האם איראן זה כאן? על פרוגרסיביות וליברליזם שפוי (טור 483)

בס”ד

לפעמים יש לי תחושה שמדינת ישראל מתנהגת כמו איראן. השתלטות של גורמים דתיים פנאטיים שתקועים בימי הביניים והצלחתם בכפיית ערכיהם המעוותים על כלל הציבור מדאיגה אותי לא פעם. אבל אז אני צובט את עצמי ושם את הדברים בפרופורציה. זה לא נכון אובייקטיבית. יש החלטות ופעולות בעייתיות מאד, אבל זו אינה איראן. זו פרימיטיביות וכוחנות, אבל לא נאציזם. גם טקטית צריך להיזהר עם השוואות לאיראן (הרחבה של חוק גודווין), שכן אם כל צעד שלא נראה לי הוא איראן, אז לזעקת ה”זאב! זאב!” הבאה כבר אף אחד לא יאמין לי. זה מה שמנחם אותי כשאני רואה ליברלים היסטריים זועקים “זאב! זאב!” בכל פעם שמישהו מזיז להם את הגבינה. כך למשל יללות נואשות על חורבן הדמוקרטיה בכל פעם שאיש ימין אומר משהו בנאלי, רק פוגעות במאבקים הצודקים נגד השחיתות של ביבי ונגד הכפייה הדתית.

לפני כמה ימים קראתי כתבה היסטרית (אופיינית מאד כמובן), ובה זעקות שבר נואשות על החלטתו של ביהמ”ש העליון האמריקאי לאפשר לכל מדינה לקבל החלטות לגבי הפלות. עזבו את הביקיני, זועקת הכותבת (ליאת רון), יש לפנינו משהו שהוא אפילו יותר חשוב ממנו: הפלות (זכות האישה על גופה). אם נושא קרדינלי כמו הזכות של אישה להצטלם בביקיני אפילו הוא מתגמד מול הנושא המאיים הזה, תודו שזה כבר באמת מסקרן. חייבים להיכנס לעובי הקורה כדי להבין את עניינו של האיום שנשקף לנו מידידתנו הגדולה שמעבר לים (איראן החדשה): ארה”ב.

רקע[1]

אצל ידידתנו הגדולה נהוג שהנשיא ממנה את השופטים (לא כמו בדמוקרטיה האולטימטיבית שלנו, שבה הם ממנים את עצמם, או לפחות מתעקשים על זכותם לעשות כן). לכן כל נשיא משתדל להותיר חותם על בית המשפט העליון ולמנות שופטים לרוחו. יש לזכור שהשפעה זו נותרת גם אחרי תום כהונתו, שכן הנשיא הולך אחרי שמונה שנים לכל היותר, ואילו השופטים מכהנים עד הפנסיה. מטבע הדברים, נשיא רפובליקני מנסה למנות שופטים שמרניים ונשיא דמוקרטי ממנה שופטים ליברליים (פרוגרסיביים). כך העסק מתנהל שם, וזה חלק מהמכניזם הדמוקרטי הסביר שמקובל שם. התרגלתי כבר לזה שכל מינוי שמרני זוכה לזעקות שבר מהצד הליברלי (וגם ההיפך, אלא שזה פחות נשמע, לפחות אצלנו). מבחינתם, הכיוון שאליו יכול ללכת בית המשפט הוא אחד ואין בלתו. כל תזוזה קלה לכיוון השני (לסיטרא אחרא) היא לא פחות משואה. אפוקליפסה עכשיו. השיח הזה התחזק מאד בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ, שבאמת היה יצור מאוס שנהג והתבטא בצורות מזוויעות בהקשרים שונים. אין פלא שכשהוא הצליח למנות כמה שופטים שמרניים יותר לבית המשפט העליון בארה”ב קמה קול זעקה אפוקליפטית. קל מאד להיתלות בטראמפ כדי לצייר את כל המהלך הזה כאיום קיומי. איראניזציה של ארה”ב.

אולי תתפלאו, אבל דגל המאבק והנושא העיקרי שסביבו הוא ניטש הוא ההפלות. כאן בארצנו הקדושה אף אחד אפילו לא מצייץ בתחום הזה, הוא מוסדר בשקט לפי כללים שלא באמת קיימים ואיש הישר בעיניו יעשה. כך למשל הוועדות שהחוק מחייב לעבור כדי לאשר הפלות הן אות מתה, או חותמת גומי. הן מאשרות כל בקשה אוטומטית. תוכלו לשאול את אורן, עורך האתר, שניסה את כוחו בעתירות לבג”ץ בתחום הזה ונחל לצערי כישלונות מפוארים (לדעתי, צפויים מראש). אבל אצל ידידתנו הגדולה יש נוצרים אדוקים שהם פחות עדינים מהדוסים המקומיים שלנו, והם לא מתביישים לנסות ולאסור את הרצח בחסות החוק, מה שמכונה בלשו מכובסת ‘הפלה’. מה שאצלנו עובר בקונצנזוס שקט ומופלא, שם מהווה נושא למאבק פוליטי גדוש יצרים וכוחנות (טוב, מדין רודף למדנו שמניעת רצח מצדיקה הפעלת כוח).

בעבר ההפלה נחשבה כרצח והייתה אסורה בכל מדינה מתוקנת. והנה, בשנת 1973, בתיק רו נגד ווייד המפורסם, קיבל בית המשפט העליון בארה”ב החלטה תקדימית להתיר הפלות על פי החוק. דרך פרשנות משלהם לתיקון ה-14 לחוקה, הם קבעו שזוהי זכות חוקתית פדרלית מוגנת, ולכן אף מדינה לא יכולה לאסור זאת בחוקתה. צעד ‘נאור’ להפליא כמובן, לפחות אם אתם שואלים כל מצביע דמוקרטי וכל ליברל מצוי. והנה, בשנת 2022, כאשר בית המשפט העליון של ארה”ב כבר  מורכב מרוב שמרני, אנחנו מתבשרים על החלטה חדשה שלו, שמבטלת את הפרשנות של פסה”ד רו נגד ווייד ברוב של שישה נגד שלושה. הם קבעו שאין מדובר בזכות חוקתית (ההחלטה של רו נגד ווייד הייתה טעות מתחילתה), וכל מדינה רשאית להחליט האם לאסור הפלות בתחומה אם לאו. שימו לב, הם לא התירו הפלות אלא רק קבעו שמותר למדינות השונות להתייחס לכך בחוקתן.

אין צורך לומר לכם איזה קרנבל מטורף נפתח שם (וגם אצלנו). הרשת גועשת, הרחוב סוער, ואני מרשה לעצמי להניח שצפויות שם התנגשויות המוניות בעוצמות שקשה לשער. זה יכול להגיע למלחמת אזרחים. ההיסטריה חובקת עולם, וגם בגרורתה הקטנה של ידידתנו הגדולה (כלומר בפרובינציה שלנו) תוכלו לראות לכך ביטויים נואשים והיסטריים כמו זה למשל (אחד מיני רבים).

הפלה זה רצח

הבעייתיות המוסרית בהפלות אינה הנושא שלי כאן, אבל הרקע הזה נחוץ למה שאכתוב אחר כך. את דעתי לגבי הפלות כבר כתבתי בטור 73. בעיניי זהו רצח לכל דבר, ולכן הדרישה להתיר הפלות דומה בעיניי כדרישה להתיר רצח. הנימוקים האוויליים של “זכות האישה על גופה” שכל אידיוט ואידיוטית חוזרים עליהם בדבקות דתית, הם כמובן שטות מוחלטת. ה’נימוק’ הזה מורכב משני רכיבים (מה שספק בעיניי אם חלק גדול מאלו שמעלים אותו באמת מודעים אליהם): 1. לאישה יש זכות על גופה. 2. עובר הוא חלק מגופה של האישה (וההנחה היא שהוא אינו אדם כמובן). אני מקבל לגמרי את הנחה 1, אבל היא לבדה לא מספיקה כדי להצדיק רצח. יש לי זכות מלאה על ביתי אבל זה לא אומר שמותר לי לרצוח כל אדם שמסתובב בו. הנחה 2 היא מאד בעייתית, ואין פלא שמשום מה ב”דיונים” שנערכים על העניין הזה מתמקדים בהנחה 1. כלל דמגוגי חשוב יהא נקוט בידכם: אם אתם רוצים לטעון טענה חלשה, התמקדו בהנחה הכי חזקה שלכם והעלימו את ההנחה החלשה (שלא לומר מופרכת).

לפי הנימוק הזה אני יכול להתיר רצח של תינוק ברגע לידתו, שכן איני רואה הבדל משמעותי בינו לבין העובר שהוא עצמו היה ברגע שלפני. גם הוא לא אדם. הוא אמנם לא נמצא כבר בגופה של האדם, אבל בעוד יומיים הוא יהיה בביתה, וכזכור יש לה זכות מלאה על ביתה. ומה לגבי ילד מפגר שתלוי תלות מוחלטת בהוריו? גם אותו ניתן לרצוח בתואנה שיש להורים זכות על ביתם ורכושם (ולכן אינם חייבים לפרנס אותו, ומותר להם גם להרוג אותו). איך תוכלו להסביר לי שעובר אינו אדם, אבל תינוק בן שנייה כן, וילד מפגר כן? לעובר יש לפחות פוטנציאל להפוך לאדם שלם, למפגר אין גם את זה. מחשש להתקוממות הקהל לא אכנס כאן לשאלה איך ניתן לקבוע אם יהודי, צועני, או מכשפה, הם בני אדם (אם כי לדעתי זו ממש לא דמגוגיה. זו שאלה מצוינת לתומכי ההפלות).

אני לא יודע על בסיס מה מישהו יכול לקבוע שעובר אינו אדם, ועד איזה שלב בדיוק ניתן לומר זאת. נכון, טיפת זרע או אפילו זרע מופרה אינם אדם עדיין, אבל בשלבים מאוחרים יותר, איני מצליח לראות כיצד ניתן להעביר קו משכנע ממתי העובר נחשב אדם. כל אימת שהוא תלוי באמו? נדמה לי שזה נכון עד גיל עשר בערך. יש כאן מדרון חלקלק נוראי. כאשר מדברים על חופש הפרט ועל הפרטיות, הקו של הליברלים עובר הרחק מעבר לסביר. בכל צעד שלטוני הם רואים איום מידי עלינו, וצופים מיד חדירות נוראיות לפרטיות, ולכן מבקשים לאסור הכל. ואילו כאן, כשמדובר באיסור רצח (לא רק בחדירה לפרטיות), משום מה אף אחד לא מוטרד מההשלכות העתידיות ומהחשש שרוצחים כאן אנשים.

אבל זה הרבה מעבר לזה. בטור 429 הבחנתי בין שני סוגי טיעוני מדרון חלקלק: א. לאסור את המותר מחשש נגיע להתרת האסור. ב. מצב שבו יש תחום אפור רחב וקו מאד לא ברור שבו יש חשש שבעצם המעשה הזה עצמו אנחנו עוברים איסור. במקרה שלנו מדובר בשני הסוגים. יש לאסור הפלות בכל מקרה, גם בגלל החשש שאנחנו עלולים לעבור בטעות את הקו (הלא ברור) שמגדיר חיים ואז ניכשל באיסור רצח, ומעבר לזה, סביר מאד שגם בהפלות שנעשות כדין אנחנו בעצם רוצחים (כי העובר הוא כבר עכשיו אדם). כאשר האיסור שבו מדובר הוא רצח, אני לא מצליח להבין כיצד אנשים מרשים לעצמם להעביר קו שרירותי ולהתעלם מהשיקולים הללו.

בטור 73 הסברתי שהתלות שעושים בין איסור הפלה לבין אמונה דתית (נוצרית או יהודית) היא דמגוגיה בעלמא. מבחינתי את הבעיה הדתית-הלכתית אפשר לפתור (אני אפיל בשינוי, בגרמא או ביד שמאל). אני מדבר במישור המוסרי ולא הדתי. דווקא שם איני מצליח לראות שיקול סביר שמצדיק רצח. בחשיבה דתית הלכתית ניתן אולי להגביל את האיסור ולקבוע קו כלשהו (שהקב”ה גילה לנו אותו?), אבל מוסרית איני רואה כיצד ניתן להצדיק קו כלשהו. הזיקה בין המישורים נעשית על ידי תומכי ההפלות החילוניים, שנוח להם מאד להציג את הרצח הזה כמעשה נטול השלכות מוסריות, איזה מין משיגעס של דתיים. חבל מאד שהציבור כולו קונה את הלוקש הזה. דומני שהזכרתי את הסיפור החביב על חבר של חבר שהתראיין לפני לימודי רפואה, וכשראו את הכיפה על ראשו הוא נשאל מה יעשה שיגיע למצב שבו דרושה הפלה מלאכותית. הוא ענה להם יפה כאיוולתם: עם האיסור הדתי אני אסתדר כבר (אמכור את הסכין לגוי), אבל עם האיסור המוסרי אין לי מושג מה ניתן לעשות (הוא בעצם שאל אותם במובלע: מה אתם תעשו עם זה? חילונים לא אמורים להיות  מוטרדים מדילמה כזאת?).

מצבי קיצון

אני לא מתעלם ממצבים קשים של היריון עקב אונס, או היריון של ילדות וכדומה, אבל לא כל הפלה נעשית בנסיבות הקיצוניות הללו. הנפנוף בכך שמאלצים את קרבנות האונס ללדת הוא שוב דמגוגיה ליברלית כמובן. אני מקבל את העובדה שהריגת עובר אינה כמו רצח של אדם. למרות שמבחינתי זהו רצח, יש היררכיה בין המצבים. מנקודת מבט זאת יש אולי מקום להתיר ביצוע הפלה במצבים קיצוניים, בגדר של “דחויה” (כמו שמתירים להפיל עובר כדי להציל את חיי האם). אבל רוב מצדדי ההפלות רואים אותן כ”הותרה”, כלומר בעיניהם זהו מעשה נטול משמעות מוסרית שאין שום היגיון בהתערבות ופיקוח של המדינה עליו. מעבר לזה, בגלל שמדובר באיסור רצח, לדעתי בהחלט יש מקום לאסור הפלות אפילו במקרים קיצוניים כאלו, ולדאוג לתינוק שייוולד במוסד שהחברה תקים. זה שאין לנו פתרון או שאיננו רוצים להשקיע בזה משאבים ומאמץ, לא בהכרח מתיר לנו לרצוח את הילדים המדוברים.

אבל כאמור אני לא עוסק במקרי הקיצון הללו. לגבי מקרי קיצון, המדינות השונות בארה”ב יוכלו לתת את דעתן עליהם ולקבוע סטנדרטים מתי חל איסור הפלה ומתי לא. יתר על כן, ניתן גם לבקר את בית המשפט העליון האמריקאי על שלא קבע מסגרת להיתר שלו, כלומר שבמקרים כאלו אכן יש זכות חוקתית להפיל. אבל מכאן ועד לטענות נגד עצם הקביעה שלו שמותירה את החופש למדינות לחוקק חוק הפלות כללי, המרחק הוא גדול.

הזכות להפיל נתפסת ברוב הציבור כזכות יסוד, עד כדי כך שרוב הקולות שנשמעים בציבור מתנגדים למגבלות כלשהן שיטיל החוק. לא מדובר רק על היתר למקרי קיצון, אלא על היעדר גמור של רגולציה. המדינה אפילו צריכה לממן את זה כחלק מהטיפול הרפואי שהיא מספקת לאזרחיה. לדעת רבים ממצדדי ההפלות יש לבטל את הוועדות ולאפשר לכל אישה בכל מצב להפיל. אז שלא יספרו לי מעשיות על נאנסות ועל מצוקות. הם נאבקים למען זכות לרצוח באופן חופשי: 007.

משמעותה של הפסיקה

שימו לב שהפסיקה לא אסרה הפלות. היא רק נתנה את החופש לאסור או להתיר. כלומר הדרישה (שנראית לכל הצעקנים שם מובנת מאליה) היא לא לאפשר למדינות לאסור רצח ולהגן על עוברים חסרי ישע מרצח על ידי הוריהם. הליברלים עומדים בצעקנות רבה על זכותם לדיקטטורה על כל מי שחושב אחרת. כשבית המשפט מעז לשחרר את הדיקטטורה ולאפשר לאנשים לקבוע בעצמם, קמה זעקה על פגיעה נוראה בזכויות הפרט. ממתי החופש פוגע בזכויות הפרט? האם לכל פרט יש זכות שהליברלים יקבעו לו מה לעשות והאם מותר או אסור לו לרצוח?

המחאות הללו נקשרות למחאות המקבילות ביחס לזכויות הלהט”ב. הקישור הזה נעשה גם על ידי הליברלים וגם על ידי השמרנים (דתיים), אבל הוא שגוי. את המאבק של הלהט”ב אני דווקא מאד מבין ואף מזדהה, גם אם לא תמיד אוהב את צורתו והכוחנות וההשתקה שבו (זו כנראה הסיבה לדמיון שרואים בין המאבקים). הסיבה לכך היא ששם מדובר בכפייה של המדינה על אנשים בעניינים שנוגעים רק אליהם. אני כליברל לא מוכן שהמדינה תתערב לאנשים מבוגרים במה שהם עושים מרצונם החופשי בתחומם הפרטי. אבל הפלה אינה פעולה שאישה עושה בתחומה הפרטי (בתוך גופה), ולכן אינה עניין לליברליזם. זהו רצח של יצור אחר. היא יכולה להכריז עד מחר שזו זכותה ושהגוף הוא שלה ושהיא רוצה להצטלם בביקיני, אבל מכאן ועד הזכות לרצוח אדם אחר המרחק רב. המדינה לא אמורה לאפשר לכל אדם שרוצה בכך לרצוח אדם אחר.

להציג את ההפלה כזכות אישית ואת האיסור עליה כפלישה של המדינה לפרטיות, דומה בעיניי לגישה שרווחה כאן בעבר (ועדיין קצת בימינו) לא להתערב בסכסוכים בין בני זוג ובאיומי רצח של אחד מהם על השני/ה כי זה עניינם הפרטי וצריך להיפתר בתוך המשפחה. אם המדינה צריכה להתערב במה שקורה בבית כדי להציל אישה מבעל אלים, או ילד או ילדה מהורה אלים שמתנכל לו או כופה את עצמו עליו מינית, אז היא ודאי צריכה להתערב כדי למנוע רצח בתוך המשפחה. ובוודאי שהיא לא אמורה להתיר זאת לבטל את כל הרגולציה ואף לממן זאת. הדרישה הזאת ממש לא תאומן בעיניי. שימו לב שבדבריי כאן אני לא מוחה נגד הליברליזם, אלא בשם הליברליזם.

הדמגוגיה הפרוגרסיבית

אחרי שהסברתי בקצרה את דעתי, הקורא יכול להסכים או שלא להסכים. אבל אני מקווה שהוא לפחות יכול להבין את הצד שלי בדיון, כלומר להודות שיש צד כזה. שהטיעונים שלי אינם מופרכים ובהחלט נמצאים בתחום הלגיטימי. דא עקא, כשבוחנים את ה”שיח” בנושא הזה מגלים שתי תופעות מרתקות: 1. קונצנזוס מוחלט בקרב האוכלוסייה הלא דתית (לפחות בין אלו שקולם נשמע) לגבי הלגיטימציה בהפלה (בעצם רוב הקולות קוראים להסיר לגמרי את המגבלות שמטיל החוק, שכאמור הן אות מתה גם כך). 2. השכנוע הפנימי העמוק של הדוברים והדוברות. תוכלו להתרשם מהתמונות של נשים כאילו פגעו בציפור נפשן (למשל כאן). הן רואות בזה פגיעה עמוקה בנשים והפעלת כוח נאצית/איראנית ממש. זה מדאיג אותי הרבה יותר מעצם הטיעונים הטיפשיים שעולים שם.

