על חרדים וזמרים (טור 309)

בס”ד

בסוף השבוע שעבר שלחו לי כתבה ב-YNET שמסקרת הפגנה שנערכה בתל אביב כהזדהות עם עובדי תעשיית המוזיקה. הוא עורר בי כמה הרהורים, בעיקר לאור הטורים שכתבתי על התנהגות החרדים בקורונה (290, 292 ו-305). חשבתי לעצמי שזה בהחלט שווה טור משלים קצר ותמציתי. אז הרי לכם הפוגה קלה מהלחץ הלמדני של הטורים האחרונים.

הכתבה מתארת הופעה של כמה זמרים ידועים שמטרתה לכנס אנשים להפגנת הזדהות עם עובדי תעשיית המוזיקה בישראל. בתקופת הקורונה לא היו הופעות של זמרים, ולכן גם הזמרים וגם עובדי כוחות העזר שלהם נותרו ללא עבודה וללא פרנסה. לכן התכנסו שם כמה אלפי אנשים, לכאורה (או לא) כדי לתמוך בעובדי התעשייה.

הכתבה מתארת גם את הזלזול של הנוכחים בהוראות משרד הבריאות והמשטרה, אי שמירת מרחקים, מסכות וכו’. מה שמזכיר למדיי אירועים דומים של חרדים (תפילות, לוויות, לימוד בישיבות, הפגנות וכדומה), שאני בטוח שבעקבותיהם לפחות חלק מהנוכחים שם חשו תחושות קשות כלפי החרדים. זה משעשע במיוחד מפני שיש קווי דמיון לא מבוטלים בין שתי האוכלוסיות הללו. אז הרי לכם שמונה כאלה (בטח יש עוד):

א. בשני המקרים מדובר בציבור שמונהג על ידי אנשים כריזמטיים. לטובת הצד החרדי נאמר שהמנהיגות שם בהחלט נבררת דרך יכולות אינטלקטואליות, אבל מבחינת הקשר להכרת המציאות אין להכחיש שיש יתרון מה לזמרים של התל אביבים. כאן קשה לי להחליט את מי הייתי מעדיף.

ב. בשני ההקשרים המנהיגות מטיפה לצאן מרעיתה סיסמאות ריקות מתוכן, אם כי שוב הכף נוטה כאן בבירור לטובת החרדים. הזמרים מספרים לנו שתרבות (וכמובן בעיקר ההופעות שלהם) היא צורך קיומי, ושבלעדיה לא נהיה קיימים כאן, בדיוק כמו שהמנהיגות החרדית מספרת לנו שבלי לימוד התורה של החרדים, שעליהם כל העולם עומד, לא נהיה קיימים כאן.

כך למשל מספק לנו יוני פיינגולד, יו”ר איגוד האמרגנים, את חוות דעתו המקצועית והבלתי תלויה:

יוני פיינגולד, יו”ר איגוד האמרגנים, הדגיש את הצורך הבהול בחזרה לפעילות: “בלי האמנים לא קיימת תרבות במדינת ישראל. אנשים פועלים פה מתוך תחושת שליחות וחדוות עשייה. עכשיו כשהיד צריכה להיות מושטת לעזרה, ההנהגה מגמגמת, מהססת, משאירה תעשייה שלמה בעלטה גמורה. אנשים צריכים להתפרנס ומזל שיש פה אנשים שלוקחים אחריות על עצמם. המדינה צריכה למלא תפקיד. אנחנו אמורים לקבל תמיכה מירושלים ומהמדינה, כמו במדינה מתוקנת. תרבות זה מזון לנפש, זה החוסן הלאומי. חייבים לתת מענה לכל העוסקים שנמצאים עכשיו במצוקה כי בלי תרבות אין עתיד“.

חולדאי כראש עיריית תל אביב לא יכול להרשות לעצמו לעמוד בצד. גם הוא מחרה מחזיק:

“אני קורא מפה לממשלת ישראל – אל תשכחו את התרבות. אני פונה לשר התרבות החדש, אתגר רציני עומד בפניך. בואו נשלב ידיים, הזמן קצר והמלאכה מרובה. זה חיוני לקיומה של חברה דמוקרטית וחופשית“.

אין צורך לומר שגם בזה אני רואה יתרון משמעותי לצד החרדי, שכן התורה היא באמת בסיס משמעותי לקיומנו ולשרידותנו, בעוד שהזמרים, עם כל הכבוד להם, אינם אלא ממלאי שעות פנאי חביבים. אז שיפסיקו לעשות רעש יותר מהגובה שלהם. הזמירות הפתטיות שלהם ושל חבריהם על התרבות כצורך קיומי מעוררות בי גיחוך כל פעם מחדש. כך גם לגבי שחקני תיאטרון או שחקני ספורט. כל אחד מסביר לנו שבלעדיו, בלי הופעות של זמרים או בלי הצגות, העולם לא היה קיים, ושהוא צורך קיומי עבור כולנו, וזאת גם אם אנחנו עצמנו, בורים שכמונו, לא ממש מבינים זאת. לכן חייבים לממן אותם ולתחזק אותם, וכמובן שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

בואו נמשיך.

ג. מתברר שבשני ההקשרים תחושת הצורך הקיומי מצדיקה מעבר ברגל גסה על הוראות המשטרה ומשרד הבריאות. מי יכול לעמוד בפני צורך קיומי: אלו להתפלל במניין וללמוד תורה, והללו לשמוע את שלום חנוך ואביב גפן. לכן הללו וגם הללו מרשים לעצמם לרמוס ברגל גסה את ההוראות. כמו שאומרת לנו סתיו: “אי אפשר לצפות מאנשים לשמוע מוזיקה ולא לרקוד או להתקרב”. ממש הגיוני, לא? מעניין מה דעתה של סתיו על ציפייה מאנשים להתפלל בבית או לא ללוות את קרוביהם וחבריהם לבית עולמם? כפי שכבר אמרתי, גם בהיבט הזה ההשוואה נוטה קשות לטובת החרדים. שלא לדבר על כך שאצל החרדים אני מתרשם שלפחות אחרי ההתפכחות השמירה בהחלט קפדנית, מה שלא ממש נראה באותה הפגנה תל אביבית.

הלאה.

ד. בשני המקרים ישנו ניצול ציני של הסלביות למטרות אינטרסנטיות שונות. אצל החרדים משתמשים בהילה של גדולי הדור כדי לקדם אג’נדות ערכיות וכוחניות (וגם לפעמים מטרות ראויות), וכך גם אצל הזמרים, שם משתמשים בידוענים כדי לגייס אנשים למטרה שרירותית כלשהי. לא הבנתי מדוע לעובדי תעשיית המוזיקה מגיעה התייחסות שונה משאר עובדי המשק המובטלים ואלו שבחל”ת (האוכלוסיות המוחל”תות)?! קשה לא להיזכר בזמרים שהגיעו כדי לגייס את המוני בני הנוער בעצרת הידועה בכיכר מלכי העירייה (שבה נרצח רבין). שם, כמו בהרבה הקשרים אחרים, זמרים ושחקנים מסבירים לנו מה ראוי ולא ראוי לעשות מבחינה אתית ופוליטית, משל היו אלה אנשי ועדת האתיקה מטעם הקב”ה. גם בעניין הזה הכף נוטה לכיוון החרדי. רבנים לפחות אמונים על הכרעות אתיות והלכתיות, הן במיומנות והן בסמכות (לפחות ביחס לצאן מרעיתם), מה שאיני מצליח להבין אצל זמרים ושחקנים. מילא מועצת גדולי התורה של מרצ, בהנהגת עמוס עוז (לא יודע אם היום היא עוד קיימת), ניתן היה לומר שמדובר באנשים בעלי מעמד אתי כלשהו (לפחות בעיני צאן מרעיתם). אבל למה יכולת ווקלית או בימתית מכשירה אנשים במישור האתי והפוליטי-בטחוני? מוזר.

ה. בשני המקרים יש פנייה דמגוגית נגד השטנים המאיימים עלינו הקבוצה הנרדפת. הציונים והצבא (המדינע, אצל ר’ חיים קנייבסקי ונכדו) או מירי רגב והממשלה (אצל הזמרים). הצורך והאינטרס מקבלים דחיפה רצינית כשהם מוצגים כעמידה איתנה נגד כוחות החושך. האנטי כריסט שישמיד את העולם לולא אנחנו העומדים בפרץ בגבורה.

ו. בשני המקרים המנהיגות משתמשת באמירות פתטיות שפונות לרגש ומלטפות את צאן מרעיתם, במקום בנימוקים הגיוניים. התגלותם של גדולי הדור לעיני כל ישראל מכניסה את צאן מרעיתם לאקסטזה, ובדיוק כך עושות גם מילותיהם המלטפות של זמרי ישראל לצאן מרעיתם שלהם (“כמה מרגש לראות אתכם כאן”, “מרגש לראות את האלפים שהגיעו לפה. הייתה תקופה מאוד מוזרה ופסיכית, אבל באנו לכאן כדי לתמוך בחברינו ובצוותים הנפלאים שללא הם לא יודע איפה כולנו היינו”, נאום אביב גפן. גם בלי להיות שם אני בטוח שנאמר שם לא פעם המשפט התל אביבי בן האלמוות: “זה ממש לא מובן מאליו”). אין פלא שמתרגשים, הרי האנשים ארזו את עצמם למרות רצונם ועיסוקיהם ובאו לשמוע הופעה של מיטב זמרי ישראל. אז לא תעריכו אותם?!

ז. בשני המקרים מנצלים את רצונו של הציבור להתחכך במאורי הדור ולשמוע את פניניהם כדי לייצר מראית עין של הפגנה. כך למשל אומרים שניים מהמפגינים הזועמים: “לא מצאנו מה לעשות אז באנו לפארק עם עוד חברים. את הבירות הבאנו מחנות פה ליד, ולסיכום זה ערב מצויין”. טוב, שההוראות מקילות קצת עם מפגינים. בכל זאת, קצת כבוד לדמוקרטיה. אנשים באים לשמוע הופעה, ומסבירים להם שמאד מעריכים את מאמציהם לבוא להפגנה למען תעשיית המוזיקה. כיכר מלכי העירייה בהפגנת השלום של רבין, כבר אמרנו?

ח. בשני המקרים יש חמימות טבעית בהשתייכות להמון המונוכרומטי שאופף אותך. אנשים צריכים תחושת שייכות, ולכן חמים ונעים להם להצטופף בתוך קבוצה שנראית וחושבת כמוהם, ובפרט כשמסבירים להם שהם מצילים את העולם. גם לשמוע הופעה וגם לעשות בזה מעשה צופי של מסירות נפש. מה רע?!  אז למה לשמור על הוראות אנכרוניסטיות של משרד הבריאות והמשטרה?! אז מה אם המארגנים התחייבו ואפילו סומנו המקומות לעמידה במרחקים הנדרשים? בכל זאת, הדמוקרטיה שלנו בסכנה.

אין בדבריי אלו כדי לומר מאומה על הוראות משרד הבריאות, האם ראוי או לא ראוי לשמוע להן, והאם הן הגיוניות או לא. כמו כן, אין להסיק מכאן מאומה לגבי חיבתי לזמר עברי כזה או אחר (אני מאד מחבב כמה מהם) או לגבי יחסי לסרטים והצגות (כנ”ל). כמו כן אין להסיק מכאן שאני חוזר בי ולו ממילה מתוך מה שכתבתי על החרדים בטורים הנ”ל.

כאן אני עוסק רק בהשוואה מדעית בין שני הקשרים, שבאה לתמוך בתזה התלמודית הידועה: “סדנא דארעא חד הוא”. מי שרוצה להמשיך את זה לדוקטורט, הנה יש לכם כבר כותרת והצעת מחקר. מדעי החרטא קוראים לכם.

40 מחשבות על “על חרדים וזמרים (טור 309)”

  1. אין הבדל בין ההתנהגות היום יומית של החרדים והמשך השגרה בתחילת המשבר שרק צבר תאוצה לבין מחאה ספיציפית לראת סוף המשבר?
    אני לא מצדיק את זה אבל פה יש נטייה לתלאביבים..

  2. מו”ר ר’ מיכאל ,

    נדמה לי שהפעם האנלוגיה הלוגית שערכת שלך נתקלה במכשול מסויים.

    אין ספק ששבירת כללי הריחוק החברתי בעצרת המדוברת היא מגונה ביותר ואכן זכתה לגינוי במרבית כתבות הטלויזיה שסיקרו אותה (ואפילו תוך שימוש בטענה הנכונה שלך – שדין תל אביב הבוהמית צריך להיות כדין בניברק) .

    גם נכון שניתן להשוות בין הטענה ש”העולם לא יכול להתקיים ללא תורה ” לטענה שתרבות ואמנות היא רכיב משמעותי בכל חברה אנושית . יש הבדל קטן – והוא שנדמה ששירה /זמר /ריקוד וכו’ – קיימים ומשחקים תפקיד משמעותי בכלל החברה האנושית – החל מהשבטים האפריקאים ועד לכל ארצות העולם המערבי והמזרחי כאחד ואפילו עד ל… חברה החרדית (כליזמרים, ליצנים ,מספרי סיפורים וכו’ – היו ועודם חלק מהחברה הזו) . אמנם נדמה לי שהרמבם כנראה לא היה נלהב בלשון המעטה מפעילויות תרבותיות המבוססות על הדמיון כמו ספרות (תקן אותי אם אני טועה ) – אבל נדמה לי שהיו לא מעט גדולי ישראל (כמו למשל ר’ נחמן מברסלב והרב קוק ) – שחשבו קצת אחרת .

    ניתן גם להבחין , בין ההתנהלות המופקרת של חלקים מהנהגת החברה החרדית (כמובן רק חלקים וכנראה גם מיעוטם)בשיא של תקופת הסגר והדרישות הקשורות אליה – לבין עצרת המתרחשת אחרי ה”שחרור” כאשר כמעט כל המשק חזר לפעילות מלאה, החנויות והקניונים פתוחים ובהדרגה אפילו בתי הכנסת .

    כמו כן , מארגני העצרת טרחו וסימנו מקומות המרוחקים 2 מטר זה מזה .
    כלומר ה”ההנהגה” של הציבור הזה כן ניסתה לשמור על הכללים – והיו אלו דווקא ה”אזרחים” שהגיעו לעצרת כדי לשמוע מוזיקה (כאלו שאין להנהגה זו שום שליטה ) שהפרו את הוראותיה .

    אבל לא כאן הכשל הלוגי העיקרי . הטעות שלך היא במטרת העצרת :
    מטרתה של העצרת לא הייתה הדאגה לזמרים (ודרך אגב רב המופיעים – הם גם המשוררים והמלחינים של יצירותיהם -מה שמזכה אותם בקצת פחות זלזול – גם אם אתה עצמך אינך חסיד של אמנויות אלו).

    הם יצאו בקריאה , הכי אנושית – יהודית שאפשר (ואני יודע שאתה כמוני לא אוהב את הדיכוטומיה הזו) – לדאוג לפת לחמם דווקא של ה”פועלים” (כך הם מכונים לעיתים – פועלי הבמה ) .

    מדובר ב150,000 איש שאינם מקבלים את “קצבאותיהם” ומלגותיהם מהמדינה (בשונה מבחורי הישיבות , מנהלי התיאטראות ועובדי המוזיאונים,רבנים, פקידי ציבור או מרצים באקדמיה ) – אלא תלויים בבעבודתם מאחורי הקלעים של ההופעות לצורך פרנסתם היחידה .

    אם מחאת העצמאים הייתה צודקת (והיא בהחלט צודקת) – צריך להבין שלא מדובר בשכירים אלא “שכירי יום” -כאלו שלא צריך לפטר או להוציא לחל”ת כי אין להם מעסיק כלל.

    במובן זה הם דומים לחשמלאים , צבעים, אינסטלטורים וכו’ שאף הם נפגעו קשות מהשבתת המשק . אבל אלו חוזרים בהדרגה לעבודה .

    לשכירי יום אלו אין עדיין אופק (אני מאוד מקווה שידידי שר התרבות החדש , חילי טרופר יצור מתווה סביר) .

    דווקא לכן , מתוך היכרות עם רבים מהאמנים (שכידוע כרגיל בעלי אגו מפותח וכרגיל לא חושבים על זולתם ) התרגשתי לראות את ההתגייסות הזו שלהם ( האמנים המפורסמים שהופיעו הם בעלי אמצעים , שאינם תלויים רק בהופעות בפני קהל מכיוון שיש להם גם תמלוגים והם גם מופיעים בתכניות טלויזיה ומקבלים שכר טוב) .
    למען אנשים , שביננו , רוב ימות השנה הם די שקופים , אפילו להם .

    מה לדעתך היתה התגובה של ההנהגה החרדית – לו היה עולה בדעת מישהו (שהיה צריך להיות מתאבד פוליטי)
    להפסיק את המימון לישיבות בעקבות משבר הקורונה?
    כמה ריחוק חברתי לדעתך היה נשמר?

    זו האנלוגיה הנכונה הרלוונטית לעצרת הזו.

    ידידי הטוב שולי רנד – כתב למענם את השיר הרצב. אמנם סתם “זמר” , נטול סמכות רוחנית -אבל בכל זאת שווה שמיעה .

    https://youtu.be/0cEBzGHF0_w

    1. ואנוכי על משמרתי אעמודה. האנלוגיה מצוינת.
      1. מארגנ יהעצרת סימנו, אבל כשראו שזה לא נשמר לא טרחו להעמיד את סדר על כנו או לבטל את האירוע. לסמן זה יופי. אני בטוח שזה הוסיף הרבה אסתטיקה לכיכר.
      2. פער הזמן ממש לא משנה. אם נתת תורת כל אחד בידו, אז גם לחרדים יש אוקימתות מדוע אצלם זה פחות חמור. התפרצות של גל ב היא מדאיגה לא מעט גם אם רבים נוטים לזלזל בה.
      3. האוניברסליות של התרבות נראית לי ממש טיעון אבסורדי. גם לבישת מכנסיים היא אוניברסלית. האם עליה עומד העולם? זה שכולם צורכים משהו לא אומר שהמשהו הזה הוא בעל חשיבות קיומית. ההיקף אינו מעיד על היסודיות.
      4. הקריאה ה”אנושית” שלהם ממש נוגעת לליבי. בדבריי עמדתי בפירוש על כך שמדובר בכל התעשייה ולא רק בזמרים עצמם. ועדיין אני לא רואה מה ההבדל בין עובדי תעשיית המוזיקה לעובדים אחרים במשק. פרט לניצול מעמדם לקידום האינטרס שלהם. ואל נא נשכח שמצבם של עובדי התעשייה הוא אינטרס ישיר של הזמרים. זו לא דאגה תמימה לחלש ולאחר, אחרת הייתי מצפה שידאגו לכלל העובדים במשק. כולנו גם יודעים שהופעה במקום כזה מתדלקת את מעמדך, כך שגם אם אתה לא במצוקה כרגע, יש לך אינטרס ברור להיות שם. כך שאני רחוק מלהתרגש מה”מחווה” הזאת.
      5. ואם באנלוגיות עסקינן, האנלוגיה להפסקת תקצוב הישיבות היא דמגוגיה במירעה. אף אחד לא הפסיק את התקצוב לתעשיית המוזיקה. יש הנחיות בריאותיות שלא מאפשרות הופעות. גם הישיבות הפסיקו לפעול, כזכור לכולנו.

      מכל הלין, דווקא אתה כמי שמעיד על עצמו שמכיר את הציבור הזה כבעלי אגו מפותח ואיכפתיות מעטה לזולתם אמור לחשוד שלא מדובר כאן בסתם דאגה לזולת. אבל, כאמור, גם אם היה מדובר באלטרואיזם טהור רוב ככל ביקורתי בעינה עומדת. המניעים הלא טהורים שלהם מהווים רק מסגרת לדיון שלי.

      1. אינני מסכים עם מרבית טיעוניך (למשל הטענה הקצת תמוהה מנקודת מבטי שאתה טוען כאילו אמנות ותרבות אינן תופסות מקום משמעותי בחברה האנושית, מאיש משכיל ופתוח כמוך ציפיתי ליותר ..)
        אבל אתמקד בעיקר .

        בשונה מבחורי הישיבה ואנשי האקדמיה ואחרים – שהמדינה ממשיכה [כראוי] לשלם את כל משכורתם . מדובר על שכירי היום שכמו שאמרת המדינה איננה ממנת אותו [לעיתים בצדק למרות שניתן היה לשאול למה צריך לממן מרצים בשומרית עתיקה , ספרות אנגלית משווה ועוד] .

        אז אתה צודק שהם דומים למגזר העצמאים – שאכן נערכו הרבה הפגנות למען תמיכת המדינה בו (מקווה שלגבי הפגנות אלו , כל עוד שומרים על מרחק, אין לך הסתייגות ).

        ההבדל העיקרי לגביהם [וגם לעובדי התעופה] הוא שמרבית עסקיהם של אותם העצמאים – נפתחים בהדרגה ופרנסתם חוזרת .

        לגבי ההופעות – עד לאתמול (בין השאר בזכות ההפגנה) – היה איסור מוחלט ולא הוצג שום מתווה , גם לא הדרגתי , לחזרה .
        כך שהשבר הכלכלי של עובדי במה אלו – היה מוחלט ובעיקר נואש!

        והערה בענין הציניות שיש לה חשיבות אפילו מעבר למקרה המסיים הזה :
        נדמה לי שהעקרון ההלכתי שלדון את חברך לכף זכות – מופר בימים אלו בכל תחומי החיים ובעיקר היחסים ל”אחר” (כמובן שכל הרבנים רק רוצים כח , והשמאלנים – רק לפגוע במדינת ישראל , והמתנחלים ? והערבים? ) .
        לי נדמה שתיקון העולם [ובמקרה הזה גם ההלכה] – צריך להיות יציאה כנגד הגישה הצינית המכלילה הזו.

        האם ה”חזקה” של אמנים כאנשים המרוכזים בעצמם – מלמדת שכל פעולה שינקטו תמיד תהיה אינטרסנטית ? האם אין מקום לבחון ,לפחות כל מקרה לגופו? האם כל מגזר בישראל לא משוכנע שיש “חזקה” על המניעים האפלים של זולתו ?

        אז דווקא כמי שמכיר אותם לעומק , אשמח אם תקבל את עדותי ,כעד מומחה שמכיר את כל מה שהתרחש סביב ההפגנה הזו – שבמקרה המסויים הזה (לפחות ) תקבל את עדותי (אלא אם כן עצם היכרותי אתם פוסלת אותי לעדות , וממילא לא יתכן לוגית עד כזה) .

        ומעל לכל – כאדם שאני רואה בו מו”ר ובעל תרומה חשובה לשיח הדתי ואפילו הציבורי בישראל – אשמח אם תצטרף למאבק החשוב כנגד פסילת מניעי הזולת אפריורי – בבחינת הדן לכף זכות

        1. אודי שלום.
          לא אמרתי שזה לא תופס מקום מרכזי אלא שזה לא צורך קיומי. עם כל הכבוד, חודשיים בלי הופעות של זמרים זהה ממש לא פגיעה אנושה באף אחד. יש גבול לכל תעלול. ציינתי שגם אני נזקק לאמנות, הן לזמרים והן להצגות, ועדיין ממש לא סביר בעיניי לעשות מזה עניין קיומי שהחיים תלויים בו. שישירו ולא יעשו מזה עניין.
          לגבי ההופעות הן תחזורנה כמו מקצועות אחרים. ואיני רואה שם שום דבר מיוחד. ולמיטב שיפוטי בהחלט יש מתווים, כמו שיש לאירועי ספורט (שכבר פורסמו תאריכים).
          את הטענה בדבר היותם של האמנים טיפוסים שמרוכזים בעצמם אתה העלית. אצלי זה לא הופיע ולו ברמז. על דבריך אלו כתבתי לך, שאם זו החזקה אז זה תומך עוד יותר בניתוח שלי. בהחלט איני חושב שחזקה חייבת להתקיים תמיד, ואני מתנגד בתוקף לקביעות מכלילות. לכן אני ממש לא מבין את טענתך זו.
          בהמשך לזה, אני לא פוסל ולא פסלתי שום מניעים אפריורי. להיפך, טענתי מתוך ההתנהלות שיש אינדיקציות לכך. את ההיבט האפריורי (שנתלה באופי הכללי של אמנים) אתה העלית ולא אני. דבריי היו מבוססים על טענות לגופו של עניין מתוך ההתנהלות ולא על פסילה אפריורית.
          לגבי עדותך, אני בטוח שאתה מכיר אותם הרבה יותר טוב ממני. אבל עדיין חשוב להעיר שאנשים הם יצורים מורכבים, ולפעמים הראיה האינטרסנטית מביאה אותם להזדהות אמיתית. יש לכך דוגמאות אינספור. לא תמיד האינטרס משפיע במודע. להיפך, אולי ברוב המקרים זה לא כך. כשאדם אומר דברים בלתי סבירים בעליל (כמו שהופעות זמר או הצגות הם סלע קיומנו), יש בפניי אחת משתי אפשרויות: 1. לחשוב שהוא שוטה. 2. להניח שהאינטרס מטה את הסתכלותו. מכיון שאיני חושב שכל הציבור שם הם שוטים המסקנה שלי נוטה ל-2.
          הציטוטים שהובאו מהקהל שנכח שם, בעיניי מהווים חיזוק לדבריי. לפחות חלק מהקהל לא הגיע לשם כי ההופעות הן סלע קיומו. הם באו לשמוע הופעה חינם. במקומם, אולי גם אני הייתי בא. לכן האמירות של אלו שהיו על הבמה לא מייצגות כנראה תחושות של יותר מדיי אנשים (אפילו לא של כל מי שנכח שם, שגם לא היו הרבה מדיי, למרות האטרקטיביות של הופעה חינם וכו’).
          בקיצור, לא השתכנעתי שהופעות של זמרים הם סלע קיומנו. אני בטוח שנישאר בחיים גם אם נשמע אותם במשך כמה חודשים בדיסקים או ברדיו. אני ממש לא מזלזל בפרנסה של אנשים. זה עניין אחר כמובן, ואני לגמרי מקווה ומאחל שיימצא להם פתרון כמו לכל האחרים.

          1. אחד לא טען שחודשיים של הפסקת הופעות זמר – הוא פגיעה ב”סלע קיומנו”. כמו שגם חודשיים השבתת האקדמיה ואפילו ר”ל הישיבות הקדושות לחודשיים אינם פגיעה כל כך נוראה (האקדמיה מושבתת הרבה יותר וגם עולם התורה זוכה לכמה חודשי “בטלה” מרצון )
            . הטענה היתה שאמנות בכלל , ואמנות השירה בפרט (למרות שלא מדובר רק על שירה) ממלאת תפקיד משמעותי בכל תרבות (כמו שאני בהחלט חושב שעולם התורה , למרות התנוונותו ההולכת ומתקדמת – משמעותי .)

            אני מסכים אתך ובכלל לא אוהב את השימוש טרמינולוגיה הבומבסטית . לא ראיתי את הביטוי “סלע קיומנו” בכתבה וגם המושג “חיוני” ניתן לפרשנות קיצונית יותר או פחות.
            בכל מקרה רטוריקה מוקצנת משמשת באופן טבעי בהפגנות וכמו כן כאן יש הטיה נוספת שנוצרת בגלל ציטוטי תקשורת רודפת הדרמה ,נדמה לי שגם אתה מכיר מהצד המגזרי שלנו: הציטוטים והעריכות בכתבות תמיד יבואו מהקצוות [ההזויים?] של הפגנות וכו’ – כך נעשה כאשר מראיינים נוער גבעות קיצוני , כמי שמשקף מתנחלים , את שמואל אליהו כמי שמייצג את רבני הציונות הדתית , את השחקנים שונאי המתנחלים וכו’ .

            לגבי הראיונות עם משתתפי ההפגנה – אתה מתפרץ לדלת פתוחה – ברור לגמרי שחלק גדול מהמשתתפים (לאפוקי המארגנים) באו כדי לשמוע מוזיקה בחינם [במיוחד אחרי מי שבאמת מאוד צמא לכך – הורעב כבר שבועות ארוכים] – אין לזה קשר כלל למארגני ההפגנה .

            נכון שאני העליתי את הנטיה האגוצנטרית של אמנים – מה שהפריע לי בתגובתך היה ש”ניצלת” את האמירה שלי כדי לחזק את טיעוניך הציניים ובעיקר הפריעה לי סוגיית הציניות – מול כף הזכות – שגם לאחר תגובתך האחרונה נדמה לי שאתה עדיין אוחז בה בהקשר הזה.

            האם בבחינה ריאלית , מקרים רבים שבהם נדון לכף זכות אנו עלולים לצאת נאיביים ?
            בוודאי שכן . אבל הרעה החולה הזו של הציניות – איננה רק בסטריאוטיפיות (אני הדגמתי בהקשר מגזרי בגלל שקל יותר להבין את חסרונותיה כאן].
            הבעיה היא לדעתי בהשתלטות השיח הציני , המתאים מאוד לאנשים בעלי שכל חריף , היודעים היטב לחורר כל אמירה עקרונית ומשמעותית ולמצא בה את ה”אינטרס” שמאחוריה.

            הסכנה כאן היא לדעתי באמת קיומית לחברה . חוסר האמון הבסיסי הזה בעצם מייצר חברה שמאמינה ש”כולם מושחתים ” (חוץ ממני ומחברי כמובן) ולכן לא רק פוגעת בכל אפשרות של דיאלוג אמיתי עם מי שלא חושב כמוני (שהרי הוא כמובן עושה זאת בגלל אינטרס) אלא חמור מכך מובילה או לפחות מעצימה את הניהילזם הפוסט מודרני .

            1. אני שב ואומר שאין בי חוסר אמון. חוסר אמון הוא לא להאמין אפריורי למה שאנשים אומרים. אני לא מסכים עם מה שהם אומרים (ולא לא מאמין להם), ואני לא עושה זאת אפריורי אלא לאור טיעונים. הם בהחלט מוזמנים להעלות וטיעונים, וכשיעשו זאת אני אהיה לגמרי קשוב.

              באמת איני רואה כיצד גישה מפוכחת מפריעה לשיח. בעיניי היא רק משפרת אותו כי היא דורשת מהטוען להעלות נימוקים סבירים לדבריו ולא להפריח הצהרות ריקות מתוכן.

              הביטוי “סלע קיומנו” אכן לא מופיע בכתבה, וזה באמת לא הובא אצלי כציטוט. זה היה התיאור שלי למה ששמעתי ואני עדיין שומע מהקבוצות הללו, וזה עולה היטב בין היתר בציטוטים הקצרים שהבאתי בטור עצמו. בעיניי זה תיאור לגמרי נאמן למקור, כלומר כך הם רואים את הדברים, גם אם אינם משתמשים בביטוי המדויק “סלע קיומנו”. מה זה משנה? אם הייתי אומר שרואים בתרבות נשמת אפנו זה גם היה חטא לאמת כי הביטוי לא הופיע שם? בלי קשר לביטויים כלא האו אחרים, בעיניי האמירות הללו מופרזות מאד מאד, על אף שגם אני מחובבי הז’אנר (בחלקו), וזה מה שכתבתי. איני רואה על מה הוויכוח בינינו.

              אם הציטוטים הללו משקפים שוליים קטנים, אני עוד יותר מודאג. פירוש הדבר שרוב הציבור שנכח שם באמת רואה בהופעות זמר את סלע קיומנו (ולא סתם בא לשמוע הופעה ועל יד
              זה לעשות מעשה טוב).

              1. לא הבנתי (לא כמחלוקת , כפשוטו) את הסיפא של דבריך :
                “אם הציטוטים הללו משקפים שוליים קטנים, אני עוד יותר מודאג. פירוש הדבר שרוב הציבור שנכח שם באמת רואה בהופעות זמר את סלע קיומנו (ולא סתם בא לשמוע הופעה ועל יד
                זה לעשות מעשה טוב).”

                איך אמירות של שוליים משקפות את רוב הציבור?

                  1. לא לכך התכוונתי . השוליים עליהם אני מדבר הם אלו התקשורת מראיינת (דווקא לא אלו שבאו להנאה גרידא) .
                    מה שאני טוען הוא שיש הטיה אוטומטית של התקשורת לראיין את הנציגים המוקצנים שבכל קבוצה ומגזר – כדי לייצר דרמה .
                    אז אם מישהו רוצה לומר שיש חשיבות או ערך חיובי לתרבות – כתב “טוב” יעדיף על פניו מישהו שיאמר שהתרבות היא “סלע קיומנו” .

                    ולכן , צריך אדם לתרגל את עצמו להוריד לפחות 50% מהחריפות או ההקצנה בכל קבוצה שהיא ,בין אם היא משמאל או מימין /דתיים חילוניים /יהודים ערבים וכו’ .

                    הבעיה היא שכולנו יודעים זאת כאשר מדובר על נציגים מעוותים של המגזר שלנו , אבל לא מצליחים לבצע את ההעברה גם להקצנות של מגזרים אחרים

                    1. זה באמת נראה שיח של חרשים.
                      אני לא חושב שמדובר בשוליים, ובטח לא קיצוניים, ובוודאי לא מדברים בחריפות. מדובר על אנשים שמשיחים לפי תומם, וגם אין לי שום ביקורת עליהם. הכל בסדר וגם הם בסדר. אגב, גם התקשורת לא בחרה אותם כשוליים ולא הביאה התבטאויות מתלהמות וקיצוניות, שהרי הביאו את דבריהם בתמימות ובשלווה, ממש ללא ביקורת על משהו.
                      סה”כ אני אולי לא חלק מעולם האמנים, אבל אני בהחלט מכיר את העולם שבתוכו אני חי, ואני חושב שזה מדגם מייצג של מיין סטרים רגיל. ואגב, אין לי שום ביקורת עליהם. אבל איך לקחת את זה לחוסר פרגון לבעלי דעה אחרת? אתמהה.

    2. אני לא חושב שכוונתם של רבי נחמן והרב קוק היתה לתרבות מסוג זה……וכמו”כ אני לא חושב שהם ראו בה ערך יותר מלימוד תורה
      וכמו”כ אותם זמרים לא הפגינו בעד אותם צבעים ואנסטלטורים אלא בעד עובדי הבמה ולא לחינם…..

      1. מי אמר שהם החשיבו אותה יותר מלימוד תורה ? אחת מדרכי הדמגוגיה – היא ליחס לאחר טענה שלא טען ולהפריך אותה ..

        ולגבי הרב קוק – מציע לך ללמוד את ההקדמה המפורסמת של הרב לשיה”ש . או את מכתבו לביאליק (שבוודאי בשעתו , מרבית רבני ישראל התיחסו אליו יותר גרוע מה”זמרים”) .

        ולגבי ההפגנות בעד הצבעים והאינסטלטורים – מנין לך שלא הפגינו ? (מנין לך שרבנים לא הפגינו ?) באופן טבעי לגמרי מי שארגן את ההפנה הזו היו אנשים שזה תחומם – כמו בכל מאבק .

  3. נדמה לי צ’רצ’יל אמר כשבאו לקחת תקציבים מהתרבות בזמן מלחמה, “אם לא תהיה תרבות בשביל מה אנו נלחמים”

    יש נקודת סף אצל כל אדם, שבה הוא רואה ערך עליון, השאלה האם זו גחמה הנובעת מאינטרסים זולים המחביאים חומרנות ותאוות בצע וזימה, או שזה נובע מערכים אמתיים עליהם האדם משלם מחירים גבוהים כל חייו.

    כמדומני שאחרי הכל החרדים חרדים לא מנוחות, זו הקרבה גם אם הם נולדו כך, זה לא אומר שהם לא חיים חיי צמצום בכמעט כל תחומי החיים, נכון יש פאדיחות, אבל עוד לא ראיתי אדם שלא נולד חרדי והפך לחרדי בגלל תאוות היצר, בשונה משאר כל המגזרים.

    אגב האנושות כולה בנויה על טמטום והשליות, הרי כל פרסומת שעומד מאחריה מייקל ג’ורדן או מסי ורונלדו, היא פרסומת מפגרת, אבל משלמים עליה הון, כי היא מוכרת, כנ”ל שאר הדוגמנים, כך העולם שלנו עובד, עובדים עלינו בעיניים, בזה אין שוני בין החרדי לכל אחד אחר, אבל בהחלט נחמד יותר להכות בחרדי.

    מה שקרה עדיין, הוא שרק אתמול שלשום התחילו הגנים לחזור אצל החרדים בשונה מכווולם, למרות שכבר היה מותר, כנ”ל בהרבה דברים החרדים עכשיו נזהרים יותר מכל אחד אחר, מה שמראה כמאה עדים על כך שהחרדים באמת לא היו מודעים, (אולי בגלל הזאב זאב) וכשהם נודעו דיים, הם אלו המקפידים ביותר, וזאת כי ערך החיים, (גם של המבוגרים) נמצא אצלם כערך עליון.

    הטור מוכיח, כי כולם עם נטיות כזה מגיע למשבצת שלהם, לא חושב שאם היו סוגרים את הפקולטה למדעי הרוח, מתי שהוא אתה לא היית מצטרף להפגנה מעין זו, ואם לא מדעי הרוח, אז ההשכלה הגבוהה לפילוסופיה ושות’.

    כולנו בני אדם, טיפים או לא?! אם זה הנורמה כנראה שלא ….

    דבר אחד בטוח אין כיף גדול יותר מלהוציא את החרדים מפגרים, אחרת זה מחייב אותי למה אני לא כמוהם..

    חבל שהפסקת עם הטורים האחרונים שהיו פשוט בבחינת להתענג על ה’, כנראה הרייטינג קצת חסר, אז חייבים לחזור להתעסק עם הזבל, ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. (ליקוקים מכמה טוקבקים, הם טפשות כמעט חרדית… וד”ל) …

    ראש חודש טוב והמשך שבוע מקסים עם המון טורי עומק לדניים, בכל זאת אנחנו ערב ג מתן תורה.
    תם.

  4. לכבוד הרב,
    תהיתי מדוע אינו מתייחס לעניין העיתוי של 2 המאורעות.
    המאורע הראשון (החרדי) – כאשר הגזרות רק ניחתו על ראשו של העם היושב בציון (או למעשה, העם היושב בכדור הארץ), והמאורע השני (זמרים) – אשר התרחש כאשר אותו עם היושב בציון, כבר צבר ידע כלשהו אודות המגפה וגם איבד את סבלנותו למילוי ההוראות.
    דומני שהמאורע השני לא היה קורה בעיתוי הראשון, והמאורע הראשון בהחלט יכול היה להתרחש בעיתוי השני (אולי משארע כארוע ראשון, לא. אבל ללא זה – בוודאי שכן).

    1. 🙂
      עניתי על כך למעלה. זו הבחנה שיכולתי להעלות עוד עשר כמוה ביחס לחרדים (הלמדנים שם יציגו לך אלף אוקימתות חריפות לטובתם). אם יש קורונה ויש הוראות וחשוב לקיים אותן ולא לעשות שיקולים בעצמך (בפרט כשההתנהגות שלך נוגעת לאחרים), אז זה נכון גם ביחס לחשש מגל שני. אם כל אחד עושה שיקולים לעצמו אז זה מה שעשו גם החרדים בתחילת התהליך (שכיום מתברר כנראה כהיסטרי מדיי כבר אז).
      גם אני מחפף מדי פעם (אל תגלה לאף אחד), אבל לא הרי אירוע המוני של אלפי אנשים (שבעצמם נפגשים עם אלפי אחרים) שעושים הכל בריש גלי, כפגישה שלי עם אחי ו/או אחותי למשל (מכיר אותם?).
      להתראות היום אחה”צ,
      דימוד בכיר:)

  5. לפעמים הדרך לחשב מחיר היא לא לחשב worst case על כל פריט בודד אלא להתרחק מהפריטים ולבצע שערוך כולל.
    מתחילת המשבר אני שומע צרחות גוואלד על התל אביבים חסרי הרסן שיהרגו את כולנו. העיתונות מלאה בצילומים בעדשה רחבה של צעירים בפארק, בים, שותים קפה…
    ועדיין במבחן התוצאה אחוז הנדבקים בתל אביב נמוך בסדר גודל מהריכוזים החרדיים שכידוע מקפידים על ונשמרתם …
    כמובן שיכול להיות שבאמת שבני ברק מקפידים הקפדה יתירה ובתל אביב מזלזלים בהוראות ורק שמירה מיוחדת של בורא עולם מגינה על תל אביב (שכידוע היא הכרך הראשון שהתווסף על א”י וכולנו יודעים למה זכה עומרי…).
    או שאולי בתל אביב אנשים מפעילים שיקול דעת סביר (אני למשל יצאתי לרוץ באוויר הפתוח בפארק בלילה בתקופת הסגר, אבל לא נכנסתי למקומות סגורים במשך שבועות ארוכים) שלא תמיד נהיר למי שמביט מבחוץ.
    כמובן שהחרדים יטענו שגם הם מפעילים שיקול דעת, רק שלמרבה רבים שם מחפפים ב’אתה חונן’ ולכן השיקול לא עוזר )

    1. כאן יש סתם טעויות. בני ברק צפופה ביותר, ויש התקהלויות של אנשים ביומיום ולא רק בהפגנה וכו’. יש לא מעט סיבות לתחלואה חרדית גם בלי צורת ההתנהלות.
      אין לי שום צעקת גוואלד כאן. פשוט ערכתי השוואה. זה הכל.

      1. זה בדיוק מה שהתכוונתי – מכיוון שבני ברק צפופה יותר, מספר הנפשות ביחידת דיור גבוה יותר ואורח החיים שונה אין דין תל אביב כדין בני ברק.
        ולכן כל ההשוואה לא רלוונטית.
        אם המטרה למנוע תמותה ותפוסה כבדה בבתי החולים מושגת בתל אביב *למרות* התקהלויות אמיתיות או מדומות הרי שאין מקום לביקורת.
        מצד שני בשיא הקורונה כאשר בתי החולים מלאו בתושבי בני ברק וירושלים היה מקום לכלל האוכלוסייה לבקר את התנהלותם.

  6. זה כבר עובר כל גבול!

    קראתי את הטורים הלמדניים האחרונים שלך, אבל לכתוב תגובה מנומקת שתסביר במה אני מסכים ועל מה אני חולק ומדוע (עם מקורות וכו’) ייקח לי הרבה זמן שאין לי.

    לעומת זאת, לכתוב כאן “אני מסכים” (כמעשה שופטינו הדגולים אחרי שאיזה מתמחה כותב עבורם את פסה”ד בשכר רעב ובתנאי עבדות) – לוקח פחות משניה.

    למה אתה עושה לי את זה?… סתם להרוס לי את חדוות הוויכוח? (אושרו של יהודי, כידוע)…

    1. מכיוון שבני מתמחה כעת בעליון, אני לא חושב שהמתמחים הם בשכר רעב. יש לזכור שהשנה הזאת היא חלק מההכשרה המקצועית והם מקבלים שכר על עבודתם. דווקא במשרדי עוה”ד המצב גרוע יותר.
      כעת אני לא יודע ממה להיות יותר מאושר: מזה שקיבלתי הסכמה מכללא, או מזה שהרסתי לך את חדוות הוויכוח. 🙂

  7. זמירות היו לי חוקיך

    בס”ד ב’ בסיון תש”פ

    יש באמת צד שווה, הן לימוד התורה והן המוזיקה מביאים את האדם לשמחה ולרוממות רוח,. לשמחה יש משמעות פיזית בחיזוק הבריאות והחסינות הטבעית המגנה מפני מחלות ומגיפות. אף הלכידות החברתית והקהייליתית מעצימה את כוח ההתמודדות עם גורמי המחלה, בעוד שהבדידות מחלישה.

    מעבר לזה, בעייתם של אנשי תעשיית המוזיקה, אינה שונה מבעייתם הכללית של כל ענפי המשק שספגו נזקים כלכליים כבדים בתקופת הסגר והבידוד,. הבטלה מעבודה והדאגה למחר הכלכלי – מסוכנ לא פחו לחוסן הבריאותי..

    קשה לבוא בטענות על מה שנעשה או ה שלא נעשה בעבר. איש לא ידע ועדיין לא ממש יודע בדיוק איך מתמודדים עם הנגיף בהצלחה, ואיך ניתן למנוע הידבקות בלי להרוס את מיקם החיים הנורמלי.

    ובכל זאת, ההפוגה שזכינו לה, מאפשרת לעשות ‘חושבים’ ביתר יישוב הדעת, לרכז את הנתונים ולבחון אותם בזהירות, ואולי יצליחו להתוות דרכי פעולה יותר יעילות ופחות פוגעות בשגרת החיים.

    בברכה, ש”צ

  8. אין מקום ללעג לאמנים. בכל תרבות יש אמנות והיא חיונית לציבור, אחרת היא לא היתה קיימת. היכן שאפשר מוציאים סכומים מכובדים לשימור ופיתוח התרבות. במדינות שונות מתגאים, ובצדק, בהשגיהם של הציירים, האדריכלים, הסופרים, המדענים וכל השאר. המיוחד ביהדות הוא שבמשך שנים ארוכות מאוד חל זילזול בכל אלה, ועד היום יש חרדים סבורים שש״ס ופוסקים נעלים על ציור למשל או על מתימטיקה. היו יהודים שהצטיינו בנגינה בכינור או בפיזיקה ולשם כך עזבו את השטעטל ואף את היהדות. לדעתי טוב עשו. אם נתן מילשטיין היה נשאר בשטעטל הוא לא היה מגיע להישגיו המופלגים במוזיקה. הקשר בין החרדיות והאמנות קלוש, והעליבות החרדית בישראל מדגימה את הדבר. הנה לדוגמה יצירה של המלחין הגרמני פליקס מנדלסון, נכדו של משה מנדלסון.

    1. פליקס היה מומר לתורה כולה ומושמד
      אם מבחינתך יש הצדקה דתית לעבור על כל המצוות ולהצטרף לדת של ע”ז כדאי להצליח במוזיקה.אני חושב שהדתיות שלך נמצאת בפרדוקס ענקי

    2. שמח שגם המדענים הצליחו להידחף בסוף אחרי כל האמנים החיוניים כל כך שבלעדיהם חיינו לא היו חיים. אולי הם יגיעו גם בסוף למדרגת האדריכלים המהוללים שנתנו לנו יצירות שבלעדיהם לא היינו קיימים כגון בניין כלל או רמות פולין.

  9. אברהם מנדלסון, אביו של פליקס, התנצר עם משפחתו כאשר פליקס היה בן שבע. אני לא יודע אם מבחינה ״רציונלית יחסית״ ראוי לגנות את פליקס על כך ולכנות אותו בשם ״מומר״ או ״משומד״. באותו זמן חי המתימטיקאי המהולל קארל גוסטב יעקובי שנולד יהודי והתנצר כי רק כך הוא יכול ללמוד באוניברסיטה. הוא בהחלט היה ״משומד״ אבל אני לא כועס עליו. מי שכועס על כל המשומדים כועס על ההסטוריה היהודית. הרב שטיינזלץ חישב שאם כל היהודים היו נשארים יהודים היו לנו כיום כ 300 מיליון מהם. איתן כועס על בניין כלל ורמות פולין, אבל גם הם חלק מההסטוריה היהודית, לא רק נתן מילשטיין או ריצ’רד פיינמן. היהודי הכשר גנריך יאגודה היה ראש המשטרה החשאית בתקופת סטאלין. הוא היה אחראי על רצח עשרות אלפי אנשים, בני ברית ושאינם בני ברית.

  10. אחרי שהרב הבין איך הגיעו לפוגרומים נגד היהודים, אני מקווה שעתה הוא מבין מדוע פוגרומים הם הבעת שנאה אנטישמית בלי קשר למעשי היהודים דהרי רואים בעינינו אנו שהאנשים הרשלנים כעת הם אלו שהאשימו את החרדים על רשלנותם (יא חביבי ת-א)!!
    למרבה האירוניה ג״כ רוב הנדבקים מבתי הספר הקדושים (כך מפורשות במדניתי למשל).
    שנזכה לעולם בלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחֲרוּת. כן יהי רצוננו סלה

    1. אני מתחיל להבין טוב יותר איך מגיעים לפוגרומים נגד החרדים, כעת אני חושב שזה לא רק בגלל הקורונה אלא גם בגלל הרמה האווילית של דברי הסנגוריה המוזרים והתימהוניים שהם כותבים שוב ושוב.

      1. שמתי לב, שכל סנגוריה שבאה לטובת החרדים היא אווילית משום מה, לאחרונה כתב אחד בשם צביקה בשות בצורה בהירה ומנומקת את שרבים כאן חשים, והרב חוזר על עניין חוסר ההבנה של המסנגרים, והרב לא טורח להסביר את כוונתו.

        בפשיטות נראה כי הרב נתפס על החוסר בקבלת ביקורת, ונדמה כי אי קבלת סנגוריה לוקה אף היא בחוסר קבלת ביקורת. וכן הרב נתפס כנראה על ההנהגה החרדית והעדריות, וכפי שהראו כאן למכביר התופעה הזו היא כלל אנושית, זה יכול לבוא בדמות של ר’ חיים, או דמות אחרת אשר צאן מראיתו הולכים אחריו בעיניים עצומות, וזה יכול לבוא לחילופין בדמות כריסטיאנו רונלדו בפרסומת או כל זמר אחר שמקבל טור דעה בעיתוני החושבים, שם משום מה זה נראה לגיטימי העדריות, ועל כך רבים וטובים מניחים את ידם, אמנם ברובם המסנגרים הם חרדים, כי אכן הם מרגישים שנעשה להם עוול, ושוב ושוב הרב דוחה אותם בהנף יד, ובטענות על טיעוני טפשים, אולי הרב יועיל בטובו לנמק אחת ולתמיד מדוע, במה שונים אוהדי הכדורגל שדעת השחקן מעניינת אותם או חובבי המוזיקה ושאר דברים, שהסלבים שלהם שפתיים ישקו, אנו בני אדם, ולקחת מגרעות של בני אדם ולשים עליהם זכוכית מגדלת רק כשמדובר במגזר אחד, הדבר נראה לא רציני ולא ענייני.

        1. מתנגד להערצה בכלל (לאבו נאג'מה)

          בס”ד כ”ד בסיון תש”פ

          לאבו נאג’מה – סלאמאת,

          רמד”א מתנגד להערצה בכלל, ראה למשל בטור 273 ‘מבט על ההערצה’, שבו ביקר את הערצת כוכבי ספורט, כדוגמת ההתרגשות שהיתה בהספדו של קובי ברייאנט).

          בברכה, שאמס רזאל, קובת א-נג’מה

          אגב, הזכרתי שם את הרופא הסיני שהתריע באומץ על מגיפת הקורונה עוד בשלב ראשון וניספה בעצמו בקורונה. השבוע ילדה אלמנתו (שהיתה בהריון בעת מות)ו בן

          1. הרב שצ”ל שליט”א.
            חן חן, אכן, הרב מתנגד להערצה ואף קראתי את טורו על קובי זכרו לברכה, אך דא עקא אם הבעיה היא הערצה, יש לדבר אך ורק בגנות התופעה, להציג את המיעוט החרדי כבעיה, ולא את התופעה האנושית המוזרה, אתמהה?!

            איפה הזכרת את הרופא הסיני, ומה עניין הסיני לתופעה?!

            בברכת חמדוללה.

            1. בס”ד כ”ד בסיון תש”פ

              לאבי הכוכב – שלום רב,

              זו שיטתו של רמד”א להדגים נושא כללי ע”י הצגת מקרה פרטי, וראה דבריו בטור 245.

              בברכה, ש”צ

              את הרופא הסיני הזכרתי באחת מתגובותיי לטור ‘מבט על ההערצה’, שם טענתי שלא כל הערצה פסולה, וראוי להעריץ אדם על מעשים גדולים שעשה לטובת האנושות, וכמובן בלי מחוייבות לקבל כל את כל מעשיו.

              1. ש”צ הירח – שלום גם לך, ד”ש משביט.

                אסכם את דבריך, אתה בעצם אומר שהחרדים אינם אלא כמשל שנפל לכבוד הרב בעל האתר כדוגמא לכשל אנושי בהערצה לאנשים ללא חשיבה מעמיקה על דבריהם של האנשים האומרים?
                תקן אותי.

                1. בס”ד כ”ד בסיון תש”פ

                  לאא”נ – שלוןם רב,

                  נראה שלמד”א יש עניין כללי בהתנגדות להערצה המביאה להתבטלות בפני דעתתם של ‘אוטוריטטים’, יש יש לו עניין ייחודי להגיע למצב זה בחברה הדתית והחרדית.

                  בברכה, שצ”ם חנכ”ל

  11. לא הבנתי את תשובת הרב. אינני חרדי ולא סניגור. אני פשוט סובר שתגובה כה קיצונית מגוחכת להישמע מאלו שמזניחים את ההנחיות (אני לא מדבר על בעל האתר).
    והסיבה לפתיחת בתי הספר היא המשימה הקדושה (השווה בעצם להנחיה כידוע של השר לפני כמה שבועות) גם בניגוד להנחיות הרפואיות (אני מדבר לפחות על מה שקורה במדינתי).
    אם היה לי לפרגם אנשים הרבה היה לעשות (לא רק עם החרדים).
    אגב קיצוניות אינה מועילה למאומה (עיין חיבור סרטר על בעיית היהודים).

השאר תגובה