התקהלות בלוויה

שלום הרב. שכן שלי הלך לעולמו ואחי שאל אותי אם יש הנחיות לגבי התקהלות בלוויה. עכשיו אני לא יודע את ההנחיות וגם אין לי עניין לבדוק. אני גם לא נוהג ללכת להלוויות.
אבל התחלתי לדון איתו על זה בסברות וכל שניה עלתה לי קושיא ותירוץ על עצמי והחלטתי לערוך את זה לדיון תלמודי. אני מצרף את זה כאן. זה כתוב בכוונה בלשון שצריך להבין מה הכוונה. אשמח אם הרב יגיד לי האם המהלך נכון או לא. (לא באמת משנה מה הנחיות פיקוד העורף). אם הרב רואה בזה בזבוז של זמנו, הריני מתנצל. תודה על הפעילות הענפה של הרב
 
גמרא מסכת מלחמה
שנינו במשנה:
וכן אסורות התקהלויות…
שואלת הגמרא:
לוויה מהו שיהיה אפשר להתקהל?
עונה הגמרא:
אמר רבא לוויה בכלל התקהלות הייתה ולמה יצאה אלא ללמדך שכל שהוא לזמן מן הזמנים אינו אסור
שואלת הגמרא:
אם כן תאמר לחתונה שהיא לזמן מן הזמנים
תירוץ:
מה לחתונה שיש באשתו שניה
קושיא:
אף מה ללוייה שכן יש באמו
תירוץ:
אין בין אבלות אביו לאבלות אמו אלא שם בלבד שנאמר כאיש אשר אמו תנחמנו
קושיא:
אף אין בין אשתו ראשונה לאשתו שניה אלא שם בלבד כדאמר ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשר נעורים שנאמר ואשת נעורים כי תמאס
הגמרא מקבלת את הקושיא ומתרצת באופן אחר:
אלא מה לחתונה שכן יכול לדחותה
מקשה הגמרא:
במאי עסקינן? בחושש שמא יקדימנו אחר
מתרצת הגמרא:
לא קשיא שכן יכול לארסה בשניים
מקשה הגמרא:
אף בלוויה אמור שכן יכול לקוברו בשניים
מתרצת הגמרא:
מפני כבודו של מת
שואלת הגמרא:
וכבודו של חתן היכי אזיל
מתרצת הגמרא:
שאני חתן שהוא בתחילת כבודו ממת שהוא בסוף כבודו
תירוץ נוסף:
שאני חתן שישנו בשבעת ימי משתה
קושיא על התירוץ השני:
אמור אף לאבל שישנו בשבעת ימי אבלות
תירוץ:
לא דמי צער דלוויה לצער דניחומין
קושיא:
אלא אמור לא דמי שמחת נישואין לשמחת משתה
תירוץ:
נגזר על המת שיהא משתכח מן הלב ולא נגזר על החי שיהא משתכח מן הלב ומנלן מיעקב שלא היה מבכה על רחל אלא זמנה בלבד ואילו על יוסף היה מבכה עשרים ושתים שנה