על מפלגת 'זהות' כנווה מדבר (טור 207)

בס"ד

אחרי הפצרות רבות מכמה כיוונים החלטתי שאין מנוס אלא להיכנס למי האפסיים הפוליטיים ולעסוק בנושא המשעמם, הירוד והבלתי רלוונטי, למי להצביע בבחירות. אני לא אכנס לנושא בכללו אלא אסביר מדוע אני נוטה להצביע למפלגת 'זהות' של פייגלין, וה' יעזור לי מהתגובות שאקבל כאן (אני משער שזה יהיה קצת יותר ער מאשר התגובות לדיון שלי בצו הקטגורי או לטור 202 על פסוקים ופסוקיות 🙂 ).

אקדים ואומר שבניגוד לרצון שעולה מהבקשות שקיבלתי לא אכנס כאן לדיון בפרטי המצע של 'זהות', כי זו לא הנקודה. אני אישית נוטה לתפיסות של חופש, הפרטה וקפיטליזם, והמצע של 'זהות', רובו ככולו, אינו אלא אוסף נגזרות של הרעיונות הללו – כמו הפרדת דת ממדינה, לגליזציה, שוברים בחינוך,[1] נטילת המונופול מהוועדים וכדומה (בתוספת הטענה שהזהות הלאומית והאישית היא חלק מהחופש של האזרח והאדם, מה שמכניס  לשם רכיבים שנראים סותרים את החופש שבו דוגל המצע בכללו). במובן הזה אני מזדהה עם חלקים ניכרים מהמצע שלהם. אבל כפי שאסביר בהמשך לדעתי הצבעה עבורם לא תלויה בהסכמה למצע שלהם ובוודאי לא לפרטים, ולכן אני מקווה שיסולח לי אם ארשה לעצמי לא לעסוק בזה כאן.

תיאור המצב

כבר מזה זמן אני מתלבט, וגם כתבתי זאת כאן. בעיניי כל המפלגות בין חדרה לגדרה הן בערך אותו דבר. כולם יעשו (בעצם לא יעשו) את אותם דברים בתחום המדיני ביטחוני, וכנראה גם בתחום הכלכלי. לכן מה שנותר בעיניי בעל המשקל הרב ביותר הוא התחום החברתי. שאלות כמו דת ומדינה למשל, והיחס לקבוצות אוכלוסייה שונות. לכן, על אף המיאוס חשבתי לתת את קולי למפלגת מרצ (להצביע ולהקיא), שכן במישור הזה היא תעשה בערך את מה שאני חושב. אבל בסופו של דבר המיאוס והבוז שאני רוחש לרמת האינטליגנציה הירודה שמשתקפת אצל דובריה[2] הכניסו אותי לדילמה, ומסקנתי הייתה לא להצביע בכלל.[3]

בחודשים האחרונים התעוררה האופציה של 'זהות'. אמנם איני מכיר שם אף אחד מהמועמדים, אבל פייגלין, שהוא כנראה פחות או יותר המפלגה, נראה כאיש אינטליגנטי ורציני, והשקפותיו קרובות לזו שלי ברוב הדברים המעשיים. עד לפני כחודש היה לי ברור שזוהי הצבעת מחאה שכן הם היו רחוקים מאד מאחוז החסימה (גם כאן באתר לא התייחסתי ברצינות לדיווחים על סקרי עומק שמצביעים על סיכוי ריאלי, וגם היום אני חושב שהיה מדובר אז, בעידן טרום הקנביס, בטענות חסרות בסיס). זה לא ממש הפריע לי, שהרי ההצבעה שלי בין כה וכה לא משפיעה על כלום (קול אחד), אבל עדיין היה מקום לדון למה לבזבז חצי שעה על השטות הזאת. כעת נראה שהם צולחים את אחוז החסימה והאפשרות נעשית ריאלית יותר (הודו לגראס כי טוב כי לעולם חסדו). זה כמובן הופך את ההצבעה לרלוונטית יותר.

בימים האחרונים 'זהות' מאיימת לכבוש את כל הכנסת בסערה, וזאת לא בגלל מצעה המהפכני אלא פשוט מפני שהיא דוגלת בלגליזציה של הגראס. זה לפעמים נראה כמעט כמו הנושא העיקרי במערכת הבחירות העכשווית (למעט הטלפון של גנץ והשמלה של מירי רגב). אין פלא, שכן מערכת הבחירות נכון לעכשיו היא תכנית הריאליטי השלישית הכי פופולרית (אחרי הישרדות וטבח נולד), ולהערכתי גם הירודה ביותר ברמתה ובמידת העניין והרלוונטיות שבה. זה נראה ממש כמו משחק ילדים, שבו האחד אומר לאחר שהוא שקרן/מושחת והשני מאשים את הראשון בזה שהוא התחיל, ובכלל הוא גמד. ואז הלה עונה לו שבעצם הוא הומופוב, והאחר עונה שהאיראנים גנבו לו את הטלפון. וכל זה בראש מהדורות החדשות ובמרכז היומנים. אם הייתי גננת והילדים בגן היו מתנהלים כך הם היו נשארים כיתה. אין פלא שאפילו הגראס הוא משב רוח מרענן בערימת הזבל שבתוכה אנחנו מבוססים בשבועות האחרונים.

למרבה האירוניה, שמעתי כאלה שמאשימים את 'זהות' בהסתרת מצעה ואופייה הימני (ר"ל), מה שנשמע משעשע במיוחד כשזה בא מכל הזומבים הזהים שמאכלסים את המרכז-ימין-שמאל, כלומר מאוסף חסרי הזהות והמצע שרוח ה' מפעמת אותם בין צרעה ואשתאול (או בין חדרה לגדרה). 'זהות' עוסקת בעיקר במצע המפורט שלה שמצוי לעין כל בספר שיצא לאור ובאתרי אינטרנט. כל השאר משחקים בג'ולים בגן הילדים ומאשימים אותם בהסתרת המצע.

משה פייגלין

משה פייגלין הוא אדם עקבי עם משנה סדורה שעיקרה חופש קפיטליסטי מוחלט (שכאמור, כולל זהות לאומית), ושלילת כל התערבות ממשלתית בחברה, בערכים ובכלכלה, למעט נושאים שבהם יש הכרח בזה כמו ביטחון ושיטור. הוא מתנגד לוועדי עובדים חזקים ולסוציאליזם, אבל גם כאן באופן עקבי. הוא לא שולל זכות של עובדים להתאגד, אבל מבקש לדאוג לכך שזה ייעשה מרצונו של כל אחד מהם, וטוען שהאיגודים הללו לא צריכים לקבל זכויות והגנת יתר. זו הסיבה לכך שהוא מצליח לאגד סביבו אנשים ומצביעים בעלי השקפות שונות בתכלית. כולם יכולים להתאגד תחת רשימה שנוטלת מהמדינה את הסמכות והיומרה לקבוע ערכים ולכפות אותם על אזרחיה. לכן ההאשמות על חוסר עמוד שידרה שמאגד תחתיו אנשים בעלי השקפות עולם מנוגדות נובעת מחוסר הבנה של שחקני הריאליטי האחרים שמתעקשים לבוסס בביצתם והכניס לתוכה גם את כל השאר.

פייגלין הוא איש רהוט ומדויק (אם כי לעתים קצת פשטני), ותענוג לשמוע אותו מתראיין ומדבר, שכן הוא מקפיד על הבחנות מושגיות ורעיוניות, מה שמוציא מן הדעת רבים ממראייניו ויריביו. לא פלא שבמקרים רבים הם מגיבים בסיסמאות והשמצות חסרות שחר ובחוסר הבנה לדבריו. במובן הזה הוא ממש נווה מדבר (לדעתי רק סמוטריץ' יכול להיחשב ברצינות כמתחרה שלו, ואולי קצת בן גביר – אם כי הוא לא ממש ברמה הזאת).

בעברו הוא הנהיג תנועת מחאה ציבורית מרשימה (שמחמתה נשללו ממנו זכויות פוליטיות והוא מוכפש בצורה שנראית בעיניי נגועה ופוליטית להחריד. ממש מקוממת)[4], ועבר קריירה פוליטית שנויה במחלוקת בליכוד (את דעתי השלילית עליה כתבתי בין היתר כאן ובטור 85). הוא מוצג כגזען ופשיסט, ושוב על לא עוול בכפו. למיטב הבנתי אין בו מאומה מכל זה, אבל זה חלק מההיסטריה האנטי גזענית שהשמאל הבלתי אינטליגנטי נוהג להשתמש בה.[5]

על מצע והיעדרו

דומני ש'זהות' של פייגלין היא המפלגה היחידה בפוליטיקה הישראלית שיש לה משנה סדורה ושיטתית. חשוב להבין שהמצע שלהם פותח לאורך שנים רבות, ולא אורגן במהירות לקראת הבחירות כמקובל במחוזותינו. יש כמה מפלגות אחרות שכתבו מצע (מיעוט קטן), אבל הוא כולל בעיקר אוסף אקלקטי של אמירות פופוליסטיות, ללא פירוט וללא ביסוס, ולכן גם אין רצון ולא סיכוי ממשי שהוא ייושם. ברוב המקרים זוהי כתיבה כדי לצאת ידי חובה. כך למשל שמעתי ברדיו מרואיין איש 'כחול לבן' (דומני עופר שלח) מתגאה בכך שהם הושיבו שלושה אנשים (יועז הנדל, חילי טרופר ועופר שלח) במשך שלושה ימים אינטנסיביים והם כתבו את המצע בכל התחומים. על אף עשרות העמודים שהוא מכיל, אתם כבר יכולים לשער איך נראה מצע כזה. הוא לא עבר דיון בין הגורמים השונים במפלגה (שדעותיהם חלוקות בנושאים שונים, עד כמה שיש להם דעות בכלל), ורובו ככולו אוסף סיסמאות נבובות (נדאג לחלשים, נילחם בשחיתות, נדאג למיטות בבתי חולים, לחינוך, לסובלנות וכו' וכו') שאין לאף אחד כוונה רצינית לקיים אותן. אין פלא שבשיחות עם המועמדים שלהם אף אחד לא מתייחס למצע המפלגה. נראה שהוא נכתב כי היה נראה להם מביך שתהיה מפלגה ללא מצע (מה שכבר מהווה שיפור לעומת עמיתיהם מרוב המפלגות האחרות). מה שמדהים הוא שהדובר ששמעתי נשמע מאד גאה על כך שהם טרחו וגיבשו מצע בצורה "כל כך רצינית". טוב, האחרים לא עושים אפילו את זה. מכאן תבינו שכל מי שמסיק מסקנה כלשהי על תכניותיה של מפלגה בישראל של ימינו לאור קריאת המצע שלה, עושה זאת על אחריותו הפרטית. לכן גם רוב המפלגות לא טורחות לכתוב ולפרסם מצע, ובצדק. רק הבוקר גחכתי לעצמי בהנאה כששמעתי פרסומת לפרוייקט של mako שמיועד לסייע לאדם למצוא את המפלגה שהכי קרובה להשקפותיו. איני יודע על בסיס מה הם מתיימרים לעשות זאת (אולי רוח הקודש?…).

אני לא יכול להתאפק מלהציג כאן את ההברקה שחשבתי עליה בבחירות הקודמות, כאשר רצה לכנסת מפלגתה של ציפי ליבני שכינתה את עצמה 'התנועה' (ז"ל). אני זוכר שאז חשבתי לעצמי שיש כל מיני תנועות: פעם הייתה התנועה למען עצירת הנסיגה מסיני, יש (או הייתה) תנועת העבודה, התנועה לאיכות השלטון, יש תנועות שלום למיניהן, תנועות מחאה וכדומה. שם התנועה מעיד בדרך כלל על מטרותיה (שלום, עצירת נסיגה, איכות השלטון וכו'). לפי הלוגיקה הזאת, אצל ציפי ליבני זו "התנועה" וזהו, כלומר תנועה שמטרתה להיות בתנועה, כלומר להיבחר לכנסת: התנועה למען הוואקום (=כיסא לציפי לבני). למעשה, חשבתי לעצמי, השם הזה הוא אולי הדבר הכי אינטליגנטי שיצא אי פעם מציפי ליבני (גם שעון עומד… ).[6] במובן הזה מדובר בשם גנרי לכל המפלגות שמתמודדות בימים אלו.

אין פלא אפוא שהבחירות מתמקדות במישור הפרסונלי, בהטחת האשמות וסיסמאות ריקות ובמשחקי מילים ותגרות ילדותיות בין האינפנטילים שעל המגרש. לשווא תחפשו שם דיון כלשהו שעוסק במצעים ורעיונות. זה הדבר האחרון הרלוונטי לתכנית הריאליטי הגדולה הזאת. מערכת הבחירות אינה אלא אוסף טיזרים ודפי מסרים שמכניסים את פלוני תחת כותרת (גזען, שמאלן, ימן, סחיט, מושחת וכדומה), וצוותי תגובות שטורחים לשבת ולעקוב אחרי כל אמצעי התקשורת 24/7 ולשלוח תגובות לקוניות וחסרות כל משמעות וחשיבות. מדובר במשחק אחד גדול ומרגיז, שכולו חסר ערך וחסר טעם. דבר אחד ברור: אין לו שום משמעות לגבי ההחלטה למי להצביע אם בכלל מישהו מחליט להשחית את זמנו וללכת להצביע.

חשוב לי להבהיר שהבעיה שלי אינה באלימות של השיח אלא ברדידות והאווילות שלו. לכן גם יש לי בעיה עם כל המחאות נגד האלימות המילולית בשיח ובתעמולה. זה האספקט השולי והפחות חשוב שבעניין. אחרי שמרוקנים את התכנים מה שנותר הוא שיח רדוד ומשתלח ובעיקר אישי. די מדהים, ואולי בעצם לא כל כך, לראות את כל התקשורת שלנו על כל שוטיה ועקרביה מגויסת לטובת הריאליטי המטומטם והמעליב הזה. בעצם היא לא רק מצטרפת לקרנבל הזה אלא במידה רבה יוצרת אותו (ואז מייללת על רדידות השיח והאלימות שלו). גם כשכבר נכנס דיון תוכני כלשהו הוא מתמקד בטלפון של גנץ ובלגליזציה של קנביס ושאר נושאים תפלים וטפלים. לדעתי עדיף כבר לשדר ברצף ובגל פתוח את האירועים המסעירים מבית האח הגדול (אם אפשר היה לכסות מעט יותר את האנשים והנשים שם אזי בייאושי אולי הייתי שוקל אפילו לצפות). להערכתי, הרמה תעלה פלאים מול מה שמשודר בתקשורת היום. המצב הנוכחי הוא עלבון לאינטליגנציה של הציבור, אם כי אולי עלבון מוצדק כשרואים את שיתוף הפעולה הציבורי עם הפארסה הזאת.

היתרון העיקרי: אידיאולוגיה מגובשת ודיון רעיוני

מהאמור עד כאן עולה היתרון העיקרי והמרכזי של 'זהות' ושל פייגלין, והוא עצם הכנסת המישור הרעיוני והעקרוני למערכת הבחירות. הם מהווים נקודת אור, ממש נווה מדבר, במובן של ניהול דיון עקרוני שממוקד ברעיונות ובדרך ולא רק באנשים וסיסמאות כמקובל אצל מתחריהם. זו כנראה גם הסיבה העיקרית לכך שהם לא מצליחים לעבור מסך, כלומר לקבל זמן שידור וסיקור. אמצעי תקשורת הגיוני וסביר היה חוסם את כל המפלגות על כל תגובותיהן ולא נותן לכל הזבל הירוד שהן מטיחות לחלל ולו שניית שידור אחת. למעשה, אם רשתות השידור היו מקבלות החלטה מתבקשת לא לשדר סיסמאות אלא רק טיעונים וטענות (למעט בנישות פירסומיות), נדמה לי שהתוצאה הייתה פחות או יותר שידור ישיר של מסע הבחירות של 'זהות' 24/7 בכל אמצעי התקשורת, ותו לא מידי.

כיום, גם כשכבר מתייחסים תקשורתית ל'זהות' זה בעיקר ביחס לאנקדוטות, כמו למשל בהקשר של הלגליזציה, שהיא נושא אזוטרי (בלי קשר לדעתכם עליו לגופו). אנשים רבים אפילו לא מבינים שמבחינת 'זהות' הלגליזציה אינה נקודה ספציפית אלא ביטוי לאידיאולוגיה שלימה וסדורה של חופש והתנגדות למעורבות ממשלתית. לכן רבים גם לא מבינים כיצד זה מתיישב עם תפיסות שמרניות, ומה החיבור בין פייגלין לבין כמה הזויים שעוסקים בנושא הזה כמרכז עולמם. יש לציין שאי ההבנה הזאת לא קורית בגלל שאנשי 'זהות' מסתתרים מאחורי הנושא הזה, כפי שמאשימים אותם, אלא בגלל שהתקשורת בוחרת להתמקד דווקא בו (זה משתלב טוב עם הריאליטי ועם הרצון להימלט מדיון ענייני במשהו). הדבר המאכזב הוא שנראה כי דווקא ההתמקדות בלגליזציה היא שהעלתה אותם על המפה, ובזכותה הם מאיימים כעת ברצינות לעבור את אחוז החסימה ולכבוש את הכנסת בסערה. לאורך כמה וכמה ימים 'זהות' נמצאה במרכז השיח הציבורי בגלל עניין הלגליזציה. אני בעוניי לא הבנתי למה 'עלה ירוק', בעלי זכות היוצרים, לא הצליחו באותו עניין, אבל נפלאו ממני דרכי העדר ושעיטתו.

מסקנת ביניים: הצביעו 'זהות'!

אני חושב שרק בזכות העובדה שאנשי 'זהות' מדברים על רעיונות ומגבשים משנה סדורה, ורק בגלל שהם מנסים להעביר את השיח מריאליטי עלוב לדיון על רעיונות ועקרונות, שווה להצביע להם. גם אם לא מסכימים בכל עם עקרונותיהם, לפחות יש להם עקרונות. אולי אפילו מי שלא מזדהה בכלל עם רעיונותיהם צריך להצביע להם בזכות זה, וגם בזכות העובדה שהם מעלים נקודות מבט לא שגרתיות ומאתגרים את החשיבה המקובלת בתחומים רבים.

לכל אזרח בישראל צריך להיות אינטרס לשפר את איכות ההתדיינות הציבורית והפוליטית שלנו. זהו אינטרס לא פחות חשוב מהאינטרסים הכלכליים והביטחוניים, בפרט שאלו בין כה וכה כמעט לא יושפעו מהשאלה מי מבין כל התאומים הזהים יהיה ראש הממשלה. נדמה לי שלטווח הארוך איכות השיח הרבה יותר חשובה מכל אלו. בעיניי זו סיבה עיקרית ומספיקה להצביע להם. כשלעצמי, אני גם נוטה להסכים לרוב הרעיונות שלהם (לא לכולם), אבל זה כבר באמת עניין של השקפה אישית.

החיסרון העיקרי: אידיאולוגיה מגובשת ודיון רעיוני

אבל אליה וקוץ בה. אני חושב שיש מקום רב לחשוש מבעלי אידיאולוגיה מגובשת. קבוצות ואנשים אידיאולוגיים חושבים על המציאות במסגרות מושגיות ורעיוניות קשיחות מדיי, ומנסים להביא אותה, לעתים על כורחה, אל האוטופיה. בדרך כלל המציאות מורכבת ולא נענית לתבניות המחשבתיות והמושגיות שלנו. היא מתנגדת ובועטת. האוטופיות והרעיונות הגדולים, ויהיו היפים ביותר, לא עובדים במציאות. מי שפועל בעולם המעשי נדרש למידה רבה של גמישות. הגמישות הזאת אינה חיסרון אלא יתרון. קשיחות ותבניתיות אידיאולוגית הן תכונות מאד מסוכנות בבואנו לנהל עולם מעשי.

בטורים 4850 עמדתי על החסרונות של חשיבה top-down, בכך שהיא מנסה לכפות על המציאות אוסף של עקרונות קשיחים. המציאות סרבנית ובועטת ולא נכנעת בקלות. גם בטור 19 עמדתי על התבניתיות בחשיבה של אנשי הר המור, ועל הבעייתיות הנובעת ממנה (החרדים הרגילים, למשל, הם הרבה יותר פרגמטיים והרבה פחות אידיאולוגיים, ולכן פחות מסוכנים בעיניי). ראיית מציאות והתנהלות על פי כללים קשיחים הן מסוכנות ומביאות לעיוותים ולחיים בבועה. כשהמציאות הסרבנית בועטת, אנשי הכללים והתבניות יבעטו בה בחזרה. הם ינסו לכפות עליה את עקרונותיהם ומהר מאד אנחנו עלולים להגיע להנדסה חברתית ולנזקים גדולים.

אמנם הנדסה חברתית מאפיינת בעיקר חשיבה קומוניסטית ושמאלית שדוגלת במעורבות של המדינה (ראו בסדרת הטורים מ-177 והלאה) ובצנטרליזם שמכוון הכל מלמעלה, בעוד הקפיטליזם מציע כאלטרנטיבה את היד הנעלמה, כלומר לתת למציאות לנוע בכוחות עצמה, בלי הכוונה ובלי כללים קשיחים שנכפים עליה. אבל אידיאולוגיה ימנית ושמרנית קשיחה גם היא אוטופיה (או דיסטופיה במובן הפוזיטיבי), עלולה לסבול גם היא מאותו חיסרון. יש מצבים שבהם השמרן שדוגל ביד נעלמה רואה שהיד הנעלמה לוקחת אותנו למחוזות בעייתיים. במקרים אלו יש חשש שהוא יתעקש על דרכו וינסה לעזור קצת ליד הנעלמה לפעול. מעבר לזה, יש מקרים שבהם מדיניות היד הנעלמה באמת לא מתאימה ולא מוצלחת, אבל השמרן עלול להיצמד לכללים ולאוטופיות שלו ולאפשר לה לפעול בלי לנסות ולתקן אותה. השמרן הקשוח עלול להתעקש על חופש גם במקום שמתבקש לחרוג ממנו (זה מה שנכון לכנות "קפיטליזם חזירי", להבדיל מהמקובל היום שכל קפיטליזם, מעצם היותו כזה, הוא חזירי).

המסקנה היא שאסור להתנהל באופן קשיח מדיי גם בבואנו ליישם מדיניות שמתנגדת לקשיחות ולכללים. היעדר הכללים גם הוא סוג של כלל, וצריך לדעת לחרוג ממנו מדי פעם. אפילו הצעת השוברים, שכפי שכתבתי למעלה חביבה עליי ביותר, כנראה אינה ישימה באופן מלא. זו הסיבה שעמידה של פייגלין בראש המערכת הייתה מדאיגה אותי מאד. הספר שמציג את המצע שלו מתייחס לעצמו (בתת הכותרת): "מדינת ישראל – הוראות הפעלה". זהו שם יומרני, והוא עלול לבטא אמונה בסט כללים קשיחים שאם נפעיל את המדינה על פיהם, ורק כך, היא תינצל. אני מאד בעד אידיאולוגיה ותשתית מחשבתית, אבל חושש מאד מ"הוראות הפעלה" אוטופיות.

מסקנה משלבת

ראינו עד כאן שהיתרון והחיסרון של 'זהות' נובע מאותה נקודה. יש להם אידיאולוגיה מגובשת (מדיי) של היעדר אידיאולוגיה. יש להם אוטופיה (במידה מסוימת של היעדר אוטופיות). מחד זהו יתרון כי הדיון עובר לפסים עקרוניים ולא רק פרסונליים. הוא גם מאפשר לנהל דיון גם עם מי שחולק עליהם שכן יש שפה של עקרונות ומונחים שעומדים על השולחן לדיון. מאידך, דיון על  המציאות דרך סט של כללים במקום לראות את המציאות כפי שהיא ולהגיב בהתאם היא גישה מסוכנת. כפי שהסברתי, היא עלולה להוביל להנדסה חברתית, והפעם דווקא מימין. ההסתכלות של פייגלין כאילו כל חוליי החברה כולם נובעים מהיעדר חופש ולכן הוספתו תפתור את כולן, היא הסתכלות מקובעת וגורפת מדיי. לפעמים אין מנוס ממעורבות ממשלתית כלשהי, ולא תמיד החופש הוא הפתרון האולטימטיבי והמתבקש. המציאות מסובכת וסרבנית, ותיאוריה חד ממדית לא תצליח להתמודד עמה. אני חושש שפייגלין, שכאמור גיבש את משנתו לאורך שנים בעמל ומחשבה רבה, עלול להיצמד אליה גם במקרים כאלו, וזו הסכנה העיקרית שאני רואה בדרכו.

מעבר לזה, פייגלין מציע מהפיכה כללית, ולא אוסף הצעות מקומיות. אבל מהפיכות כדאי לעשות לאט, כשבודקים כל שלב ומתקנים בהתאם. שינוי של כל המדינה באבחה אחת לקראת מודל אוטופי עלול להוביל לתוצאות הרות אסון שיהיה קשה לתקנן. עדיף לפעול על פי האידיאולוגיה אבל לאט לאט, תוך שימת לב למציאות.

האיזון המתבקש בין שני המישורים הוא לנהל את הדיון במישור האידאולוגי והרעיוני, אבל לא ליישם את הרעיונות רק מעצם העובדה שהם נראים לנו הגיוניים. אסור להתעלם מהמציאות, וכשנדרשת חריגה מהחופש אל לנו להסס ולנקוט בדרך זו. בהסתכלות ממותנת כזאת, האידיאולוגיה כבר אינה חיסרון אלא יתרון. אם לא לוקחים אותה קשה וקשיח מדיי, היא נותנת לנו מסגרת שבתוכה ניתן לנהל דיון, ולעתים גם להחליט אם ומתי לסטות ממנה. באין אידאולוגיה אי אפשר לעשות גם את זה ואז פועלים סתם מהבטן, ומנהלים דיון פרסונלי רדוד כפי שניתן לראות היום.

אז איך עושים זאת? איך יוצרים מצב שבו יש דיון אידיאולוגי ורעיוני אבל יש גם גמישות מחשבתית ומעשית ושימת לב מתחשבת במציאות? כאן דווקא חשובה השפעתם של נטולי האידיאולוגיה, שברוך ה' אנחנו משופעים בהם עד בלי די (אמנם רצוי שגם הם יהיו אנשים טובים). הם יכולים לאזן את התפיסות האידיאולוגיות ולמתן את המוחלטות שלהן.

מסקנות מעשיות: האם פייגלין צריך להיות ראש ממשלה?

מן האמור עד כאן תוכלו להבין שאם פייגלין היה מועמד ריאלי לראשות הממשלה כנראה לא הייתי מצביע לו. אידיאולוגיה טוטלית כמו שהוא מציג כנראה לא תוכל לפעול במציאות האמיתית, ולכן אני חושב שיישומה יכול לחולל נזקים גדולים (אולי אפילו יותר מחוסר האידיאולוגיה המקובל כיום). אני גם לא בטוח שתהיה לו הפתיחות והיושר להודות בכך ולפעול אחרת ממשנתו כשהדבר יהיה נחוץ.

אבל כיום זה לא המצב. אין שום סיכוי שפייגלין יאיים על כס ראש הממשלה בזמן הקרוב, ובהינתן המציאות הזאת לדעתי מאד חשוב שקולו יישמע בשדה הפוליטי. צריך מישהו שישים את הממד הרעיוני על השולחן ויוציא לכולנו את קבלת ההחלטות מהבטן. צריך מישהו שייתן מסגרת לדיון, שיגרום לנו לחשוב ולבחון הנחות יסוד. כשיש מסגרת כזאת, אנשים וקבוצות אחרות יוכלו לנהל דיון ולקבל החלטות האם לפעול על פיה או לסטות ממנה. הנחתי היא שגם אם לפייגלין תהיה השפעה, גורמים פוליטיים אחרים כבר יתקנו את הטעון תיקון. כרגע המטוטלת נוטה לכיוון האנטי אידיאולוגי וחשיבה (או: אי חשיבה) מהבטן, ולכן נראה לי חשוב להכניס למשחק גורמים מאזנים שיוציאו אותנו מתרבות הריאליטי הפוליטי המעוותת שאנחנו מצויים בתוכה, ולפחות יאתגרו את הגישות המקובלות והשיח הרווח. לכן בבחירות הקרובות כנראה אצביע לפייגלין.

אם בהמשך הוא יוכיח גמישות והצלחה בביצוע מדיניותו, יהיה אולי מקום גם לשקול לראות בו מועמד להוביל את המערכת. בינתיים אנחנו עוד רחוקים מזה. לכן איני מתרגש מהחששות מפניו כדיקטטור ואדם לא שקול. בינתיים הוא עוד לא ראש הממשלה, וחשוב שיהיה מישהו שיאתגר את המערכת המקובעת שלנו בחשיבה מחוץ לקופסה (אולי הוא יצליח לנער את אוסף המקובעים בצבא ובממשלה ויוביל למשהו מרענן במדיניותנו, או היעדר מדיניותנו, ביחס לעזה…).

הערה על הצו הקטגורי

לסיום, יש מקום לדון כאן בשאלת הצו הקטגורי. הסברתי לא פעם (ראה למשל בטורים 13, 22, 85 ו-189, ובמחברת הרביעית בחלק ג) שעצם ההחלטה ללכת ולהצביע בבחירות אין לה שום הצדקה במונחי שיקולים תוצאתיים, שכן קול אחד אינו משפיע כלל. טענתי הייתה שההצדקה היחידה שיכולה להיות להליכה להצביע היא הצו הקטגורי של קאנט, שקובע כי יש לעשות את מה שהיינו רוצים שיהיה לחוק כללי (בהנחה שבוודאי שלא היינו רוצים שאף אחד לא יילך להצביע). אם כן, יכולה כאן לעלות הטענה שהצבעה לפייגלין אינה עומדת בקריטריונים הללו, שכן כפי שכתבתי למעלה לא הייתי רוצה שכולם יצביעו לו, כלומר שהוא יהיה ראש הממשלה. יוצא שאני ממליץ כאן לעשות משהו שלא הייתי רוצה שיהיה לחוק כללי, וברוב איוולתי אני עוד עושה זאת במסגרת דיון על הצבעה בבחירות שהסברתי כי כולה נסמכת על הצו הקטגורי.

ניתן כמובן לערער על כך (כמו כמעט על כל מסקנה מעשית שגוזרים מהצו הקטגורי של קאנט), ולומר שדווקא כן הייתי רוצה שההצבעה תהיה כזאת, כלומר שיהיו כאלה שיצביעו לפייגלין ויהיו שלא. במובן הזה כשאני מצביע ל'זהות' ניתן לומר שאני כן מקיים את הצו. אבל נדמה לי שגם בלי הפלפול הזה ניתן להמליץ להצביע 'זהות'. כאשר אני מעלה כאן את הצו הקטגורי כטענה נגד המלצתי אני עצמי גולש לקיבעון אידיאולוגי מופרז. גם הצו הקטגורי הוא כלל (אידיאולוגי, או ערכי), חשוב ונכון ככל שיהיה, ולכן חשוב להיזהר לא להיצמד גם אליו בעוצמה רבה מדיי. אם כאן זה לא עובד, אז לא. אם המלצתי מתאימה או לא מתאימה לצו הקטגורי זו שאלה עיונית מעניינת, אבל לא בהכרח נכון לתלות בה את ההחלטה האם ולמי להצביע.

[1] להצעת השוברים נודעת אצלי חיבה יתירה, מפני שככל הזכור לי אני האב המייסד שלה. לפני כמעט שלושים שנה שלחתי מאמר עם הצעה כזאת לידיעות אחרונות (שלא התפרסם). כשנה אחרי זה העלה את ההצעה ירון לונדון, ובשנים האחרונות היא עולה שוב ושוב.

[2] הסרטון הזה משקף באמת פסגה נישאה של טמטום יוצא דופן עם יותר מקורט היסטריה וחוסר אונים. מומלץ מאד לראות. אבל גם באופן כללי אני מתרשם שאחת ההצלחות הגדולות של השמאל בישראל ובכלל הוא יצירת הרושם כאילו מדובר בשיח אינטליגנטי יותר מזה של הימין. אין לכם טעות גדולה מזו. בדרך כלל מדובר בסיסמאות מנותקות שבאות מהבטן ומתוך קרביה של התקינות הפוליטית-פופוליסטית, ללא חשיבה ממשית מאחוריהן.

[3] בנט ושקד הם גם אופציה סבירה יחסית, שכן גם הם אנשים אינטליגנטיים שמדברים פה ושם על רעיונות, אם כי הם הרבה פחות מגובשים ועוסקים בגזרה הרבה יותר צרה ("כעולם נמלה"). אבל להערכתי מעבר להמשך הטיפול באיזונה של מערכת המשפט אין שום דבר רלוונטי על הפרק שיש להם אג'נדה בעלת ערך מוסף לגביו.

[4] כל עברייני העולם יכולים להתמודד ולהיבחר לכנסת, ורק פייגלין נושא על גבו קלון שמנע זאת ממנו.

[5] האפשרות האחרת היא שמדובר באנשים אינטליגנטיים שמשתמשים בסיסמאות הריקות הללו באופן ציני. אבל אני לא מתרשם שזה המצב. ראו למשל בסרטון שכבר הבאתי כאן, בעיקר מהאמצע והלאה, דוגמה מובהקת לפער האינטליגנציות. במקרה הזה העניין כבר לא ניתן לשתי פרשנויות.

[6] אני כבר רואה בעיני רוחי את המחאות: "שוביניסט, על גבר לא היית מעז לדבר כך…".

146 תגובות

  1. השאלה לא צריכה להיות "למי יש את המצע הכי מתאים בעיניי" אלא "מי יקדם את המצע הכי מתאים בעיניי".
    כאן התשובה היא בבירור לא פייגלין.
    בסדר, הוא אולי הוגה דעות מעניין ומרענן במרחב הפוחיטי הישראלי. זה לא מה שחשוב.

    מה שחשוב זה להצביע למי שמקדם את הערכים האלה. בנט ושקד בקצת יותר מעשור בפוליטיקה קידמו את הערכים שפייגלין מאמין בהם הרבה יותר מאשר פייגלין ואמסלם בקצת יותר משלושה עשורים שלהם בפוליטיקה (במצטבר).

    פוליטיקאי צריך להיות איש עשייה. פייגלין לא כזה.

    1. כפי שכבר נאמר, זה שהמצע שלהם מקיף ועמוק אינו אומר דבר על הכוח הביצועי של פייגלין. האיש נמצא עשרים שנה סביב הדברים והביא כמעט לתוצאה אפס. אפילו בהתלכדות סביב השיח שלו היה מקום לצפות שעשרים שנה יעשו משהו. הייתי שמח לדעת, אם כבר התדרדרנו לפוליטיקה, מדוע הרב לא חושב שיש להצביע לימין החדש, שהצליח במקצת להעיר את הדגם של המזרוחניק המשופם ולצקת בו מעט פרגמטיות, ואף הצליחו לדגדג מעט את בגצ.

    2. מה שחשוב זה מי יקדם את השיח הרעיוני. חד משמעית – פייגלין

    3. זהות, פייגלין ואנחנו: (בלי מילים מפוצצות)

      שתי דאגות מדירות שינה מעיני:

      האחת- מר פייגלין יהיה 'לשון מאזניים' ויצטרף בסופו של דבר לממשלת גנץ, משום שהוא, בניגוד למפלגות אחרות, מלכתחילה לא פסל ישיבה עם גנץ. ההתחייבות שלו לקאנביס עלולה לגבור על אהבתו לארץ ישראל ובכך להעלות את השמאל לשלטון.

      השנייה- אם לא יעבור את אחוז החסימה, קולות ימין רבים שאינם מצביעים עבורו מנימוקי לגיליזציה עלולים לרדת לטמיון. הצהרותיו והצהרות תומכיו שהם מושכים קולות מן השמאל עלולות להיות לו ולנו לרועץ. אף אחד מהם, ולמרות סקרי העומק, לא יוכל להתחייב לכך. ואין הצר שווה בנזק המלך…..

      אני לגמרי מבין את הצורך שלו כפוליטקאי לשמור על קלפים פתוחים', אבל גם איני שוכח את רצונו כפוליטקאי להתנקם בביבי ובליכוד על כל אשר עוללו לו.

      למען האמת, האיש המוכשר הזה הביא את זה על עצמו בצדק. הוא קנה כל קורטוב של 'אהבה' בצדק, ולהלן ההסברים:

      א. הטיעון שלו בדבר 'ביטול החקיקה היהודית' שיביא לדבריו לדבוק בתורה, אינו אלא קלישאה בלתי מוסכמת, מסוכנת, ובלתי ישימה לפחות בדורנו. הוא הרי אינו מתיימר בלהסתפק להיות הוגה דעות, הוא מתכוון ליישם זאת בקדנציה הקרובה. חלומות באספמיה. נא לא להביא את דוגמת ה'ברית מילה' כהוכחה לקיום כאשר אין כפייה. מתוך עיוני וניסיוני אני למד שזו אינה הסיבה. הסיבה פשוטה- זהו מעשה בדומה ליום כיפור, דגל, ויום כיפור- מאפיין זהות יהודית בולט.

      ב. האיש המוכשר הזה קיבל הזדמנויות רבות ולא להצליח להותיר את חותמו. 20 שנה הם זמן מספיק כדי לדעת אם אתה מוכשר או גם ביצועיסט. לא…..הוא לא ביצועיסט…..הוא נואם מוכשר, נועז וחושב מחוץ לקופסה. זה לא מספיק.

      ג. הניסיונות הבלתי פוסקים שלו להתמודד על ההנהגה ….תוך כדי החלפת הדיסקט מרתיע, מפחיד, ואינו מוסיף לו נקודות. הנהגה אמיתית צריכה לצמוח מלמטה למעלה…מניסיון…..מהתמודדות אמיתית בתפקידי ביצוע……לא משינוי פרדיגמה בכל בחירות. מה אנחנו? שדה ניסוי עבורו?

      ד. כדי לחתור לשמירה על ארצנו אין צורך שתמציא את עצמך שוב ושוב מתוך הסתמכות על הזכרון הקצר של הציבור. המרחק מ – "אני מוכן להיעצר למען מולדתי, כי זו ארצנו" עד הלגיליזציה או בניין בית המקדש הוא עצום ובלתי ניתן לגישור אלא אם הוא משרת אג'נדות פרטיות לחלוטין. נחמד להכריז על מטרות אוטופיות מבלי לומר כיצד עושים זאת. לא…..אל תספר לי כיצד תבנה את בית המקדש השלישי , בוא נסתפק בדברים יותר פרוזאיים…והרשימה ארוכה.

      ה. האם זה אותו פייגלין שהכריז על 'לתקן עולם במלכות שדי'? בהתחלה זה היה מתאים, יפה ונועז- נעמיד מנהיגות אמונית מול סוגי הנהגה אחרות. איך זה התחלף בבחירות אלו ל'צמצום התערבות המדינה בחיי אזרחיה'?? זה מה שיביא לנו את הגאולה? כיצד נעלמה המנהיגות האמונית? זה לא ריאלי? ביטול התערבות המדינה יותר ריאלי? ואולי זה עוד ניסיון נואש להמציא את עצמך שוב ושוב? ומה מעשי אצלך? להפריד דת מן המדינה? ברית מילה ?

      ה. פייגלין לא הוכיח מעולם באופן מעשי את נכונותו 'להיעצר למען מולדתו' בחקיקה, או בכל פעולה השומרת על ארץ ישראל ורשומה על שמו . מלבדו, אין ברשימה מישהו שבאמת מחוייב למען ארץ ישראל. פוליטיקאים אחרים, צעירים, פחות מוכשרים ופחות כריזמטיים עשו…התקדמו….ויש להם קבלות עוברות לסוחר. מה לך יש?

      ולבסוף, תופעה שאני 'מוריד בפניה' את כובעי משושן הבירה. הוא הצליח לרכז סביבו קבוצת אנשים עם רמת מחוייבות מפחידה המתקרבת ל'כת'. אין לי ספק שתוך דקות מפרסום זה אותקף על ידי מצביעי זהות. לרוב הם אינם מגיבים עניינית אלא מדקלמים, עושים העתק-הדבק, מצביעים על לינקים לנאומי המנהיג, מגחכים, ומקללים….

    4. בביטחון פייגלין עקף את שניהם בסיבוב, פירק זיכיון של מונופול לבדו, ובזמן שבנט ושקד מתהדרים בשוק חופשי יש להם סוציאליסטים כבדים במפלגה כמו שולי מועלם, הם עשו לא מעט סוציאליזם בעצמם וכשמנרמלים את הזמן שהיו בכנסת עם הכוח שהיה להם, לעשייה המשמעותית והטובה שלהם, מקבלים מעט מאד בשורה התחתונה.

    5. יונדב ומשה, כמה הערות:
      1. איני יודע על מה מבוססות ההערכות הנחרצות של שניכם לגבי יכולתו הביצועית. בליכוד לא נתנו לו תפקיד ביצועי וקיצצו את כנפיו ואין פלא שלא הצליח לקדם דברים. אבל את תנועת המחאה ואת הכניסה לליכוד וכיבוש אחוז נכבד מהקולות הוא כן עשה. זה מצביע על יכולת ביצועית כלשהי, לא?
      2. כתבתי שאיני בוחר בו לתפקיד ביצועי אלא לחברות בכנסת. שם עולות הצעות ודיונים, וחשוב שקולו יישמע.
      3. כתבתי שמבחינתי חשוב לבחור בו לא דווקא בגלל מצעו וקידומו אלא בזכות קידום השיח.

      גבי, יש בדבריך כל כך הרבה הנחות שאיני מסכים להן שקשה להתייחס לכולן. על כן אומר בקצרה.
      אני ממש לא נבהל מגנץ או שותפיו. אין הבדל משמעותי בינו לבין הליכוד. להיפך, אני יותר נבהל מביבי שמשוריין אצל בנט ושקד. לאיש הזה אסור לתת להיות ראש ממשלה.
      ומאותה סיבה ממש לא מטרידה אותי הנגיסה בקולות של מפלגות אחרות. אין כמעט הבדל בין כל האחרים ולא ממש משנה מי מהם יהיה שם ומי לא.

    6. סליחה שאני אומר זאת אבל הרב פשוט צריך להתבגר.אני חושב שאם הרב כבר נבהל ממשהוא אז שיבהל גם יבהל מזה שגנץ יבחר ולו רק בגלל שבעיני העולם הערבי ממשלת שמאל (זו מפלגת שמאל כמו קדימה) מייצגת בעיניהם חולשה ורק בזה יש ירידה בהרתעה של מדינת ישראל.כמו כן אם אין הבדל בינו לבין הליכוד מה אכפת לו להכריז שאף הוא מפלגת ימין ? זה יהיה מצוין .סוף סוף תחרות ושוק חופשי.הוא פשוט רוצה לקחת את מצביעי השמאל.ואלו תאבי נסיגות או הסכמים גם אם אין עם מי לדבר. ומה נראה לרב – הוא הרי בסוף יצטרך לספק להם מבוקשם.

      וביחס לביבי צר לי שהרב נתן לתקשורת לשטוף את מוחו (כך ממש! "אסור לתת לו להיות ראש ממשלה" ? באמת ? רביב דרוקר מחכך ידיו בהנאה) בעניינים אלו.אין לנו מושג במה הוא אשם או לא אבל די ברור שהתקשורת ובתי המשפט (אחרי הסיפור עם בן ארי.אפילו אהרן ברק היה מספיק חכם לא לפסול את כהנא עצמו ובעת ובעונה אחת להכשיר את בל"ד) והפרקליטות די מוטים שמאלה (מוטיםזה לא מילה) ואני לא יודע מדוע הוא סומך עליהם יותר מאשר על ביבי.די ברור שהחברה האלו זה מיעוט שרוצה לשלוט ברוב ומבלי לקחת אחריות על מעשיו.אני באופן כללי לא מאמין לשום מילה מהתקשורת (לא העובדות הקטנות אלא התמונה הכללית שהם מנסים לצייר.כמה פעמים גיליתי שהם משמיטים פרטים קטנים שמשנים את כל התמונה)) זו פשוט מכונת תעמולה של השמאל. לתת להם לנצח זה כן מה שהרב רוצה? אלו אנשים שרוצים לפורר את מדינת ישראל מהיותה מדינת העם.אני מבין את האנרכיזם של הרב אבל לכל דבר יש גבול.הרב גם בעד הפרדת העם מהמדינה ?

      ואם ביקורתו על הרפיסות בתגובה שלו לחמאס וחוסר המדיניות שלו אז זה מאפיין כללי של כל ההנהגה היום במדינה.האם נראה לרב שמדינאים אפורים כמו גנץ או אשכנזי (אולי לפיד ?!) יצליחו יותר.הבעיה היא פשוט חוסר היכולת או הרצון או הפחד (המובן בעליל) להבין שתושבי עזה כולם הם האויב (והתגובה הרואיה היחידה היא אותה תגובה שהיינו מגיבים לשיגור טילים ממדינה ריבונית כמו סוריה למשל).ועקב כך קרב חד צדדי של טילים נגד שום דבר בתגובה ,מפחד של מוות חסר תכלית של חיילים בעזה או הפצצות של דיונות חול.אני לא רואה איזה מהם יעשה משהוא יותר טוב בנושא.זה זה הכי טוב שיש בינתיים כל עוד אין תחרות (בנט בעתיד אולי.אחרי שיצבור נסיון)

      אין ברירה או שמאמינים בעם ישראל או שלא ומהגרים לארה"ב.אז אם כרגע שולטים בו גמדים אז תבחר את הגמד המוצלח ביותר.כרגע זה ביבי.

    7. הרב מיכי, בשביל שיח לא צריך פוליטיקאים. בשביל זה יש בלוגים ועיתונים וספרים.
      בפוליטיקה צריך אנשי עשייה.
      פייגלין אכן היה חבר כנסת זוטר בלבד בליכוד, אבל הסיבה לכך היא שהוא התעקש ללכת עם האמת הגדולה והתאורטית שלו במקום להתקדם בצורה סבירה. הוא התעקש להתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד ולעשות מעצמו בדיחה ציבורית וחבר כנסת חסר משמעות פוליטית, בזמן שבמקביל בנט ושקד עבדו אצל נתניהו, הקימו מפלגה והתקדמו לתפקידי שרים משמעותיים – ובסופו של דבר קידמו את העמדות שפייגלין מאמין בהם טוב יותר ממנו.

      מעבר לזה, מספיק מבט בהמשך הרשימה שלו כדי להבין שמדובר בלקט לא ברור ולא מרשים של אנשים.

      אם השאלה היא עם איזה פוליטיקאי יהיה הכי מעניין לשבת לכוס קפה – פייגלין הוא התשובה.
      אם השאלה היא מי צריך להזיז פה עניינים – אז כולם חוץ מפייגלין.

      להאמין שפייגלין יקדם עניינים מעשיים זו נאיביות כמו להאמין שסוציאליזם יכול לעבוד.

    8. אילון, אני מקווה שאם תחכה כמה שנים כבר אהיה בר שיח בוגר וראוי.
      אני חייב לומר שאתה מזכיר לי את מרק טוויין:
      כשהייתי בן 14, אבי היה כל כך בור וטיפש עד שלא יכולתי להימצא בחברתו. כשהגעתי לגיל 21, נדהמתי לראות כמה הזקן למד ב־7 שנים. 🙂
      [רק הערה שולית ולא חשובה. לא הנחתי בדבריי בשום צורה שביבי אשם במשהו.]

      גבי,
      אני עוד מחכה למתקפות של חברי הכת דנן (כזכור, צפוי תוך דקות מפרסום התגובה שלך) 🙂

    9. הרב מיכי,

      1. זה שאדם הצליח לקבל נתח מבוחרי הליכוד (בהנחה שזו גבורה ולא מעשה נבלה, נעזוב את הוויכוח על זה) אבל לא הצליח לגבש את הכוח שלו שם לעשות משהו – זה לא מעיד על האיש?

      2. בוא נעבור לפסים 'תכליתיים'. אני מאוד בעד הפרדת דת ממדינה, כמוך. נבחר פייגלין ויש לו מחר 7 מנדטים (לא מופרך בכלל). מה יהיה מצע הממשלה? החרדים יתנגדו. גם האיחוד הלאומי והבית היהודי. ייתכן שבנט ושקד יסכימו. הליכוד יפחד על המנדטים העתידים שלו עם החרדים. כנ"ל העבודה, ואפילו יותר. בקיצור, לא תהיה הפרדת דת ממדינה בעתיד הקרוב. אז זה נחמד להריץ את זה, ובשביל זה יש בדיוק תנועות עומק רעיוניות ובשביל זה יש את הבלוג שלך. אבל המסקנה שלך חוטאת בדיוק לפער שבין רעיונות לבין היישום שלהם, ואתה הופך להר המור בעצמך (שזה החטא היותר גדול, כידוע). בעצם לא, כי הם מאמינים עד הסוף במה שהם עושים ואתה יודע שפייגלין הוא רעיונות נחמדים ואתה רק משתעשע עמם. ומצביע כאלו שהשעשועים האלו מתחלפים את המציאות. לא חבל?

      3. לא השבת לי מה רע בימין החדש, אני מניח שהם קשקשנים בעיניך כמו כל השאר. אבל נדמה לי שיש להם הרבה יותר קבלות מלפייגלין.

    10. (: אני בהחלט אאמץ את המשל הזה אם אני פה מרק טווין והרב הוא אביו……

      בכל מקרה לא כתבתי את זה (ההתבגרות) בקלות ראש.זאת תגובה שחיכיתי איתה מאז הכתבה על דעתו של הרב על אי הצבעה שלו בבחירות.שם לא הגבתי וגם לא פירטתי גם פה בתגובה מדוע זאת צורה מחשבה נערית.אני שמח לשמוע שהרב לא דיבר על ההאשמות אבל הקול קול התקשורת ("אסור לתת וכו' ") אפילו אם הידיים ידי הרב….אין ספק שהרב מדבר כך לא משנה מדוע כך הוא חושב בהשפעת התקשורת.

      בכל מקרה גמדים שולטים בעם כי זו דמוקרטיה.אבל אין לך ברירה אלא להאמין בו שהוא יכול להיות יותר טוב.או להיתקע במרה שחורה (זו המקבילה להיתקעות בספקנות שבשתי עגלות) גמדים שולטים כי רוב העם הוא גמדי.הוא מלא יבחר באנשיפם חכמים כי הם נתפסיןם בעיניו כחנונים וחדלי אישים ברמה החברתית.או שהחכמים מזלזלים בו ואז ממילא הם לא ראויים להנהיגו לא משנה כמה הם צודקים בזלזולם.עד שלא יקום אדם חכם עם הבנה בהתנהלות עם בני אדם אפשר להתלונן ולבכות או להאמין בעם.והאמין בעם זה להאמין בנציגים שמציעים עצמם לבחירה.כי פשוט אין ברירה.ולהאמין בעם היום זה ביבי או בנט.אין מישהוא אחר כרגע שעשוי מחומר של הנהגה שיותר טוב מהם.ולבנט אין נסיון (שביבי נלחם בו שלא ישיג).ולא,גנץ עם כל הכבוד לא מתאים.כן אולי עשוי מהחומר של מנהיגים אבל כרגע נראה שינהיג את הצאן אל המדבר ולא אל מקום מרעה (גם ברק היה עשוי מהחומר הזה עד שהכל התפוצץ לו בפנים ולא השכיל להתאים עצמו למציאות ואיבד את עשתונותיו).ואם ביבי (שהרב לא אוהב) זה הכי טוב שיש זו מראה של העם.המנהיגים הם תמיד שיקוף של העם ממנו הם צמחו.זו צורת מחשבה נערית שמאלנית לחשוב שהבעיה תמיד במשטר ובמנהיגים והעם תמיד בסדר.אם הרב רוצה שיהיו מנהיגים טובים אז העם צריך להיות טוב.העם צריך להיות ראוי למנהיגים טובים.להרוויח אותם.מהפכות תמיד מתחילות מלמטה ולא מלמעלה.ואין כזה דבר שמישהוא "אסור שיהיה ראש ממשלה" (אפילו לא גנץ לא רבין לא פרס ולא ברק.יש השלכות למנהיגותם אבל אין איסור.אסור לדבר מתוך אמוציות וטירוף כאשר פוסלים אנשים.צריך להיות ענייני).זו צורת דיבור שמאלנית.אצל השמאל כולם "מסוכנים", "פאשיסטים", "מושחתים " "גזענייים" "אויבי האנושות" עד כדי הזניית המילים הללו וזאת בעוד מזה שגם הם שם לוקים בכל הדברים הללו .אין ברירה יש מצב שממנו צריך לתת אמון אם הברירה היא להשתגע.ואם אין אמון אז לעזוב את הארץ.

    11. משה,
      1. בהחלט לא. הוא טעה. אז מה?
      2. את הטענה הזאת לא הבנתי. אני טוען שחשוב שהוא יהיה שם כדי להעלות את הרעיונות שלו לדיון ולממש חלק מהם. את זה הבלוג שלי לא יכול לעשות (לצערי).
      3. הרי בפוסט עצמו כתבתי שגם זו אופציה לא גרועה, אבל האג'נדה שלהם צרה כעולם נמלה, וברובה לא מעניינת ולא ישימה. הקבלות שיש להם הן קבלות של איילת שקד ביחס למשרד המשפטים, ואני לא מזלזל. אבל לא כדאי להיסחף עם הקבלות.

    12. בשורה התחתונה המצע של זהות פשוט מפחיד אותי.
      הם טוענים שהמדינה צריכה לצמצם את הנוכחות שלה למינימום מזערי ושכוחות השוק והקהילה ימלאו את הואקום.

      למשל- ניצולי שואה עריריים חסרי כל? לא יקבלו קצבה. ה"קהילה" שלהם תדאג לכך לכל מחסורם

      חד הוריות, נכים, מתמודדי נפש וכו' שמתקשים להשתלב במעגל התעסוקה? יבוטלו כל תכניות הסיוע התעסוקתיות. אם הם באמת רוצים הם ימצאו כבר עבודה

      ועוד ועוד

      אני מקווה שזה ברור מאליו לרוב השפוי שדאגה לחלשים לא קורית מאליה, ושאם לא יהיה מנגנון מקצועי מסודר (שלא פועל למטרות רווח) לשיקום ליווי ותמיכה לחלשים רובם יגיעו למצבים קשים שקשה לדמיין.

      עכשיו, זה לא שמה שקורה היום הוא סבבה. ממש לא. היום המדינה משחקת בכאילו. יש שירותי רווחה אבל אין משאבים. יש אנשי מקצוע מצויינים אבל התנאים שלהם לא מאפשרים להם לעבוד.
      גם המדיניות היום מובילה את החלשים למקומות מחרידים, אבל לפחות יש מנגנון פועל כלשהוא.

      בכל מקרה, בדיוק מהסיבות שציינתי, ובדומה לחלק מהפסקאות של הרב מיכי, אני אצביע לאורלי לוי ולנבחרת המצויינת של גשר. יש שם משנה סדורה, יש אידאולוגיה, יש אנשים מדהימים שפועלים מהמניעים הנכונים

    13. אני חושב שזו הצגה לא מדויקת של עמדתם. אבל נכון שזו נקודה שבה החופש המלא לא עובד, כפי שכתבתי.

    14. הייתה פרדיקציה שיעבוד.נמאס לי שכל הזמן היה יוצא לי (: וגוגל לא הושיע לי. 🙂

    15. איך אפשר לומר לבן אדם להצביע בגלל שיקול מאד ספציפי, אפילו שלדעתו המצע של פייגלין אינו נכון,
      מקסימום זה יכול להיכנס כשיקול במכלול השיקולים?

    16. בגלל שלא מדובר בנקודה ספציפית אלא בנקודת רוחב מהותית. מעבר לזה, בשאר הנקודות כנראה ההצבעה לא מאד משמעותית.

    17. בנט לא הזיז את המהות של המדינה בסנטימטר. על כל דבר טוב שעושים במדינה מפלגה אחרת עושה רע כנגדה

  2. הלעג לרמה של השיח ברורה. אלא שיש לשאול: אם זוהי אכן הרמה של בני אדם (אני לא חושב שישראל שונה בהרבה מארצות מתקדמות אחרות) האם לא צריך לבחור בהתאם למגבלה זו?
    כלומר, אם היינו נהפכים פתאום לקופים, היינו רוצים קוף אלפא תקיף שיגן על השבט, ולא קוף שיודע לחשב אינגרלים. באותו אופן, נרצה מנהיג שיודע להתמודד ולהאבק בביצה הפוליטית כמו שנהוג, ולא פילוסוף (בלי קשר לסוגיית הגמישות שהעלת).
    אם כך, יש משקל לשאל אם גנץ או ביבי יודעים איך להדוף טענות או להכציב סדר יום, גם כשזה מטופש

    1. תפקידו של ראש ממשלה אינו להתווכח עם מתנגדיו אלא לנהל את העניינים. ובשבט של קופים הייתי מאד שמח שיבוא יצור חכם ואינטליגנטי יותר וינהל את ענייניהם בצורה נבונה והגיונית יותר. שים לב, שבסופו של דבר במאבקי האבולוציה האדם גובר על הקוף ועל האריה, ולא בזכות כוחו הפיזי אלא בזכות האינטגרלים. אז אל תזלזל בהם (בפרט שהם יקרים לליבי).

  3. מתקשה מאוד לקרוא טקסט שרווי בכל כך הרבה התנשאות ובוז כלפי ה'גמדים' שמסביב, יהיו אלה אנשי ציבור, עיתונאים או הציבור הרחב.

    1. אבל מה לעשות שזה המצב? השיח בקרב אנשי תקשורת ופוליטיקאים רדוד מעורר חלחלה. מה לא נכון במה שהרב כתב?

    2. אני חושב שבמקרה זה הבוז הוא מצד העיתונאים וחלק מהפוליטיקאים כלפי הציבור הרחב, היות וחושבים שאפשר לקנות אותם בסיסמאות ריקות, והרב מיכי סה"כ מצביע על התופעה…

      ב. כהמשך לתגובה קודמת,בשונה מטענות הרב מיכי, העובדות הם שהציבור הצעיר נסחף בהמוניו אחרי זהות-עוד הרבה לפני שעבר בסקרים את אחוז החסימה.
      [מספיק לראות את כמות העוקבים שהייתה לו בפייסבוק באותה תקופה-שעוד נתפס כביכול כ"קוריוז"… ולא-זה לא רק בגלל הקנביס, שזה שוב פעם מניפולציה של התקשורת לנסות להציג את זה כאילו זה הדבר היחיד]
      מה שמראה שלמרות הזלזול של הפוליטיקאים והעיתונות הממוסדת במצביעים, לא כולם קנו את הזלזול הזה- ובכל זאת חפשו ומחפשים משהו יותר עמוק…

    3. מיכאל אברהם הוא אדם בוטה אך הרבה יותר פתוח ממך
      את רבעון השילוח ושאר הדברים מבית היוצר שלך אותם פגשתי מאפיינת סגירות מחשבתית
      מעדיף את הפתיחות של הבוטים מאשר את הרהיטות המסוגרת של מנוסי את שורק

    4. יואב,
      ואנוכי בעוניי מתקשה להתבונן במציאות שבה יש כל כך הרבה גמדים מסביב ועוד לצפות שהעולם ימשיך לשתוק. למה לשתוק? למה לא לזלזל במי שהרוויח את הזלזול הזה ביושר? למה להמשיך לשחק את משחק העוועים הזה?

  4. דבקה במנהגי לכתוב תגובה מבלי לקרוא את מה שכתוב. דעתי על זהות והעומד בראשה היא כדלקמן: האיש אנרכיסט וכדרכם של אנרכיסטים – בא להרוס. ואם יותן לו – גם יצליח.

    1. לקרוא לאדם בכינויים מבלי להביא טיעונים מוצדקים לכך זו בעצמה אנרכיה..

    2. על זה בדיוק המאמר. על אנשים שמביעים דעות ומגיבים בלי לקרוא ובלי להפעיל קצת את השכל.

    3. מה הקשר.
      את בכלל יודעת מה זה אנרכיזם? מה זה ליברליזם קלאסי? מה זה ליברטריאניות? אולי תלכי תקראי קצת על המושגים לפני שתתחילי להכפיש…את בדיוק מסוג הזומבים שכותבים רק ביבי או רק לא ביבי בכל מקום שיש שורת טקסט.

    4. חברים יקרים.
      מכיון שאני מכיר את זהבה, היא לא צריכה לקרוא כדי לדעת מהו אנרכיזם. תאמינו לי שהיא יודעת. נכון שאמירות לא מנומקות הן בעייתיות ועל כך בהחלט ניתן לבקר אותה.

  5. [ייתכן בהחלט שהיית הראשון שכתב בעברית על שוברים בחינוך וניסה להביא את זה לתודעה, אבל הראשון שזכה ברעיון הוא מילטון פרידמן בשנת 1955 (וכך נהוג בכל מקום לייחס את הרעיון אליו). http://www.schoolchoices.org/roo/fried1.htm
    Yet the two steps could readily be separated. Governments could require a minimum level of education which they could finance by giving parents vouchers redeemable for a specified maximum sum per child per year if spent on "approved" educational services. Parents would then be free to spend this sum and any additional sum on purchasing educational services from an "approved" institution of their own choice. The educational services could be rendered by private enterprises operated for profit, or by non-profit institutions of various kinds. The role of the government would be limited to assuring that the schools met certain minimum standards such as the inclusion of a minimum common content in their programs, much as it now inspects restaurants to assure that they maintain minimum sanitary standards

    uב'קפיטליזם וחירות' (הוצאת שלם עמוד 85) הוא כותב:
    "ממשלות מימנו את הלימוד בעיקר על ידי כך ששילמו במישרין עבור הוצאות הניהול של מוסדות החינוך. לכן נראה שהצעד הזה היה מתבקש מתוך ההחלטה לסבסד לימודים. אך ניתן להפריד בין שני הדברים בקלות. ממשלות יכולות לדרוש רמת לימודים מינימלית שתמומן על ידי שוברים שיקבלו ההורים, ואפשר יהיה לפדותם תמורת סכום מרבי מוגדר לילד בשנה, אם יוּצא הסכום על שירותי חינוך "מאושרים". ההורים יהיו אז חופשיים להוציא סכום זה, וכל סכום נוסף שהם יתנו בעצמם, לשם השגת שירותי חינוך מידי מוסד "מאושר" על פי בחירתם. חברות פרטיות הפועלות לשם רווח או מוסדות שלא למטרת רווח יוכלו לתת את שירותי החינוך. תפקיד הממשל יצטמצם, והוא רק ידאג לכך שבתי הספר יענו על כמה תקני מינימום כמו הכללתו של חומר לימוד משותף מינימלי בתכניות הלימוד שלהם — בדיוק כשם שהוא מפקח היום על מסעדות כדי להבטיח שהן עומדות בתקני מינימום של תברואה"

  6. אתה האב המייסד של שיטת השוברים??
    ואני ברוב תמימותי חשבתי שזה היה מילטון פרידמן אי אז בשנות החמישים

    1. אכן, גם אני תמהתי על המשפט הזה. אולי הוא התכוון שהוא דיבר על הנושא הזה, כאן בישראל, עוד לפני שזה נכנס לשיח.

    2. חברים יקרים, קיבלתי את הערתכם ואני חוזר בי מהתואר יקר הערך שנטלתי לעצמי על לא דבר. ועדיין בעברית איני מכיר מישהו שכתב זאת קודם. אגב, ככל הזכור לי, דבריי נכתבו בלי להכיר את דבריו של מילטון פרידמן.

  7. אני פחות מסכים עם הביקורת שלך על פייגלין כאוחז באידיאולוגיה של אנטי אידיאולוגיה שהיא מסוכנת וקוטבית.

    אני חושב שיש שוני מהותי בין להציג תפיסה שדוגלת בחירות הפרט ולתרגם לפן מעשי תיאורטי במצע מפורט, לבין להציג מצע מפורט שנהפך למקודש ולאידיאולגיה כשלעצמו.

    כאחד שקרא את המצע, לדעתי האידיאולגיה של זהות זה חירות, לא המצע. יש קריאה לחירות דרך המצע, אבל אין קריאה למצע כלשונו באופן מדוקדק ומסור כבלעדיות לחירות, גם המפלגה עצמה לא מסכימה על הכל ב100%. אבל עם כל זאת – יש שם דברים חכמים מאוד שלדעתי הם גם בלעדיים לחירות הפרט (כמו הפרדת דת ומדינה), במידה ואדם רואה בחירות הפרט ערך.

    במצע כתוב כמה פעמים שיש מודעות לצעדים איטיים מדודים ומדורגים בפן המעשי, ושישנה בחינה לפני של הדברים בעולם המעשי עם גורמים שונים. במיוחד בנושאים של הפרטת השוק, מיסוי, צבא וביטחון, סיפוח, וכמעט על כל משהו שגורם לרעד מדיני.

    1. אכן כתוב. ועדיין במישור המעשי חששותיי בעינם וחובת הראיה עליהם. כפי שכתבתי, אחרי שיוכיחו את עצמם כמפלגה קטנה ניתן לשקול לראות בהם אלטרנטיבה למנהיגות ממש.

  8. תודה הרב.

    משום שחיבתך לספריית שלם ידועה, נדמה לי שיהיה מעניין לשמוע את רשמיך מהקריאה בהגותו של מייקל אוקשוט, 'הרציונליזם בפוליטיקה' (שלם, 2011).

    המבט שהצגת כאן מזכיר מאוד את הביקורת שהטיח אוקשוט בהאייק במספר מקומות. לטענת אוקשוט, האייק הפך את ההתנגדות לתכנון לדוקטרינה פוליטית, וכך גם הוא נפל לבור החשיבה הרציונליסטית בפוליטיקה. הפוליטיקה של אוקשוט גמישה הרבה יותר ומבקשת להסתמך על הלכי רוח הקיימים בחברה, הם אלו שמרמזים לנו על העתיד החברתי והפוליטי לקראתו אנו צועדים.

    מהיכרותי עם מחשבתך וודאי תזדעק לנוכח הספקנות והרלטיביזם המפעמים במשנתו של אוקשוט וייאושו מן התבונה ייחשב עבורך לחטא בל יסולח. אך גם אתה, כמוהו, רוחש חיבה עזה למסורת וקשוב לאופני שינוייה הזהירים – כך שייתכן שרעיונותיו ימצאו נתיב כניסה ללבך.

    1. יש בספריית שלם רשימה שלימה של הוגים בכיוון הזה, ואני לגמרי מסכים ומחבב אותם. רק השבת ראיתי את בני האור ובני החושך של ריינהולד ניבור שכותב דברים דומים, אבל החלטתי לחסוך לכם את זה ולהתמקד בטיעונים.
      ספרושל אוקשוט היה אחד הטובים ביותר, ונהניתי מכל שורה בו, ומכל סוגי המאמרים (כולל אלו שעל השירה ועל לא להיות היסטוריון ועוד). למעשה כבר מזמן חשבתי לכתוב עליו טור. אפשר לכתוב טור על כ אחד מהמאמרים שלו. הוא פשוט נהדר ולגמרי רחוק מספקנות מהותית. להיפך, הוא איש סינתטי (כלומר נרתע מוודאות אבל לא ספקן).

  9. אני חושב שאתה בהחחט מתאים לזהות, בגלל גישתך הטהרנית.
    בלימת הצעות חוק מזיקות (למשל, שכירות הוגנת) היא גם השג
    אני אמנם שוקל פייגלין, אבל בדיוק בגלל שהאידיאולוגיה היא לא תמונת מראה של הפוליטיקה, שבה פשרות וויתורים, שמור לי ואשמור לך, היא דרך מוצלחת יותר לקדם את הרעיונות שלך, חלקם עקב בצד אגודל

    1. גם במצע זהות מובהר שהם מאמינים בתהליכים הדרגתיים תוך התייעצות עם אנשי מקצוע ולא במהפכות. “אבולוציה ולא רבולוציה” כלשונו של פייגלין. הוא גם מגדיר תנאי סף סבירים לקואליציה, מהם ברור שהוא לא מתכוון לעשות מהפכות מיידיות בהכל. השפה שלו מאוד אידאולוגית, אבל עם זאת הוא מבהיר כל הזמן שהוא גם ריאלי ומאמין בתהליכים.

  10. משה פייגלין לקח סך הכל את תורתו של מילטון פרידמן ותרגמה לעברית

    1. בדיוק מהפשטנות הזאת אני מודאג. לא קונה את הפחד של חיילים לירות בגלל משפטיזציה. הם הופתעו וזהו. כולנו מכירים את הפשלות הללו (כי כולנו כנראה עשינו כאלה). כך שבעניין צה"ל וביטחון אני לא רואה שום בשורה אצל בנט, למעט התרברבות בראיה והצעות בקבינט שאין לי שום דרך לדעת האם אכן היו ונבראו או לא. מה דרוש בעזה אינו רק מוכנות לעשות שימוש בכוח אלא קונספציה מה לעשות עם הכוח ולאן לחתור.

    2. בהתחלה גם אני חשבתי כך שמדובר ברברבנות. לא אהבתי את הסיסמא שלו שהציונות הדתית צריכה לעבור מקרון המסעדה לקטר הרכבת. חשבתי שהציונות הדתית מעולם לא היתה אך ורק בקרון המסעדה, וזו סתם היתה השמצה של פא"יניקים ורבנים חרדים בישיבות תיכוניות. ואז הגיע צוק איתן שהיה תקופה די מסויטת. ואז אחרי צוק איתן התחלתי לשים לב שבוגי יעלון כל הזמן מתגונן ומצטדק על במות שונות. זה היה תמוה כיון שבוגי היה שר הביטחון כבר כמה שנים (ורמטכ"ל לפני כן), ולא היה ברור על מה הוא מצטדק. ואז הבנתי שהתפקוד של הצבא באמת היה לקוי במלחמה וזה היה ברור לכל מי שהיה בסוד העניינים והסתבר לי שבנט צדק בפעילות שלו בזמן צוק איתן. אחרי זה הגיע דוח המבקר שבדיעבד תקף את הצבא אבל לטעמי דוח המבקר דווקא פגע בפוזיציה של בנט (אינך יכול לתקוף משפטיזציה ואז להסתייע בה).

