבר להיותה כללית מדיי. זאת מפני שעל כל תשובה שאתן תוכל לחזור ולשאול מניין שהיא נכונה.
אני אנסה למקד את השאלה שלי:
אם אני טוען טיעון לגבי קיומו של אלוהים,
מה נותן תוקף לאובייקטיביות הטיעון שלי, והאם נכון להגיד שיש כזה בכלל?
אחד יכול להגיד לי: אני מאמין באלוהים מסיבות א ב ג והם הנכונות, אחד יכול להגיד להפך.
מי קובע מי צודק?
לא מיקדת. מי שקובע הוא אתה. מי שנראה לך יותר הוא הצודק (מבחינתך).
אם ככה נכון ולא נכון זה לא משהו אובייקטיבי.
כדי לטעון טענת עובדה על קיומו של אלוהים היא מוכרחת שיהיה לה תקיפות אוניברסאלית אובייקטיבית, ובהכרח מי שלא מתיישר לממצאים או לעובדה זו, הוא לא צודק
כלומר מה נותן תקיפות אובייקטיבית לטיעון שלך אם מתקבל בעינך שכל אחד יוכל לחלוק עליו?
(אפילו אם אתה לא מסכים איתו)
אם ככה היית צריך להגיד שמי שחולק עליך הוא טועה. ולא : ״טועה בעינך״
זה לא הולך לשום מקום, לכן אחזור פעם אחרונה ובזה אסיים. נכון ולא נכון זה תמיד בעיני הדובר. וזו לא עמדה רלטיביסטית אלא פשוט עובדה. גם אם אני חושב שמשהו נכון ייתכן שאני טועה. נכון אינו בהכרח ודאי. כשאני אומר שהוא טועה בעיניי כוונתי לומר שאני חושב שהוא טועה.
אשמח שתגיד לי אם הבנתי אותך נכון אם זה בסדר מבחינתך.
אוסיף שאני מאוד מעריך את הנתינה מהזמן שלך לשאלות שלי.
יש אמת אחת לטענות עובדה. כל אחד קובע בשביל עצמו מה נכון ולא נכון לפי הרציונאל שלו – בצורה סובייקטיבית – אבל יש אמת אחת.
בדיבייטים למשל אנחנו מנסים לתקוף את הרציונאל של האחר ולהראות לו שהוא טועה על ידי הרציונאל שלנו בתקווה שהרציונאל שלנו ידבר אל הרציונאל שלו והוא ישתכנע מזה.
אולי גם אני אוסיף, שבטענות אפריוריות לשכנוע זה דבר יותר שנוי במחלוקת מניסיונות הוכחה אמפיריים – כיוון שבאפריורית יש יותר גיוון רציונאל אצל אנשים ראיות אמפיריות הם בד״כ יותר מתקבלות על הדעת – הסכם הרבה יותר נרחב.
אכן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer