10 מחשבות על “חקירה נכבדה ונוראה בדין שור תם שנגח בפורים משולש (טור 373)”

  1. והנה כל זה על דרך פלפול אבל דו פרצופים לתורה ובפשוטו נראה לפרש עגלא תילתא היינו עיגול משולש ומאי דכתיב ונהפוכו דאית ביה שני הפכים בנושא אחד ומעתה דהפוּך בה והפוּך בה א”כ כולה בה כנודע וא”כ גזרינן מינה כל טענות שבעולם ובפרט ילפינן שפירושי זה נכון וזהו שנאמר האמת עד לעצמו ודו”ק

  2. מה ל'חקירה' אצל 'שור תם' (לטור שע"ע)

    בס”ד י”ג באדר תשפ”א

    ראיתי את החקירה הנכבדה, אך לא זכיתי להבין איך שייכת ‘חקירה’ בשור ‘תם”, הרי אם הוא ‘תם’ הרי הוא מתרחק מ’חקירות’, ונמצא שחקירה על שור ‘תם’ היא בבחינת ‘אוקסימורון’, שאם הוא ‘אוקס’ הרי אינו מורה הוראות, ואם הוא מורה – הרי אינו ‘אוקס’. וצע”ג.

    בברכה, יהושע העשיל שור

    1. מאד אני תמה עליך ר’ יהושע העשיל שאם באנו למידה זו להקשות על הדרוש א”כ יותר היה לו להקשות קושיה גדולה בדקדוק הדברים שהנה לכל השיטות פירש ברווחה הא דרבה שחטיה לרבי זירא משום דאידמי ליה כעגלא תילתא והיינו לסעודת פורים או דהוי מועד ושמירתו בסכין. אבל לפירוש אחרון דצדיק גוזר והקב”ה מקיים א”כ תילתא הוא כאחד והשור שור תם וא”כ אמאי שחטיה והא רבי זירא גדול כתילתא ואילו עגלא תילתא הוא רק כאחד ואיך אידמי ליה וצע”ג. והתינח אי פלפול כדרוש ולא מקשינן אבל לדידך ר’ העשיל דמקשינן א”כ אמאי לא קשיא לך האי קשיה רבתא דהיא כתבור בהרים לפניך אתמהה. ולענ”ד נראה דלשיטה זו אתי שפיר טפי דרבה צדיק גוזר את רבי זירא והקב”ה מקיים ומעמידו לתחייה וק”ל.

    2. השלכה תיאולוגית לחקירה

      בס”ד י”ג באדר פ”א

      לחקירה האם ‘עגל משולש’ הוא עגל שמן או שלושה עגלים, יש גם השלכה תיאולוגית: האם ליצור תיאולוגיה שמנה בכרך אחד, או שמא עדיף תיאולוגיה רזה בשלושה כרכים 🙂

      בברכה, צל וינגר, שמן ויבש

      לגבי קושיית יה”ש על הניגוד בין השור התם לחקירה, יש ליישב שיש חילוק בין השור כסובייקט בעל מודעות חוקרת, לבין השור כובייקט, שבזה פועלת בו תכונת התם, וכמבואר בטורים האחרונים…

  3. ויש להקשות על מה שכתב שפורים יום שמן (“דשלושה ימים בקרבו”) ממה שאמרו בירושלמי שמה שכתוב “ולא יעבור” חסר וא”ו דהיינו “ולא יעבר” שאין פורים יכול להתעבר. ונראה שהטעם שאינו יכול להתעבר הוא ממה שכתב בעל הדרוש שפורים הוא לשון זכר (לאפוקי מעגלה שהיא נקבה).

    ואולי לא דק, ופורים הוא זכר שמן ורק נראה כמעובר ושלישיה בקרבו.

  4. בסוגיית המשולש והמסתעף במחילה מכ”ת, אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת.
    היה לך להביא ראיה ניצחת מהא דתקינו לומר או”א ברכנו בברכה המשולשת.
    ועל כורחך ג’ הפסוקים חדא ברכה הם, דאי לאו הכי היה להם לתקן ברכת א”ק בקדושתו של אהרן על כל פסוק ופסוק שכן כתב הרמב”ם שספירת שבועות וימים לעומר הווי מצווה אחת מדלא תיקנו ברכה בפני עצמה על הימים וברכה בפני עצמה על השבועות.
    ובעיקר הדין יש לעיין אי כיומא אריכתא דמי, מה יעלה בשור כרך שהלך לעיר בפורים המשולש והפסיקה הליכתו בין נגיחה לנגיחה,אי הליכות מחלקות אי לאו ויש לדון אי דמי לשני שמות מחלקין בסוגיה בכריתות ואכמ”ל.

  5. אין מצב ששור תם ייגח בפורים המשולש

    בס”ד י”ג באדר תשא”ף

    ולענ”ד אין מצב ששור תם ייגח בפורים המשולש, שהרי כל עניינו של ‘פורים’ המשולש’ היא חובת השמירה והזהירות שלא תצא תקלה משמחת הפורים.

    אנחנו שומרים כבבת עין על השבת. מקדימים את קריאת המגילה ליום הששי, מחשש שמישהו ישכח ויטלטל את המגילה ברה”ר. אף האביונים ש’עיניהם נשואות למקרא מגילה’ נשכרים בכך שקריאת המגילה נעשית בחול, שכך מקבלים הם מתנה הראויה להתכבד, ‘מנה אחת אפים’ שתסייע בידם לחוג בשמחה גם את השבת וגם את סעודת הפורים’

    ואנחנו מאחרים את משתה הפורים ליום ראשון כדי שלא יאפילו משתה הפורים ועונג השבת השבת זה על זה, ובכך מעמיסים עלינו את טרחתם ועולם של שלושה ‘יומי דפגרא’, שבהם מוגבלת יכולתנו ‘לעשות כסף’, והכל מתוך הזהירות שהשבת תהא שלימה ואף שמחת הפורים תהיה שלימה.

    אז יהודי שהפורים שלו הוכפל ושולש כדי לשמור גם על קדושת השבת, גם על רווחת העניים וגם על שמחת הפורים; יהודי שמגיע למשתה ושמחה רק אחרי יומיים תמימים של הכנה רוחנית, יום של קריאת המגילה, יום של קריאת התורה ולימודה וותפילות השבת, ובא אל המשתה בבחינת ‘והיו נכונים ליום השלישי – יהודי כזה, גם המשתה שלו נראה כקבלת התורה ‘לשלושת ימים’

    אז יהודי שמשתהו מגיע רק אחרי ‘שלושה ימי הגבלה’ – הרי הוא מפנים בליבו את חובת תשומת הלב המוקפדת לאורחותיו. היעלה על הדעת שיהודי כזה יתרשל בשמירת בהמתו?

    אכן דומה סעודת ‘פורים המשולש’ לסעודתו של רבי זירא, איש היראה וכובד הראש, שאינן סותרות את אהבתו גם לשכניו הבריונים שעליהם ועל תיקונם הוא שופך את ליבו., רבי זירא ניגש לסעודת הפורים בדחילו ורחימו מתוך הכנה רוחנית של שנה שלימה, ולכן לא פלא שיפשו יוצאת בסעודה זו מתוך כליון הנפש הנכספת לבוראה, עד שצריך נס נס כדי להשיבו לעולם הזה.

    סעודת פורים המשולש הבאה אחרי הכנה רוחנית של יומיים – אכן יש בה מעין הגילה והרעדה של סעודתו של רבי זירא. השנה נזכה גם ב’פורים דפרזים’ ששמחת הפורים תהיה באמת ‘גילה מתוך רעדה’, שמחה המליאה בזהירות מוקפדת, שלא ייצאו תקלה ונזק מאיתנו לאחרים ולא מאחרים אלינו.

    בברכת פורים שמח ושנה בריאה, ירון פיש”ל אורדנר

    יראתו וזהירותו של רבי זירא, מתבטאות גם בהוראתו (ב”ק כד) שבעל הבהמה אחראי שבהמתו לא תזיק אף כתוצאה מגירוי חיצוני. רבי זירא סובר שגם אם הכלב או השור תקפו כתוצאה מאדם אחר ששיסה אותם, מפני שלדעתו הבעלים חייב להיות מודע לאפשרות שמישהו ינהג שלא כדין ויגרה את בהמתו, וגם לאפשרות זו הוא חייב להיות אחראי פקוח עין כדי למנעה.

  6. ותמה אני על רבותי כאן בהערות ועל מרן בגוף המאמר
    והרי כבר פסק בשו”ע
    וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְאִם הִזִּיק אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ מִכֹּחַ שִׂמְחַת פּוּרִים, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם

    ולכן אין מ”מ אם הוא שור תם לעניין ח”נ או מועד לעניין נ”ש דבל”ה פטור

  7. חזיתי איש פלספן במלאכתו, מדבר ציה תורתו, קוורטטין וטרילאגיעס קונטרסיו, מעלה סברות מכרסיו, לודאי אוכל אדם (רש”י שבת י”א), נתן בקולו ולא נדם, שלף חרב וחנית, והאריך למענית, בגילוי פנים באורייתא, ולפום חורפא שבשתא. שהרי תלמוד ערוך הוא (שבת פ”ח ע”א): “דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי” ונהי דאשכחן יו”ט שני, יו”ט שלישי מי אשכחן? אלא על כרחך דיום תליתאי יום אחד הוא, ככובע זה שאחד הוא אף על פי שמשולש כדכתיב (שם ואולי שם ושמא שם): “לכובע שלי שלש פינות” ודו”ק ואכמ”ל ושרא לי מריה והוא רחום יכפר עוון וכו’ עדליאדע…

השאר תגובה