      המסקנה שלי מזה שבנט בחור חביב שחשיבה עמוקה אינה הצד החזק שלו (בזה דווקא שקד ופייגלין עדיפים). הרבה פעמים הוא מאמץ שיח שהוא לא באמת חשב עליו עד הסוף רק בגלל שנדמה לו שזה הבון טון. הצד החזק של בנט זה הרוח שלו, העוז שלו (כפי ששקד עצמה הודתה, מי שדחף אותה למשרד המשפטים היה בנט), וההבנה שלו בזמן אמת מה הדבר החשוב. ורק בגלל היכולות הללו בנט השיג מה שהשיג למרות שהוא מסומן על ידי ביבי ולמעשה זוכה לאפס תמיכה מהציבור הדתי לאומי. במילים אחרות בנט הוא ההופכי של פייגלין – אדם שכל הזמן מדבר על חירות אך ברמה המעשית חסר אותה. בנט לא מדבר הרבה על חירות אבל בהתנהלות שלו הוא משקף אותה.

      זה לא אומר שבנט הוא חף מטעויות אבל עד שכולם עסוקים בטעויות שלו בוא נזכר גם בהצלחות שלו.

  11. יישר כוח על הדברים הנפלאים כתמיד!
    אני חשבתי דווקא שלבני קראה למפלגה 'התנועה' שגם מבחינת שם המפלגה היא תוכל לחבור בקלות לאחרים כך תקרא המפלגה "תנועת העבודה" וכדו' כמו לקרוא למפלגה "מפלגת"…
    אני לא מבין מנין מגיע הזלזול הזה בבחירות לכנסת. לולי בנט למשל ספק אם מנהרות החמאס היו מושמדות בזמן מה שהיה יכול להמיט עלינו אסון כבד. בלעדי השר כץ מחירי הטיסות היו עדיין בשמים.. ובלעדי השר כחלון מחירי הפלאפונים עדיין היו לא הגיוניים. כל זאת ועוד ועוד עשייה שמשנה לכולנו את אורח החיים נעשית בכנסת מה ששום טבח נולד או זוכה בהישרדות לא היה עושה וצריך להצביע ולבחור באותם אנשים כדי שימשיכו באותה עשייה. האם זה עד כדי כך אזוטרי בעיניך? האם אתה לא מצליח להפריד בין אמירות רדודות ככל שיהיו לפעילות שמסייעת לכולנו?
    דבר נוסף, לעלה ירוק היו כ40000 קולות בבחירות האחרונות מה שאומר שפייגלין בעצמו מגייס קרוב למאה אלף קולות, לא הייתי מזלזל עד כדי כך בציבור וטוען שהכול סביב הקנאביס כשגם כלי התקשורת הרבים בהם הוא זוכה לחשיפה רבה (אפילו יותר מאחרים) לא מראיינים אותו דווקא בנושא הסמים.
    ולסיום, בתור אדם פיקח אני די בטוח שפייגלין לא יצור מהפכה ביום חד כפי שציירת את זה, וגם הוא עצמו מודע לכך שהכול צריך להיעשות בהדרגתיות והוא אף מצהיר כך בפירוש.

    1. יש כל מיני אנשים שעשו כל מיני דברים, ובהחלט מגיעות להם זכויות על כך. מכאן ועד אג'נדה שאני בוחר בה כדרך המרחק גדול. אתה באמת חושב שמהפיכת התחבורה או מחירי הטיסות הן פונקציה של מפלגה? זו פונקציה של אדם, ואיני רואה מניעה שאדם כזה יהיה בכחול לבן או בכל מפלגה אחרת.

    2. אוקיי נכון, אבל אם אתה לא מצביע למפלגה כי אין שום שוני בין האג'נדות של כולם תצביע לכל הפחות למפלגה שיש בה הכי הרבה אנשי עשייה וכך תקדם את העשייה למען עצמך (כל זאת בהנחה שיש צורך בהצבעת היחיד כמובן) חוץ מזה שההשוואה לריאלטי אינה במקומה ודאי שלא להחשיב אותה כזן השלישי בטיבו שכן שום זמר או טבח לא השפיעו על הכיס שלי.

  12. הפרדה מלאה בין דת ומדינה משמעה המעשית, במצב העניינים על פני כדור הארץ וההגירה המסיבית, היא הפיכת מדינת ישראל למוסלמית או נוצרית. יש בערך מדינה אחת בעולם שבה (כביכול) לא נותנים מקום לדת (צרפת), ובדיוק בגלל זה היא נהפכת במהירות רבה לחליפות. זה מה שפייגלין רוצה? חוק השבות, הגיור, הרבנות הראשית, כולם לא מושלמים, וצריך לשפרם תדיר. אבל הם בודאי לא הסידור הכי גרוע שבנמצא או באפשר, ללאום שלאור מסורתו ובמסגרת הגלובליזציה מבקש לשמור באופן הומני על ביתו הלאומי היחיד.

    1. זה לא מה שפייגלין רוצה. חוק השבות נשאר על כנו וסמכות הגיור נשארת הרבנות הראשית

  13. מאמר נחמד ביותר, שתי הערות.
    1. המאמר הזה נראה לי כדוגמא נחמדה לכך שהצו הקטגורי של קאנט פשוט לא עובד. אם המעשה הכי נכון מבחינתך עכשיו הוא להצביע למפלגה של פייגלין אז הוא מחייב את כולם (בלי קשר לפלפול). ואם עדיף להצביע למפלגה שיהיה לי לפיה הכי פחות נזק שוב פעם הצו הקטגורי אומר לי להצביע לה, או שמא להמנע ולא להצביע לאף אחת? (ואולי בכלל לפי זה עדיף להציע פתק לבן למפלגת הפתקים הלבנים?)
    2. דווקא הצבעה לפייגלין כן עשויה להמשיך את הקו החיובי של מפלגתו, גם אם יש למאן דהו בעיות עם אישיותו. במידה ופייגלין יזכה במספר מנדטים אני משער שתיווצר תחרות טבעית (היד הנעלמה) כזו או אחרת על מקומו של הקפיטליסט-החכם-יודע-כל-בכנסת.

  14. כמה דיוקים חשובים:
    א) גם במצע זהות מובהר שהם מאמינים בתהליכים הדרגתיים תוך התייעצות עם אנשי מקצוע ולא במהפכות. "אבולוציה ולא רבולוציה" כלשונו של פייגלין. הוא גם מגדיר תנאי סף סבירים לקואליציה, מהם ברור שהוא לא מתכוון לעשות מהפכות מיידיות בהכל. השפה שלו מאוד אידאולוגית, אבל עם זאת הוא מבהיר כל הזמן שהוא גם ריאלי ומאמין בתהליכים.
    ב) פייגלין עצמו כבר הבהיר בלא מעט הזדמנויות שאין אוטופיות ואין תכניות מושלמות. כן יש שאיפה קדימה.
    ג) המפלגה היא לא רק פייגלין. הרשימה גם נבחרת עם פריימריז פתוחים – לא מבנה של מפלגה של איש אחד. הרשימה שלו היא גם מצויינת, ואני מאוד ממליץ לך להכיר אותה. גם הרבה אנשי מעשה (בין השאר כלכלן מאוד רציני).

  15. אני מתנצל אם התגובה הקודמת שלי נראתה כמו תעמולה פוליטית. אני קורא לא מעט מהמאמרים כאן כבר הרבה זמן. אני לא פעיל פוליטי. אני פשוט במקרה גם עוקב הרבה זמן אחריהם.
    ובכל זאת אציין שאני מאמין שרוב התומכים שלו ממש לא עושים את זה בגלל לגליזציה. זה חלק מהניסיון של התקשורת למתג אותם כ"מפלגת מדינת ההלכה ובית המקדש" שעובדת על סטלנים. זה ממש לא המצב. אני מאמין שרובם יותר אינטיליגנטים, וגם אם היו סטלנים הם בטח כבר עזבו בגלל כל המתקפות האחרונות.

    1. מעשיו יקרבוהו וירחקוהו. כתבתי את חששותיי.
      הסקרים משום מה עלו פלאים בעקבות נושא הלגליזציה, אבל זה לא באמת חשוב כרגע.

    2. מה יקרה בפועל גם אני לא יודע. נחכה ונראה.
      אני פשוט לא אוהב את הקביעה שהוא יהיה אידאולוג וילך ראש בקיר כבר עכשיו.
      נחכה ונראה. הוא לא באמת כל כך נשמע ככה.

    3. לי זה נשמע כמו ניסיון הבנה של האישיות שפספס כמה נקודות חשובות.
      אם מדובר בחשש כללי כדאי להדגיש את זה. זה נכתב כמו קביעה לגביו, שיש לה אולי סיבת קיום אבל גם הרבה דברים שסותרים אותה.
      לפחות היה כדאי להוסיף את הנקודות שהזכרתי בתגובה הראשונה.
      ובכל מקרה נחכה ונראה. אי אפשר לדעת.

  16. הבעיה שלי עם פייגלין נובעת מכך שהוא היה גורו שלי. הוא הצליח לגרום לי להאמין שהדרך היחידה לשנות את המפה הפוליטית היא דרך התמודדות בליכוד. הוא כל כך שכנע אותי שקשה לי להאמין שיש דרך אחרת מלבדה. לכן אצביע ליכוד.

    1. וראית איך הוא סיים שם.
      אם אתה מנסה לפעול בתוך הליכוד עם אידאולוגיה יוצאת דופן יחסית:
      או שאתה כמו הליברלים בליכוד – גם אם תצליח לדחוף איכשהו נציג או שניים לא רצויים הם פשוט יתיישרו עם המערכת ולא יעשו הרבה בפועל.
      או שאתה כמו פייגלין – מנסה באמת להשפיע, ואז אין לך באמת כוח פוליטי, בתור סיעת יחיד פנימית שאף אחד לא סופר. ודי מהר גם בועטים אותך החוצה.
      פייגלין טעה בנקודה הזאת, והתפקח. עכשיו תורך.

  17. לי יש תהייה אחת בלבד, אם פייגלין ייכשל פעם נוספת, האם יסיק מסקנות ויפרוש מהחיים הפוליטיים?

    1. חיותה, לדעתי התהייה הזאת לא כל כך חשובה כאן. אבל למה לדעתך מתבקשת המסקנה הזאת? אולי הוא ידבק במשימה ויחפש דרכים אחרות להשפיע? זה לא ראוי להערכה? האם מי שלא הצליח בדרך אחת חייב להרים ידיים? פעם חשבו שדבקות במשימה היא ערך שמגיע עליו צל"ש…

    2. מפני שהאיש גרם נזק עצום, זרק אלפי קולות לפח. אני רוצה שיקח אחריות. תנאי ראשון למנהיגות. זה לא דבקות במשימה, זה לקחת אחריות לכישלון.

    3. ממש לא מסכים. אם הוא חושב שמשנתו היא הפתרון הנכון עליו לדבוק בה, והמצביעים יחליטו. זריקת הקולות לפח אינה מעשה שלו אלא החלטה של המחוקק והמצביעים. אדם הולך הביתה אם הוא מושחת ולא אם הוא נכשל. לכל היותר משנה את דרכו, וכאמור כאן גם זו לא מסקנה מתבקשת.
      ומעבר לכל זה, מבחינתי אין שום רע בזריקת קולות לפח, כשהאלטרנטיבה היא בין כה וכה לזרוק אותם לפח.

  18. תובנה שהתעוררה אצלי מקריאת המצע וניסיון להבין עד הסוף את תפיסתו של פייגלין האיש את תפקיד המדינה: יש חפיפה שלילית בין היקף מעורבות המדינה בחיי האזרח, לבין היכולת שלה לספק לו ביטחון (ניתן לצייר מערכת צירים, ציר Y מייצג מעורבות בכלכלה, ציר X מייצג ביטחון, והעקומה יורדת בשיפוע של 1).
    המצע של זהות לוקח את זה ממש עד לקצה: ככל שהמדינה שומטת את אחיזתה בחיי האזרח כך מוטל עליה לפתור את בעיות הביטחון בצורה שורשית יותר (בעיני השיא הוא בהיתר החזקת נשק לכל אזרח, מול תפקיד הצבא בכיבוש עזה והחלת ריבונות).
    בניגוד לדעה רווחת (ובניגוד לכמה מאמרי השמצה של תומר פרסיקו הלוקים לענ"ד בהבנה שגויה ואכמ"ל), ליברטריאנים (כמוני) דווקא יכולים להתחבר לזה, בגלל שמה שמבדיל אותם מאנרכיסטים, זה התמיכה במונופול של המדינה על השימוש בכוח, בשביל שהיא תוכל *להגן על חירות הפרט*. ואם זה אומר לחסל את האויב- אזי אין למדינה זכות קיום אם היא לא מוכנה לבצע זאת, הרי זה התפקיד היחיד שלה.

  19. מאמר נפלא!
    הערה על התוכן: אין כזה דבר קפיטליזם חזירי. אין מצבים שחופש יוביל לתוצאה פחות טובה מהתערבות ממשלתית. היריעה קצרה מלהכיל אז אציין ספר מומלץ
    Economics in one lesson by Henry Hazlitt

  20. לרב שליט"א,
    נשמע שהרב אינו מכיר את מספר שלוש ברשימה של זהות.
    ובכן, שמו גלעד אלפר, הוא כלכלן איכותי, היה יועץ למשרד האוצר.
    יש לו הרבה סרטונים במרשתת, וכן כמה ראיונות.
    ממליץ לרב לצפות בחלק מהסרטונים ע"מ להכיר אותו.
    לדעתי, שווה להכיר אותו.

    1. גלעד אלפר באמת המועמד הכי מרשים בזהות, אחריו ליבי מולד. הלוואי שיהיה שר אוצר.

  21. בקריאה נוספת אני תמה על הגישה הכללית כאילו עקרונות ואג'נדות הם הדברים החשובים ביותר עלי אדמות. מה שמוזר הוא ששמעתי גם על כאלה שהיו להם עקרונות לרצוח ולא נראה לי שמגיעה להם העדפה בשל כך. וכן מפלגות רבות ששמות לנגדן את העיקרון להתנגד לשלטון היהודי, האם הם גם זוכות אצלך לנקודות זכות כמו מרץ? והאם אג'נדות לא רלוונטיות חשובות יותר בעיניך מאשר חוסר אג'נדה? כתבת שגם מי שלא חושב כמוהו צריך להצביע לו כי הוא מעודד שיח כלשהו, אך יש כאלה הרואים את האידאלוגיה שלו לא פחות מהרסנית שתגרום לאפוקליפסה, אני לא חושב שהצעד הנכון עבורם הוא להצביע לו בשם ה"עיקרון".

    1. לא כתבתי שזה הדבר החשוב ביותר אלא שזה מאד חסר כעת.
      אכן גם לזכותה של מרצ (כן, וגם היטלר. התפלאתי שאותו לא גייסת) עומדת העובדה שיש להם עקרונות.
      ואכן כפי שכתבתי אפילו שקלתי להצביע להם (גם בזכות תוכנם של העקרונות, ולא רק עצם קיומם).
      אבל ברור שיש מחירים שאותם לא אשלם גם עבור בעלי העקרונות. דיברתי על מי שלא מסכים למצע שיכול להצביע לו ולא על מי שחושב משם מה שהוא אסון ושיביא עלינו שואה (עם או בלי ארבעת המנדטים שלו)

  22. מודה שלא קראתי הכל, אבל מאוד הזדהיתי עם הרבה ממה שקראתי.
    בבחירות הקודמות התלבטתי בין אידיאולוגיה (מרצ) ופרגמטיות (בנט) ולמרות שיום לפני הבחירות שקד עצבנה אותי כששאלה את טיבי אם הוא יותר פלסטיני או ישראלי (כששואלים את זה יהודי בהונגריה זו אנטישמיות), ברגע האמת אסטרטגיית ההפחדה עבדה. אבל אני שמח כי התיקונים במערכת המשפט טובים בעיניי.
    לגבי סיפור בנט והמנהרות, כמדומני שדוח המבקר אישש את הדברים ונראה באמת שבנט היה שקול ורציני (גם אני לא מאמין באפקט אזריה) אבל לא בא לי שוב ליפול בהפחדה, ואני חושב להצביע מרצ רק בשביל שאוכל להגיד שאני מתלבט בין בנט למרצ כבר שנים ובאמת להצביע פעם לכל אחד.
    בשאלה האם מותר לתת לביבי להיות ראש ממשלה אני מתלבט, ולמרות שגם לי כבר נמאס ממנו אני לא בטוח שזו סיבה מספיק טובה לשנות הצבעה.

    1. אלעד שלום.

      כאמור, גם אני שקלתי בשלב כלשהו מרצ, אבל כל פעם מחדש אני מגלה שמדובר באנשים שהם פשוט לא אינטליגנטים (אגב, לפחות חלקם כן בעלי מגמה חיובית ואנשים טובים, לפחות לשיטתם). אני נרתע מלמנות שוטים על ניהול עניינינו. חברים ממפלגות אחרות (לא כולם כמובן), עם כל רדידותם ועיסוקם בביבים, לדעתי בממוצע נבונים ואינטליגנטיים יותר. עם כל רתיעתי מהכללות, דווקא בגלל שמפמפמים לנו כל הזמן את ההיפך לא אירתע מלומר שככל שאתה הולך יותר ימינה מנת המשכל עולה בממוצע (אבל לא בהכרח הרמה האנושית).

      לגבי ביבי, כפי שרמזתי למעלה לדעתי אסור לתת לו להיות ראש ממשלה, בלי קשר לשאלה האם הוא יימצא אשם או לא. מכיון שזה חוזר כאן, אסביר מעט יותר. נדמה לי שיש כמה סיבות טובות לזה:
      1. לכל הדעות הוא נהנתן ורודף בצע, גם אם לא מושחת. בעיניי זו דמות בעייתית לניהול עניינינו.
      2. יש גורמים בעייתיים שמשפיעים על התנהלותו (שרה ויאיר, שלא לדבר על אינטרסנטים שונים מחבריו).
      3. הוא כבר יותר מדיי זמן שם. לא טוב שרה"מ מרגיש בעל בית על כיסאו.
      4. אני מצפה שהוא יהיה עסוק בענייניו המשפטיים ובהגנה עליהם, ולכן לא יהיה לו פנאי מנטלי ומעשי לניהול המדינה כראוי.
      5. שיקוליו בעניינים שונים עלולים להיות מוטים לרעה בגלל ענייניו האישיים. ויש נגיעות רבות להחלטות שהוא יצטרך לקבל (ע"ע התנתקות ואריק שרון, לפחות ברמת מראית העין).
      6. ובסוף בסוף, השתכנעתי שיש לפחות סיכוי סביר שהוא אשם לפחות בחלק מהדברים. העסק נראה מסריח מהשורש ובחזית רחבה. אבל כאמור לא צריך להגיע לזה כדי למנוע ממנו את התפקיד.

      מכל האמור לעיל, לדעתי פשוט אסור שהוא יהיה רה"מ (עם כל התענוג שאחוש כשכל העיתונאים והסלבס מהשמאל יאכלו את הכובע. זה הבונוס החיובי שיהיה לצעד הגרוע הזה – ע"ע טראמפ). לגופו של עניין, אני מעדיף בהרבה את לפיד וגנץ בלי קשר להשקפותיהם (או היעדרן). והניסיון יגיע עם הזמן (לא צופה חורבנות גדולים מדיי. בלי אפוקליפסות. עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

    2. 2. מסתבר שגם עם שרה ויאיר וכל עלילות הדיפ-סטייט הבן אדם מצליח לתפקד יפה, בטח בהשוואה לגנץ, שחודשייים של קמפיין העבירו אותו על דעתו (ביבי רוצה לרצוח אותי – אולי מפלגת הרמטכ"לים זקוקה גם לקב"ן אחד ברשימה?).
      3. אל תשכח את אלמנט הניסיון הנצבר עם הותק.
      4. ראה 2. הבן אדם הוא פנומן.
      6. מעדיף אותו על גבי "יש לי מנופים ליישר את איילה חסון" אשכנזי או בני "סיכנתי פלוגה שלמה של גולני כדי להרגיש מוסרי" גנץ. על לפיד אין טעם להשחית מלים. החבורה הזו, אפילו אליבא דהיועה"מ, מעלילה עלילת דם במזיד בפרשת הצוללות. תוכל לשאול את ידידך ש"ק לאישוש הדברים.

    3. שוב
      להגיד ש"פשוט שאסור וכו'" זה מגוחך.אולי היה שלא נכון שיהיה וזה כבר מצביע על הבעיות בטיעונים של הרב
      די ניכר שהרב מבלה בשיחות סלון עם חברים.אבל האמת שרוב הטיעונים של הרב לא טובים .

      1.לרב יש הרבה חברים אנשי שמאל ואני מאמין (האמת זה די שקוף לי) שבינו לבין עצמו לא נעים לו (על אף אופיו החתרני ולכן בהחלט ) לא להישמע לאופנה החברתית (שם המגיב למעלה הניח באופן מובלע) שנתניהו הוא מושחת ורע וכו' אבל כל זה סתם המצאה של העיתונות "מעצבי דעת הקהל" עוד מ96.וכל זה הוא שטויות.ודוק שלא לא נכון אלא שטויות.האמת שאין לרב (ושום מגיב) שום דרך לדעת את אופיו של נתניהו אא"כ הוא מכיר אותו באופן אישי.רוב הסיכויים שנתניהו אינו טוב יותר או רע יותר מישראלי ממוצע."נהנתן ורודף בצע" זה שם בעיתונות לכל מי שעשיר ואינה חפצה ביקרו.בגלל סיגרים ? לכל אחד יש תחביבים לפי עושרו.כן,הוא לא מנחם ובני בגין.אז מה? הוא לא פחות טוב מכל מועמד אחר שקיים כעת

      2.אותם שטויות.אפשר לחשוב שנשותיהן פעילות השמאל של אולמרט וגנץ יקבלו כזאת חשיפה תקשורתית. לאחוז נכבד מהמדינה יש נשים דעתניות ,או מכשפות ,לחילופין.זה לא רלוונטי לשום דבר ואני פליאה איך הרב יורד לרמה הזו.

      3.כמו זה שמעליי.ובכלל לא מאמין ששיטה יכולה להשפיע על מהות.אדרבה .מי שמגיע לזמן קצוב אין לו אינטרס להיות טוב בתפקיד.ממילא הוא פה לזמן קצוב.הוא יהיה טוב אם העם יהיה טוב.

      4.אולי.אבל מאמין שיכול להסתדר ועדיין יהיה טוב מכל האחרים

      5.הטיעון היחיד שרציני.אבל גם על שרון אני לא בטוח שלא פעל מתוך מה שחשב לנכון (האמת שמאמין פעל מתוך הבנתו אלא שפשוט היה דורסני כדרכו).שרון לא היה ציני בשום שלב מחייו.עכשיו פתאום התחיל ?

      6.הדברים אלו מנופחים הרבה מעבר לפרופורציות שלהם.אין לי אמון רב בפרקליטות (שי ניצן) ואחרי בן ארי גם בג"ץ (שכבר ככה היה נגוע בהטייה פוליטית) ושאר בתי המשפט כבר גם לא שווים הרבה.עד שלא ייבחר בית משפט ע"י העם אין מה לדבר.הם הרי יכולים לעוות את החוק כרצונם ע"מ ליצור נפח לתיקים הללו (מה שכבר הפרקליטות עשתה).האמת ,במציאות התקשותית הנוכחית ,שאין לרב שום דרך לדעת אא"כ הרב יחקור אותו בעצמו.גם מנדלבליט הוא חלק מ"שומרי הסף הקדושים בחירי האל" שאין לשלוח יד בהם.ראה את הדיון שלו עם איילת שקד לפני יומים.בקיצור אין פה עניין לשמוח לאיד העיתונאים אלא לא לתת להם להכתיב סדר יום.

      וגנץ נראה שהוא די שבוי בקהל המצביעים שלו ומתי שהוא יצטרך להישמע לדרישותיהם.הוא לא שרון.כמו קודמי ,על לפיד אין מה להרחיב יותר מדי.הוא לא מתאים להנהגה ברמה הזאת.הוא אולי ישר אבל שטחי להחריד (עוד זוכר ימי כתיבתו בידיעות אחרונות) יכול להיות שר מן המניין אבל לקבל החלטות ברמה מדינית זה לא בקליבר שלו.

    4. רק הערה לדיוק. השאלה של איילת שקד יכול לעצבן מכל מיני, אבל אין שום קשר לדוגמא המכעיסה שהבאת. היהדות נתפסת בעיקר כדת בעולם ולכן להניח שאני חלק מהלאום היהודי רק בגלל שאני מהדת היהודית, זה גזענות. לעומת זה, הפירוש של המושגים 'ישראלי' ו-'פלסטיני' הוא חלק מאותו לאום ולכן יש סתירה בין שני ההגדרות

    5. הרב מיכי,

      משהו פה התחיל טוב (מאמר על פייגלין כמרענן הרשמי של הבחירות) ומתחיל לסתור לדעתי את ערכיך שלך:

      1. מקבל כל מה שאמרת על ביבי. נהנתן, קצת אשם, יבזבז זמן על המשפט, אשתו ובנו מפריעים לו, מיצה. טוב ויפה. עדיין, בחמישים אחוז תפוקה שלו, הוא מצליח לא רע. האם אתה חולק על המצב העובדתי שבו נמצאת מדינת ישראל (מצב ביטחוני סביר יחסית, למרות הערב), ניהול משברים כלל עולמיים (חיתוך הציר רוסיה/ארה"ב), כלכלה טובה, וסה"כ הממשלה האחרונה למרות הביקורת התנהלה בצורה סבירה. מסכים או לא?
      אז מי מולו? גנץ – אם ראית את הסרטון המביך מאתמול בריאיון שלו אצל יונית לוי – לא הייתי נותן לו לנהל לי ועד בית, מפחיד שההוא מציע עצמו לראש ממשלה. לפיד – גם אם תניח שהוא שרד כמה שנים בפוליטיקה בלי שטויות יותר מדי ודווקא שמר על יציבות, מה ההישגים שלו כיו"ר אופוזיציה, כשר אוצר, והאם הם משתווים בכלל להישגים של נתניהו? אם לא, האם רק בשל הסיבות האמורות בתחילת הסעיף תעדיף את השניים הנ"ל על פניו?

      2. יש כאן משהו לא ברור אצלך. אני מקבל גישה נוסח איין ראנד של בוז כללי לכל מי שלא מציע לך משהו תמורת ההערכה שלך אליו. נניח שפייגלין לא נדרש לגנאי על עשרים השנה שבזבז (למרות שמילא אתה אנרכיסט, ואתה מתייחס להצבעה כבזבוז זמן, אז גם אם פייגלין לא יעבור את אחוז החסימה, לא בזבזת קול וזה לא ממש משנה. אבל פייגלין עצמו הרי לא מתייחס לעצמו בביטול שכזה: הוא מעוניין להיבחר ולקדם את עסקיו, א"כ לפחות מנקודת מבטו – הצורה שבה הוא מוצג כלפי כולי עלמא – הוא נכשל בכל שנותיו כישלון חרוץ בקידום דעותיו, בהשארת חותם וכו' והוא כמעט ראוי לכל כינויי הגנאי שנתת לכל הגמדים. העובדה שהוא מנהל מצע רעיוני נאה למדי הופך אותו לאיש עומק אבל לא לפוליטיקאי. לבוא ולומר "הוא נכשל, אז מה?" זו אמירה??) ונניח שאנו חולקים האם יש לו סיכוי להצליח במשהו. יש פה שאלה קשה שלא דנת בה במאמר זה על היחס בין רעיונות יפים והיכולת שלהם להתממש (וגם על הניסיון לממש אותם בכוח או להטיל אותם בכוח לשדה המימוש בתקווה ששבבים מהם ייאספו על ידי המשתתפים השונים). נניח שהוא ראוי להערכה.

      אני לא מבין איך אדם כמו הרב אמסלם, שהוא איש נחמד אבל עם הרעיונות שלו בתחום הגיור התמודדת אלף פעם ואף פעם לא הרגשתי שאתה נותן להם קרדיט (ובצדק), שעבר חמש מפלגות, ועכשיו אמר "פה אשב כי אוויתיה" וסוף סוף מצא מרגוע, הוא אצלך בר סמכא להיות נציג לקידום כלשהו של רעיונות. ואני לא מדבר על האחרים, שנדמה שכלל לא מוכרים. עם כל הכבוד, יש הרבה אנשים אחרים שיש להם שלל קבלות באלף נושאים אחרים, ואפשר היה להצביע להם עוד הרבה לפני פייגלין.

      3. אבל גנץ ולפיד עדיפים? במה? מה הם עשו עד עתה שמעיד על מסוגלות למשהו? לקחו רשימה שסותרת את עצמה מניה וביה, שיש בה ליברטיאנים עם סוציאליסטיים, שיש בה לא מעט אנשי 'אוויר' שלא עשו מימיהם דבר (שכל אחד מהם, אם היה עומד במכבש הדפוס שלך, היה יוצא מובס) – למה? איזה ערכים הבחירה הזאת שלך מייצגת?

      4. גם הגישה שלך שבעצם 'כולם אותו דבר' לא ממש מוכיחה את עצמה בשנים האחרונות. זה נכון בגבולות הגזרה, אבל דברים לא רעים קרו בכל מיני תחומים בשנים האחרונות בתוך המפלגות. בנט הצליח לקדם את המפד"ל של פעם כמה שנות דור (ולפחות להפריט את הציונות הדתית), הממשלה האחרונה תפקדה לא רע בכלל עם כמה שרים שקידמו את התחום שלהם. אתה מתעלם מהתזוזות הקטנות (אך העקביות) הללו, מכליל ומתייחס אל כולם בשווה פחות או יותר, ומול זה מציע מערכת של רעיונות ששם אתה לא בודק אותה בשום קנה מידה מעשי מלבד עצם הרעיונות. לא ברור לי.

  23. שלום הרב,

    אני מסכים מאוד על חשיבותה של המגמה העקרונית והרעיונית שפייגלין מייצג, אבל המסקנות שגזרת מכך הפריעו לי מעט.
    הפסילה הגורפת של כל יתר המפלגות באשמת פופוליזם אין לה על מה להתבסס בעיני.
    עם כל הכבוד וההערכה לנפלאות ההשכלה המודרנית, רוב אזרחי המדינה עדיין נותרים חסרי הבנה בנושאים רבים. ומאחר ובדמוקרטיה האזרחים נהנים מכוח פוליטי, לטוב ולרע, הפופוליזם הופך לחלק אינטגרלי מהפוליטיקה.
    גם פוליטיקאים ערכיים, אינטליגנטיים ומוכשרים נאלצים לפעמים (ובעיקר בתקופת בחירות) ליצור סיסמאות ולתפוס כותרות, במטרה להגיע להמונים ולצבור כוח פוליטי, ואין סיבה לפסול אותם בגלל זה.

    אין מה לעשות, עוד לא הצליחו להגשים את מדינת הפילוסופים האפלטונית, וכבר אמר מי שאמר שלא יחדל המון מקרב הארץ.

    1. אני לא מדבר על הצגת הרעיונות באופן קליל וקליט. אין לי בעיה עם קופירייטינג, ולא ביקשתי מאמרים בפילוסופיה. אני מדבר על חוסר דיון ברעיונות והתמקדות בהשמצות ובהתייחסות אישית ירודה בלבד. זה משהו אחר לגמרי.
      מעבר לזה, אני חולק על הערכתך לגבי הציבור. כשידברו על רעיונות אני מניח שרובם ככולם יבינו. אנשים לא כל כך מטומטמים כמו שאתה מציג אותם. כשלוקחים את כולם למישור הנמוך כולם משחקים ומדשדשים באותה ביצה ירודה.
      לכן משנה לא זזה ממקומה.

      אגב, אתמול קיבלתי לראשונה סמ"ס של 'זהות', בתוך אוקיינוס הזבל שאני מקבל מכולם בשבועות האחרונים. וראה זה פלא, היחיד מכל מאות הסמ"סים שקיבלתי שכלל בתוכו אפשרות להסרה היה זה של 'זהות'. רוב האחרים אפילו לא מאפשרים להגדיר אותם כדואר זבל (מה שבעצמו כנראה לא עוזר). נווה מדבר, כבר אמרנו?…

  24. אני מקווה שאתה צודק ואני מתנשא לשווא, אבל נראה לי שיש יסוד לפסימיות.
    מערכת בחירות לא הייתה הופכת לתוכנית ריאליטי, כהגדרתך, אם לא היה ביקוש ציבורי לסגנון הזה..

    1. שוב לקחת את דבריי רחוק מדיי. לא אמרתי שאין דרישה ציבורית. מה שאמרתי הוא שאין הכרח שזה יהיה השיח. כלומר אין הכרח להיכנע לדרישה הציבורית הזאת. טענתי שהציבור יבין גם אם ידברו אליו כמו בני אדם. אם הוא יאהב זאת או לא, זה דיון אחר. אגב, לדעתי גם כאן התשובה היא כן. שאלת הרייטינג לא מייצגת את שאלת ההשפעה. גם אם הציבור אוהב מלחמות לודרים זה לא אומר שבזכות זה הוא גם יחליט להצביע ללודרים השונים לפי הצלחתם בזירה. אני לא משוכנע שהרייטינג משקף את מידת ההשפעה, והרי מה שחשוב הוא ההשפעה ולא הרייטינג.
      כך למשל אם פעם אחת כל מפלגה תציג את עמדתה בצורה סדורה בכמה מערכות של חמש דקות, די בכך. לאחר מכן ניתן לשים את זה באתר המפלגה וכל דכפין יוכל לראות או להאזין. זה הכל. לא צריך להמשיך ולפטם את מוחו (או בעצם את חלציו) של הציבור כל הזמן בטיזרים שונים. אחרי שעשית את זה, אפשר לחזור לשיגרה ולשדר תכניות שפונות לחלק האינטלקטואלי שלנו, כמו האח הגדול או טבח נולד למשל.

  25. ודרך אגב הליכוד לא צריך מצע כי הם בשלטון כל כך הרבה שנים שכולם יודעים שמה שיש זה מה שהם יקבלו (קצת כמו מפא"י בזמנו).

    1. יש להם מצע. קוראים לו סטטוס קוו. מה שהיה, הוא שיהיה. הם מנהלים את המדינה אבל בלי תוכניות לשינוי. זה מה שהם מוכרים וזה מה שהציבור קונה.

      (במידה רבה, הדבר נכון גם לחרדים ולסמוטריץ')

  26. לא הבנתי מה הסיבוך הגדול כאן עם הצו הקטגורי.
    במקרה דנן, ההוראה הכללית הנצרכת היא 'להצביע-למי-שחיזוקו-יביא-לדעת-המצביע-ברכה-לעם-ישראל'.
    אתה חושב שזו, כרגע, זהות, ואחר חושב שזה הליכוד או בל"ד. הצו הקטגורי נדרש רק כדי לחייב את עצם ההשתתפות במשחק. אין חובה שהוא יחול על כל פרט מפרטי המעשה.

    כמובן שכל זה הוא רק שעשוע אינטלקטואלי. אף אחד לא פועל באמת לפי הצו הקטגורי (אף שאנחנו נעזרים בו לעיתים).

    1. כבר כתבתי למעלה אם יש מי שנהנה לכתוב מחדש את מה שאני כתבתי במילותיו שלו, יבושם לו. אני שמח בשמחתו. 🙂

  27. מה זה למעלה?
    בפוסט רמזת לפלפול עמוק כלשהו. אני לא רואה כאן בכלל שאלה. בערך כמו לומר שאי אפשר להציל פצוע בהסתמך על הצו הקטגורי, כי אני לא רוצה שכולם ישימו לפצועים חוסם עורקים: לפעמים צריך הנשמה, לפעמים מים קרים וכו'.

    1. למעלה זה באחת התגובות. בפוסט עצמו כתבתי את כל מה שכתבת כאן (ולא רמזתי לכלום). דוק ותשכח.

  28. דקתי בתגובותיך פעמיים ולא אישתכח בידי.
    בפוסט אכן נראה שכיוונת לאותו עניין, אבל הגדרת את זה כפלפול.
    אין כאן שום פלפול, וה'קושיא' יכולה להישאל על כל יישום של הצו הקטגורי. תמיד יש פרטים משתנים.

  29. בהנחה שהבנתי אותך נכון תוכל להסביר בקצרה למה אתה בעד לגליזציה של מריחואנה? (על אך שמדובר בנודא שולי..)

    1. אני לא בעד וגם לא נגד. אין לי עמדה מגובשת כי איני מכיר את הנושא. עקרונית יש מקום לאסור משהו אם מחירו לחברה בעייתי ואם האיסור אכן מועיל (כלומר לא סתם מייקר את הסם בלי להפכו לנגיש פחות).

  30. אז אתה בעצם לוקח סיכון בתקווה שהלגליזציה של הקנאביס לא תפגע בחברה? יש מי שמתריע מפני סכנות קטסטרופליות שהלגליזציה תביא ומדובר בנושא שעל בטוח זהות יקדמו.

    1. בלי להכיר את פרטי הנושא, איני רואה שום סכנה קטסטרופלית. ואם זו סכנה קטסטרופלית אז כדי להעביר זאת דרושים 61 חברי כנסת, ולא די ב-4 של זהות. חדל לך מן האפוקליפסות.

  31. לא ראיתי במאמר של אלפר מאומה שסותר קפיטליזם. וכי קפיטליסט אמור לסגוד לכל מה שאמריקה עושה? וורן באפט שאומר אותו דבר גם הוא סוציאליסט? אלפר מבקר מדיניות אמריקאית בנושא מסוים. איני רואה קשר לקפיטליזם.
    לגבי המאמר של פרסיקו, ההתחלה שלו ממש מופרכת (פייגלין לא מדבר על תיאולוגיה אלא על זהות יהודית לאומית. בפרט פרסיקו צריך ליטול קורה מבין עיניו בענייני תיאולוגיה). בהמשך יש כמה דברי טעם, וגם בהם יש לדון. בניגוד לדבריו, במצע של זהות כתוב בכמה מקומות שלא תהיה התנהלות על פי ההלכה לפחות במישור הפרטי, וגם לא תמיד במישור הציבורי.
    לגבי רישום הנישואין, פרסיקו צודק לגמרי לדעתי. הצעתם בעניין זה היא רשלנית, וכמובן לא תוכל להיות ישימה. מה שצריך הוא רק תיקון קטן מאד: אחרי הנישואין הפרטיים שכל אחד יערוך כהבנתו, יצטרך להיות רישום שקוף (כלומר שכולם יידעו כיצד כל זוג נישא), ורישום של המדינה בבימ"ש או בעירייה, שתכיר בנישואין השונים לגווניהם ברובד המשפטי.

    1. דווקא ברובד המשפטי אין בעיה, בני זוג מסדירים באופן משפטי את ענייניהם כרצונם לפני החתונה, לא צריך שירשמו כנשואין וממילא המדינה מחילה את משפט הנישואין. במודל הזה מה יקרה אם אינם מעוניינים בכל ההסדרים המשפטיים שהמדינה עושה, ולכן אולי עדיף שבני הזוג יחליטו בעצמם לפני החתונה איזה יחס משפטי הם מעוניינים שיהיה ביניהם.
      הבעיה היא רק כלפי חו"ל כפי שציין פרסיקו, ולכן כן כדאי שאיפשהו יהיה רישום לנשואין.

  32. קיבלתי כעת מבני פוסט של נתנאל אייזדורפר מהפייסבוק:

    לקנאביס תופעת לוואי אחת שטרם נחקרה: היכולת לגרום לאנשים שלא להבין עברית.
    לו מעשני קנאביס היו מבינים עברית, היו יודעים ש"זהות" איננה מפלגת חירות ליברלית, אלא מפלגה דתית שתיקח את כספי המסים שלהם למימון דת, סקטורים ושגעונות של אנשים פרטיים.

    טוענים שלא? אתם שקרנים. קראתי את 312 העמודים של מצע "זהות" המקורי ואת 252 העמודים בגרסה המעודכנת. מצביע "זהות" הממוצע איננו משכיל וליברל כדברי פייגלין, אלא אדם שתומך במימון דת על ידי המדינה בהיקף שלא נראה כמותו בישראל, מעוניין במלחמת עולם שלישית, ובאופן כללי אוהב שמספרים לו שקרים.

    הוכחות? בבקשה, עם הפניות מדויקות:

    אין במצע שום כוונה להפריד את הדת מהמדינה. פייגלין משקר אם הוא טוען שכן. לא מוצע לבטל את המשרד לשירותי דת אלא להפוך אותו לאגף (עמ' 30). אם יש אגף שירותי דת ממשלתי- *בהגדרה* אין הפרדת דת מהמדינה, אלא מימון שירותי דת באמצעות כספי משלם המסים.

    במדינת ה"חירות", המוסדות הממלכתיים יהיו כפופים להלכה (עמ' 70), דבר שאפילו המפד"ל ויהדות התורה לא דרשו. המשמעות היא שבית חולים ממשלתי לא יוכל לבצע ניתוח לשינוי מין. מי שיטען שבתי החולים יופרטו – שיזכור שעד להפרטה הם וחברת החשמל ייסגרו בשבת (עמ' 70). ראשת ממשלה אשה? הרמב"ם פסק שאסור למנות נשים לתפקידים בכירים. גוף ממשלתי נוסע להשתלמות מקצועית באילת? סליחה, חוף מעורב. פייגלין ניסה לטעון שמדובר רק בשבת וכשרות כמו היום, אלא שבמצע במפורש מופיע אחרת – "המשפט, מוסר הלחימה, מדיניות החוץ, מדיניות הפנים, קיבוץ הגלויות והגיור, היחס לארץ ישראל… הם הזירה שבה צריכה להתבטא באמת יהדותה של המדינה" (עמ' 68).

    מוסדות כפופים לדת מצריכים אכיפה. לכן כספי המסים שלכם יממנו מערכת בתי דין שיפסקו על פי המשפט העברי, ללא כפיפות לחוק המדינה (עמ' 77, 80). במדינת חירות ליברלית, הסכמה וולנטרית לבית דין דתי אין פירושה מימון ציבורי של בתי דין דתיים על סמכויות האכיפה והשיטור הנלוות לכך. אולי באיראן וסעודיה.

    עוד קצת דת: "תחומים עירוניים מובהקים כמו עירוב, נהלים לשמירת השבת על ידי גופי העירייה, שנת השמיטה וכן הלאה – יופקדו על ידי העירייה בידי בית הדין" (עמ' 98). הרבני, כמובן. הבנתם? עיריות יעבירו מסמכויותיהן הקיימות לגוף דתי בהגדרה.

    כספי המסים שלכם, יממנו גם לומדי תורה:
    "אין הבדל מהותי בין המימון הניתן למוסדות תורה לבין המימון הניתן למוסדות אקדמיים בתחומי הרוח… זהות טוענת שמימון ממשלתי של מדעי הרוח בישראל מצדיק את מימונן של הישיבות, ולהיפך" (עמ' 86)
    הטמטום בולט לעין. אוניברסיטאות אינן מתוקצבות כדי ש*המונים* ילמדו *כל החיים*. מרצים נמדדים בפרסום מחקרים ובאיכותם, סטודנטים עובדים במקביל ללימודי התואר – אברכים לא. בוגרי לימודי אמנות, ספרות, היסטוריה או מוסיקה עובדים במוזיאונים, הוצאות ספרים, תיאטרון, או הפקת מופעים – כולם עסקים פרטיים שבנויים על הכנסה ממכירות – אברכים לא. אברכים הם צרכני משאבים שלא מסוגלים לייצר מקורות הכנסה מהידע שרכשו.

    אבל כשתרבות חביבה על מר פייגלין כמו לימוד תורה – יימצאו הפליק פלאקים המחשבתיים שיאפשרו את מימונה מכספי משלם המסים.
    אתם תממנו מכיסכם גם את מצוות השמיטה. כדי שחקלאים פרטיים יקיימו מצווה דתית, המדינה תשקיע כסף ומשאבים לעזור להם (עמ' 91).

    במדינת ה"חירות" יתווסף גוף עם סמכויות חקיקה חוץ מהעירייה והממשלה – הקהילה. (עמ' 33-35). איך חירות וצמצום הממשל מסתדר עם גוף נוסף בעל סמכויות חקיקה וכפייה? לפייגלין פתרונים.

    עוד מנפלאות מדינת ה"חירות": מימון ציבורי של חינוך מכחיש שואה וציונות.

    שיטת הואוצ'רים בהגדרה איננה הפרטה,אלא עדיין חינוך במימון כספי המסים. ומי לפי "זהות" זכאי למימון הזה?

    בית ספר שלא מלמד היסטוריה ואזרחות (עמ' 45). בית ספר ערבי לא ילמד על השואה וילמד שחיילי צה"ל רוצחים? תפדל. בית ספר דתי לא ילמד על בן גוריון החילוני? זורם. בית ספר אולטרא דתי יסרב ללמד על הציונות ועל נשים? יקבלו מימון של 100%. כיום חרדים בלי ליב"ה מקבלים רק 55% תקצוב. אצל פייגלין המדינה לא תתערב בתכנים מלבד לימודי עברית, מתמטיקה ואנגלית, שגם הם יצומצמו (עמ' 45). עידוד בורות נוסף יהיה צמצום חוק חינוך חובה עד כתה י' בלבד (עמ' 46). אולי לכן אמר פייגלין ש"אין מישהו שמגשים את חלומותיו של הציבור החרדי יותר ממפלגת זהות, במובן של להוציא את המדינה מחיי האזרח, גם את החינוך שלנו…" (ראיון ל"כל הזמן", 7.3.2019 ).

    אתם גם תממנו הורה שייתן חינוך ביתי לילדיו, ללא פיקוח על התכנים (עמ' 47). כן כן – מפלגת ה"חירות" רוצה לקחת כסף מהכיס שלכם ולתת אותו למי שילמד בבית את ילדיו מה שבא לו, נניח, שכדור הארץ שטוח ושהומואים "מפוררים את הצבא" (פייגלין, מקור ראשון, 14.8.2009).

    ואיפה עוד במדינת ה"חירות" הממשלה תשקיע את כספי המסים שלכם?
    ביהודה ושומרון (עמ' 134-136, עמ' 191). אזור יו"ש הוא היחיד שזוכה לתכנית מפורטת שכוללת מימון ממשלתי של תשתיות עתק, ותיעדוף ממשלתי של הרכבת לאריאל (עמ' 135).

    כשזה מגיע לרכבת בגוש דן – קצת פחות: פייגלין מזלזל קשות באינטלגנציה של בוחריו. הדברים כל כך מביכים שהחלטתי להביא אותם ככתבם וכלשונם:

    "האם מעבר לרכבים פרטיים יגרום לגוש דן להפוך לפקק אחד גדול? במטרופולין קנזס סיטי יש כמעט 2.5 מיליון תושבים (כמה עשרות אחוזים יותר מאשר בגוש דן). מחד, בקנזס סיטי רכבת כבדה עוברת רק פעם ביום בכל כיוון והרכבת הקלה היתה בבעלות פרטית, וכשהפכה בשנת 1957 ללא רווחית – היא נסגרה. מאידך, כמות הכבישים לתושב גבוהה שם משמעותית מערים אחרות. בקנזס סיטי היחס בין סך אורך הכבישים לגודל האוכלוסיה גדול פי 3.15 מאשר בלוס אנג'לס. באופן לא מפתיע בקנזס סיטי אין כמעט פקקים ולוס אנג'לס פקוקה ביותר. את המדיניות שפתרה את בעיות התשתית בקנזס סיטי ניתן ליישם גם אצלנו" .(עמ' 128)

    ועכשיו לעובדות:

    2.5 מיליון תושבים אינם "עשרות אחוזים יותר" מ-3.8 מיליון התושבים של גוש דן. שטחו של מטרופולין קנזס סיטי הוא כ-21,940 קמ"ר לעומת 1,500 קמ"ר בגוש דן. צפיפות האוכלוסין במטרופולין קנזס סיטי היא 109 איש לקמ"ר, לעומת 2533 איש לקמ"ר בגוש דן. שטחה של העיר קנזס סיטי הוא 826 קמ"ר, לעומת 52 קמ"ר בתל אביב. צפיפות האוכלוסיה בעיר קנזס סיטי היא 591 איש לקמ"ר, לעומת 8,536 איש לקמ"ר בתל אביב.

    אין אפשרות טכנית למלא את גוש דן בכבישים כמו בקנזס סיטי, ואין מטרופולין בסדר גודל וצפיפות כאלו בעולם שיתפקד טוב בלי מערכת הסעת המונים. העובדה הזו לא מפריעה לפייגלין לטעון ש"רכבות הן אמצעי תחבורה אנכרוניסטי" (עמ' 128), כי יאללה רכב פרטי כמו באמריקה. באריאל, כזכור, מאחורי הקו הירוק – רכבת היא "בעדיפות ברורה" (עמ' 135).

    החיבה לאי דיוק בעובדות תוך כדי זעקת "כמו באמריקה" חוזרת שוב ושוב. על כל בעיה מובאת דוגמא סלקטיבית מארה"ב, גם כשהפתרון לא ישים למציאות הישראלית. כל הדוגמאות ביחס לתחבורה מובאות רק מארה"ב, יחד עם שקרים עובדתיים כגון שרכבים בעלי מנוע בעירה פנימי לא מזהמים את האוויר (עמ' 129). לימודי נהיגה, אגב, נועדו לחזק את הקשר המשפחתי (עמ' 48). אין שאלה של מקצועיות המורה. נו, כמו באמריקה.

    ואי אפשר בלי התכנית המדינית:

    סיפוח מלא של יהודה ושומרון, מתן תושבות ולא אזרחות לפלשתינים, פתרון שעבד נהדר בירושלים. אם הפלשתינים ימשיכו לקיים את הרשות הפלשתינית– נהרוג אותם, נגרש אותם (עמ' 179-180), ואז נגרום להם להגר (עמ' 181). רדיקלי יותר מסמוטריץ' ובנט. לא ייתכן שהפלשתינאים יתנגדו בצורה אלימה ויפגינו למען קבלת אזרחות. גיאו-פוליטקה זה לחלשים, אנחנו בחזון משיחי.

    אחרי הסיפוח, נגרש את הוואקף מהר הבית (עמ' 193), קרי נבטל את הסכם השלום עם ירדן. גם נהרוג את ממשלת איראן כי "כבר בתקופת התנ"ך אבותינו הצליחו לחסל מנהיגי אויב" (עמ' 168-9). רוסיה? סין? האו"ם? תסבוכת בינלאומית? מלחמת עולם שלישית קטנה על פייגלין. לדידו גם ארה"ב תמיד מתיישרת לימין ישראל (עמ' 184). מבצע קדש וועידת מדריד? לעובדות אסור להפריע לחזון.

    אפשר להמשיך עוד ועוד, כי יש בין עשרות למאות דוגמאות כאלו. נניח הבוז של פייגלין למונח "ישראלי" (עמ' 177) – כלומר לכם, לישראלים. אצלו יש רק "יהודי". על שאר הציטוטים שלו מהשנים האחרונות שאינם במצע, כמו "יש להקים את הרשות לקידום המשפחה הטבעית בישראל" (ועדת החינוך של הכנסת, 16.6.2014) ויתרתי.

    בשורה התחתונה –
    "זהות" היא מפלגה אולטרא דתית, שמבססת את המצע שלה על אינספור ציטוטים ממקורות דתיים (עמ' 19, 28, 42, 68, 77, 78, 79, 80, 82, 106, 137, 167, 168, 178, 189, 190, 191, 193, עוד עשרות עד מאות ציטוטים עקיפים).

    פייגלין איננו "הוגה וליברל" אלא דתי רדיקלי מפיץ בורות. "זהות" איננה מפלגה ליברלית או מפלגת חירות, אלא מפלגה דתית עם מדיניות חוץ משיחית, שרוצה "כמו באמריקה", בזה אינטלקטואלית לבוחריה, ושואפת לקחת את כספי המסים שלכם כדי לממן את גחמותיה.

    1. טוב, ארוך למדיי אבל מספיק מרגיז כדי שאגיב בפירוט מה.

      על פניו נראה ממש מוחץ. הכותב עשה עבודה ועבר על המצע ומבקר אותו עניינית לפרטיו. אבל אחרי הקריאה זה ממש לא המצב.
      בהקדמתו הכותב מבטיח לכולנו שהוא יראה לנו באותות ובמופתים שמצע ‘זהות’ כולו חושך קלריקלי במסווה של חופש ליברלי. הוא מגבה את דבריו בכך שהוא מצהיר כי קרא את המצע לפרטיו (ואחרים לא יודעים לקרוא), ואף מפנה לעמודים ספציפיים במצע. אלא שזו מדיניות דמגוגית ידועה, כמו אלו שמסתמכים על עובדות סטטיסטיות לא רלוונטיות או על פרשנויות מגמתיות/כושלות לעובדות הללו. הסתמכות כזאת על עובדות אינה אלא כלי דמגוגי נוסף (כדי להרשים את הקורא כשבפועל אין גיבוי לטענות).

      המסד התיאורטי
      לפני כניסה לפרטי טענותיו, אקדים ואתאר את המסד של המצע הזה. התיאור הזה עצמו עוד לפני הכניסה לפרטים מפרק את רוב הטענות של הכותב:
      א. הכלל שעומד ביסוד המצע של ‘זהות’ הוא חופש ליברלי שכולל בתוכו זהות לאומית יהודית (מה שרבים רואים בו סתירה, שלא בצדק).
      ב. מכאן מסקנה: המישור הלאומי (שאמור להיות רזה להפליא) מתנהל באופן “יהודי”, וכל השאר הוא עניין פרטי.
      ג. עוד יש לקחת בחשבון, שבניגוד להנחתו של הכותב אין משמעות למושג יהודי אלא ההלכה. כל השאר הוא בובע מעשה’ס ריק מתוכן. ראו על כך בדבריי כאן:
      https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9C-%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%A0%D7%95-%D7%95%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%9C/
      אגב, זה שורש ה”בוז”, כלשון הכותב (בסוף דבריו), שרוחש פייגלין למונח ישראלי ומעדיף עליו יהודי. אכן נכון, ובדיוק לזה הכוונה. העובדה שממציאים יהדות אלטרנטיבית היא משחק מילים ריק מתוכן. המונח ‘מדינה יהודית’ לא יכול להיות מנותק מההלכה. מי שלא מעוניין בזה, שיוותר עליו.
      ד. מכאן עולה באופן טבעי המסקנה הבאה: מה שמתנהל ציבורית קורה על פי ההלכה (כי זו יהדותה של המדינה). אבל המגמה היא שכמעט מאומה מעבר להכרחי ולא יתנהל ציבורית, ולכן המשמעות הדתית המעשית של המדיניות הזאת היא די רזה.
      רק אעיר שאני אישית לא בהכרח מסכים למסד התיאורטי הזה, אבל אני מתאר כאן את המצע והמדיניות של ‘זהות’ ובוחן אותם לשיטתם. כעת נעבור ונראה מה מכל טענותיו של הכותב מצביע על בעייתיות או סתירה במשנה זו.

      פרטי הטענות
      טענתו העיקרית מופיעה במשפט הפתיחה: אין שום כוונה להפריד דת מהמדינה. כאמור, הסברתי שההפרדה היא במשמעות שהציבור מתנהל הלכתית, אבל לפרטים זה כמעט לא נוגע. בואו נראה כיצד זה מתורגם לטענותיו הספציפיות:
      א. הוא כותב שהמוסדות הממלכתיים יהיו כפופים להלכה (מה שאפילו המפד”ל והחרדים כיום לא דורשים, כלשון הכותב). אכן נכון. אבל התחומים שמנוהלים על ידי מוסדות ממלכתיים הם זניחים. אפילו לא רישום נישואין כמו היום (שבזה מצע ‘זהות’ מבוקר על ידי פרסיקו בכיוון מנוגד קוטבית). הרבנות מנוטרלת מכל סמכויותיה והופכת לגוף רגולטורי כמו המפקח על הבנקים. אין אכיפה על כשרות ולא נישואין ולא שום דבר דתי. אז מה הבעיה שיהיה רגולטור שיאפשר לאנשים לסמוך על תעודות כשרות שהן אכן מבטאות כשרות? וכי בבנקים ובביטוח זה בסדר ובכשרות לא?
      ב. הוא כותב שאפילו בתי חולים לא יכולו לבצע ניתוח לשינוי המין. שקר. הרי בתי החולים אינם מוסדות ממלכתיים.
      ג. הרמב”ם פוסק שנשים לא יוכלו למלא תפקיד ציבורי. מעניין שבזהות עצמה יש מועמדות נשים. אז אולי ‘זהות’ לא בהכרח מפרשת את היהדות כמו הרמב”ם במאה ה-12? אולי הקלריקליות שלהם אינה אלא במוחו של הכותב?
      ד. הוא כותב שכספי המסים של כולנו יממנו בתי דין שפוסקים על פי ההלכה. הוא רק שכח לציין שבמצע מופיע שיהיו מערכות משפט שונות מקבילות בתלות בהחלטות המתדיינים (לפי המודל של דרשות הר”ן). כלומר במקום הכפייה החילונית שהייתה עד עכשיו שלא אפשרה לאזרחים שרצו דין תורה להיזקק לו וכפתה על כולם משפט חילוני (ואמות מידה ערכיות חילוניות לפי זהותם של רוב השופטים, בעיקר בבג”ץ), כעת יהיה חופש ליברלי וכל האופציות על השולחן. איני נכנס לצורת היישום (כי זה מודל מורכב, וספק בעיניי אם הוא ישים), אלא רק לעצם העיקרון והאם הוא סותר ליברליות.
      ה. הוא כותב שתחומים עירוניים ינוהלו על פי ההלכה. אכן נכון, כחלק מהתנהלות הציבור. אלא שהתחומים הללו צרים ביותר בהתאם לתפיסה הליברלית. ראו בהקדמה שלי.
      ו. אין הבדל במימון בין לומדי תורה לבין סטודנטים ומרצים למדעי הרוח. הכותב מסביר בלגלוג שהמצע מתעלם מזה שלימוד התורה פתוח לכל אחד שרוצה בלי סינון. גם אם יש כאן רשלנות או קיצור בניסוח, ברור ש’זהות’ לא דוגלת במימון המוני לכל דיכפין. להיפך, הם הרי דוגלים באי מימון כללי, לא אוניברסיטאות ולא ישיבות. לכן המצע שלהם מדבר על מודל שבו כל עוד יש מימון הוא שוויוני (וכמובן גם בישיבות הוא לא יינתן לכולם), וכשיפריטו הכל לא יממנו לא את אלו ולא את אלו. הכותב כמובן היה מעדיף כפייה חילונית כמו היום, כאשר מממנים במשכורות עתק אנשי סגל וסטודנטים במדעי הרוח (במספר נמוך יותר, אבל המימון פר אדם גבוה הרבה יותר) ללא תועלת ממשית שונה מזו שמתקבלת מהישיבות. צריך לזכור שהתמיכה לחרדים במצב כלכלי קשה יורדת במודל הקפיטליסטי של ‘זהות’. לכן יש לקחת בחשבון בהשוואה הזאת רק את המימון לישיבות הגבוהות והכוללים (משיעור ב, גיל 18 ומעלה). בלי תמיכה סוציאלית ובלי מימון לגיל בי”ס. לא בדקתי, אבל אני די בטוח שהמימון לאוניברסיטאות גבוה עשרות מונים לעומת הרכיב הזה. ראו עוד בסעיף הבא. צריך לזכור
      ז. הכותב עומד על כך שלפי ‘זהות’ יממנו כל מיני וסוגי חינוך, גם אלו שבלי ציונות ובלי למודי ליבה וכו’. אבל כדאי לזכור שבמדינה קפיטליסטית-ליברלית אין תמיכה באנשים שלא קיבלו הכשרה מקצועית. לכן אם חרדים רוצים ללמד את ילדיהם תורה בלי לתת להם הכשרה מקצועית הם יישאו בתוצאות, אבל נכון שחובה על המדינה לאפשר להם זאת ולא לכפות עליהם משהו נגד אמונתם. המצע לגמרי קוהרנטי ואין בו שום סתירה לליברליזם ושום עידוד לקלריקליות חשוכה. להיפך זהו חופש בטהרתו (מופרז לטעמי האישי). הכותב שיוצא נגד שיטת השוברים בעצם מעדיף כמובן כפייה חילונית כמקובל היום. שיטת השוברים היא שוויונית במובהק וממש לא נותנת יתרון לחינוך חרדי. להיפך, זה שיפור משמעותי לעומת הנהוג כיום שאנחנו מממנים גם את ההחלטות של החרדים לא להכשיר את ילדיהם וגם נושאים במקומם בתוצאות.
      ח. בסוף דבריו הוא מדבר על מאות ציטוטים ממקורות דתיים שמופיעים במצע. מה זה מוכיח? שהמקור למדינה יהודית לקוח ממקורות יהודיים. לא מתבקש? זה לא מוכיח מאומה לגבי התכנים, שרי גם הישראליות שהיא היהדות החדשה נסמכת על אותם מקורות, אלא שלוקחת מהם רק את מה שמתאים לטעמם האוניברסלי. גם פייגלין עושה זאת, אבל לו אסור כי הוא חשוך.
      ט. מעבר לזה יש קטע נרחב ובו ערעור על נתונים בהשוואה התעבורתית בין גוש דן לקנזס סיטי. לא בדקתי, אבל גם אם זה נכון, אז הפתרון התעבורתי שלהם לגוש דן לא ישים. אז מה?
      י. לאחר מכן הכותב מתמקד בהתקוממות נגד הכיוון הימני של ‘זהות’. השקעה בשטחים, סיפוח, טרנספר מרצון, ואקף וכו’. אלו נושאים שלא קשורים לתכנית החברתית ואינם מענייני כאן. זו ביקורת משמאל לימין ולא מליברליזם על קלריקליזם. כבר הזכרתי את מרכיב הזהות הלאומית שמתווסף אצלם לחופש הליברטריאני.
      יא. מעבר לזה יש מאות דפי מצע שהכותב כנראה לא מצא בהם נקודות תורפה משמעותיות. אז אם בנקודות הכי מוחצות שהוא מצא אלו הביקורות שעלו, מצבנו טוב משחשבתי.

      סיכום
      דומני שהפוסט הזה מוכיח פחות או יותר את כל מה שכתבתי בטור שלי. הרעיונות של ‘זהות’ אכן קצת פשטניים ולא מגובשים, ולגבי רבים מהם יש ספק אם הם ישימים, ובוודאי דורשים תיקון, עידון והתאמה. אבל בשביל זה צריך דיון שיישמעו בו הקולות מכל הכיוונים. לכן טענתי בו בזמן שגם אם לא מסכימים לרעיונותיהם חשוב שהם יישמעו כדי שיתעורר דיון רעיוני ולא רק אישי ומשמיץ (הריאליטי). כאשר יתעורר דיון הרעיונות הללו ילובנו ויותאמו למציאות ואולי נרוויח כמה שיפורים משמעותיים (תרומתם של אלו שאינם אנשי אידיאולוגיה, כפי שכתבתי).
      עובדה היא שדווקא ‘זהות’ מעוררת דיון מפורט על פרטי מצעה, ואילו מפלגות אחרות שגדולות ממנה פי עשר לא מעוררות שום דיון כזה. מדוע? מפני שאין להן מצע ואי אפשר לנהל דיון על “אין מצע” של מפלגה. ‘זהות’ שמה על השולחן רעיונות ומאפשרת בכך דיון, וזה יתרונה העיקרי. כעת אם הכותב או כל אחד אחר חושב שהם טיפשיים, לא ישימים, או חשוכים, שיעלה את טיעוניו (רצוי ביושר ובלי דמגוגיה), ויתנהל דיון. זה עצמו רווח גדול לעומת המצב כיום ולעומת שאר המפלגות. הדיון שהכותב ניהל, על אך מגמתיותו והערבובים שבו, הוא הוכחה נוספת לנחיצות שיישמע קולה של ‘זהות’ מול כל הרפש מסביב.

  33. "לגבי ביבי, כפי שרמזתי למעלה לדעתי אסור לתת לו להיות ראש ממשלה, בלי קשר לשאלה האם הוא יימצא אשם או לא. מכיון שזה חוזר כאן, אסביר מעט יותר. נדמה לי שיש כמה סיבות טובות לזה:
    1. לכל הדעות הוא נהנתן ורודף בצע, גם אם לא מושחת. בעיניי זו דמות בעייתית לניהול עניינינו.
    2. יש גורמים בעייתיים שמשפיעים על התנהלותו (שרה ויאיר, שלא לדבר על אינטרסנטים שונים מחבריו).
    3. הוא כבר יותר מדיי זמן שם. לא טוב שרה”מ מרגיש בעל בית על כיסאו.
    4. אני מצפה שהוא יהיה עסוק בענייניו המשפטיים ובהגנה עליהם, ולכן לא יהיה לו פנאי מנטלי ומעשי לניהול המדינה כראוי.
    5. שיקוליו בעניינים שונים עלולים להיות מוטים לרעה בגלל ענייניו האישיים. ויש נגיעות רבות להחלטות שהוא יצטרך לקבל (ע”ע התנתקות ואריק שרון, לפחות ברמת מראית העין).
    6. ובסוף בסוף, השתכנעתי שיש לפחות סיכוי סביר שהוא אשם לפחות בחלק מהדברים. העסק נראה מסריח מהשורש ובחזית רחבה. אבל כאמור לא צריך להגיע לזה כדי למנוע ממנו את התפקיד.

    מכל האמור לעיל, לדעתי פשוט אסור שהוא יהיה רה”מ (עם כל התענוג שאחוש כשכל העיתונאים והסלבס מהשמאל יאכלו את הכובע. זה הבונוס החיובי שיהיה לצעד הגרוע הזה – ע”ע טראמפ). לגופו של עניין, אני מעדיף בהרבה את לפיד וגנץ בלי קשר להשקפותיהם (או היעדרן). והניסיון יגיע עם הזמן (לא צופה חורבנות גדולים מדיי. בלי אפוקליפסות. עברנו את פרעה נעבור גם את זה."

    ממש הרגזת אותי.
    1. נהנתנות היא לא הגדרה קטגורית. גם אתה נהנתן ביחס לאנשים רבים. זו התעסקות ברכילות לא רלוונטית.
    2. זו ממש רכילות עלובה. הבנתי שגם אשתך טיפוס בעייתי ומשפיעה עליך לרעה, אז, זה אומר שתפוטר מהכולל בבר אילן?
    3. הזמן לא קובע אלא התפקוד, תפטר מנכ"ל מוצלח אחרי עשר שנים רק כי עבר הרבה זמן?!
    4. טענה מכוערת ופלישה לפרטיות. תן לבנאדם לנהל את ענייניו הפרטיים לפי שיקול דעתו. היית רוצה שתלמידה בבר אילן תגיש נגדך תלונה ובזמן הבירור המשפטי יגידו לך להתפטר כדי לעסוק במשפט?
    5. ראה 4, חבל שאינך מבין את מהות חזקת החפות.
    6. מה זה "חלק מהדברים"? תיקי 1000 ו 2000 קטנוניים ותיק 4000 לא משכנע ותקדימי. ושוב, חזקת החפות.
    נשבית בשיח המסית נגד ראש הממשלה.
    עדיף שתתרכז בלוגיקה כי בהערכת המציאות אתה כנראה קל לבלבול…

    1. אל תרגזי לודאית.
      הרב מנסה לעורר פרובוקציה/להיות איפכא מסתברא/למשוך תשומת לב/להפגין התנשאות על אנשים גדולים כדי להגדיל עצמו.
      בלילה לפני השינה הוא מודה לקב"ה שראש הממשלה שלו הוא נתניהו ולא עב"מ אחר..

    2. לודאית, תודה על התובנות המעמיקות והאנלוגיות המבריקות, ובעיקר על ההמלצה בסוף. אשקול אותה בכובד ראש.
      ותודה גם לך לוי על הדיאגנוזה ועל ההיכרות המעמיקה עמי ועם הליכותיי בקודש פנימה. עד עתה לא הכרתי את עצמי כדבעי, וברוך תהיה על שהארת את עיניי.
      תבורכו שניכם ממקור הברכות.

    3. אמנם הסגנון של לודאית בוטה, אבל לדעתי יש ממש בדבריה. גם כשאני קראתי את הסיבות שלך, ממש לא השתכנעתי שהמסקנה מהן צריכה להיות הקביעה הנחרצת: "אסור לתת לו להיות ראש ממשלה".
      כפי שהיא כתבה, חלק מהסיבות מבוססות על רכילות וכלל לא מוכחות (כשברור שכל דבר קטן שקורה בבית ראש הממשלה מועצם פי 60), וחלקן הן סיבות אמיתיות, אבל לא מספיק משמעותיות בשביל קביעה נחרצת כזו. כלומר, גם אם התפקוד שלו ייפגע, וגם אם הוא יתעסק בעניינים אישיים או מאינטרסים אישיים, עדיין זה ראש ממשלה מוכח עם יכולות מוכחות. לא נראה שהוא הולך לכיוון של שרון, או של התיאוריות סביבו, כך שגם קיצוניות בכיוון הזה אין. יש אנשים שהייתי מעדיף על פניו, אך בוודאי שלא "אסור" שהוא יהיה ראש הממשלה.

      כל כך לא השתכנעתי מהגרימה בין הסיבות למסקנה, שאני תוהה אם פספסתי משהו.

    4. מה שהיא כתבה מופרך לחלוטין, וכשהוא נכתב בנחרצות כה רבה זה הופך לנלעג עוד יותר. לכן לא מצאתי לנכון לענות.
      אגב, העניין כלל אינו הבוטות (כידוע אין לי שום בעיה עם בוטות) אלא התוכן המופרך. אני עונה כאן על כל מיני שאלות מכל מיני סוגים, כולל בוטות הרבה יותר. אבל יש שאלות ואנלוגיות שהן כל כך מופרכות שאינן שוות תגובה. מי שלא מבין את זה לבד כנראה גם לא יבין גם את התשובות שלי.

      מה שאתה מכנה בטעות "שמועות ורכילות", מגובה במסמכים והכרעות של יועץ משפטי, ובעדויות מכלי ראשון של הרבה מאד אנשים שהיו קרובים אליו ביותר. אין דבר יותר מבוסס מכל זה.
      מעבר לזה, "שמועות" כאלה (ידיעות עיתונאיות) הן הבסיס לגיבוש עמדה שלנו על מועמדים, אחרת לא תוכל להחליט ולהצביע (יש לך מקור לא עיתונאי לדעת משהו על מישהו?). לכן זו טענת הבל. אדם צריך לגבש עמדה לאור מה שידוע לו, והדברים עליו ידועים דיים, ולדעתי די בהם לא רק כדי לגבש עמדה פוליטית אלא אפילו עמדה אישית. יש עדויות רבות מספור של אנשים שהיו קרובים אליו מאד, והתעלמות מהן היא היתממות. על לימוד זכות, ראה למשל בדבריי כאן (ממפרשי המשנה באבות):
      https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%90%D7%9D/
      אגב, רבים אמרו דברים דומים על "השמועות המרושעות" על אריק שרון שלא יגרמו לו לפעול באופן לא אינטרסנטי. גם הוא היה איש עתיר זכויות ויכולות, וגם לא עמדה חזקת החפות. מזה בדיוק קיבלנו את השחיתויות וההתנתקות, שלדעת רבים יצאה בדיוק משם (בלי לחוות דעה עליה כשלעצמה).
      כאמור, אין דרך אחרת לגבש עמדה לגבי ראש ממשלה. יתר על כן, כשאני לא מצביע לו איני דן אותו לשם עונש אלא כדי לבחון האם הוא הכי מתאים. לא להצביע תמיד מבוסס על הערכות לא מבוססות, ואין בכך ולו בדל איסור וחוסר הגינות. האמירות הללו פשוט מופרכות. יישום חזקות חפות וטיעוני לשון הרע על שאלת הצבעה לראש ממשלה זו איוולת וחוסר הבנה.

      לגבי ההערכות שלך שזה לא מפריע לתפקוד, אני חולק עליך לגמרי. אף אחד אינו סופרמן, וגם ביבי לא (לפחות יש שמועות מרושעות שהוא לא כזה).

      יתר על כן, לדעתי הניפוח ופעולה על סמך שמועות לא מבוססות הוא דווקא מצידו לגבי יריביו. ההבדלים העצומים כביכול ביכולות בינו לבין מתנגדיו מבוססים על שמועות לא מבוססות שמציגות מצג שווא כאילו רק הוא יכול. חוצמזה, בית הקברות מלא באנשים שאין להם תחליף. לכן אדם עם כל כך הרבה מרעות מהותיות צריך ללכת הביתה, ומהר. ואין צורך לפחד מהאלטרנטיבות. זה מה שהוא מנסה וגם מצליח לייצר עם הפייק שטויות שלו, שכבר מזמן הפסקתי לקנות. ולא, אני ממש לא מחסידיו של אף אחד ממתנגדיו.

      אז אכן, אם אתה באמת חושב שאפשר להצביע לאישיות כה בעייתית דמוכח, לדעתי בהחלט פספסת משהו. אבל ייתכן שאינך מסכים, וגם זה בסדר. כתבתי את דעתי, ואיני מצליח לראות כיצד אפשר להתווכח, אבל אולי האשמה בי.

    5. יסלח לי הרב.אבל הוא טועה.מאוד.מאוד.

      1.ביחס לרכילויות המרושעות,נער הייתי גם עודני ובכל ימי חלדי תמיד ראיתי שאנשים שהאשימו אחרים באישיות בעייתית,ודוק "אישיות בעייתית" – ולא מעשים ספציפיים,גם להם הייתה אישיות כזאת ע"פ קני המידה שלהם עצמם.לכן כל השמועות הללו ממקור ראשון לא שוות יותר מדיי.לכל אחד יש אג'נדה ומנסה למשוך את ראש הממשלה לכיוון שלו (והוא מן הסתם מנסה לצאת בסדר עם כולם) וכשזה לא מצליח לו אז הוא מאוכזב ויוצאות "שמועות".שוב אני לא יודע שזה לא נכון אבל אני כן יודע ששאר המועמדים בוודאי לא טובים ממנו.כל הדיון הזה הוא סתם צדקנות יתרה.בקיצור זה הכל קשקושים.בטח בכל הסיפורים של שרה ויאיר שזה כבר ילדותי ברמות.(לא יאמן כמה אנשי השמאל רגישים לדיבורים .הם מתפרקים מכל התבטאות נחרצת נגדם.נראה שבשביל לנצח אותם בדיון לא צריך תוכן אלא פשוט לצעוק חזק יותר מהם או לחילופין לא לדבר איתם בכלל).רוב המוחלט של בני האדם (חוץ מאנשים קדושים מחד ועבריינים כבדים מאידך) הם רעים וטובים באותה מידה.כל ההבדלים ביניהם זה רק עניין של אינטליגנציה וזהו.בקיצור הרב נסחף פה אחרי משבי הרוח העיתונאיים

      2.ביחס לידיעות עיתונאיות דברי הרב לא רלוונטייםבמה שקשור לפוליטיקה בכלל ולביבי ביתר שאת.הרב הוא זה פה שתמים (ולכן גם מזיק).אני לא יודע אם הרב יודע מה זה "מסגור" אבל זה אומר שיש פה מערכה (אני לא יודע ממתי.ייתכן אפילו מקום המדינה) חסרת גבולות נגד הימין וביבי בראשו.זה אומר שקרים.לא חזיתיים כמובן.עליהם ניתן לתבוע בבית משפט, אלא השמטות של פרטים קטנים שמשנות את התמונה כולה או מעוותים פרטים אחרים (לפעמים ניסוח של אותה מילה בצורה שונה.כמו כן הם קובעים את מסגרת הדיון.כלומר,הם יתחילו בדיונים פוליטיים שיניחו למשל (באופן מובלע) שביבי שקרן ולך תתווכח איתם.זה הרי כתוב בעיתון (ולך תוכיח שאין לך אחות).כלומר יום אחד הם מחליטים שהוא שקרן.הם כותבים את זה בעיתון בתור דבר מוגמר ויוצרים מציאות תודעתית חדשה ("עיצוב דעת קהל".זה ממש נלמד בלימודי עיתונאות).הרי אמרנו שהוא כזה אז זו המציאות.חוץ מזה זו משאלת ליבם והרי ידוע שמשאלת ליבם של השמאל היא המציאות.והרב נסחף אחריהם כפתי כאילו מדובר בבני אדם הגונים או לחילופין מחוברים למציאות באיזשהוא אופן (המציאות היא המלצה בלבד בשבילהם) .למעשה עד עד שיצא "ישראל היום" ואפשר היה לבצע השוואת גרסאות לאותן ידיעות לא באמת יכולת לדעת מהי התמונה הגדולה.רק על הדבר הזה אסור לתת לעיתונות לנצח.לפעמים הדבר הנכון הוא לעשות דווקא (כלומר זה לא דווקא אלא לא להיכנע ולעשות מה שהצד השני של מכתיב עד שתתנתק ממנו ומהשפעתו).ראה ערך מינוי דייני צוהר שהיה צריך להתבצע ביתר שאת מהרגע שהחרדים החליטו לבכתיב לציונות הדתית מי יהיו דייניה.

      3.ביחס למשפטים ומסמכים של היעמ"ש.למעשה הוא באמת האדם היחיד בכל המערכת הזאת שלא חשוד בהטייה פוליטית אבל הוא משפטן שחולה במשפטת ( לא שמרן) וגם חלק מהחונטה המשפטית אם כי לא השמאלנית.הפניתי את הרב לוויכוח הזוי שלו עם איילת שקד ביחס לסמכויות היועצים המשפטיים.אז במובן הזה הוא גם "מוטה".וגם הוא בכלל התחיל את הסיפור רק אחרי הפגנות מול הבית שלו.אני הייתי רוצה לראות איך העתונות והשמאל היו מגיבים להפגנות מול בית של שופט.תחשוב באיזה לחצים הוא נמצא בשביל להאשים את ביבי ע"י סביבתו הקרובה (אבל יש לו אצלי עדיין חזקת יושר.אני רק רוצה לתת לרב את הרקע המתאים) ושוב,הדיון הוא על נפח הסיפור ולא על עצם העובדות.קראתי כתבה שברגע שהוגש הכתב אישום עורכי הדין שלו מאוד שמחו כי מבחינתם כתב האישום רזה מאוד

      3.מבחינת השמאל ביבי תמיד אשם גם אם הוא זכאי.הם פשוט לא יכולים להיות חלק מהמחליטים בנושא,לפחות עד שיורשע בבתי המשפט וכיום (אחרי בן ארי) אני חושב שגם על זה תהיה כוכבית גדולה.אפשר לדון את ביבי רק בבית משפט של מדינת הימין (אם הייתה כזאת)

      4.והערה קטנה : אינני דן את הרב לכף חובה וגם אינני אוהב להיות פרנואיד אבל נדמה לי שיש צדק בדבריו של לוי על האיפכא מסתברא של הרב (שגם לי יש) וזה מקור הביקורת שלי על כך שהרב צריך להתבגר.אני באמת לא אוהב להגרר לדיון פסיכולוגי אבל כיוון שהרב נגרר לדיון על האישיות של ביבי הרי שהוא חשף את עצמו לאותו סוג של דיון.עם כל הכבוד, יש בדבריו של הרב עירוב של קצת פרובוקציה וקצת מציאת חן בעיני חבריו הפסודו אינטלקטואלים,בשיחות הסלון שיש לו איתם (זה דמיון כזה שיש לי בראש ואני צוחק עליו אבל זו הפשטה שנועדה להעביר מסר גם אם לא התרחשה במציאות).באמת הרב חשב להצביע למרץ ? באמת ? באמת ?!!.אם זו לא פרובוקציה אני לא יודע מה זה.אני יודע שהרב אנרכיסט אבל יש גבול לכל דבר.הרב כתב ספרים שלמים על השקר והסתירות שנמצאים אצל "מאורי הדור" שמובילים את אנשיה ונדמה לו שאלו אנשים ישרים ? ראה ערך הסיפור של הרב מידן עם אנשי אמנת כינרת (רות גביזון ושות' שהוא התאכזב שהם לא עומדים באמות המידה של עצמם.והוא באמת היה תמים).ולא ,זה שהרב רצה להקיא לא עושה עליי רושם .זה נסיון שקוף למצוא חן (או לא להדחות ע"י הקוראים) בעיני הקוראים.או שלא יקיא או שלא יצביע כלל.הרב היה צריך באמת לראות סרטונים שמצביעים על כך שאין לאנשיה אינטלינציה ? מרץ לא השתנתה מהימים שאני מכיר אותה (תקופת שולמית אלוני ויוסי שריד) בקיצור צריך לפעמים להתבונן בתוך עצמך.לא משנה אם זו פסיכולוגיה.מודעות עצמית לא תמיד מזיקה.

  34. ניסיתי ללמד עליך זכות אבל נראה שלודאית צודקת ובאמת איבדת קשר למציאות בעניין הזה.
    אתה לא מבין איזה כוחות אדירים פועלים כדי להשחיר ולהפיל את נתניהו על ידי השפעה על אנשים תמימים כמוך?!
    תעבור אחד אחד על ראשי הממשלה שהיו פה והנזקים שהשאירו אחריהם ותשווה לנתניהו ואחר כך תבקש יפה סליחה מהקוראים ומראש ממשלתך על הרפש שאתה בולע ואחר כך מקיא עליו.

  35. 1. לדעתי הגישה שלך לנושא המצע לא נכונה. מכיון שמדובר בבחירת מפלגה, ולא בבחירת ה"זהות" שלך, מה שחשוב כאן הוא לא המצע, מקיף ורציני ככל שיהיה אלא סדר העדיפויות של המפלגה. להבנתי, כל מפלגה מצליחה לקדם מספר מצומצם של רעיונות שהם הכי חשובים לה, ולמה שבמקום נמוך בסדר העדיפיות גם אם מופיע במצע- אין משמעות. ההמון, שאתה מזלזל בו לא טועה, שהם מזהים את זהות עם קנביס (וקצת שוק חופשי)- הנושא הזה במקום גבוה בסדר העדיפיות שלהם. וכאן ההמון צודק ואתה טועה.
    2. בהקשר של זהות התנאי הראשון שלהם הוא הקנביס, והמקום השני הוא צמצום רגולציה בנושאים כלכלים= תיק האוצר. שוברים בחינוך, הפרדת דת ומדינה, סיפוח ועוד 300 עמודים ישארו בגדר הצהרה (חלק לא ישים, ולחלק יש יותר מדי התנגדות) . לכן אם סדר העדיפויות שלך זהה לשל לזהות- עיסוק בסמים וכסף אז אולי כדאי שתצביע להם אבל אם בעיינך יותר חשוב למשל, להפריד דת ומדינה/ שינוי במע' המשפט,/ התישבות ביו"ש/ סיום הכיבוש , תצביע למפלגות שסדר העדיפויות שלהן שונה.
    הזהות האמתית שלך היא לא ההצהרות והמצע שלך אלא סדר העדיפיות שלך…

    1. כפי שכתבתי, אני לא בוחר בזהות כדי שישנו משהו מעשי (סיכוי זניח לכל מפלגה בגודל כזה) אלא כדי לשפר את השיח ולעורר מחשבות רעננות. תוכן המצע פחות חשוב מעצם קיומו.

  36. בס"ד כ"ו באד"ש ע"ט

    אם מעוניינים בפייגלין בשל השילוב בין קפיטליזם כלכלי ל'ימין' מדיני – הרי יש את בנימין נתניהו ו'הליכוד' שזו מדיניותם, והם, יחיסית ללחץ הפנימי והבינלאומי, עומדים בכך בהצלחה לא מבוטלת. לא רק שדוחים את הלחצים התמידיים לנסיגות, אלא מצליחים לקיים יחסי חוץ טובים ושגשוג כלכלי. אז למה להביא מי שאין לו נסיון?

    אם מעוניינים בהפרדת הדת מהמדינה – את זה מציעים לפיד, מרץ וכיו"ב. האם מצביעי 'זהות' מעוניינים במשק שבו השבת חול, שבו אדם דתי או מסורתי או סתם מי שרוצה לבלות את השבת עם משפחתו – יתקשה מאד במציאת עבודה? האם רוצים מצב כמו באמריקה שרק עשירים יכולים להעניק לילדיהם חינוך דתי או מסורתי?

    בקיצור: 'למלל רברבן' ולהושיע את העולם בהבל פה – קל מאד. הרבה יותר קשה לפעול לקיומה של התיישבות ושל מערכת חינוך מפוארת. כאן צריך עשייה מתמדת ללא 'קולות וברקים', ובזה כוחה של הציונות הדתית.

    זכורני שאחרי הגירוש מגוש קטיף, מצאתי ב'אנציקלופדיה של הציונות הדתית' ערך על ר' משה זלמן פייגלין, שהיה פעיל ביהדות התורנית באוסטרליה. בין השאר, הוזכר שם שפעל לשיקום פליטי השואה ע"י התיישבות חקלאית. שלחתי את החומר לנכדו משה פייגלין נ"י ולא נעניתי.

    מי שלקח על עצמו לממש את חזונו של פייגלין הסבא, לבנות מחדש את עולם התורה והחקלאות שחרב, ולשקם את מתיישביו בהתיישבות חדשה בחולות 'חלוצה', היה דווקא הרב רפי פרץ. וכל מן דין סמוכו לן…

    בברכה, ש"צ לוינגר

    1. לרבי ומחמל נפשי הגרשצל
      כתר שוב חוזר על אותן טענות לעוסות
      משה זלמן חוזר אומר שלא תבא הלגליזציה על חשבון ארץ ישראל או חלוקת ירושלים המפולגת
      ולגבי הליגילזציה נתניהו ישמח לתת לתת לו אותה בשביל שימור שלטונו
      לגבי המצע הכלכלי נתניהו תומך בדרכו של הרמ"זפ
      וישמח, לתת לו להוציא את הערמונים מבין הלהבות.
      לעומת בנימין גנץ, איש טוב בפני עצמו שכרת ברית עם השטן הסוציאליסטי
      כך שכל קול לרמז פייגלין יסייע לנתניהו לבצע את המדיניות הליבירטריאנית בלא לחשוש מאימת הוועדים שתכה בפייגלין

    2. בס"ד ב' בניסן ע"ט

      למש"ב – שלום רב,

      טוב שהטענות כנגד פייגלין על סיכון גוש הימין נשמעו שוב ושוב, עד שהוא עצמו נסוג מדבריו הראשונים שאינו שולל הליכה עם השמאל. השאלה היא אם אין לחוש למי שמעלה סלקא-דעתא כזאת, ואת"ל שיש להעמידו על חזקתו כלוחם ותיק ואמיץ על שלימות הארץ, עדיין יש לחוש משותפיו מה יכריעו 'ליום פקודה'. וצ"ע. אני עכ"פ אעדיף את מי שיש לו 'קבלות' על עשיה שקטה למען התורה, החינוך והארץ – טבא הוא וטבא לליהווי 🙂

      בברכה, שמשון טביא לוינגר

      )

    3. ראשיכל החדשותמדיניות ופוליטיקהמשה פייגלין: "מותר לשמוח שזה התפוצץ בביירות ולא בת"א"

      משה פייגלין: "מותר לשמוח שזה התפוצץ בביירות ולא בת"א"
      חבר הכנסת לשעבר פייגלין: "אם זה אנחנו, ואני מקווה שזה אנחנו, אז אנחנו צריכים להיות גאים בכך, ולייצר מאזן אימה".

      תגיות: משה פייגלין לבנון ביירות 103FM
      103FM , ט"ו באב תש"פ 05/08/20 09:50
      שיתוף

      חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין נשאל ברדיו 103FM על הפוסט שפרסם, ובו הביע שמחה על הפיצוץ הגדול שאירע בלבנון.

      "אם זה אנחנו, ואני מקווה שזה אנחנו, אז אנחנו צריכים להיות גאים בכך, ולייצר מאזן אימה. בכך שאנחנו מתחמקים מלהגיד שזה אנחנו – אנו מעמידים את עצמנו בצד האפל של המוסריות", אמר פייגלין.

      לדבריו, "לכולנו מותר לשמוח על כך שזה התפוצץ בנמל ביירות ולא בתל אביב".

      הפוסט המלא של פייגלין:

      "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים"

      משנה זו של רבן גמליאל קיבלה אתמול משמעות אקטואלית…

      לכבוד "חג האהבה", קיבלנו "מופע פירוטכניקה מרהיב" בנמל בירות.

      אתם לא באמת מאמינים שזה היה איזה מחסן מבולגן של דלקים – כן…? אתם מבינים שהגיהינום הזה היה אמור ליפול עלינו בתוך גשם של טילים?!

      יש לי מעט ניסיון עם חומרי נפץ. הפיצוץ הגדול ביותר שנטלתי בו חלק היה של 2.5 טון ט.נ.ט.
      מה שראינו אתמול בנמל בירות היה הרבה יותר גדול. אפקט ההרס (בלי הקרינה) היה של מיני פצצה גרעינית.

      מעניין שכשאיינשטין פנה לרוזוולט והיסב את תשומת ליבו לאפשרות הפיסיקלית של ייצור פצצת אטום, הוא הסביר לו כי מדובר בפצצה שתהיה מסוגלת להשמיד לבדה נמל בינוני…

      עכשיו שימו לב, בעיקר בתמונות מכיוון הים, לוואקום האדיר במרכז הפיצוץ, ששאב לתוכו את מי הים והרים – פטריה דמויית פיצוץ גרעיני.

      כבר שנים שאני מתריע כי הנסיגה מלבנון והמאזן האסטרטגי החדש מול החיזבאללה ( "תודה" לארבע אמהות', "תודה" לשלי יחימוביץ', וכמובן "תודה מיוחדת לאהוד ברק), הכניסו את ישראל למאזן אימה שהוא שווה ערך לפצצה גרעינית בידי ארגון הטרור שעל גבולנו הצפוני.

      אז נכון שאת האפקט הנורא של הקרינה אין שם, אבל! זה מפוזר על ראשי נפץ מדוייקים של כ- 200,000 טילים שיודעים להגיע לכל נקודה אסטרטגית בישראל.

      אז תמשיכו לחגוג את הנסיגה מלבנון ואת הסיכון המטורף שאליו הכנסתם את ילדיכם וילדינו – נרטיב ה"חוכמה" הגדולה הזו, בוודאי מועיל יותר מאשר הכאה על חטא.

      אבל תעזבו… היום ט"ו באב הוא יום של שמחה – ותודה אמיתית וענקית לאל ולכל הגאונים והגיבורים באמת (!) שארגנו לנו את החגיגה הנפלאה הזו לכבוד יום האהבה.

      תיעוד: זירת הפיצוץ בביירות
      וידאו:REUTERS. תמונה:REUTERS/Mohamed Azakir
      מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו >

      איך לצחצח שיניים בפחות מ30 שניות
      uSmile Pro
      |
      Sponsored
      רוצים ללמוד אנגלית אבל אין לכם זמן? כך תכניסו את הלימוד לתוך סדר היום שלכם
      Speak
      |
      Sponsored
      הערב: כנס 'עת לאהוב' למציאת זוגיות
      מעל 2,000 רווקים ורווקות כבר נרשמו לכנס האינטרנטי הגדול של פרויקט 252 וערוץ 7 לכבוד ט"ו באב- שייצא הערב לדרך.
      ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד
      בעלי עסקים עם מחזור שנתי של 2 מיליון ₪ ויותר כך תגדילו את הסיכוי לקבל הלוואה בערבות המדינה
      Real Invest משתלם לדעת
      |
      Sponsored
      משקיעים בנכים: התוכנית החדשה שתסייע במציאת עבודה קרוב לבית
      Round-Table תעסוקה ורווחה
      |
      Sponsored
      למה כולם חוטפים את המכשיר דוחה היתושים הזה ב49$ מהמדפים?
      TopGadgetAdvisor
      |
      Sponsored
      פרופ' רוני גמזו לשרים: "אין הצדקה לסגר מלא"
      ממונה הקורונה אמר לשרים כי סגר צריך להיות האפשרות האחרונה בשל הפגיעה המשולבת באזרחים ובכלכלה.
      ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד
      "מערכת סליקה טובה חייבת להסתנכרן גם עם שאר תהליכי המכירה"
      רווחית
      |
      Sponsored

      כותרות היום
      תושבת לבנון משחזרת את הפיצוץ בביירות
      הערכה: פחת הסיכוי לנקמה של חיזבאללה
      בנימין נתניהו עובד עלינו בעיניים
      Sponsored Linksאולי יעניין אותך…
      מוכרים אונליין? כך תבחרו מערכת סליקה שתקל לכם את החיים
      רווחית
      השקעה שעשויה מפלדה: כך תשקיעו במרכז הלוגיסטי של תאגיד הפלדה טיסנקרופ
      Real Invest השקעות
      by Taboola
      מבצעים לגולשי ערוץ 7
      עוד מבצעים ◄
      מתכונים
      מאפינס שוקולד עם מרשמלו חרוך
      גלידת שוקולד ופטל

      שווה קריאה
      חי: כנס 'עת לאהוב' למציאת זוגיות
      רכישת דירה במחירי קורונה
      כח נשי במכון פוע"ה

      1. למגיב

        ומה הם פניני חכמתך ? מה הבעיה במה שכתב ? שהוא שמח שזה התפוצץ אצלם ולא אצלנו ? הוא מעריך שזה נועד לחומרי נפץ ( אמוניום חנקתי נועד בין היתר להכנת חומרי נפץ. ומשערים שהיה גם מחסן טילים ליד) גם אני שמח. צדקנים ( ואולי יש לומר טמבלים) כמוך הם בלתי נסבלים. שאלוהים יגאל אותנו ( אותי לפחות) מכם. פייגלין , חוץ מהשגעון שלו בעניין ביהמ"ק (שבאמת במהרה יבנה רק זה לא רלוונטי לפוליטיקה) הוא הבן אדם הכי נורמלי שיש פה . והייתי מצביע לו בפעם הבאה ( הצבעתי לימין החדש בזמנו. בנט נותן לופייט לא רע אבל אכזב בעניין מינוי הדיינים מהציונות הדתית)

        1. ובס"ד י"ו באב תש"פ

          לעמנואל – שלום רב,

          גשתי תשובות בדבר:

          א. גם אם אכן היה חומר הנפץ שהתפוצץ בבירות חלק ממאגר שיועד להשתמש נגדנו. האין מקום לצער על יותר ממאה הרוגים ואלפי פצועים שרובם, אם לא כולם, חפים מפשע?

          ב. למה צריך לקחת אחריות על הפיצוץ ובכך להזמין פעולות נקם של החיזבלה? ממשלת ישראל לא טוענת שהפיצוץ בוצע על ידה, ולמה צריך םייגלין להפריח השערות שתועלתן מפוקפקת ללא ידיעה מבוססת?

          בברכה, ט"צ [טמבל צדקן] הבלתי נסבל 🙂

  37. טיעון עם לוגיקה מעניינת: מי שרוצה הפרדת דת ממדינה יצביע מרץ. מי שרוצה התנחלות יצביע ליכוד (עאלק). השאלה מה יעשה מי שרוצה את שניהם?
    ולבסוף, את החזון הנ"ל של פייגלין קמא יממשו רפי פרץ ביחד עם בן גביר ומרזל. אשרינו מה טוב חלקנו. וגר זאב עם כבש.

    1. בס"ד כ"ו באד"ב ע"ו

      לרמד"א – שלום רב,

      במציאות הקיימת, ההכרעה היא בין גוש הימין לגוש השמאל, ובפועל העניינים כרוכים זה בזה. מי שמעוניין בארץ ישראל רוצה מדינה בעלת צביון יהודי יותר, בעוד מי שהערכים האוניברסליים-ליברליים אצלו עיקר – יעדיף ויתורים טריטוריאליים וישאף לפחות צביון יהודי יותר. ומי שהחינוך וההתיישבות חשובה לו – יעשה את החשבון.

      הצלחתו של גוש הימין, מן הסתם מעניינת את הסבתא של פייגלי נ"ין, וכמוה את כל מי שחשובה לו תורת ישראל וארץ ישראל. ומי שמוכן ללכת עם כל מי שיבטיח לו לגליזציה של החשיש – חוששני ממנו 🙂

      בברכה, ש"צ לוינגר

      לגבי עו"ד בן-גביר – לענ"ד עדיפה פעולתו בייצוג חשודים בבתי המשפט שבכך הוא מזכה אותם במשפט הוגן. את המאבק נגד ה'אקטיביזם השיפוטי' יעשו ביתר יעילות יריב לוין (מהליכוד) איילת שקד (מ'הימין החדש') ובצלאל סמוטריץ" (מ'איחוד מפלגות הימין').. ראויה לשבח יוזמתו של מרדכי בניטה בשם 'זזים ימינה', לחזק את ההצבעה למפלגות המחוייבות לחזק את גוש הימין.

    2. אשרי המאמין. מי שמעוניין בארץ ישראל שיפנה לקב"ה. חוץ ממנו, כולם יעשו אותו דבר (מה שהנסיבות מכתיבות).

      1. בס"ד א' בשבט פ"א

        ועכ"פ למי שמעוניין במנהיג ימני-לאומי, בעל יחס חם למסורת ישראל אך ללא כפיה, מנהיג התומך בשינוי מערכת המשפט ובכלכלה חופשית, איש ציבור מנוסה ורב פעלים אך נחשב לישר והגון – הרי יש לו את גדעון סער, שאולי יפתח לנו 'תקווה חדשה. ומה שלא הצליח משה-זלמן [פייגלין] אולי יצליח משה-גדעון [סער].

        רמד"א בעל האופי הנסער בוודאי ימצא עניין באדם ששמו 'סער', אך גם חובבי השקט ישמחו בסגניתו ד"ר יפעת ביטון 'שאשא', שאם הבוס שלה יסער יותן מדיי – היא תמתן אותו ותאמר 'שאשא' 🙂

        אני אישית מעדיף מפלגה שתייצג את הציונות הדתית ותאחד בכנפיה את הבית היהודי, האיחוד הלאומי, והחוט המשולש בנו ושקד ו/או בן-גביר, אך למי שחושב שאין צורך במפלגה דתית-לאומית ואינו סובל את בנימין נתניהו – הרי שגדעון סער נראה אלטרנטיבה ראויה.

        מה שנראה בבחירות הקרובות, הוא שכנראה נראה תהליך הפוך מבעבר. אנשי ימין שפנו 'משנאת ביבי למפלגות שמנהיגיהן נוטים לשמאל, כלפיד וגנץ – עתה יהיה תהליך הפוך, קולות ינדדו מהמרכז אל הימין, ויש לקוות שאחרי הבחירות יהיה 'גוש ימין גדול', אם בהנהגת נתניהו אם בהנהגת סער, ואם בהנהגה משותפת של שניהם.

        בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ל'

        1. בס"ד ראש חודש שבט תשפ"א

          למר שניצל"ר – שלום רב,

          בהתלהבותך לראות את גדעון משה סער כאלטרנטיבה ראוייה למשה פייגלין – שכחת לבדוק אם הוא הולך בדרכו גם בתחום התרת הקנאביס.

          מגיגוליי נתחוור לי שהן גדעו סער והן שותפתו יפעת שאשא-ביטון מתנגדים לליגאליזציה של הקנאביס. אולי בהיותו בעבר שר החינוך הוא מודע יותר לסיכון לבני הנוער במסר שמשדרת התרת הקנאביס.

          ראוי לשים לב לעובדה זו!

          בברכה, סמי ל'וואנג'ה

        2. מאידך, קיים גם החשש שסער ובנט, בלהיטותם להדיח את נתניהו – יעדיפו לכרות 'ברית אחים' עם לפיד ודומיו. והשאלה אם 'ברית אחים' כזו תיטיב עם עם ישראל, ארצו ותורתו?

          יש סברא חזקה לומר שעדיף שיהיה ייתרון ברור לנתניהו, כדי להניא את בנט וסער מ'סלקא דעתא' של 'ברית אחים' עם אנטי ימניים ואנטי דתיים.

          בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

          אגב, ביום הבחירות ימלאו לנפתלי בנט מ"ט שנים. לא נצרכה אלא לברכה שיתקיים בו 'בשנת היובל הזאת תשובו איש אל ביתו', והוא ישוב ויתאחד עם בית גידולו המקורי, הציונות הדתית.

          1. ושאלת השאלות: האם יהמתיימר להחליף את נתניהו וכל לעמוד בלחצים כבדים? הגיב:

            בס"ד ר"ח שבט פ"א

            ושאלת השאלות, כשדנים על מועמד הרוצה להחליף את נתניהו, היא מה עמידותו ללחצים:

            נתניהו הצליח לעמוד בלחציו של נשיא ארה"ב אובמה וגם בלחץ הכבד של רודפיו מבית, ולשניהם עמד כצור איתן. לא נכנע ולא גרר אותנו למהלכים של נסיגות מסוכנות, ולמרות הלחץ הצליח לחזק את מצבה הכלכלי והמדיני של מדינת ישראל.

            היש בין מתחריו, מי שנבחן והוכיח את עצמו בעמידה בלחצים כבדים, בלי להתכופף?

            בברכה, עקיבה יוסף הלוי רדצקי

            1. בס"ד י"א בניסן תשא"ף

              לפי התוצאות המסתמנות, הן בנט והן סער אינם מהווים תחליף ריאלי לנתניהו כראש הממשלה. יש להם עוד הרבה מה ללמוד ממנו. את 'חוט השדרה' המוצק ויכולת העמידה שלו בלחצים – קשה להחליף.

              עם זאת, ראויים הן בנט והן סער והן אנשי צוותם, לתפקידים בכירים בממשלת ימין. מדובר בשתי חבורות משובחות של אנשי ביצוע מנוסים ומעולים שיש להם מה להציע בעולם הפוליטי בתפקידים ממשלתיים בכירים.

              בבחירות האלה הוכח לראשונה שהציונות הדתית יכולה לצאת בשתי רשימות נפרדות שינחלו הצלחה, יותר ממה שיכלו להשיג בהליכה ביחד.

              ייתכן, שיש מקום לשתי רשימות שתייצגנה את הציבור הימני, מעין 'ליכוד א' בראשות נתניהו' ו'ליכוד ב" בראשות בנט וסער, ששתיהן יתחרו תחרות מבורכת על הקול הימני לאומי מסורתי, ידגישו כל אחת את הניואנס הייחודי שלה, וכך יגדילו את כוחו של הציבור הימני.

              בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

    3. בפיסקה 2, שורה 1:
      … מעניין את הסבתא של משה פייגלין נ"י, וכמוה…

    4. בס"ד י' בניסן ע"ט

      התועלת שהביא משה פייגלין היתה בגלגולו הקודם, כשייסד את 'מנהיגות יהודית' בליכוד. הוא סלל את הדרך לרבים שנכנסו ל'ליכוד' ולמוסדותיו כדי לפעול כחברים מן השורה כדי 'להשפיע מבפנים להמרצת הכוחות במפלגה הפועלים לחיזוק ההתיישבות, למדיניות בטחונית תקיפה יותר ולחיזוק דמותה היהודית של המדינה.

      מי שמכריז בקולי קולות שהוא בא לכבוש את הליכוד מבפנים ולתפוס את ההנהגה, מעורר אנטגוניזם של חברי הליכוד הותיקים. לעומת זאת, מי שבא בענווה, לחזק ולהמריץ ולא להשתלט, ומדבר אל עמיתיו 'בגובה העיניים' – דבריו נשמעים ומתקבלים'.

      בברכה, ש"צ לוינגר

  38. הרב לוינגר, עכשיו כשנגמרו הבחירות-נשמח לדעת מה ההבדל המהותי בין התפיסה המדינית-בטחונית של ביבי ומפלגתו- לבין התפיסה של גנץ ומפלגתו והאם יש בכלל הבדל שניתן להצביע עליו?…

    1. בס"ד י"א בניסן ע"ט

      ל'מצדרביעי' – שלום רב,

      על כוחו של נצניהו לעמוד בלחצים בינלאומיים בדרישה של 'שטחים תמורת כלום' – עמדתי בפיסקה הראשונה בתגובתי לעיל 'להושיע את העולם בהבל פה?. הוא מצהיר שעקרונית הוא מוכן ל'פתרון מדיני', אך רק כזה שבו תהיינה ערובות בטחוניות לשלום אמת.

      את ההבדל בין נתניהו לבין אנשי מפלגת העבודה (ערש גידולו של גנץ) ראינו כבר בקדנציה הראשונה שלו. בעוד שבשלתון 'העבודה' יכול היה הטרור להשתולל בלי שזה יפסיק את המשך הדיבורים על ויתורים נוספים – כשעלה נתניהו ב-96, הוא קיים מחד את מה שהתחייבו ממשלות קודמות לסגת חברון – אך הבהיר חד משמעית שללא שקט מטרור לא יהיע המשך לתהליך המדיני, וראה זה פלא: 'ותשקוט הארץ ארבע שנים' 🙂 עד שחזר השלטון למפלגת העבודה ואהוד ברק (לוחם מעוטר לא פחות מגנץ) רץ כמוכה בולמוס לויתורים מפליגים שרק עקשנותו של ערפאת הצילתנו מהם.

      אף בשמונה שנות הלחץ הכבד והעויינות שהפגין נשיא ארה"ב אובמה – עמד נתניהו כצור איתן, ולא רק שלא הגענו ל'בידוד מדיני' כתחזיות השחורות של השמאל, אלא הגענו לשגשוג כלכלי ומדיני ללא תקדים. האם גנץ יכול או רוצה לעמוד בלחצים שעמד בהם נתניהו?

      בברכה, ש"צ לוינגר

  39. מיכאל, אתה מיטיב להסביר את ההבדל בין חוקר פילוסופיה ובין פילוסוף, בין משורר ובין חוקר שירה. באותו האופן, מתקיים ההבדל בין האידאולוג ובין הפוליטיקאי. הפוליטיקאי אינו אידאולוג מקולקל או רדוד; מדובר בשני מקצועות שונים לגמרי.

    פייגלין הוא אידאולוג, לא פוליטיקאי. אם אתייחס ראשית כל לאמפיריקה, הרי שמספיק לבחון מה עשה בשנתיים שבהן כיהן כחבר כנסת: הכל מצוי ברשימות החקיקה של הכנסת, באתרה. התשובה היא: כלום ורבע (ולצידו ערימה של חוקים הזויים שלא היגעו אפילו לקריאה ראשונה). מספיק גם לבחון כיצד איבד באחת את מקור כוחו בליכוד, מהלך ששום פוליטיקאי רציני היה מרשה שיקרה.

    אבל אני רוצה לתת תשובה עקרונית. למה דומה ההבדל שבין אידאולוגיה ובין פוליטיקה? להבדל שבין ציור לאיפור. הציור מכוון ליצירת יופי לשם יופי, אסתטיקה טהורה, ואילו האיפור מכוון למצוות פרו ורבו. אילו המתאפרת היתה עוטה על עצמה את אותן כמויות צבע ובאותן שיטות קומפוזיציה כמו הציור, כל גבר היה סולד ממנה ומטרתה לא היתה מושגת.

    כזהו פייגלין, וכזהו כל מי שמתבלבל וחושב שהאיפורהוא ציור שיש לציירו יפה ומהודר ככל האפשר, קוהרנטי ושלם. לא הציור הוא המטרה, אלא פרו ורבו הוא המטרה. מי שבוחר בפייגלין או בכל אידאולוג תורן שמשנתו מפעמת את שכלו הלוגי וחושף אגב כך את תשוקתו לעולם שבו שולטת הפילוסופיה, בוחר בציור על פני איפור ודן את האשה (הפוליטיקה) לחיי נזירות.

    בברכה
    יהודה לביא

    1. א. לא הבנתי מה הקשר בין הצמד משורר-חוקר שירה (או פילוסוף-חוקר פילוסופיה) לצמד אידיאולוג-פוליטיקאי. הקשר הוא שיש הבדל בין שני הטיפוסים בלי שסוג ההבדל דומה? או שהקשר הוא שאידיאולוג ומשורר הוא חופשי מכל אילוץ מציאותי, ואילו פוליטיקאי וחוקר כפופים למה שלפניהם? (זה קצת רופף כי גם למשורר יש אילוצים למשל מה יוצר חוויות מסויימות אצל הקוראים. וגם אידיאולוג כמובן שוקל אילוצים כמו טבע האדם והבעיה הפיזית שהיבול מדונם אדמה בודד לא מספיק לכלכל את כל אוכלוסיית העולם ברווח)
      ב. הקשר בין אידיאולוג לפוליטיקאי הוא אולי דומה להבדל בין מדען למהנדס. אבל למה צריך לתת דוגמאות ומשלים והמחשות לדבר שכבר מובן מעצמו? אם הדוגמאות הן איפור שמיועד לשווק ולהעביר את התוכן אז מה מידת הציוריות בתגובה שלך?

    2. זוהי כמובן השוואה לא נכונה. או לא מוצלחת. ההבדל בין חוקר שירה למשורר או בין מוסיקולוג למוסיקאי או בין מרצה לפילוסופיה לפילוסוף הוא שהראשון " מדבר על" והשני " עושה את ". היחס הזה מתבטא ביחס לפוליטיקה ליחס שבין חוקר מהחוג למדעי המדינה ( נקרא לו פוליטיקולוג) לפוליטיקאי ( מדינאי). זה שרוב הפוליטיקאים הם אנשים מעשיים מדיי נובע מכך שלרובם אין בכלל אידאולוגיה – הם לא מאמינים בכלום – הם אינטרסנטים. אבל יש פוליטיקאים טובים שהיו בעלי אידאולוגיה – כמו בגין. היחס בין אידאולוגיה לפוליטיקה הוא כמו היחס בין פילוסוף לאיש מעשה או בין פיסיקאי למהנדס.

      1. עמנואל, זוהי דעתך ודעתי כמובן שונה ומנוסחת ומנומקת בהתאם לכך.
        נכון הוא שהדימוי העממי הרווח של הפוליטיקאי הוא, כפי שאכן ציינתי, של ״אידאולוג מקולקל או שטחי״, אבל זהו רק דימוי רווח ותו לא. אין לו קשר אמיתי לעולם התוכן של הפוליטיקה (אלא אם כן מתמקדים בפוליטיקאים הלא טובים והלא מוכשרים).

        תגובתי לד״ר מיכאל אברהם התבססה על מאמרו ביחס למתודה במחשבת ישראל שאותה כדאי לקרוא בעיון. החוקר אינו ״מדבר על״ – תפקידו רחב יותר ולכן שונה מההגדרה שלך.

        אינני יודע איזו אידאולוגיה היתה לבגין ועד כמה הוא היה פוליטיקאי טוב כשהגיע להיות ראש ממשלה. בכל מקרה מספיק לבחון מקרי מפתח בפוליטיקה כגון צ׳רצ׳יל, טראמפ, תאצ׳ר או נתניהו כדי לראות שמדובר באנשים שהיתה להם אידאולוגיה ברורה, מבוססת ומוכחת היסטורית ותרבותית, ושידעו לממש אותה פוליטית. לחלקם, כמו לנתניהו, ישנם ספרים וראיונות שפורשים את משנתם האידאולוגית עוד טרם הגיעו לעמדת כוח פוליטית. המימוש, למשל במקרה של נתניהו, הוא לא רק מדויק אלא מופלא, כמו למשל עמדתו לגבי האופן שבו צריך לבנות שלום, עמדה שביטא עוד בזמן הסכם אוסלו: להיות חזקים כלכלית וצבאית, ועמדת הכוח היא שתסנה שלום שתהיה בו הדדיות. את כל זה הגשים השנה, לאחר מסע פוליטי נחוש וסבלני שנמשך כ-26 שנה.

        לפייגלין ישנם שני חסרונות:

        א. האידאולוגיה שלו בחלקה הגדול נובעת ממוחו הקודח (או ממוחם של אחרים, חכמים בעיני עצמם) ממש כפי שהיתה האידאולוגיה של רוסו, הובס, ושביטויה במהפכה הצרפתית היה הרה אסון, או של מרקס, עוד הוגה ממוחו הקודח שמימוש האידאולוגיה שלו הוביל לרצח של מאות מיליונים (וזה עדיין נמשך). אדמונד ברק דיבר על זה בזמן אמת וחזה כיצד הרס המוסדות הפוליטיים במהפכה הצרפתית יובילו למרחץ דמים ולרודנות, עוד לפני תקופתו של רובספייר. אידאולוגיה שלא נשענת על הצטברות חוכמת העבר אלא מודדת עצמה לפי נה שנשמע ״נכון״ לשכלו של אדם, אינטיליגנטי ככל שיהיה, היא אידאולוגיה מסוכנת שתוביל לאסון. הלא זהו המסר של עשרת הדיברות ושל תורת ישראל בכללה. אדם אינטיליגנטי אינו יכול להיות רופא טוב מבלי ללמוד רפואה, וכך גם פוליטיקאי.

        ב. כפוליטיקאי כפי שציינתי הוא חדל אישים והדוגמאות שהבאתי בתגובתי הקודמת מדברות בעד עצמן.

        כדאי לציין שאת כל זה כתבתי בזמן אמת במרץ 2019, ואכן הזמן הוכיח שפייגלין למד לדעת מה הוא ומה הוא לא (לאחר שתרם, יחד עם שקד ובנט, להפלת הימין מהשלטון, שוב. נדמה שהימין הסהרורי לא לומד דבר ולא שוכח דבר: ב-1992 וב-1999 הם הפילו ממשלות ימין רק כדי להעניק לנו ממשלת שמאל ואת אוסלו והאינתיפאדה השניה ואלפי נרצחים יהודים. לא, הם לא לומדים. פעם זה פיגלין ופעם שקד-בנט, פעם מיכאל בן ארי ופעם ישראל אלדד, פעם מרזל – תמיד ישנו העקשן התורן שמחריב שלטון ימין בשמה של ה״אידאולוגיה״ שמאחוריה מסתתר נביא בעיני עצמו שבטוח שהוא יודע יותר טוב מהרוב מה נכון ומוכן לשרוף את מחסני התבואה כדי לכפות עצמו על הרוב.)

        התשוקה למוחלט בדמות אידאולוגיה כוללת שמושכת את הלב בעזרת להטוטים שנשמעים טוב לשכל היא הרת אסון. תמיד. לשם כך נכתב הדיבר השני: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמיים ממעל ואשר בארץ מתחת וגו׳״. אלו יצירי שכלך ודמיונותיך, כפי שניתן לפרש את דברי הרמב״ן, והחלפת המציאות ביצירי שכלך וסגידה להם – זו המשמעות של המושג אידאולוגיה, וזהו החטא של עבודה זרה. מרגע שהרעיונות הקלוקלים פושים, קובע הדיבר, האסון יתממש בתוך מקסימום ארבעה דורות.

        הנהיה אחרי אידאולוגיה שנשמעת נהדר ומציעה אוטופיה אינה אלא התענגות עצמית על שכלנו, כאילו העובדה ששכלנו המוגבל מבין פתאום ללא קושי את בעיות החברה כולן ונדמה לנו שפתרנו את כל תחלואי החברה בעזרת רטוריקה שנשמעת לנו ברורה לגמרי, כאילו כל הדורות הקודמים היו טפשים מטופשים ורק אנחנו מוכשרים לראות את האור – זו העבודה הזרה. מבחנן של אידאולוגיות כאלו הוא מבחן הפוליטיקה וכפי שאנחנו למדים מאז המהפכה הצרפתית (ואפשר למנות ניצנים כאלו גם מתקופת קרומוול) הן מובילות לאסון, למרחץ דמים ולהרס חברתי ולאומי.

        על משקל דבריו של אינשטיין: אם זה נשמע ממש טוב ופשוט, כנראה שזה לא קשור למציאות, ואם זה קשור למציאות, זה לא יהיה מובן גם אחרי שהים של למישה ובכל מקרה יהיה עמוס בקשיים ובסתירות.

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button