אנשים מעלים לפעמים טיעונים טיפשיים. לא כולם הם עפרונות מאד מחודדים. לפעמים יש הרבה אנשים מעלים טיעונים טיפשיים. לצערי גם זה קורה לא פעם. לעתים אפילו קורה שאנשים אינטליגנטיים מעלים טיעונים טיפשיים. כל זה קורה במקרה שלנו. אבל כאן קורה יותר מכך: כל האנשים שקולם נשמע מעלים טיעונים טיפשיים, למרות שחלקם אנשים נבונים בעליל. כולם עושים זאת בעוצמה אדירה ובכנות משכנעת מאד, ואף אחד שם אפילו לא רואה איזשהו היגיון מינימלי גם בצד השני. קונצנזוס מוחלט על שטות גמורה זו תופעה כיתתית מאד מדאיגה. הבעיה אינה רק הרצח והתמיכה ברצח, אלא ראיית הרצח כמובן מאליו וההתנגדות אליו כחושך דתי. זו בעיה של שטיפת מוח חמורה, סוג של סימום ציבורי והתנהגות של כת. סימום של ציבור מדאיג הרבה יותר מסימום של אנשים פרטיים.

כאשר לוקחים פסיקה הגיונית ומתבקשת, ובעצם מינימליסטית מאד, כפי שנעשתה כעת בבית המשפט האמריקאי, ומכריזים עליה כאיראניזציה של ארה”ב ורואים בה עילה למלחמת אזרחים, זה אומר שמדובר בשיח היסטרי ודמגוגי של כת פנאטית. אם תורשה גם לי מעט היסטריה (בכל זאת, עקרון השוויון), אני מאד מודאג מאיראניזציה ונאציפיקציה של החברה שלנו כפי שהן באות לידי ביטוי בפסק הדין של רו נגד ווייד ובכל אלו שתומכים בו.

המגמתיות הפרוגרסיבית

לסיום, אני חייב לומר שלא יעזור לנו כלום. הפרוגרסיביים (בניגוד לליברלים) אינם מחויבים לחוק ומעולם לא ראו עצמם כמחויבים אליו. גם אם החוק יאסור הפלות הן תמשכנה להתבצע באופן חופשי. החוק תקף רק כאשר הוא אוסר אי ציות לפקודה לפנות יישובים או לחלל שבת. כשהחוק איסור הכנסת חמץ לבית חולים (בעיניי, כליברל, חוק מאד בעייתי), או אוסר הפלות, או פתיחת עסקים בשבת, אין לו שום תוקף. שם המעבר על החוק ייעשה ברגל גסה ובלי הנד עפעף. זה טיבה של אמונה דתית פנאטית. היא לא רואה בחוק משהו שאמור להגביל את המאמינים בדרכם.

על המונח ‘פרוגרסיבי’ ותופעת הפרוגרס

אני חייב לומר שאני מתעב את המושג ‘פרוגרסיבי’ שחוזר וקונה לו שביתה בשנים האחרונות. הוא נולד אצל הקומוניסטים, וביטא את תחושתם שהקידמה (=הפרוגרס) היא לצדם, ושכל האחרים הם ריאקציונרים (מתנגדי קידמה). לאחר מכן הוא אומץ על ידי הליברלים, ובעצם נעלם משימוש. עד השנים האחרונות הוא נשמע לי תמיד אנכרוניסטי. סוג של שיח קומוניסטי שאבד עליו הכלח. באותה תקופה בדרך כלל השתמשו בו קומוניסטים שהמירו את דתם לליברליות (אני מכיר כמה וכמה כאלה). בשנים האחרונות הוא חוזר לשימוש, שכן הליברליזם ‘התקדם’ עוד יותר וחזר להיות קומוניסטי. תחושת הצדק המוחלט ותפיסה של כוחות האור מול החושך ששררו בעידן הקומוניסטי, כעת חוזרים ומלווים את הליברליזם המיליטנטי. לכן הוא קיבל במידה רבה של צדק את הכינוי “פרוגרסיבי”. הם עצמם משתמשים בו ברצינות רבה תוך התעלמות מהקונטקסט המקורי שלו, אבל מבקריהם השמרנים והליברלים השפויים (כמוני) משתמשים בו לכל היותר באירוניה (כשמתלווה אליה תחושה קלה של גועל נפש).

הפרוגרסיביות מדאיגה את השמרנים בגלל שהם רואים בה אוונגרד ליברלי. אבל אותי היא מדאיגה דווקא מפני שהיא איום על הליברליות. אני כליברל חושב שמאבק למען זכויות להט”ב למשל נפגע אנושות מהמאבקים האחרים שמנסים לספח אליו תחת כותרת דמגוגית ושגויה של ליברליזם (כמו המאבק למען הפלות). כך גם המאבק נגד כפייה דתית נפגע, מעת שהאנשים מבינים שבלי כפייה דתית יותר כאן רצח לכל דורש (כבר כיום, עם הכפייה הדתית, זהו המצב) ויפתחו את שירותי הנשים בפני גברים שהחליטו שהם נשים ועוד הרבה כיוצא בזה. המאבקים הללו משמשים את השמרנים כדי להראות עד כמה הליברליזם מסוכן. לכן האינטרס הליברלי העליון הוא לנפץ את תופעות העוועים הללו ולהפיצן לכל רוח, ובטח לא לתת להן את הבמה לדבר בשם הליברליזם.

עלייתה של השמרנות בשנים האחרונות (ראו למשל בטורים 217, 249, 263, 444 ועוד) היא פועל יוצא של תופעות הפרוגרס. לצערי אלו פירות הבאושים שלו, וכליברל אני מתקומם הן נגדו והן נגד השמרנות. דבר אחד ברור, אין כל קשר בין התופעות הללו לבין פרוגרס כמשמעו (=התקדמות). ליברל שפוי צריך להתנגד לתופעות ולמאבקים ההזויים הללו בדיוק כמו שהוא מתנגד לשמרנות.

יום אחרי כתיבת הטור התקבלה החלטה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להקל את הליכי הרצח הממוסד בישראל. תגובה ציונית הולמת לרשעות האמריקאית, והגנה נוספת לזכות האישה על גופה, כלומר לזכותה לרצוח ילדים כאוות נפשה ללא שום בקרה. נהדר, היינו כנאורות שבאומות. אין צורך לציין שבשיח התקשורתי יש מקהלה יוונית אחידה, שמעלה אך ורק את השאלה מדוע לא בוטלה לגמרי הרגולציה ולמה השאירו עוד מגבלות כלשהן. אין קול שפוי, ולו בודד, לרפואה. קונצנזוס של כת רוצחים פרוגרסיביים שטופי מוח. מדהים.

 

[1] ראו סקירה קצרצרה כאן.

80 תגובות

  1. מה דעתך על טיעון הכנר של ג’ודית תומסון בעד הפלות: כנר מפורסם גוסס, וכדי לנקות את הרעלים בכליות של הכנר צריך לחבר בין הכליות של הכנר לבין הכליות של מישהו אחר. אתה מתעורר בבית החולים כאשר הכנר מחובר לגופך בעזרת צינור. מתברר שקבוצה של חובבי מוזיקה חטפו אותך לבית החולים וחיברו אותך לכנר. הרופא מספר לך שאתה צריך להיות מחובר אל הכנר למשך תקופה של תשעה חודשים כדי שהוא יבריא, ובמקרה שאתה מחליט לנתק את הכנר לפני כן אתה תגרום למותו. הרופא טוען שאף על פי שזה לא אשמתך, אין לך זכות לנתק את הכנר מגופך משום שלכנר יש זכות לחיים.
    תומסון טענה שאף על פי שלכנר יש זכות לחיים, אין לו זכות לגופך, ולכן אתה לא מחויב לאפשר לכנר להשתמש בגופך. לדבריה, ניסוי מחשבתי זה מוכיח שגם לאשה יש זכות לעשות הפלה כמו שלאדם יש זכות לנתק את הכנר מגופו. אמנם אפשר לומר שהמשל הזה תקף לכל היותר במקרה של הריון כתוצאה מאונס וכדומה, שבהם האישה לא אחראית בשום צורה למצב שהוביל להריון. אבל בכל מקרה יש לתהות הן לגבי הדין במשל והן לגבי הרלבנטיות שלו לנמשל.

    1. בעיניי הדוגמא לא רלוונטית. אכן, במקרה בו ינתקו את הכנר מהמכונה בגללך הוא ימות, ומשום כך ייתכן שאסור לך לנתק. במקרה הזה לעומת זאת, גם אם הילד יוולד האם לא תמות, והשיקול להפילו הוא מטעמי נוחות (שגם אם יש להם מקום, לא במקרה בו תופסים הפלה כרצח)

      1. ההנחה היא שגם בדוגמא של הכנר, אתה לא תמות אם תישאר מחובר אליו, רק תהיה די מוגבל למשך תשעה חודשים. זה לא נוח, אבל האם זה מצדיק לגרום למותו?

    2. לגבי המקרה עצמו אני בספק. נכון שאינך חייב לתת לו מאומה גם אם הוא בסכנה, אבל ודאי מוטלת עליך חובה להצילו (לא תעמוד על דם רעך). לכן אין לו זכות להישאר מחובר אבל יש לך חובה לא לנתק. מעבר לזה, יש הבדל בין לסרב להתחבר לבין לנתק. לדעתי אין לו זכות להתחבר אבל לך יש חובה לא לנתק (שגוברת על הזכות שלך כן לנתק). אמנם אם היה מדובר על ויתור על איבר לטובתו זה כנראה עניין אחר.
      אבל כפי שכתבת המקרה הזה לכל היותר מדבר על הפלה במצבי קיצון. אבל כשאישה הרתה לבעלה היא הכניסה את העובר לרחמה ולכן ודאי אין לה שום זכות לנתק, ממילא החובה לא לנתק ודאי גוברת כי אין זכות (לנתק) כנגדה.
      זה מזכיר את הדוגמאות שהעלה ר”מ פיינשטיין והכומר המקביל במקרה של תאומי סיאם בפילדלפיה 76. אם מטפס על הר ונאחז ביתד שתקועה בהר. על הרגל שלו נתלה אדם אחר והיתד לא יכולה להחזיק את שניהם. האם מותר לו לבעוט את האדם הזה למטה? הם הניחו שבוודאי שכן. אבל זה כשהמציאות היא ששניהם לא יחזיקו מעמד ויילכו למותם. במצב שבו שניהם יכולים לחיות על היתד, האם מותר לי לבעוט אותו למטה? מאד לא סביר. יש לי זכות על היתד, אבל יש לי חובה להציל אותו. כמו קיתון מים שמספיק לשניהם, ודאי יש לי חובה לתת לו מהמים כדי שיינצל. רק כשאין מספיק לשניהם נחלקו ר”ע ובן עזאי.

      1. נראלי שיש חילוק מהותי בין הדוגמה עם היתד לכנר, היות ושם שניהם נאחזים במשהו נוסף ולכן זכות שניהם שווה עד כמה שזה רק אי נוחות, אך בכנר הוא נכנס לתוך רשותו, וכמו שאדם זכאי לעמוד על ממונו גבי כם כתוצאה מכך יהרוג את השני

        1. היתד היא של העליון והשני נתלה עליה. גם שם היא שייכת לאחד.
          אדם יכול לעמוד על ממונו אבל זה רק אם המאוים מכניס את עצמו למצב הזה. אחרת ודאי צריך להשקיע כסף כדי להציל את חברו ממיתה (לא תעמוד על דם רעך). אמנם אין לניצול זכות שיצילוהו אבל יש על המציל חובה לעשות זאת. ובשו”ת הרשב”א משמע שיש אפילו זכות, אבל זה דבר תימה.

    3. זה אולי רלוונטי למקרים של אונס, אבל המקרה הרגיל מקביל אולי לכך שהתערבת עם אותם מוזיקאים ואמרת שאם תפסיד אז תהיה מחובר לכנר – מקסימום תרצח אותו אם תחליט שלא נאה לך – ואז למרבה ההפתעה באמת הפסדת וחיברו אותך אליו… זה קצת שונה מה’ניסוי המחשבתי’ הדמגוגי שציטטת, ויותר הולם מקרה של יחסי מין לא מוגנים (או מוגנים בעירבון מוגבל ובלי גלולת היום שאחרי) בהסכמה.

  2. תיקון: שופטי העליון בפרובינציית ארה”ב, נשארים עד 120, ולא “עד הפנסיה”
    (ולכן השופטת הנכבדה רות ביידר, שלא פרשה בזמן אובמה, התפגרה בסוף תקופת טראמפ, ונתנה לו על מגש של כסף את הרוב המכריע השמרני,
    כדברי השיר הידוע “שש-שלוש”

    1. תודה על התיקון. אבל לא הייתי משתמש במונחים מזלזלים כמו “”להתפגר”. היא הייתה אישיות מרשימה מאד, גם אם אינך מסכים לדעותיה (כמוני).
      אגב, היא הייתה מודעת לכך היטב ובכל זאת בחרה ביושר להישאר על הכיסא ולא לעשות מחטף. ייאמר לזכותה.

      1. מתוך מאמרו של יובל אלבשן ב”גלובס”, לפני כשנתיים:
        אבל אז משהו השתנה. ביידר גינסבורג החלה להציג דעות מיעוט שלא הפכו להלכות אבל יצרו לה מוניטין בקרב קהלים רדיקלים מחוץ לעולם המשפט, שהפכו אותה לאייקון תרבותי של ממש. ככל שהיא הייתה רדיקלית יותר ההערצה אליה מאותם חוגים התעצמה וככל שזו גברה נדמה שדעות המיעוט שלה מקצינות יותר והיא החלה לפעול פחות כשופטת ומשפטנית ויותר כמובילת ציבור. השיא היה בבחירות 2016 כשחרגה מכל כללי האתיקה השיפוטית ותקפה את המועמד והנשיא דונלד טראמפ (דבר שחזרה עליו בראיון שנתנה ל-BBC ב-2017).

        זה הביא את פולחן האישיות אליה לשיאים חדשים, אבל הרחיק ממנה עוד יותר את עמיתיה בעליון שראו בדאגה את מעשיה כפגיעה במוסד החשוב הזה. נשיא בית המשפט הנוכחי, ג’ון רוברטס, אמר בראיון למגזין “אטלנטיק” כי שאיפתו היא ליתר הרמוניה בפסיקת ביהמ״ש העליון ולכך שכל שופט יהיה מודאג גם ממעמדו של ביהמ״ש כמוסד: “אני חושב שכל השופטים צריכים להיות מודאגים כאשר הם כותבים דעות מיעוט מההשפעה שלהם על בית המשפט כמוסד” הוא רמז אליה והוסיף ש”אם בית המשפט בעידן מרשל היה נותן החלטות בתיקים חשובים כמו שקיים בית משפט זה בשלושים השנים האחרונות, לא היה לנו היום בית משפט עליון מהסוג שיש לנו.” (מרשל כיהן כנשיא בית המשפט העליון בשנות העיצוב של ארה”ב ומערכת המשפט שלה, החל מ-1801 במשך כ-34 שנים, והוא שקבע למעשה את מעמדו של ביהמ”ש העליון) . יותר מזה הוא חשש ששבירת הכלים ע”י ביידר גנסבורג תביא לשבירת הכללים מהצד השני ולהרס השיטה המשפטית.

        נדמה כי פולחן האישיות מחוץ לעולם המשפט הוא שהביא את ביידר גינסבורג לדחות את הצעת הנשיא ברק אובמה ומנהיגים דמוקרטיים נוספים לפרוש בשל גילה המבוגר כדי שיוכלו למנות שופט ליברלי במקומה בטרם הרפובליקנים ישובו לשלטון. אמנם היא עצמה הודיעה שתפרוש בשנת 2012, לקראת גיל 80, אבל חזרה בה, המשיכה לנפק דעות מיעוט שלא הפכו לפסקי דין ודחתה בבוז – לשמחת מעריציה שהעלו אותה עתה לדרגת אלה – את כל המפצירים שטענו שהסיכון שהיא לוקחת מיותר.

        https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001343612

  3. יישר כוח

    שלוש הערות –

    1 – מינויים של שופטים פדרליים, כולל שופטי ביהמ”ש העליון בארה”ב, בהתייעצות עם הסנאט, מעוגן בחוקה האמריקנית – הוא אינו מנהג.

    2 – שלא כמו בישראל, שופטי ביהמ”ש בארה”ב בד”כ מכהנים הרבה אחרי גיל הפנסיה, לפעמים עד יום מותם.

    3 – אחד הטיעונים העיקריים שנשמעים בקרב היהודים האורטודוקסים בארה”ב בעד רו נ. וייד, הוא שבלעדיו, יהודייה שמותר לה או שחובה עליה להשיג הפלה מבחינה הלכתית, לא תוכל לעשות זאת במדינות מסויימות אם יתאפשר למדינות לקבוע את חוקיות ההפלות. יהודים אלה שכנעו את עצמם שזהו טיעון מנצח שמסיים את הדיון בנושא. הם כמובן מתעלמים לגמרי מאין סוף נושאים בהם למדינות מותר לחוקק חוקים שעשויים להגביל אנשים דתיים מלקיים את חובותיהם הדתיים במקרים מסויימים. למשל מדינות יכולות לכלוא בן אדם, מה שמן הסתם ימנע ממנו לקיים מצות עונה. אין קול זעקה הדורש שבהמ”ש העליון יפרש את החוקה כך שאוסר למדינות לכלוא עבריינים. וכו’

    1. 1 – אני מתנצל אם הגזמתי. פשוט כתבת “אצל ידידתנו הגדולה נהוג שהנשיא ממנה את השופטים”, כאילו מדובר בסוג של מנהג או הסכמה לא מחייבים. בסה”כ ציינתי שמדובר בהנהגה המעוגנת בחוקה האמריקנית, משהו שמקביל לחוק יסוד: השפיטה אצלנו, הקובע את הרכב הוועדה למינוי שופטים.

      1. לא הגזמת. הכל בסדר. תודה על התיקון, אבל כמובן שלא התכוונתי כאן למנהג בעלמא. זו צורת ביטוי.

  4. 1. לא הבנתי את ההערה. האם כתבתי אחרת?
    2. חן חן על התיקון. קדמך גורביץ שמעליך.
    3. זה מסוג הטיעונים המגמתיים וחסרי היושר, ולדעתי קשה לראות בזה הצדקה לשיתוף פעולה עם רצח.

  5. 1. כמו שהליברלים מדברים על אונס, השמרנים מדברים על חודש שישי ומעלה, למרות ש91% אחוז מההפלות בארה”ב הם עד השבוע ה13.

    2. קצת מוזר שרוב מוחלט של האנשים שאינם מושפעים מהדת הם בעד הפלות. אולי זה לא כשל של הליברלים אלא של הדתיים.

    1. 1. אכן, יש חוסר יושר משני הצדדים.
      2. לכן עדיף לדון בדברים לגופם ולא דרך טיעונים מרקסיסטיים של השפעות ואג’נדות.

  6. לפי דעתך, באיזה שלב העובר נקרא בן אדם? האם מהרגע שהביצים והזרע התחברו? אם כן, לפי מה שאני מבין לדעתך אי אפשר לעשות הפרייה חוץ גופית.
    ומה אם יש לאישה שלישייה וכדי שהם ישרדו הרופאים אומרים להרוג עובר אחד, האם אז לדעתך זה בסדר?
    משום מה, אתה מציג את נושא ההפלות כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם ומתעלם מהמורכבות של הנושא, לא הבנתי למה אתה עושה זאת.

    1. ישי-
      1. מרגע שיש לו לב, כך שאפשר לעשות הפריה חוץ גופית. אבל אם הייתי מגדיר ביצית וזרע שהתחברו כאדם ואת הפלתו כרצח – אז אכן הייתי אוסר הפריה חוץ גופית. מה הבעיה? אם זה רצח אז זה אסור.
      2. כשיש מום שיגרום לכך שהעובר לא יחיה לכשייוולד אפשר לדון אותו שאינו אדם. או כגוסס. או כטרפה. לכן אותו הדבר לגבי שלישיה.
      לעצם הטענה על מורכבות- בכל נושא יש מורכבויות, ובכל זאת ישנם הנחות יסוד כלליות שעומדות בבסיס, ועליהם מוסיפים ניואנסים וגדרים בכל מקרה פרטי. הטענה בטור זה היא שההנחה הבסיסית היא משום מה שמותר לרצוח עוברים, ולא שאסור לרצוח. אחרי זה בוודאי שיש מקרים פרטיים בהם יהיה מותר, וצריך לקבןע גדר מדוייק לזמן בו מתחיל האיסור לרצוח עובר. זה לא סותר שהנחת היסוד היא פשוטה ובכל זאת כמעט לא נשמעת.

    2. לדעתי אין קו חד אבל יש תחום אפור גדול מאד. אבל לא הבנתי את הטענה. מדוע לא לעשות הפריה?
      ברור שאפשר. ראה מאמרי על הפרדת תאומי סיאם (וההערה על דילול עוברים בתוכו).
      מה שפשוט הוא שבלי סיבה אין היתר להרוג עוברים. וזה באמת פשוט. המורכבויות השונות באות על גבי זה, ועליהן לא דיברתי.

      1. אוקי, עכשיו אני מקבל את הטענה.
        לגבי ההפריה החוץ גופית, אני ראיתי (בסרט על הרב אלישיב https://www.youtube.com/watch?v=YX6JHWmZBTg שעה ו8 דקות) שבתהליך מפרים ביצית עם זרע ואז מוציאים תא אחד שנוצר(לכאורה זה כבר עובר) לבדוק אם הגנים פגומים או בסדר, אם הגנים פגומים אז משמידים את כל התאים. לכן אם אתה סובר שהעובר נהיה אדם מרגע שהביצית והזרע התחברו לכאורה התהליך הזה אסור(גם אם לא היו משמידים את התאים אם יש פגם גנטי, עצם הוצאת תא אחד כדי לבדוק אותו היא השמדתו)

        1. זה לא איסור על הפרייה חוץ גופית אלא על השמדת ביצית מופרית. כשיש פגמים משמעותיים בתינוק יש מקום להתיר הפלה גם של עובר. מדובר בסקלה רציפה בין צבר תאים לאדם, והקו אינו חד. אבל יש מקום לשיקולים מידתיים, כםי שהזכרתי גם בטור.

  7. טור מעולה
    הערה קטנה:
    כתבת שההתמקדות במישור של זכות האשה ולא בהגדרת עובר הוא מטעם טקטי שזכות האישה זה טיעון חזק יותר. אני חושב שמי שטוען לזכות האשה על גופה, בהרבה מקרים אפילו לא מניח את ההנחה שהרג עובר אינו רצח, הוא פשוט דן במישור אחר- של זכויות הפרט. למרות שמדובר באנשים מוסריים כביכול, בהרבה מקרים המוסר אצלם הוא רק כדי לאפשר לפרטים לממש את הזכויות שלהם ולא משהו שעומד בפני עצמו. מוסר שבגלל איסור רצח “מופשט” של עובר שלא יכול לצעוק ולא להתנגד אשה תסבול הריון לא רצוי לא נתפס אצל חלקים בחברה החילונית
    בדומה לזה כתב הרמבם בתחילת מו”נ שלאחר החטא המוסר ירד מעיסוק באמיתי ושקרי לנאה ולמגונה

    1. אני חושב שזה רק חוסר תשומת לב ושטיפת מוח. המוסר מאפשר לך לממש את זכויותיך, אבל הוא לא מתיר לך לפגוע בזכויות של אחרים. לזה מסכימים גם הפרוגרסיביים.

  8. באשר לדמגוגיה פרוגרסיבית, אני ממליץ מאוד לקרוא את מאמרו של נח פלדמן. הבחור הוא גאון אמיתי וכוכב אינטלקטואלי שגדל במשפחה דתית באיזור בוסטון ולמד בתיכון הדתי רמב”ם (Maimonides).

    פשוט לקרוא ולא להאמין כיצד פרוגרסיביים רואים בזכות האישה להפלה המשך הקידום של זכויות אזרחיות, אחרי ביטול העבדות וביטול ההפרדה בין שחורים ולבנים…

    https://www.bloomberg.com/opinion/articles/2022-06-24/supreme-court-abortion-ruling-in-dobbs-is-institutional-suicide

    1. אני חושב שאתה מפספס את הנקודה היותר מעניינת במאמר לפיה החוקה היא מסמך מת. טענה הראויה לדתל”ש שלא מסוגל להבין כיצד קבלת הכלל בעבר מחייבת גם אותו. בעצם זו כל הפרוגרסיביות על רגל אחת.

    1. זה נכון, אבל תחשוב על אשה בעלת אמצעים מוגבלים, שגרה במרכז טקסס ואין לה ביטוח בריאות או שהביטוח מוגבל למדינתה. אני לא אומר שהיא אמורה בכלל לבצע הפלה, אבל זה ממש לא פשוט.

    1. ראיתי כעת שרוב האמריקאים נגד הגבלת ההפלות
      שכל 6 השופטים שהצביעו בעד נשאלו על כך בסנט טרם מינוים (ההליך בארה”ב למינוי שופטים למיליון) וכולם שיקרו שיצביעו נגד, כך שבעצם החלטתם כעת מגלה שהם שיקרו.

      בקיצור זה מסריח שקר ורמאות.

      1. למה באמת במצבי קיצון אנו מעדיפים חיי אדם מאשר חיי עובר האם זה בגלל שבסופו של דבר עובר הוא עדיין לא אדם ממש והוא רק בשלבי הכנה או בגלל טענתו של ג’ודית תומסון בתגובתו של משה רט או אולי סיבה אחרת?

      2. גם אם נניח לדעתך שאתה צודק ( בכלל לא בטוח ), שרוב האמריקאים נגד. למה שהם יכפו את דעתם על רוב התושבים של מדינה מסויימת בארה”ב שבעד הגבלת ההפלות ? אולי מחר גם האמריקאים הללו יכפו את דעתם על תושבי מקסיקו ? מה הלאה ? גם את הרוסים הם רוצים לכפות שיעמידו בראשם את מי שהם נותנים לו אישור.

    2. שני הקישורים שהבאת מרתקים. הראשון על הקנטונים, מעורר מחשבה. השני – עצוב ומוכיח שבסוף הכל קשור למעמד הסוציואקונומי.תודה!

      1. כל הדברים הללו מסיטים את הדיון. מקרי קיצון קורעי לב ודיונים סוציואקונומיים אינם הנקודה, וגם לא האפשרות לרצוח ביד שמאל במדינה אחרת (עם או בלי כסף). השאלה שבה עסקתי היא: האם צודקים הפרוגרסיביים שמדובר במעשה נייטרלי שהוא עניינה של האישה בלבד וכל הרגולציות הן פטרנליזם שפוגע בזכויותיה, או לא? זה הכל.

        1. הפלה היא מקרה גבול, בהגדרה, מפני שגוף האישה מעורב פה, וחייה, ועתידה ובריאותה הגופנית והנפשית. כמעט על כולם מוסכם שיש מקרי גבול שבהם תותר הפלה. אתה מוחה, בצדק נגד הקלות הבלתי נסבלת של האפשרות להפיל בגלל היבט חיי אדם והרצח שיש בזה. אבל איך שלא תסתכל על זה יש פה שתי נפשות ולא אחת. אז השאלה היא רק של מינונים, איזונים. וכבר נאמרו הדברים.

          1. סליחה, ברח ההמשך – מסיבה זו ‘מקרי קיצון ודיונים סוציאקונומיים הם בהחלט חלק מהעניין ולא עניין שולי.

  9. מבקשת לבדוק משהו:
    אם ממילא האיסור להפיל עובר לא מוחלט, והוא תלוי בגיל ההריון ובנסיבות, אז העקרון קיים ועכשיו נשאר לדון בטווחים ובנסיבות שלו. ראיתי אמש כתבה בחדשות 12 על העניין, הכתבת של הערוץ נסעה להפגש עם מרכזי הפלות בטקסס, שם זה נאסר עכשיו לחלוטין. המרואיינות היו באבל גדול, ואמנם המראיינת לגמרי חלקה איתן את האג’נדה ולכאורה אפשר לפטור את כל זה כאג’נדה פמיניסטית קיצונית, אבל אני סבורה שלא כך הוא. הנשים האלה, הרופאות והעובדות הסוציאליות, בתוך עמן הן חיות, וכשאישה בת שבעים נאנחת שהגלגל חוזר שוב אחורה, היא יודעת על מה היא מדברת, כי היא וכל השאר מכירות מקרוב את הסיפור הסוציולוגי. נשים עניות וחסרות השכלה, שהן הן מי שתסבולנה יותר מכל אם ישאירו הריון לא רצוי שיהרוס להן את החיים: יגרור אותם לעוני, לחוסר השכלה ועוד צרות גרועות יותר. תיאורטית-פילוסופית, אפשר להכניס את המקרים הללו לרשימת המקרים שבהם האיסור ‘נדחה’, כמו שרבים יסכימו, ואולי גם אתה, לגבי ג”ע ואונס. אז השאלה איך רואים את הסקאלה ומה מונח עליה. לכן ראוי להלחם על המעטפת – חינוך לאמצעי מניעה, נגישות לגלולת ‘הלילה שאחרי’ – בדיקות הריון מוקדמות וכדומה. אלה יתרמו לבעיית הרצח יותר מאשר איסור גורף, שבסוף יהרוס את חייהן של נשים ממעמד סוציואקונומי נמוך. שמא במקרה זה זה כמו אותן תאומות סיאמיות שכתבת עליהן, או הריון מרובה עוברים שיש לדללו. פה ה’דילול’ הוא לטובת השרדותה הנפשית והגופנית של האם.

    1. על זה בדיוק אני מדבר. אם נשים (וגברים) היו נלחמות על הרשות (ולא הזכות) להפיל במצבי קיצון, לא הייתי כותב זאת. אולי הייתי כותב שבמקום להפייל צריך לסייע להן בגידול התינוק או למסור אותו לאימוץ או לאומנה וכדומה. בכל זאת, מדובר ברצח. אבל זה לא הנושא כאן.
      הבעיה שעליה דיברתי היא שמוצג בפנינו קונצנזוןס מטורף שלפיו עצם קיומן של ועדות ושל מגבלות, עצם זה שאישה צריכה בכלל לנמק, זהו עוול שפוגע בזכותה על גופה. ואין חולק על כך. רק תשמעי ותקראי את התקשורת. איבדנו לגמרי את הרגישות לכך שמדובר בפגיעה בחייו של יצור חי. זה “הותרה” גמור. הוא אשר אמרתי, שהפרוגרסיביות היא ירייה ברגלו של הליברליזם השפוי.

      1. חוששתני שבדבריך אין משקל מספיק למחיר הנפשי של הריון, לידה, מסירת תינוק והשלכותיהם של כל אלה. האישה העניה שלא קיבלה השכלה ולא ידעה להיזהר היא התאומה הסיאמית.

        1. והמחיר של הפלה הוא קל בעינייך? אישה שנכנסת למצב כזה צריכה להביא את כל אלו בחשבון. תאום סיאמי שיצר את המצב הוא זה שצריך למסור את נפשו להצלת האחר. תאומי סיאם זה מצב ששניהם נקלעו אליו בעל כורחם ובאופן סימטרי. אגב, אני חושב שזה שאישה לא נזהרת ולא מקבלת חינוך להיזהר, נגרם בין היתר בגלל היד הקלה על ההדק להפלות. אנשים מבוגרים צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם, גם אם הם עניים ולא משכילים. זה לא מצדיק היתר לרצח.

          1. הפלה בחודש מוקדם מאד היא ללא השוואה עם לידה ומסירת הוולד. אכן אישה ‘צריכה להביא כל אלה בחשבון’, אבל אם היא בורה ועניה ושייכת לעולם שלא לימד אותה להזהר מדברים כאלה? מסכימה איתך שהדגש צריך להיות על חינוך מיני, אבל לרוב אותם גופים שמרנים שמתנגדים להפלות הם הם הגורמים שמתנגדים לחינוך מיני, להצבת אמצעי מניעה בתיכונים וכדומה.

            1. לא כתבתי טור שמטרתו לתמוך בגופים שמרניים. דיברתי על הפלות. אם מישהו רוצה לדאוג לנשים כאלה, אז בהחלט צריך לדאוג לחינוכן ולא להרשות להן לרצוח.
              מעבר לזה, כל התופעות הללו הן תוצאה של המתירנות החילונית שמכירה בלגיטימיות של יחסי מין חופשיים ומזדמנים. כך שאת כל הדייסה הזאת הם בישלו מעיקרה. זה לא אומר שאין חריגות בעולם דתי, אבל ההיקפים של הבעיה נוצרים בגלל המתירנות. כשכל ילד בן 12 יכול להחליט על קיום יחסי מין אין פלא שאלו התוצאות.
              אגב, רק הבוקר ראיתי דיווח ב’בשבע’ על החלטה לחייב חינוך מיני בבתיה”ס. שימי לב לאובייקטיביות של הדיווח. אין שם שום הערה שוללת או ביקורתית: https://www.inn.co.il/news/569527

              1. דיברת על הפלות, אבל הן מתרחשות בסביבה ממשית ולא תיאורטית שיש לתת את הדעת להקשריה. עם עניין המתירנות אני מסכימה אלא שהבעיה בדרך כלל לא מצויה אצל הצעירים המודרניים בני ה12 שדי בקיאים במה שאפשר ואי אפשר לעשות כדי למנוע הריון אלא באוכלוסיות שבהן הנשים מוחלשות במיוחד. קראתי את הכתבה בבשבע והנושא אכן מוצג באובייקטיביות ראויה להערכה.

          2. לפי ההלכה אישה שנהרגת במידה והיא בהריון מכין אותה כנגד בית ההריון. כל עוד העובר לא הוציא ראשו זה לא רצח. לפחות מהבחינה ההלכתית.
            הפיכת ההפלה לרצח והרעיון שהעובר נחשב אדם מרגע ההפריה זה רעיון נוצרי. לשיטתם מעבר לרצח יש שם גם את הבעיה של “התערבות בהנהגת האל בעולם”. לכן גם גידול של תאי גזע אסורים אפילו אם מגדלים רק את אותו איבר. ויש כאלה שגם שם רואים זאת כרצח.

            מהבחינה המשפטית לא נראה לי שזה עונה על הגדרת רצח. נשארה רק הסיבה האתית והפילוסופית, אלא ששם צריך קודם להגדיר מהוא אדם חי. וזה לא כזה פשוט.

            1. הטענה שעמדה כלשהי שאובה או מושפעת ממקור פלוני אינה טענה לגופו של עניין (לדעתי היא גם לא נכונה). הסברתי דאני טוען זאת דווקא במישור המוסרי ולא ההלכתי.
              האבסורד ביחסן של מדינות נוצריות לתאי גזע מול הפלות ידוע ועתיק, ויש להפ ות את השאלה הטובה הזאת אליהן.
              הסברתי שבדיוק בגלל הקושי להגדיר חיים ואדם ההיגיון אומר שהקלות בה מתייחסים להפלות היא בלתי נסבלת.

    2. חיותה,
      אני חושב שצריך לדון בטיעון שהעלית ברמה כללית יותר.
      אסביר-
      את טוענת שיש שיקולים שמתירים להפיל עובר, ושמצבה הכלכלי והנפשי של היולדת הוא אחד מאלה, כיוון שאם נאסור הפלה יהרסו חייהן של נשים שגם ככה מצבן אינו טוב. בהנחה שאת מעלה פה טענה מוסרית (שאכן במקרה כזה הרס חייה של האישה גובר על האיסור להפיל) ולא מניפולציה רגשית, יש טיעונים רבים בנושאים שונים ששקולים לטיעון הזה ולדעתי כדאי להחליט כללית האם לקבלם.
      דוגמה – הגבלות הקורונה. בספר הלכתי שיצא בעקבות הקורונה פורסם מאמר שטען שאסור להגביל את הציבור בסגרים, כיוון שאמנם הקורונה הורגת, אך גם המצב הנפשי והכלכלי שנגרם מההגבלות הורג, ובסטטיטיקה הוא הורג יותר אנשים. הרב יעקב אריאל העיר על מאמר זה ששיקול זה אינו נכון, ולא ניתן להשוות בין סיבה ישירה למוות (קורונה) לסיבות עקיפות ולא חד משמעיות (כמו כלכלה).
      טענות דומות נשמעות בנושא של פיקוח נפש בשבת, מה מוגדר כפיקוח נפש ומה לא וכדומה. בעולם בו נחקרות ההשפעות של המצב הנפשי והכלכלי על הבריאות ועל המוות יש לשקול מחדש את השפעתם על גדרי פיקוח נפש.
      מה שאני טוען הוא שאם נקבל את טענתך, צריך לשנות את ההלכה הקיימת במספר רב של הלכות ולקיים על כך דיון הלכתי רציני. כרגע המצב הוא שהפוסקים לא מעוניינים לתת משקל רב לטיעונים כאלה.

      1. ככל הידוע לי יש היתרים מסוימים הקשורים לסוג הטיעון הזה. הדוגמה הטריוויאלית היא ההיתר לבעל לנסוע עם היולדת בשבת, אבל גם ההיתר להסיע בשבת פסיכולוגים ועובדים סוציאלים לזירות של פיגועים, וכדומה.

        1. כל ההיתרים הללו אינם רלוונטיים לאיסור רצח.
          האם היית מקבלת טענת הגנה של יגאל עמיר שנגרמה לו מצוקה מאד גדולה מכך שרבין חי (כשהמדיניות שלו גרמה למוות של אחרים), ושהדרך היחידה להפסיק את זה היתה לרצוח אותו (מה שגם לא נשמע לי מאד רחוק ממה שהוא באמת חושב על עצמו)?
          הרשי לי להניח שהתשובה שלך לכך שלילית (ובצדק). אז למה ‘זכות האשה על רווחתה הפסיכולוגית’ כן מתירה לרצוח?
          כי לרבין היו פנים, ולעובר יהיו פנים רק אחרי ההפלה (לרוב הסיכויים הם שהמפילה לא תראה אותם, וגם לא כל מי שתומך בהפלות ללא הבחנה). זה כל ההבדל. לא נשמע לי מאד מוסרי.

          1. זה ניסוח קיצוני מדיי. גם ברצח יש רמות, ולא הרי רצח עובר כהרי רצח של אדם. לכן יש מקום להיתרים להפיל בגלל שמדובר בעובר. בדיוק כמו שלמרות שאין דין רודף על עובר בכל זאת מותר להרוג אותו כדי להציל את אמו. הסיבה היא שחייו שווים פחות (או לא מלאים).

      2. לא מזמן היה היתר לאדם שסובל מחרדות או הלם קרב (לא זוכר בדיוק) לעשן קנאביס בשבת. למרות שלא מדובר על פיקוח נפש של הגוף.
        שמעתי גם על היתר של הרב אלישיב לאדם לנהוג ברכב בשבת כדי להגיע לבית חולים אחרי שאשתו ילדה כי האישה צריכה אותו. לא ראיתי את השו”ת אבל שמעתי עליו מאדם שקרא.
        כמובן שאם היה נוסע ברכב כשאדם אחר נוהג (למשל במונית), במיוחד על ידי גוי, לא היה כאן חידוש מכיוון שמדובר באיסור דרבנן שנדחה בפני חולה שאין בו סכנה.
        כמו כן יש היתרים לחלל שבת על אדם שעובר שמד או על אישה שנחטפת לחיות עם גוי (ושם זה רק ספק דאורייתא) שגם שם לא מדובר בפיקוח נפש של הגוף בהכרח.
        למעשה כבר בגמרא יש היתרים מרחיקי לכת לאדם שאחזו בולמוס או יולדת ששם קשה לי לראות איפה הפיקוח נפש. מקסימום יעבור התקף או התמוטטות ויחזור לעצמו.
        מעניין גם מה עמדת ההלכה לגבי מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים שהדרך היחידה להרגיע אותם היא על ידי זריקה בשבת.
        שלא לדבר על עגונות ואף מסורבות גט שמחפשים להן היתרים דחוקים לעיתים שברור שלא מנסים לבדוק הלכתית את מצבה האם היא נשואה על פי ההלכה או לא, שאז גם יש לחשוש לא מעט.

        תפיסות הלכתיות כאלה כבר קיימות. גם לי חלק מהם נראים מאוד תמוהים אבל עדיין קיימים.

  10. בס”ד כ”ט בסיון תשפ”ב

    עכ”פ הדיון על ההפלות נעשה לקראת יום השנה לפטירת ד”ר שוסהיים, הלוחם הגדול להצלת העוברים, החל היום כ”ט בסיון.

    בברכה, יקותיאל שניאור זהבי

  11. הבעת היטב את התסכול שאני חש כשאני מדבר עם אנשים בנושא והם ישר מנופפים בזכות האישה על גופה ובזה נגמר הדיון, זה באמת ובתמים מתסכל אותי, ואני מנסה להבין ממה זה נובע, למה זה באמת כל כך ברור להם שאמורים להסכים איתם ואין לך שום זכות לומר מילה בעניין? האם זה בגלל הריאקציה מדת, או שפשוט כל דבר שהיה אסור פעם, אז היום חייב להיות הפוך, אני באמת רוצה להבין את זה, כי זה נשמע שלצד השני כל כך ברור שאין צד אחר ואני מנסה להבין מה מוביל למקום הזה.

    1. לא יודע. מניח שכל התשובות נכונות. גם ישתסכול של נשים מקיפוח וניצול ארוך שנים

  12. הוספתי כעת בסוף הטור:
    יום אחרי כתיבת הטור התקבלה החלטה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להקל את הליכי הרצח הממוסד בישראל:
    https://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press27062022L.aspx
    תגובה ציונית הולמת לרשעות האמריקאית, והגנה נוספת לזכות האישה על גופה, כלומר לזכותה לרצוח ילדים כאוות נפשה ללא שום בקרה. נהדר, היינו כנאורות שבאומות. אין צורך לציין שבשיח התקשורתי יש מקהלה יוונית אחידה, שמעלה אך ורק את השאלה מדוע לא בוטלה לגמרי הרגולציה ולמה השאירו עוד מגבלות כלשהן. אין קול שפוי, ולו בודד, לרפואה. קונצנזוס של כת רוצחים פרוגרסיביים שטופי מוח. מדהים.

    1. בס”ד כ”ט בסיון פ”ב

      מתן אפשרות ביצוע ההפלה בקופות החולים, יכול להיות לטובה, שכן במצב כיום למכוני ההפלות יש אינטרס של בצע כסף לעודד נשים להפיל. המכונים מחזיקים ‘ועדות אישור’ שכמובן מאשרות תמיד שהרי זה האינטרס של ‘המכון’.

      העברת הביצוע לקופות החולים, אמנם תוזיל את הביצוע, אך אם תביא גם לניתוק הקשר האינטרסנטי בין הועדה המאשרת לגורם המבצע. בועדה אובייקטיבית יש סיכוי שהאישה תקבל ייעוץ גם על הבעיות הפיזיות והנפשיות שההפלה גורמת לאישה, וגם יוצעו לאישה פתרונות של עזרה ותמיכה סוציאלית ללא צורך להפסיק את ההריון.

      עכ”פ עדיין יש בקואליציה מפלגה דתית, הלא היא רע”מ, שיש סיכוי שתאזן קצת את חסידי וחסידות ההפלות 🙂

      בברכה, קיילאס אודלסון

        1. בס”ד ער”ח תמוז פ”ב

          לחננאל – שלום רב,

          למכון פרטי להפלות יש רווח מקיומה של הפלה, שכן הלקוחה (או הביטוח הרפואי שלה9 מממנים את ה’טיפול’ במחיר מלא ורווחי. לעומת זאת, שירות של הקופה ללקוחותיה ניתן חינם או במחיר מסובסד מאד, כך שקופת החולים בודקת בכל טיפול שהיא נדרשת לבצע או לממן – האם הוא חיוני.

          זאת ועוד, הרופא המטפל בקביעות באישה, יודע שהפלה אינה דבר פשוט מבחינה רפואית, והיא עלולה לסבך את האישה בנזקים פיזיים ונפשיים לטווח ארוך, ואם הוא רופא אמין – הוא אמור ליידע את האישה על כך כדי שתשקול ‘שכר הפלה כנגד הפסדה’. ‘זכות האישה’ גם לדעת את הסיכונים שבהפלה.

          ובכל מקרה צריך באמת לדאוג שבכל ‘ועדה רפואית’ תשב גם עובדת סוציאלית שאינה תלויה במוסד הרפואי שתוכל להציע גם תוכנית לשיקום ולתמיכה סוציאלית שתאפשר לאם לגדל את ילדה בתנאים נאותים ולא לבצע הפלה. גם אם נאמר שהעובר הוא אבר של האם – לא יעלה על הדעת שכריתת האבר תהיה האפשרות המועדפת. ברפואה נורמלית מנסים כל דרך ריפוי ושיקום שתמנע כריתת אבר.

          לענ”ד צריך לגייס לא רק אנשים שמתוקף אמונתם הדתית שוללים הפלות. גם אנשי רפואה חילונים הדוגלים ב’זכות האישה על גופה’ צריכים לעמוד גם על זכותה של האישה לדעת גם את הסיכונים שבהפלה וגם להכיר את אפשרויות התמיכה שיחסכו הפלה. רק כשהאישה מכירה את התמונה בשלימותה – היא עשויה לקבל החלטה שקולה.

          בברכה, קיילאס אודלסון

          1. על היתרונות והסיכונים בהכברת ההחלטה מהועדות לקופות החולים, ראה במאמרה של ד”ר חנה קשן, ‘האם זכות הבחירה מיטיבה עם האישה?’, באתר ‘ערוץ 7’.

            בברכה, ק”א

            1. ובעניין ההפלות –

              ד”ר חנה קטן סיפרה אחר פטירתו של הג”ר אהרן ליכטנשטיין זצ”ל, שהוא נשאל על מקרה שהרופאים אמרו שהעובר סובל ממום קשה והמליצו להפיל. הרב ליכטנשטיין הורה כשיטתו שאין להפיל אלא במקרה של סכנת חיים לאם, אך ביקש את שמה ושם אימה של האישה ההרה כדי להתפלל עליה, ולאחר תשעה חודשים נולד הילד בריא לחלוטין ללא כל מום!

              בברכה, ק”א

              1. הרי הפרוגרסיבים אמורים להוביל את ההתנגדות להפלות, הרי הם מעודדים את הפונדקאות כדי לאפשר ללהט”בים להקים משפחה. אז למה ‘לקצור’ את העובר כשהוא יכול להביא אושר לחסוכי ילדים?

                בברכה, ק”א

                1. כבר שמענו שחסידי ‘שיח הזכויות’ מדברים כבר על זכויות לא רק לבעלי חיים אלא גם לדוממים, וכבר שמענו שבניו-זילנד נתנו לנהר ‘זכות עמידה בדין’ וייצוג בבית משפט. למה ייגרע חלקם של העוברים? מן הראוי שבכל דיון על אישור ההפלה – יהיה מי שייצג גם את העובר ויתבע את זכותו לחיים!

                  בברכה, נחשון גרשון הנעמי

              2. נו, הרב ליכטנשטיין מת. אז מי יתפלל עכשיו על העוברים? וכמה סיפורים על תפילות *שלא* נענו ד”ר קטן מכירה אבל מעדיפה שלא לספר עליהם? ומה לגבי עוברים שלא התפללו עליהם ועדיין יצאו בסדר?

          2. הסיבה היחידה שבמרפאות זה יקר היא שזה מה שהמרפאות האלה עושות, ותו לא. בקופת החולים גובים את הכסף על בסיס חודשי ועל מגוון טיפולים. הכנסת הפלות לקופות החולים בסך הכל יעלה את הפרמיה לנשים בגיל הפוריות כך שהקופה תוכל לכסות את זה. לא יודע אם זה יגרום גם לוועדות של קופות החולים באמת להיות עם יד פחות קלה על ההדק. את המימון על הטיפול בפועל הם יקבלו בכל מקרה ממשרד הבריאות.

  13. לדעתי הטור איננו הוגן. תן לי לנחש, אין לך צל של מושג מה באמת קורה בקשר בין יהודיות לערבים, כמה אחוז מתוכן חוות אלימות וכו’. מתוך כך שהם עוסקים בנושא שנים על גבי שנים, אני מניח שהם מכירים את המציאות בשטח הרבה הרבה יותר טוב ממך. ניתן כמובן לטעון שהם מגזימים, מכלילים וכו’, אבל מתוך הכרת הנתונים ולא מזריקה מהמותן.

    דבר נוסף, יש לחלק בין אמירות של כל מיני חבר’ה שלובשים חולצות של להבה וטוענים שהם מייצגים את הארגון, לבין ראשי הארגון והאנשים שבאמת עובדים שם.

  14. אני חושב שכדאי היה לבסס את המקור של האיסור המוסרי על רצח לפני שאתה ניגש לדון בשאלה מאיזו שעה אסור להרוג אדם.
    תפיסה של החוק המוסרי נגד רצח כדוגמה טעם – “אסור לרצוח וזהו” – לעולם לא תוכל לענות על שאלות שבהם המקרה לא כל כך ברור, כמו המקרה שלנו. מנגד, גם תפיסה של החוק המוסרי הזה כרעיון עם טעמים מאחוריו עלולה להוביל למסקנה שבמקרה הנ”ל האיסור לא חל, בהטעם לרעיון שעומד מאחוריו. לכן אני רואה בשטיחה של התפיסה שלך כלפי המוסר, משהו שחשוב לעשות לפני שניגשים לשאלה הזאת.
    לשם דוגמה, אני לא מצליח לראות בהפלה שקורית בשבועות הראשונים להריון רצח. מכיוון שאני לא תופס רצח כבעייתי כל עוד הוא לא כולל שום פגיעה ביצור בעל תודעה שמסוגל לחוש כאב/פחד. לכן גם אני חושב שמלבד החלק החשוב שהפילוסופיה צריכה לקחת בדיון על הלגיטמיות של הפלות, גם למדע יש מה להגיד בנושא.

    שאלה אחת נוספת – כתבת במאמר שגם אתה רואה הבדל בין רצח של אדם לבין רצח של עובר, מאיפה נובע החילוק הזה?

    בכל מקרה אבל, היה ממש מעניין לקרוא את המאמר הזה, כמו כל המאמרים שלך. היכולת שלך לנתח ולעשות סדר בדברים מעוררת התפלאות…

    1. אי אפשר לבסס את האיסור של הרצח. הוא כולו מיוסד על אינטואיציות מוסריות, ומכוחן גם ניתן לקבל החלטות בלי המשגות והגדרות מהתחלה. איסור רצח לא קשור לכאב ומודעות אלא להיותך אדם. אם אני מסמם אדם ורוצח אותו הוא לא יהיה מודע ולא יחוש כאב, ועדיין איסור רצח בעינו עומד.
      מעמדו של עובר מקובל בכל דרכי המחשבה שהוא בין תא ביולוגי לבין אדם, פשוט בגלל משפט ערך הביניים בחשבון האינפיניטסימלי (ובהנחה שמדובר בפונקציה רציפה):
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%A8%D7%9A_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D
      אם בהתחלה מדובר באוסף מולקולות ובסוף מדובר באדם, אזי בתוך ההתפתחות הזאת העובר עובר את כל המצבים שבין אוסף מולקולות לבין אדם. שאלת הקו כמובן לא נפתרת כאן, אבל בדיוק בגלל זה יש איסור רצח בכל התחום האפור. אלא שהאיסור הזה אינו אחיד בכל התחום, שכן סביר שעוצמת האיסור פורפורציונית לעוצמת האדמיות (אנושיות) של העובר באותו שלב.
      המסקנה היא שניתן למצוא היתרים לאיסור במצבים התחלתיים יותר מאשר במצב הסופי. מדובר ברצף ולא במשהו בינארי.
      ניתן לטעון שיש שלב שבו נכנסת לתוכו נשמה, ואז יש אי רציפות בפונקציה. אבל גם אם זה נכון, איני מכיר מישהו שיודע להצביע על השלב הזה, ולכן אנחנו חוזרים לאותה תמונה אלא שהפעם לא בציר העמימות אלא בציר הספק (על ההבדל ביניהם, ראה בספר 12 בסדרת לוגיקה תלמודית, וגם כאן בסדרה שמתחילה בטור 322).

      1. בהנחה ואיסור רצח הוא באמת איסור שבנוי רק על אינטואיציה מוסרית אני מניח שגם הגבולות שלו נקבעים ע”י אינטואיציה מוסרית. עכשיו, אם תאמר שמוסר הוא דבר אובייקטיבי – לכאורה יותר הגיוני ללכת לפי האינטואיציה של הרוב דווקא בשביל לקבוע מה הדין (אובייקטיבית) לגבי עובר. ואם המוסר הוא סובייקטיבי – אז ק”ו שהאינטואיציה שלך או של כל אדם כלפי דין רצח בעובר אינה רלוונטית כלפי אדם אחר וכל אמירה בנושא תהיה שקולה לאמירה שאסור כי זה מה שמרגיש לך (מה שלא אומר שגם האדם השני מרגיש ככה).
        בנוסף, דיברת על האפשרות שיש שלב בו נכנסת נשמה שמובילה לאי רציפות בפונקציה כך שאפשר לקבוע נקודה שממנה והלאה אסור לפגוע בעובר. מה שלא ברור לי זה למה לא להשתמש בתודעה בשביל אותה אי רציפות, הרי ברור (לי לפחות ואני מאמין שגם לך) אינטואיטיבית שאיסור רצח לא חל על יצור חסר תודעה בין אם הוא עשוי מחומרים אנאורגניים או אורגניים (רובוט, אבן, אדם מת). ואת הנקודה שבה האדם “מקבל” תודעה אפשר לברר לכאורה בכלים פילוסופיים ומדעיים (אותם כלים שאנחנו משתמשים בשביל לבנות את התפיסה שלבני אדם אחרים ולחיות מסוימות יש תודעה ומנגד לרובוטים, צמחים ואבנים אין, ואנחנו גם מתנהגים אליהם בהתאם לתפיסות האלו). אז למה לא להשתמש בנקודה הזאת כנקודת האל-חזור לגבי איסור רצח בעוברים?

        1. גם אם אתה צודק, מדוע ללכת אחרי הרוב? אני נוהג ושופט לפיי האינטואיציה שלי. מעבר לזה, לא קבעתי שום קו אינטואיטיבי, אלא להיפך: טענתי שהעמימות וחוסר הוודאות מחייבת להחמיר בכל מצב של ספק. קביעת קו שרירותית לא תועיל כאן.
          באשר לתודעה, אני לא חושב שזה המדד. יצור בעל תודעה הוא אדם, אבל זה לא אומר שרגע כניסת התודעה הוא הרגע שהוא הופך לאדם. אני גם לא רואה כיצד תקבע מתי נכנסת תודעה לעובר? ספק רב בעיניי אם יש תודעה גם לתינוק שרק נולד.

          1. אני מסכים שאין שום הכרח רעיוני ללכת אחרי הרוב בעניינים מוסריים. אבל אם ישנה דרך לגלות את המוסר האובייקטיבי (ובהנחה שיש כזה כמובן), הייתי מצפה שזו תהיה הדרך. מה שכן, לא כל כך מובן לי הפליאה שלך כלפי אנשים שיש להם תפיסה מוסרית שונה משלך בנוגע להפלות של עוברים, זה נשמע שהבסיס לדעות של שתי הצדדים פה דומים – אינטואיציה מוסרית… כמו כן, אני מניח שפרסמת את המאמרים שלך בנוגע להפלות למטרה כלשהי, אבל מה בעצם הנגיעה שלי לתפיסה שלך לגבי הפלות אם זה עניין סובייקטיבי לחלוטין?
            לגבי העניין של התודעה. בגלל מה שאמרת מה שהדגשתי בטענה שלי היתה העובדה שאינטואיטיבית אנחנו לא מכילים את איסור רצח על כל אובייקט חסר תודעה (בין אם תקרא לו אדם או לא). תוכל לחלוק עליי שהאמירה הזאת לא נכונה ואני אשמח לדוגמה שבה זה לא נכון אם יש, אבל אם אתה מסכים עם זה אני לא רואה מה הבעיה להתנהל לפי הפרמטר הזה.
            לגבי הדרך שבה ניתן לקבוע על הימצאות תודעה. אני מסכים שאין באמת דרך לקבוע חד משמעית הימצאות תודעה, אבל אנחנו בכל זאת מתייחסים ליצורים שונים כבעלי תודעה או לא בהתאם להתנהגות שלהם ולשאלה האם יש להם את המבנים הביולוגיים במוח שקשורים לתודעה. בעובר זה אפילו יותר קל מכיוון שאנחנו מכירים, גם אם באופן חלקי, את היחס בין תודעה למבנים במוח שלנו ולכן קל יהיה להשליך מהם על עובר.

            1. אחזור בפעם האחרונה. אין להם תפיסה מוסרית שונה משלי. הם מעבירים קו שרירותי ומתעלמים מכך שמדובר ברצח. מדברים רק על זכות האישה ומתנהגים כאילו מדובר במעשה סתמי וחסר משמעות ערכית. זו לא עמדה שונה משלי אלא רשעות כתוצאה משטיפת מוח. זה הכל.
              לגבי התודעה, אנחנו אוסרים לרצוח אדם ישן, למרות שכרגע אין לו תודעה. נוכחות אקטיבית של תודעה אינה תנאי לאיסור רצח. האיסור חל על יצורים בעלי תודעה אבל לא צריך שתהיה להם תודעה כרגע. לכן איני רואה הצדקה לאדישות כלפי רצח עוברים שהם יצורים בעלי תודעה (בני אדם), גם אם כרגע אין להם תודעה אקטיבית. כבר כתבתי לך שגם לתינוק בן יומו אין תודעה. האם גם אותו מותר לרצוח?
              זהו. דומני שמיצינו.

  15. שבט מסויים באפריקה, ידוע בכך שכל הילידים הם בעלי עור שחור ממש. הסיבה לכך העסיקה רבות את החוקרים למיניהם.
    עד ש… יום אחד אנתרפולוגית צעירה תישאלה את נשות השבט שאלות שונות על אורח חייהן,
    ובין השאר סיפרה לה אחת הנשים בסוד שכל תינוק חדש בשבט שצבע עורו אינו שחור בוהק, נהוג על פי חוקי השבט להאכיל בו את הקרוקורדילים הרעבים בנהר המקודש הסמוך, וכך אכן נהגו כל נשות השבט לאורך ההיסטוריה …

    מסתבר שהאמהות הללו הן פמניסטיות פרוגרסיביות כהלכה…
    אולי נמליץ לקבלן כשופטות לבית המשפט העליון בארה”ב.

  16. בא לא ניתמם,
    לא מדובר בזכות האשה על גופה, כלל וכלל…
    אלא על זכות הגבר הסוטה להשכיב את חברתו כשבא לו מאוד, גם כשאין לו כרגע אמצעי מניעה זמין.
    הא ותו לא.

  17. עכשיו ראיתי כתבה על תופעה מטורללת בגטינגן שבגרמניה, שם בשם השוויון מתירים לנשים להיות בבריכות ובמתחמי מים בחזה חשוף, כמו גברים. הטמטום הזה כבר לא שייך לאתיקה או לאנושיות אלא חצה לגמרי את גבולות הלוגיקה. הייתי מציע להם בשם השוויון שיתירו לנשים עירום מהפופיק ולא למטה מזה, כי אצל הגברים החלק העליון מתחיל גבוה יותר מאשר אצל נשים (הם גבוהים בממוצע מהנשים).
    https://travel.walla.co.il/item/3511554?dicbo=v2-5d0fde8b1e3b9319699b89e6c60fe89e
    את האנלוגיה שאומרת שהשוויון בין נשים לגברים הוא בכך ששני המינים לא אמורים לחשוף איברי מין מוצנעים ברבים, כל אחד לפי אבריו. לשון אחר, לגברים מותר לחשוף חזה אבל לא שדיים, אז גם כעת יש אי שוויון.

השאר תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: