8 מחשבות על “מבט נוסף על ‘הצד השווה’ (טור 346)”

  1. בעניין הסוגיה בכתובת, ייתכן שההבדל טמון בין “צד ייחודי” ל”צד חמור”. צד ייחודי הוא לא פרכה, כי זו לא תכונה משותפת אמיתית.
    חיוב עוללות או חלה הם מאפייים ייחודיים (אבל הם לא צד חמור), לעומת זאת ענישה חריגה (בעדים זוממים או חובל, גם אם חריגות העונש מתבטאת באופנים שונים) היא מאפיין משותף אמיתי שמעיד על כך שמדובר בפשע מדרגה גבוהה ואי אפשר ללמוד ממנו על פשעים קלים (ולדעת ריב”ז בסוטה ור’ יהודה במכות שלא פורכים צד חמור אולי הם סוברים שחומרת העונש לא משקפת חומרת מעשה אלא היא ככל מאפיין ייחודי).

  2. 1. אהבתי את התירוץ של צד חמור שאומרים רק בחומרות הלכתיות. אני חושב שאפשר לבסס את זה גם על כך שמה שהוא לא חומרא הלכתית אלא חילוק של חומר מסברא לא באמת מקבל יחס כאל דבר חמור יותר כמו חומרא הלכתית.
    אפשר לראות את זה בעניין קל וחומר- במצב שיש חומרא מסברא שנאמרת כפירכא לקל וחומר אפשר לומר “כל זה אכניס לקל וחומר”, מה גם שלפעמים הדחיות של הלימוד נובעות מסברות שיותר נכון להגדיר אותן כשוני מציאותי ולא כמשהו חמור במציאות של המלמד על הלמד. (מספיק פירכא כל דהו בבניין אב)
    2. אבל לא הבנתי מה עוול מצאת בפירוש הרמב”ן לומר שהוא דוחק (תוספות אני מבין למה דחוק, שנצרכו כל סוגיא להסבר חדש). לדעת הרמב”ן אם מדובר בצד שווה שהוא בעצם דחיה לפירכא של קל וחומר (שיש חומרא בלמד שאין במלמדים, כהגדרתו)- מאוד הגיוני שאי אפשר לומר צד חמור- כי אפשר כמו שאמרתי קודם להכניס את הצד החמור לקל וחומר. אבל אם מדובר בבניין אב- מספיק פירכא כל דהוא (אפילו סתם חילוק שלא ברור שהוא חומרא) ולכן גם תאוריה שיש צד חמור אחר בכל מקום שגורמת את הדין מספיקה לדחות את הלימוד. הרי חובת ההוכחה תמיד על “ממציא” הלימוד וגם אם הוא טוען תאוריה שהיא עדיפה עדיין דבריו לא מוכחים, שכן לא תמיד הפשוט יותר הוא הנכון.
    ובסוגיא בפסחים עז. עושים צד חמור מזה שתמיד הוא תדיר וכליל- ואמנם אפשר לומר שמדובר כאן בהגדרה הלכתית, אבל גם אם זה נכון- מסתבר שהגמרא לא טוענת שהוא תדיר ולכן יש לו מעלה שאולי קשורה בעקיפין למעלתו של פסח שיש בו כרת, אלא שזו גם החומרא המציאותית שבו שגורמת לכך שנאמר שידחה שבת.
    לשון אחר- גם אם תאמר שכליל ותדיר הן הלכות, לא סביר שהן סימן לחומרא אלא הן מיצגות את החומרא עצמה. לכן לענד הסבר הרמבן טוב יותר בסוגיות השס (למרות שהרעיון של התירוץ ממש יפה ותודה רבה על המאמר הזה!)

    1. הבעיה שלפי הרמב”ן אנחנו נזקקים לתירוצי אד הוק. אין קריטריון מתי החומרא שיש בלמד שונה משתי החומרות שיש במלמדים. יתר על כן, כשיש חומרא בלמד זה לא משנה את הלוגיקה, שהרי די בחומרות לשני הכיוונים כדי לפרוך את ההיסק. לא צריך להוכיח שהוא לא נכון אלא די להראות שאין הכרח בכך שהוא נכון.
      אני לא רואה מדוע צד שווה שמבוסס על קו”ח הוא הבנייה מושגית. אני ממש לא חושב כך.

  3. ואוסיף ואומר בהסבר שיטת הרמבן שכאשר מדובר בצד שווה מבוסס קל וחומר הצד השווה אינו אלא הבניה מושגית כהגדרתך שמטרתה להוכיח את אי הרלוונטיות של החומרות שבמלמדים. מקור החומרא בלמד לא נובעת מהשיוויון שלו עם המלמדים אלא מהחומר המקורי שלו, וזה גם מסביר מדוע פירכת צד חמור לא רלוונטית כאן (חוץ מזה שאפשר להכניס את אותו צד חמור משותף לתוך הקל וחומר)

  4. הסבר ההבדל בין צד שווה רגיל- שמבוסס ממש על לימוד מהמקורות לבין צד שווה שהוא בעצם קל וחומר
    אני מנסה לטעון כך:
    נאמר ש
    ל A יש את החומרא X ואין בו את Y וZ והדין לא ידוע
    לB יש את חומרא Y ואין בו את השאר והדין שאסור
    לC יש את חומרא Z ואין בו את השאר והדין שאסור
    לD יש את חומרא Y ואין את האחרות והדין שמותר
    רוצים ללמוד קל וחומר ל A שיהיה אסור בגלל החומרא X
    כמובן נדחה על ידי זה שיש ב B את Y ואולי זה הסיבה לכך שאסור
    כעת יש שתי אפשרויות- אם נביא את D- ממש נוכיח שהחומרא Y לא היא זו שגורמת לאיסור- שהרי בD מותר למרות החומרא Y- ואז ברור שהקל וחומר תקף למרות שיש חומרא בשני הצדדים
    אבל גם בהעדר D אפשר לאשש את הקל וחומר על ידי C: הטענה של הפירכא היא שחומרא Y גורמת לאיסור. המשפט ההפוך הוא שכאשר אין חומרא Y זה מותר. על ידי C אנו מוכיחים שזה לא נכון כי יש מצב שאין את Y ועדיין אסורת מכאן מוכח שY לא רלוונטי לאיסור ואפשר לחזור לעשות קל וחומר (כי אין לנו הוכחה שX לא רלוונטי- אבל אם החומרא X נמצאת באחד המלמדים- כבר לא ניתן לעשות קל וחומר).
    אם כך ההוכחה מC היא רק שהמאפיין Y אינו הגורם של האיסור- לכאורה הבניה מושגית ולא לימוד על בסיס המשותף שאולי לא קיים כלל
    ואז מקור הדין בA הוא לא B, אלא החומרא X שנמצאת בו, ולכן אפשר אפילו ללמוד שיהיה בA חומרא יותר גדולה מאשר בB, כמובן במגבלות דין דיו (אבל כידוע לפעמים דיו נאמר רק באופן חלקי, על נושא אחד ולא על נושא אחר, וכן לא נאמר איפה שנפרך הקל וחומר)

השאר תגובה