האם הרב יודע מה עניין קורבן פסח הראשון?

עד שאתה שואל מה ענין פסח ראשון אמור מה ענין פסח שני

נו באמת,
מה עניין שמיטה להר סיני?

בס"ד ה' באלול ע"ח

בתורה ניתנים שני טעמים לקרבן הפסח:

(א) על שום שפסח ה' על בני ישראל בעת שנגף את מצרים, ככתוב: 'ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל' (שמות יב,כז).

(ב) זכר ליציאה ממצרים שהחלה באותו לילה (בו דרשו המצרים מבני ישראל לצאת), ככתוב: 'שמור את חדש האביב ועשית פסח לה אלקיך 'כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה (דברים טז,א).

קרבן הפסח הוא,איפוא, זכר ליחסו המיוחד של הקב"ה לעמו, שהציל אותם מגורלם של המצרים, והוציאם מארצם להיות לו לעם סגולה.

בברכה, ש"צ לוינגר

מדוע ציווה ה' "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה…. " וכל הלכותיה ודקדוקיה. מה העניין?
ההסברים הרגילים לא רציניים או מבוססים ואינם מניחים את הדעת.
רק רציתי לדעת אם הרב מכיר הסבר רציני לעניין.

מה שמופיע שם אלו לא פרטי דין קרבן פסח אלא דין פסח מצרים. כוונתך היתה לפסח ראשון לאפוקי מפסח דורות (ולא מפסח שני)?
השאלה נראית מוזרה כי ההלכה מלאה בדברים שקשה להבין מה עניינם, ובפרט לגבי הפרטים (שכבר כתב הרמב"םם במורה שרבים מהם שרירותיים). אז למה לשאול דווקא על פסח? את איסור חזיר הבנת? וחלב, ושרצים, ופרטי הקרבת הקרבנות כולם, ועוד ועוד. ובפרט שדווקא כאן יש הסבר מתבקש לרבים מהפרטים. מתניכם חגורים זה להיות מוכנים לדרך (אף שיש להעיר שה נאמר שבועיים לפני שפרעה החליט לרדוף אחריהם). דם על המשקוף כדי לסמן למלאך או לקב"ה. כל הטררם כדי להתגרות במצרים שתועבתם הוא שחיטת שה. על מצות ומרורים כדי לזכור את העבודה הממררת ואת החירות במצה וכן הלאה.
ובנוסף, מכיון שזו התחלת היווצרות העם והמחויבות שלנו למצוות, אולי יש בכלל עניין להרבות בפרטים כדי להתרגל לעבודה בפרטים עם קפדנות הלכתית.
מוזר בעיניי שדווקא במקום שבו הפרטים יותר מובנים בחרת לשאול, כשלפניך כל מרחבי ההלכה שפרטיה בד"כ לא מובנים.

בס"ד ה' באלול ע"ח

הטעם השלישי עולה מדברי האנשים שהיו טמאים: 'למה נגרע מהקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל'. עם ישראל מתגבש כאומה על ידי עבודת ה' בציבור, כאשר כל העם מקריב באותה שעה את קרבן הפסח.

מעתה יפנימו בני ישראל שאינם אספסוף של פרטים, אלא אומה העובדת את אלקיה ביחד, ובמסגרת אחידה ומדוקדקת.

בברכה, ש"צ לוינגר

בהמשך יצטוו ישראל להקריב כל יום קרבן ציבור המבטא את האחדות, הוא קרבן התמיד שאף הוא כבש אחד, קרבן מינימלי המבטא את העובדה שבורא לא זקוק למתנות האדם, והקרבן נועד לאדם שיפנים שאחדות האומה היא סביב עבודת ה'..

אלא שבקרבן הפסח יש ביטוי גם ללכידות של הבית או החבורה. המסגרת הלאומית מתחלקת לתאים קטנים, שאמנם פועלים כולם ביחד ומקריב אותו קרבן באותו זמן, אך הלכידות הלאומית לא מבטלת את הייחוד של הבית והמשפחה.

אדרבה הלכידות הראשונית של הבית המשפחתי – היא הערובה ללכידות הבית הלאומי. אטומים מצטרפים למולקולות, מולקולות לתאים, תאים לאיברים, וביחד נוצר אורגניזם מאוחד.

אכן, בקרבן הפסח הראשון התכוונתי לפסח מצרים, לי זה היה נראה ברור ועכשיו אני רואה שלאחרים המילה ראשון מתקשר מייד לפסח ראשון\שני, טעות שלי. ולגופו של עניין, התשובה אינה מניחה את הדעת כלל וכלל:
1.על פי הפשט פסח מצרים אינו בכלל עבודת ה', מובלט העניין שמשה לא מצווהבשם השם.
2.אין סיבה לחשוב שפסח מצרים היה סוג של קיום מצווה ללא סיבה. הוראות שה' נותן למשה אינן ללא סיבה. ובדיוק להיפך, אלו הוראות עם הסיבה הכי טובה.
3. הדם על המשקוף אינו סיבה כלל וכלל. גם לא מצד אלוהים שהוא הרי אינו צריך סימן. וגם לא מצד אופן הציווי, כלומר לו דם על המשקוף היה כל העניין אז היה מספיק לשחוט את השה בשביל הדם ולא היה צריך את שאר הדקדוקים של לקחת אותו מהעשירי ולקחת אזוב וכו'.
4. להתגרות במצרים בודאי שזו לא הסיבה, שאז לא היו עושים זאת בליל מכת בכורות וערב הבריחה ממצרים. ועניין זה לא מופיע כלל כסיבה ואפילו לא ברמז בכל העניין הזה
5. העניין של להתרגל לקיום מצוות זה בדיוק סוג התשובות שאין להן שום בסיס בכתוב, וגם אפשר לומר אותן על כל ציווי שהיו מצווים.
6. אפילו פסח לדורות אינו זכר לפסח מצרים אלא זכר לעצם זה שה' פסח. כך על פי הכתוב. רק שצריך לשמור את "העבודה". מה שמחזק את העובדה שהיתה חשיבות מיוחדת בפרטי העבודה עצמה. וזה לא סתם.
נראה שאנחנו התינוקות שאמורים לתמוה.

בס"ד ה' באלול ע"ח

בפסח מצרים מופיע עם ישראל בראשונה לא כהמון יחידים, אלא כעדה מגובשת, וכפי שמצווה ה': 'ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערביים'.

ולא מדובר כאן בהתאחדות רגעית ספונטנית, אלא בהתארגנות של שבועיים מראש, בה מצטווים רבבות משפחות לעשות כל אחד בביתו מעשה מורכב ומלא פרטים ודקדוקים, המהווה התרסה גלויה לאמונה האלילית של המצרים, והמבטא אמונה אפריורית בדברי הנביא האומר שבשל ביצוע מעשה זה כהלכתו – יינצלו בני ישראל מהמגפה שתנחת על מצרים באותו לילה ובהמשך ייצאו ממצרים.

ללא תקשורת אלקטרונית ו'רשתות חברתיות', משה מכנס בעשור לחודש את כל זקני ישראל והם מעבירים בו ביום את הפקודה לכל העם, וכל איש ואיש מבצע את הפקודה ולוקח שה שיישמר במשך ארבעה ימים עד ליום הקרבן.

העם מבין שהנהגה לאומית קמה, והוא מגיב במחווה הכבוד המקובל למלכות: 'ויקד העם וישתחוו וילכו ויעשו בני ישראל, כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו' (שמות יב, כז-כח).

בברכה, ש"צ לוינגר

אני חושב שיש כאן בעיה מתודולוגית. אני הצעתי הסברים, ואתה דוחה אותם כי הם לא כתובים. לא טענתי שהם כתובים. מה שטענתי הוא שסביר כי אלו ההסברים. השאלה למה התורה לא כותבת את ההסברים לא קשורה אליי. כל הסבר שתציע לא כתוב שם. אתה שאלת מהו ההסבר ולא מדוע התורה לא כותבת הסברים.
לעצם דבריך:
1. כל מה שעושים מכוח ציווי ה' הוא חלק מעבודת ה'. אני לא יודע מה זה משנה האם כתוב שמשה ציווה בשם ה' או לא.
2. לא הבנתי מניין שאבת את זה. אם הוא נותן הוראות עם סיבה אז גם כאן זה עם סיבה. הוא רק בד"כ לא כותב אותה, וגם כאן לא.
3. הדם על המשקוף מיועד להבחנה. זה במקרה אפילו כתוב בפירוש. שאלת למה הקב"ה צריך א תזה? תשובתי שזה עבורנו (שנחיה במודעות שהוא פוסח על בתינו).
4. אכן. מופיע בחז"ל. אמנם כתוב בבראשית כי תועבת מצריים כל רועה צאן. אבל כאמור הסברים לא צריכים להיות כתובים בתורה.
5. אכן. לא כתוב כמו ששום הסבר לא כתוב.
6. לא כתוב. אז מה? זהו זכר ליציאה שחלק ממנה היה פסח מצרים.

לכן שאלתי על ידיעה, לא על הסבר. ידיעה כוללת את זה שהדבר היה מוכרח להיות כך ולא אחרת. הסברים, אפשר להמציא על כל דבר גם לו נצטוו לעמוד על ראשם המסבירים והמתרצים והדרשנים והתחכמנים והמעלים בדימיון ובעלונים היו מסבירים זאת ומעלים אנחת רווחה בקהלם.
ואפילו לא היה כלל ציווי קורבן פסח, דעת המסבירים לא היתה מתקשית בכך וכלל לא היו סוברים שחסר כאן משהו.
המתודולגיה של הסברים והתירוצים היא היא הבעייתית והיא מנוגדת לאמת. הסברים אפשר להמציא על כל דבר בהינתן שהאדם מספיק מתוחכם ובעל דימיון מפותח.
רק להזכיר שליל הסדר מיוסד על שאלת שאלות סיבתיות "על שום מה".
ולסיכום להבנתי התשובה זהה למה שאני מכיר מהמקורות, ובגדול זה "איני יודע אך אני יכול להמציא לך סברות שיניחו את דעתך (בהנחה שדעתך אינה מחפשת את האמת)", ולא פספסתי איזה משהו חשוב בידיעות הקצרות שלי את המקורות. 🙂

אכן לא פספסת, אבל השאלה מעיקרא מוזרה מאד בעיניי. הרי הפסוקים נמצאים לפניך. מהיכן חשבת שתהיה לי ידיעה שלא נמצאת בפסוקים עצמם? האם הערכת שיש אצלי מגילת סתרים מהקב"ה עם מידע מעבר למצוי בפסוקים? איזה מידע יכול להיות כאן מעבר לניסיונות הסבר לפסוקים?
מעבר לזה, האם בשאר התורה יש בפסוקים עצמם הסברים למצוות, עד שאתה שואל אותי דווקא על פסח מצרים? אני חייב לומר שהדיון הזה נראה לי הזוי.

🙂
אין כאן שום דבר מוזר. קיויתי שאולי הרב חשב על העניין והגיע לפיתרון.
הפיתרון היה צריך להיות נובע מהפסוקים והפסוקים נובעים ממנו, בצורה הכרחית ומספיקה. (לכן אין לצפות שהתורה תכתוב אותו.)

בס"ד עש"ק וקמת ועלית תשע"ח

את הדגש עלהשימוש באזוב להזות את הדם על המשקוף והמזוזות, יבינו בני ישראל רק בעתיד, כאשר יצטוו על טהרת המצורע, ושם יראו את טבילת הציפור החיה פני שילוחה באזוב ובדם הציפור השחוטה. טבילת האזוב בדםהיא אקט של היטהרות כדברי דוד במזמור נא: 'תחטאני באזוב ואטהר' ושל שילוח לחפשי.

כעת מבינים ישראל למפרע, שטבילת האזוב בדם מימנה את היטהרותם מטומאת מצרים, והזאת הדם על המשקוף והמזוזות של הפתח נועדה לא רק לסמן למשחית שלא ייכסבת, אלא גם לסמן לעם שכאן התחילה יציאתם מהפתח החוצה אל החופש.

מהלכים אלקיים עמוקים הם,ואינם מתפענחים בשלימותם 'כאן ועכשיו', אלא ככל שחושבים ומעיינים מוצאים עומקים חדשים, הנקודה מתחברת לקו והקו למרחב, והמרחב ומח לגובה ולעומק!

בברכת 'שבת שלום', ש"צ לוינגר

נראה שפרעה קיבל את התכוננותם ש בני ישראל להקריב את קרבן ה' בארץ ככניעה, כקבלת עצתו החכמה 'לכו זבחו לאלקיכם בארץ' (שמות ח,כא.

פרעה מרגיש שהעמדה התקיפה בה נקט בביקורם של משה ואהרן השתלמה. משה 'מתקפל', מוותר על התכנית לעבוד את ה' במדבר, והוא ועמו מקבלים בהכנעה את המיגבלה שהטיל עליהם פרעה:ואת הזבח לאלקיהם יזבחו בני ישראל כמצוותו בארץ.

הבנתו של פרעה הסתייעה גם בעובדה שבנאום של משה ל'כל זקני ישראל' בעשור לחודש (שבוודאי היה מי שהעבירו ל'מודיעין המלכותי' 🙂 הושמטה ההנחייה מהאחד בחודש: 'וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם'. ופרעה מבין משה הולך ומתקפל, כבר אינו 'סגור' על יציאה מיידית.

ופרעה הולך לישון רגוע, כשם שמשה לא בטוח בעצמו שתהיה בכלל יציאה ממצרים – כך לא צריך להתרגש מאיומיו שתהיה מגפה למצרים. וכגודל רגיעותו בתחילת הלילה – עוצמת התפחותו בקומו בחצי הלילה…

בברכה, ש"צ לוינגר

ש"צ לוינגר אתה כותב דברים שהם יפים, חלקם מבוססים יותר חלקם פחות (תלוי בכמה כוסות שתיתי לפני ששמעתי אותם)
חלקם אולי יכולים להיות חלק מהפאזל, אך הם ודאי אינם עונים על השאלה המרכזית. "מה העניין?"

ובניסוח אחר של דברי קופנהגן, "מה עניין שמיטה להר סיני, ומה עניין פסח מצרים ליציאת מצרים?"
דרשות לא יתקבלו בברכה.

בס"ד ט' באלול ע"ח

ל'נקודה' – שלום רב

בראש פרשת וארא מבאר ה' שלהשתחררות והיציאה ממצרים אינן רק 'חרות מ…' אלא חירות ל…,. תכליתה של ההצלה מסבלות מצרים היא 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים'.

לפיכך היה צריך להיות 'פסח מצרים' שבו עובד העם את ה' לראשונה כאומה. כאן נזכר לראשונה 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל'. כאן לראשונה קיבלו רבבות משפחות הוראה אחת, לבצע פעולה אחת מורכבת ומדוקדקת, בזמן אחד ברבבות בתים נפרדים.

קיבלו את ההוראה וביצעוה, ובכך הוכיחו את בשלותם להיות אומה העובדת את ה' כאומה אחת שלה תורה אחת ומשפט אחד. אומה שתקבל יחד תורה בסיני ותיכנס יחד לארץ ישראל כדי להקים בה ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

בברכה, ש"צ לוינגר