שיתאבד ? לפחות לפי תוס' ?
נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים
הבנתי שלפי תוס' זה לא מליצה/רעיון מוסרי/השראה אלא הלכה פסוק להלכה ולמעשה.
כעת שאלתי, לכאורא מק"ו מותר לאדם להתאבד כדי לא לקבל הלבנה ברבים לעצמו.
אם בשביל בושת ה אחר מותר לו להקריב את עצמו, ק"ו שמותר לו (ואולי חייב לפי תוס') להקריב עצמו בשביל למנוע בושת עצמו
זה ק"ו שיש בו טעם ?
יש בו אולי טעם אבל הוא ממש לא הכרחי. יש הבדל בין איסור שאני עושה לחברי לבין מה שחברי עושה לעצמו. הוא יכול למחול על הצער ואני לא יכול למחול עבורו. מעבר לזה, תפיסת התוס' לא בהכרח מניחה שערך החיים פחות מערך הכבוד, אלא שאיסור ההלבנה חמור יותר מערך החיים (בפרט כשתפחית ממנו את הפגם שיוצרת ההלבנה אצל המלבין).
אבל דברי תוס' הללו הם וורט בעיניי ואין להשגיח בו. יש בדבריהם טעם רק אם קושרים זאת ליסוד של הבניין ציון הידוע לגבי איסורי בין אדם לחברו (כמו דברי רש"י ב"ק ס ע"ב לגבי מציל עצמו בממון חברו). אמנם זו לא נראית כוונת התוס', אבל משם לפחות אפשר להוציא את המסקנה ההלכתית שהלבנת פנים מצדיקה מסירת נפש. אבל שוב גם לפי ההסבר הזה, זה לא בגלל חומרת האיסור אלא בגלל מה שכיניתי 'שיקולי טריטוריה', ולכן אין מקום לקו"ח שלך. קשה להאריך כאן, ואני מניח שתוכל למצוא בחיפוש כאן באתר.
אנשים מתים מהלבנת פנים (שבץ, התקפי לב ועוד).
זה לא מה שתוס' כותב. מעבר לזה, אנשים מתים מהמון דברים, זה לא אומר שעל כל גורם מוות שולי יש למסור את הנפש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer